אבסורד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אבסורד בו נראה שלט 'נא לא לקטוף' בעוד איש לא קוטף הפירות, אף אחד לא משתמש בהם והם נרקבים

אבסורד הוא סיטואציה, שאינה מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר. האדם נתקל לא פעם בתופעות אבסורדיות, ועשוי להגיב עליהן בדרכים שונות, כמו: גיחוך, פליאה, פחד או כעס. אבסורד הוא פעמים רבות עניין סובייקטיבי: סיטואציה שנראית אבסורדית בעיני צופה מסוים עשויה להיראות כהגיונית ביותר בעיני צופה אחר.

באמנות משמש האבסורד ככלי חשוב ליצירת הומור ולבחינת רעיונות מזוויות לא שגרתיות.

בלוגיקה, משמש האבסורד כלי הפרכה מרכזי, בעיקר כנשען על כלל השלישי מן הנמנע, וכצורת הוכחה בדרך השלילה. יתרונו של האבסורד הוא בהמחשתו הרטורית מושגים לוגיים מופשטים.

האבסורד באמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היגיון אבסורדי, בעיקר בספרות, קולנוע ותיאטרון, הוא צורת הסקה אסוציאטיבית שבה הכותב או הדובר מבצע הסקים על-פי האסוציאציות האישיות שלו, ובדרך כלל תוך כדי הגעה למסקנות מוקצנות. דוגמה לשימוש בהיגיון אבסורדי היא "כל הכדורים כחולים, כל הכחולים עפים ולכן לכדורים יש כנפיים והם לא נשמעים להוראות כוח הכבידה." דוגמה אחרת יכולה להיות "כל הכדורים כחולים, כל הכחולים עפים, ולכן נבחרת המשטרה בכדורגל הולכת לעוף מהטורניר".

צופה מהצד שלא תמיד מבין את ההקשרים האסוציאטיביים ולכן לא מבין את הקשר בין הטענות ("הכדורים כחולים", "הכחולים עפים") למסקנות ("נבחרת המשטרה הפסידה") עלול לבוא במבוכה. לחלופין, הרעיונות החדשים יכולים גם ליצור אצל הצופה ראייה הומוריסטית של עובדות, שעתה בזכות השימוש בהיגיון האבסורדי נראות לו מנקודת ראות חדשה ואותנטית יותר עבורו. זהו סוג ההומור המופק בסאטירה.

במקרים רבים, טקסט הכתוב בזרם התודעה יוצר אצל הקורא תחושה דומה לטקסט העושה שימוש בהיגיון אבסורדי. היגיון אבסורדי משמש גם בתהליך היצירה של יצירות איגיון, ובתחומי אמנות נוספים.

אבסורד בעיצוב מתגלם בצ'ינדוגו, עיצוב מוצר שאינו שמיש. זהו תחום עיצוב שהומצא ביפן ומגלם אמירה מחאתית כנגד התועלתנות השולטת כיום בחברה, וכנגד תרבות הצריכה.

האבסורד אינו רק אמצעי רטורי שעניינו הבעת דעות לשם היזון תקשורת חברתית, אלא גם כלי לאותו אדם המשתמש בו להראות לעצמו נקודות ראות חדשות של העולם.

האבסורד הקיומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחום הפילוסופיה, מהווה האבסורד מונח מרכזי באקזיסטנציאליזם. אלבר קאמי וז'אן-פול סארטר נחשבים לגדולי ההוגים בתחום האקזיסטנציאליזם ונמנים עם גדולי סופרי האבסורד. האבסורד באקזיסטנציאליזם מתייחס לפער בין החיים שאנו מנהלים לבין חוסר התכלית הברור שלהם. אנו חיים את חיינו בידיעה שחיינו חסרי משמעות לחלוטין, ובכל זאת אנו ממשיכים בשגרה על אף האבסורד שבכך.

כיוון שהאקזיסטנציאליזם היא תורה פילוספית חילונית, חוסר המשמעות האינהרנטי של החיים שהיא מציגה נובע מכך שאין ישות עליונה או קוד מוסרי בלתי-תלוי ואפריורי שיתן הצדקה או תכלית לאף פעולה או החלטה. האדם אנוס לבחור ולהכריע הכרעות מוסריות על סמך קריטריונים שהוא קובע לעצמו, ולכן הוא אינו משרת מטרה נעלה ממנו.

התאבדות היא פתרון רציונלי אפשרי, לפיכך, לאבסורד הקיומי, אם כי רוב האנשים אינם בוחרים בפתרון זה. בחיבורו המיתוס של סיזיפוס, דוחה אלבר קאמי את רעיון ההתאבדות כפתרון לאבסורד. קאמי מציג את חייו של סיזיפוס כמשל להוויה האנושית. האדם משול לסיזיפוס, שהאלים גזרו עליו לגלגל אבן לראש הר, רק כדי לראות אותה מתגלגלת חזרה, ולנסות לגלגלה שנית במעלה ההר, לנצח. כך גם האדם - אנוס לחיות את חייו, בידיעה שאין להם משמעות. קאמי טוען כי פתרון האבסורד אינו התאבדות אלא ההתמודדות עמו. עצם חוויית האבסורד היא הפתרון: "די במאבק אל הפסגה כשלעצמו כדי למלא בשמחה את לב האדם. יש לחשוב על סיזיפוס שמח" (מתוך "המיתוס של סיזיפוס").

בדתות שונות ישנה התייחסות שונה לנושא האבסורד הקיומי. בעוד שרוב הוגי היהדות שוללים לרוב תודעה אבסורדית של הקיום, ומבכרים חשיבה רציונלית או מיסטית סדורה, הרי שבנצרות נודע לאבסורד הקיומי ערך מרכזי בהרבה. דוגמה לכך היא משנתו של סרן קירקגור, הרואה באדם המאמין (המיוצג על ידי גדול המאמינים, אברהם) את זה המתעלה מעל לשיקולי השכל, ומבצע את "הקפיצה אל האבסורד". נראה שהעדפה זו של האבסורד נובעת בין השאר מאמונות היסוד הנוצריות, כגון השילוש הקדוש אשר לדעת רבים מהווה אבסורד לוגי, אך מצווה להאמין בו למרות זאת, ואולי אף בשל כך. אמונה זו מתומצתת באמרה המיוחסת לטרטוליאן "Credo quia absurdum est" - "אני מאמין משום שזה אבסורד" (למעשה, אמרתו המדויקת של טרטוליאן היא "…Prorsus credibile est, quia ineptum est… certum est, quia impossibile” ("רק משום שזה אבסורד, יש להאמין בכך... זה ודאי משום שזה בלתי אפשרי")‏[1][2].

על פי הוגי האבסורד, בחייו של אדם ישנם רק שני דברים בטוחים: לידה ומוות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוצרים המשתמשים בכתיבה אבסורדית:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ CREDO QUIA ABSURDUM?, טרטוליאן, מתוך "העולם הקלאסי" 73, אפריל-מאי 1980, עמ' 417
  2. ^ Dan Rather, philosopher-theologian, באתר "הוגה אמריקני", ספטמבר 2004