האמנה למניעת ניסויים גרעיניים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

האמנה למניעת ניסויים גרעיניים (אמנ"ס, באנגלית: Comprehensive Nuclear Test Ban Treaty, CTBT), אוסרת על קיום ניסויים בנשק גרעיני וכל פיצוץ גרעיני אחר. האמנה קובעת שעל כל מדינה להימנע מלסייע, לעודד ולהשתתף בכל דרך שהיא בהוצאה לפועל של ניסויים בנשק גרעיני או פיצוץ גרעיני אחר.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוח הנשק הגרעיני החל בימי מלחמת העולם השנייה והגיע לשיאו בהטלת פצצות האטום על הירושימה ונגסקי באוגוסט 1945. מתקופת זו ועד 1953 נספרו עוד כ-50 ניסויים גרעיניים. במהלך זמן זה התעוררה באוכולסיה תחושת פחד מפני נשורת גרעינית והשפעותיה. ב-1963 היה ניסיון ראשון לעסוק בנושא על ידי הקמת "האמנה החלקית למניעת ניסויים גרעיניים" (Partial Test Ban Treaty או Limited Test Ban Treaty). ניסיון זה נכשל מכיוון שצרפת וסין שבאותה תקופה כבר החזיקו נשק גרעיני סירבו לחתום על האמנה.

ב-1968 נחתמה האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (Non-proliferation Treaty, NPT). מדינות שחתמו על אמנה זו התחייבו לא לייצר לרכוש או להפיץ נשק גרעיני. השלב הבא באמנה היה להשמיד את הנשק הגרעיני שברשותן.

ב-1993 המדינות שחתמו על "האמנה החלקית למניעת ניסויים גרעיניים" והאו"ם החלו בדיונים על האמנה למניעת ניסויים גרעיניים, ובספטמבר 1996 האמנה נפתחה לחתימה. האמנה טרם נכנסה לתוקף, והיא תכנס לתוקף רק לאחר שיאשררו אותה 44 המדינות הרשומות בנספח 2 לאמנה (בהן ישראל, ארצות הברית ואיראן שחתמו אך לא אישררו את האמנה, ופקיסטן, הודו והרפובליקה העממית הדמוקרטית של קוריאה שלא חתמו על האמנה כלל). נכון להיום אשררו כ-34 ממדינות נספח 2 את האמנה, 176 מדינות חתמו עליה ומתוכן כ-134 מדינות אישררו אותה. המדינה האחרונה שחתמה על האמנה (אך לא אישררה אותה) היא לבנון (ב-16 בספטמבר 2005).

במסגרת האמנה הוחלט על הקמת מערך ניטור גלובלי להתרחשויות גרעיניות. זוהי המשימה העיקרית של הארגון שהוקם בעקבות האמנה, ה-CTBTO. מערך הניטור הגלובלי (IMS) מורכב ממערכות הידרואקוסטיות, תחנות סיסמיות, תחנות אינפרא- סאונד ותחנות רדיו-נוקלידיות. לפי החלוקה הבאה:

  • 50 תחנות סיסמיות ראשיות
  • 120 תחנות סיסמיות משניות (2 בישראל)
  • 11 תחנות הידרואקוסטיות
  • 60 תחנות אינפרא-סאונד
  • 80 תחנות רדיו-נוקלידיות
  • 16 מעבדות רדיונוקלידיות (1 בישראל)

המידע שנאסף בתחנות מועבר למרכז לאיסוף, עיבוד ואחסון נתונים (International Data Center) הממוקם בארגון האמנ"ס שמושבו בווינה, אוסטריה.

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל הייתה שותפה פעילה בגיבוש האמנה וממשיכה להשתתף באופן פעיל בתהליך הקמת משטר האימות (Verification) של האמנה. אנשי הוועדה לאנרגיה אטומית מייצגים את ישראל במוסדות ארגון האמנה, בקבוצות העבודה המקצועיות ובפעילויות השונות במסגרת הארגון. בישראל הוקמו שתי תחנות סיסמיות משניות, המהוות חלק ממשטר האימות הגלובלי. כמו כן הוקם מרכז נתונים לאומי ומעבדת רדיונוקלידים, שממוקמים במרכז למחקר גרעיני - נחל שורק (ממ"ג). ישראל חתמה על האמנה בספטמבר 1996, אך טרם אשררה אותה.

התחנות הסיסמיות הפועלות בישראל הן חלק ממערך האימות הגלובלי, האחת ליד הר מירון והשנייה ליד אילת וכן מספר תחנות סיסמיות לאומיות נוספות. הנתונים הסיסמיים הנרשמים בתחנות אלה מועברים באופן רציף למרכז הנתונים הלאומי (מנתו"ל). המנתו"ל מעביר לארגון האמנה למניעת ניסויים גרעיניים נתונים סיסמיים מתחנות מירון ואילת על פי דרישה ממערכת עיבוד הנתונים בארגון. נתונים מהתחנות הלאומיות הנוספות אמורים לשמש לשיפור הדיוק בעיבוד הנתונים בארגון האמנה למניעת ניסויים גרעיניים במקרה של אירוע סיסמי הדורש בירור מיוחד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]