דנילו קיש

דנילו קיש
	צילום דיוקן המופיע על בול דואר של מונטנגרו ב-2010
לידה	22 בפברואר 1935; סובוטיצה, ממלכת יוגוסלביה
פטירה	15 באוקטובר 1989 (בגיל 54); הרובע העשירי של פריז, צרפת
מדינה	הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה, ממלכת יוגוסלביה
מקום קבורה	Alley of Distinguished Citizens
מקום לימודים	הפקולטה לפילוסופיה של אוניברסיטת בלגרד
שפות היצירה	סרבית, צרפתית, הונגרית, רוסית
תקופת הפעילות	מ-1962
בן או בת זוג	Mirjana Miočinović
פרסים והוקרה	פרס נין (1972); אביר מסדר האמנויות והספרות (1984); פרס אנדריץ' (1983); פרס SWR-Bestenliste (1988) ;
	www.kis.org.rs
חתימה

דָנילוֹ קיש (Danilo Kiš; בכתב קירילי: Данило Киш;‏ 22 בפברואר 1935, סובוטיצה, ממלכת יוגוסלביה – 15 באוקטובר 1989, פריז, צרפת) היה סופר ומשורר יוגוסלבי סרבי ממוצא יהודי. ספריו תורגמו לשפות רבות, בהם לעברית.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיש נולד ב-1935 בעיר סובוטיצה בחבל וויבודינה (כיום בסרביה). אביו, אדוארד או אדה קיש, היה מפקח רכבות, יהודי דובר הונגרית כשפת אם. אמו, מיליצה לבית דרגיצ'ביץ', הייתה סרבית מונטנגרית נוצרייה אורתודוקסית מצטיניה. שם משפחתו המקורי של אביו היה קון (כהן), אך הוא שינה אותו כחלק מהתהליך בו בני אתניות שונות בהונגריה אימצו שמות הונגריים כחלק מתהליך ההיטמעות שלהם. בשנת 1939, לאור התגברות האנטישמיות הוא הוטבל לנצרות על ידי הוריו בכנסייה בנובי סאד. בעקבות הטבח בנובי סאד בשנת 1942 נמלטו הוריו איתו להונגריה למחוז זאלה, מולדתו של אביו^[1]. ביולי 1944 נלקח אביו יחד עם שאר היהודים לאושוויץ בה נרצחו^[2]. קיש, אמו ואחותו דניצה עברו בשנת 1947 לצטיניה במונטנגרו, מקום מוצאה של אמו, שם סיים קיש את לימודיו התיכוניים.

ב-1958 סיים את לימודיו בספרות השוואתית באוניברסיטת בלגרד, ולאחר מכן עבד במגזין "Vidici" עד לשנת 1960. בשנת 1961 הוא שירת במשך כשנה בצבא היוגוסלבי. בתום שירותו הצבאי התחתן והזוג התגורר בבלגרד בחדר קטן מאחורי הפרלמנט היוגוסלבי. מאוקטובר 1962 עד יוני 1964 הם שהו בשטרסבורג^[3] שם קיש לימד באוניברסיטת שטרסבורג לשון ודקדוק סרבו-קרואטית, ושילב בשיעוריו מה שהוא קרא "תרבות יוגוסלבית"^[4].

בשנות השישים החל קיש לפרסם סיפורים קצרים ורומנים שכתב, וזכה בפרסים ספרותיים רבים ביוגוסלביה ובעולם. קיש התגורר בבלגרד והיה פעיל בה מבחינה פוליטית ותרבותית. ב-1972 אף זכה בפרס נין היוקרתי, אך כעבור מספר שנים החזיר אותו כחלק ממחאה פוליטית. בשנת 1976 הוציא את הספר "מצבת קבר לבוריס דוידוביץ" שביקר את הקומוניזם^[5].

בשנת 1973 התקבל ללמד סרבו-קרואטית באוניברסיטת בורדו^[6].

זמן קצר לאחר פרסום הספר "מצבת קבר לבוריס דוידוביץ" בשנת 1976 נפוצו שמועות שחלקים נכבדים מהספר הועתקו מיצירות של סופרים אחרים. קיש ענה למבקריו בספר "שיעור באנטומיה" שכתב במשך חודש אחד.

בשנת 1978 נתבע קיש על ידי עיתונאי שטען שקיש השמיץ אותו באחד מספריו. קיש סירב לשכור עורך דין וסירב להשמע לעצה שהגיע מהמשטרה להימלט מיוגוסלביה. במשפט האשים קיש את העיתונאי בגזענות ובבורות ספרותית וב-22 במרץ 1979 זכה והתביעה נדחתה^[7]. בקיץ 1979 עבר להתגורר בפריז, צרפת, בנפרד מאשתו שהמשיכה להתגורר בבלגרד. הם המשיכו להפגש כשקיש הגיע לבלגרד, אך התגרשו ב-2 ביולי 1981, לאחר שאשתו אמרה לו שכך לא ניתן להמשיך. זמן קצר לפני מותו ביקר בישראל^[2], והתלווה לחברו הבמאי היוגוסלבי אלכסנדר מנדיץ' לצורך הפקת סדרת טלוויזיה. ב-15 באוקטובר 1989 נפטר קיש בפריז ממחלת הסרטן^[8]. בצוואתו ביקש שיקברו אותו בקבורה נוצרית פרובוסלבית, למרות שכל חייו לא ביקר בכנסייה והזדהה כיהודי^[2].

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיש כתב את יצירותיו בשפת האם שלו-סרבית–קרואטית.

קיש כתב מספר ספרים על רקע קורות משפחתו בשואה. הראשון שבהם היה "תהלים מ"ד" שסיפר על יסורי משפחה יהודית ויצא בשנת 1962. השני יצא בשנת 1965 ונקרא גן האפר^[9]. בשנת 1973 יצא הספר השלישי: "פאשצ'אניק", בו "נארגים פרטים מציאותיים אכזריים בריקמה דמיונית נועזת"^[10].

בשנת 1966 תואר^[9]:

""הגל החדש" של דנילו קיש הוא גל אישי, אינטימי. כתיבתו לירית, אוטוכיאוגרפית. המלחמה הרסה את עולמו של המחבר בילדותו — אך לא יכלה לנפשו החמה האוהבת של הילד; מתחת לאפר שהשאירה המלחמה התעוררו חיים חדשים בגנו של דנילו קיש."

ספריו בתרגום לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גן, אפר, תרגום: אמציה פורת, עם עובד, 1980
מצבת קבר לבוריס דוידוביץ' (שבעה פרקים בהיסטוריה משותפת), תרגום: דינה קטן בן-ציון, הוצאת אדם, 1985
אנציקלופדיה של המתים, תרגום מסרבית-קרואטית: דינה קטן בן-ציון, זמורה ביתן, 1992
שעון חול, תרגום מסרבית - קרואטית: דינה קטן בן-ציון, הוצאת עם עובד, 1994
מצוקת נעורים. תרגום מסרבית - קרואטית: דינה קטן בן-ציון, הוצאת כרמל, 2005

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא דנילו קיש בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של דנילו קיש
הספרים של דנילו קיש, באתר "סימניה"
רות אלמוג, נדוניית הילדות העצובה, באתר הארץ, 17 באוגוסט 2005
על הספר אנציקלופדיה של המתים בקהילת הספרים של זמורה ביתן
דנילו קיש, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
דנילו קיש (1936-1989), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Mark Thompson, Birth Certificate, Cornell University Press, 2013, page 1
^ ¹ ² ³ גדעון תלפז, בן התערובות נקבר מעבר לכביש, מעריב, 17 בנובמבר 1989; המשך
^ Mark Thompson, Birth Certificate, Cornell University Press, 2013, page 249
^ Mark Thompson, Birth Certificate, Cornell University Press, 2013, page 269
^ ראול טייטלבאום, קיש: מהפכה זוללת בניה, כותרת ראשית, 20 בפברואר 1985
^ Mark Thompson, Birth Certificate, Cornell University Press, 2013, page 267
^ Mark Thompson, Birth Certificate, Cornell University Press, 2013, pages 277-278
^ דינה קטן בן-ציון, "מצבת קבר" לדנילו קיש, מעריב, 10 בנובמבר 1989
^ ¹ ² "הגל החדש" בספרות היוגוסלבית, מעריב, 25 בנובמבר 1966
^ צבי רותם, שלונסקי ברומן יוגוסלאווי חדש, דבר, 29 במאי 1973

[1] Mark Thompson, Birth Certificate, Cornell University Press, 2013, page 1

[תלפז-2] ¹ ² ³ גדעון תלפז, בן התערובות נקבר מעבר לכביש, מעריב, 17 בנובמבר 1989; המשך

[3] Mark Thompson, Birth Certificate, Cornell University Press, 2013, page 249

[4] Mark Thompson, Birth Certificate, Cornell University Press, 2013, page 269

[5] ראול טייטלבאום, קיש: מהפכה זוללת בניה, כותרת ראשית, 20 בפברואר 1985

[6] Mark Thompson, Birth Certificate, Cornell University Press, 2013, page 267

[7] Mark Thompson, Birth Certificate, Cornell University Press, 2013, pages 277-278

[8] דינה קטן בן-ציון, "מצבת קבר" לדנילו קיש, מעריב, 10 בנובמבר 1989

[הגלהחדש-9] ¹ ² "הגל החדש" בספרות היוגוסלבית, מעריב, 25 בנובמבר 1966

[10] צבי רותם, שלונסקי ברומן יוגוסלאווי חדש, דבר, 29 במאי 1973

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]