הגבירה משאלוט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הגבירה משאלוט, ציורו של ג'ון ויליאם ווטרהאוס (John William Waterhouse) משנת 1888, גלריית טייט, לונדון

הגבירה משאלוטאנגלית: The Lady of Shalott) או "גבירת טירת שאלוט" היא בלדה ויקטוריאנית שנכתבה על ידי אלפרד לורד טניסון (1809-‏1892). לשיר יש שתי גרסאות: הראשונה נכתבה בשנת 1832 והיו בה עשרים בתים. השנייה, שהיא הידועה יותר, נכתבה בשנת 1842 והיא כוללת תשעה עשר בתים.

השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר מחולק לארבעה חלקים ובו מסופר על הגבירה משאלוט הגרה בטירה על אי ורובצת עליה קללה. היא לא יכולה לצפות על העולם ישירות מהחלון, אלא רק לראות את השתקפות העולם במראתה. את כל זמנה היא מעבירה בטווית ההשתקפויות לתוך שטיח קיר בנול. כשהיא רואה את השתקפות סר לנסלוט ושומעת את קולו, היא פונה ומביטה דרך החלון ואז נופלת עליה הקללה. היא שטה לעבר העיר קמלוט ובדרך לשם היא מוצאת את מותה.

בחלק הראשון של השיר (מהבית הראשון עד הרביעי), מסופר על הגבירה משאלוט שחיה בטירה שעל אי על נהר שמגיע לקמלוט. לארמון יש ארבע חומות וארבעה מגדלים אפורים והוא מוקף בנוף פסטורלי יפה מאוד. אף אחד מעולם לא ראה את הגבירה משאלוט. הקוצרים שעובדים בבוקר שומעים אותה שרה ויודעים שהיא הגבירה משאלוט אבל אף פעם לא ראו אותה. לפי הרולד בלום (Harold Bloom), פרופסור ומבקר ספרות אמריקאי, הדבר מצביע על כך שהגבירה היא שמימית ורחוקה מלהיות אדם אמיתי.‏[1]

בלום, טוען שבחלק זה של השיר, יש סדרה של ניגודים בין פנים המגדל והעולם החי בחוץ, האדמה המלאה שעורה ושיפון. יש גם דמויות של טוהר מיני ואמנותי שמסמלות אותן החבצלות, שהן הפרחים היחידים המוזכרים בשיר. יש מתח בין החיים בחוץ לבין ההסתגרות, בין החיים לבין האמנות, בין תשוקה לבין שיתוק הרגשות.‏[2]

קמלוט נמצאת על הנהר שמסמל חיים, זרימה, דרך לתקשר עם העולם, בניגוד לגבירה הכלואה במגדל. יש להזכיר שקמלוט היא טירה דמיונית באנגליה והיא הטירה המפורסמת ביותר הקשורה במלך ארתור האגדי. קמלוט מתוארת ברומנסות מאוחרות כבירתה הדמיונית של ממלכת המלך ארתור.

ציור אילוסטרציה של William Edward Frank Britten למהדורת 1901 של ספרו של טניסון

בחלק השני של השיר (מהבית החמישי עד השמיני), הגבירה משאלוט יושבת יום ולילה וטווה אריג קסום עם צבעים עליזים. היא שמעה לחישה שתרד עליה קללה אם תסתכל לעבר קמלוט. היא איננה יודעת מה טיב הקללה ואין לה דאגות רבות חוץ מלטוות. היא מביטה במראה שניצבת מולה כל השנה ורואה את הצללים של העולם. היא רואה את הטבע, את עלמות הכפר, את הדרכים המובילות לקמלוט, את הרועה הצעיר ולפעמים היא גם רואה אבירים שרוכבים בזוגות על סוסים. אולם, לה עצמה, אין אביר נאמן ואמיתי. לפעמים היא אפילו רואה לוויה בלילות או צמד אוהבים שרק נישאו ויצאו בזמן שהירח היה מעליהם. אז, הגבירה משאלוט אומרת שנמאס לה מלראות רק צללים. את כל מה שהיא רואה, היא טווה בתוך השטיח. בלום טוען שקמלוט, שהגבירה מנועה מלהסתכל עליה, שונה מקמלוט האגדתית, כי קמלוט בשיר מייצגת את העולם האמיתי.‏[1] בתקופה הוויקטוריאנית היה חשוב לאמן להיות מעורב בנושאים חברתיים אולם הגבירה כאן מרוחקת ולא יכולה להיות מעורבת. אבל כפי שבלום טוען, היא רואה את הניתוק שלה כמחלה כאשר היא אומרת שנמאס לה מצללים.

בחלק השלישי של השיר (מהבית התשיעי עד הבית השלושה עשר), הגבירה משאלוט רואה בהשתקפות של המראה את האביר לנסלוט רוכב על סוסו. בחלק זה, יש תיאור ארוך של האביר, הציוד, והלבוש שלו. הוא רוכב לעבר קמלוט והגבירה שומעת את השירה שלו, ואז היא עוזבת את האריג והנול, מסתכלת החוצה לעבר קמלוט, וברגע זה, האריג שהיא טווה עף לו והמראה נסדקת מצד לצד. הגבירה משאלוט אומרת שהקללה ירדה עליה.

לפי בלום, האביר לנסלוט מתואר באופן שמרמז על כך שחייו מלאים אהבה, תשוקה והרפתקאות וזה מנוגד לחיים המשותקים רגשית שנידונה להם הגבירה משאלוט.‏[3] יש לציין שדמות האביר לנסלוט מופיעה גם באגדה על המלך ארתור, ובאגדה זו, הוא לא היה נאמן למלך ארתור. למרות שהגבירה רואה את השתקפות לנסלוט במראה, מה ששובר את השיתוק שלה, לפי בלום, הוא השיר שלנסלוט שר. היא הכירה את מדיום השירה אבל לא ידעה שהוא גם מתקיים מחוץ לחלונה. וזה פיתוי שקשה לעמוד בו.‏[3] כשהראי, שעד כה סימל את המקור היחיד לידע על העולם החיצוני, נסדק, הדבר מסמל את סוף היכולת האמנותית של הגבירה.‏[3]

בחלק הרביעי של השיר (מהבית הארבעה עשר עד הבית התשעה עשר), הגבירה משאלוט יוצאת מהארמון ומוצאת סירה. היא כותבת את שמה, "הגבירה משאלוט", על הסירה, נכנסת לתוך הסירה ושטה לעבר קמלוט ברוח המזרחית. היא מאבדת את הכבל של הסירה והזרם לוקח אותה רחוק. הדם שלה קופא לאט והעיניים שלה משחירות. לפני שהיא מגיעה לבתים הראשונים בקמלוט, היא מוצאת את מותה. הגברות והאבירים יוצאים ורואים את הגבירה משאלוט מתה בסירה. הם קוראים את השם שלה על הסירה אבל אף אחד לא יודע מי הגבירה הזאת. אחרי שהאנשים עוזבים, האביר לנסלוט נשאר במקום ואומר שיש לה פנים יפות, ומבקש מאלוהים שירחם על הגבירה משאלוט.

לפי בלום, העולם החיצוני, שהיה מאופיין עד כה בשיר בצבעים חושניים, מאבד מהזוהר שלו, והטבע מקבל חזות אפורה ועצובה. הגבירה הגיבה ללנסלוט ורצתה לטעום מהעולם החושני בחוץ, וזה היה סוף כל הגשמה אפשרית של התשוקות האלה שרק התעוררו. הדחף לחיות כולל את גזר דין המוות שלו.‏[3]

ביקורת ופרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש הטוענים שהבלדה מבוססת בחלקה על האגדה של איליין מאסטולאט (Elaine the Fair Maid of Astolat) מהסיפור מות ארתור (Le Morte d'Arthur) של סר תומאס מלורי[4] יש לציין שגם טניסון עצמו כתב אחר כך שיר עם אותו שם, מות ארתור (Mort d’Arthur).

באגדה של איליין מאסטולאט, אהבת איליין הנאיבית לארתור נשארה לא מתוגמלת והיא התאבדה בגלל שברון לב. יש דמיון רב בין הסיפור הזה והשיר של הגבירה משאלוט, אבל טניסון טען שהוא לא הכיר את הגרסה האנגלית של הסיפור כשהוא כתב את הטיוטה הראשונה של השיר בשנת 1832. איליין הייתה דמות מאגדות המלך ארתור (Arthurian Legend) ויש יותר מגרסה אחת של הסיפור של איליין מהמאה ה-13. אחת מהן הייתה הנובלה האיטלקית לה דונה די סקאלוטה (La Donna di Scallota). טניסון טען שמקור השיר שלו היה מנובלה זו, אבל הוא הוסיף הרבה פרטים שלא היו בסיפור האיטלקי, כמו האריג, המראה והאי.‏[4]

מבקרי ספרות ואמנות שונים מנתחים את הסיפור של הגבירה משאלוט בדרכים שונות. סופרים ומבקרי ספרות רבים רואים בגבירה משאלוט את דמות האמן המבודד והמרוחק מהעולם החיצוני, שיכול להסיח את דעתו מהאמנות שלו. בלום טוען שסוף הבידוד באמנות גורם למות היצירתיות. הבדידות העזה של האמן היא הכרחית כי כל אמנות גדולה דורשת בדידות והשתקפות שקטה.‏[5]

פרידלנדר אי אר (Friedlander ER) טוען שהגבירה שמסתכלת על העולם דרך מראה ומתארת אותו בעבודת אמנות, היא סוג של אלגוריה של חיי האמן-סופר. הוא טוען שהשיר הוא באופן חלקי על איך זה להיות אמן, יכול לגרום לך להרגיש מבודד מהחיים הרגילים. בשנות השלושים של המאה ה- 19, המשורר היה אמור להיות הדובר של האידאל הוויקטוריאני שבו המיניות מדוכאת. טניסון כתב את השיר בשנות העשרים המוקדמות שלו, הרבה לפני שהתחתן, וכנראה תהה אם יוכל להימנע מיחסי מין. כנראה שחשש שאם יהיו לו יחסי מין, זה יהרוס את מוסרו ושירתו. כמיהת הגבירה היא שגרמה לה להסתכל מבעד לחלון, ועל כן נענשה, וזה הפחד של טניסון, לחרוג מהמקובל למשורר בתקופתו ולקלקל את שירתו.‏[4]

ג'וזף ג'רארד (Gerhard Joseph), מבקר ספרות ידוע שכתב על טניסון, טוען שטניסון הרגיש שיצירת אמנות חושית מצריכה את ההפרדה של האמן מפעילות רגילה, במיוחד מההתנסות האופיינית של אהבה.‏[6] כאשר הגבירה רואה את לנסלוט, המראה נסדקת והיא שטה לקמלוט. ג'רארד טוען שיכול להיות שטניסון המחיז ניגוד, איבה בין אמנות ואהבה שלא ניתן להמיסה. איליין ג'ורדן ,(Elaine Jordan) מבקרת ספרות, טוענת בספרה שהביקורת המודרנית פרשה את הגבירה במונחים פסיכואנליטיים, כמו ליבידו כלוא שאינו יכול למצוא ביטוי בדור תועלתן. העצמי הנשי שלו פונה מיצירתיות פנימית כדי להתרסק בעימות עם העולם האמיתי.‏[7]

ניתוח אחר ששונה בהרבה מביקורות אלה מציע שהגבירה משאלוט נענשה בגלל חריגה מחוקי החברה הוויקטוריאנית. המרחב הביתי, הפנימי, היה שייך לנשים והיה נפרד מן המרחב החיצוני, האקטיבי, שהיה שייך באופן בלעדי לגברים. הנשים הויקטוריאניות צוירו תמיד בין כתלי הבית והציורים המבוססים על דמותה של הגבירה משאלוט, מדגימים היטב את מצב האישה בחברה הוויקטוריאנית. הם מביעים את המתח שבין החובות החברתיים לתשוקה האישית. כנראה שהגבירה משאלוט חדרה למרחב הגברי וניתקה את הכבלים השמורים לנשים, נכנעה לתשוקה בזויה, ונטשה את מלאכת האריגה הנשית ולכן היא נענשת.‏[8] יהודה בלו, חובב ספרות עתיקה ואספן של ידיעות היסטוריות, מציע ניתוח שמאוד דומה לניתוח הנ"ל. הוא מציין שבחברה השמרנית של התקופה הוויקטוריאנית, לא היה נהוג שאישה תצא מביתה בגפה. בזמן שהגבר היה עובד לפרנסתו, הייתה האישה מכונסת בחדריה ועוסקת בעבודות הבית השונות. מן הסביבה החיצונית, היו מגיעות אליה ידיעות בשעה שהגברים היו שבים הביתה בערוב היום, וכך הייתה משתקפת אליה המציאות שמחוץ לביתה מתוך בבואת עיניהם של בעלה, אחיה או אביה. והנה, יום אחד מואסת האישה היושבת בבית בשעבודה למלאכת הרקמה, והיא מעזה להציץ אל העולם דרך עיניה שלה. על כך היא תיענש וסופה יהיה מר.‏[9] סנדרה גילברט, פרופסור לאנגלית, מבקרת ספרות ומשוררת וסוזן גובאר (Susan Gubar), עורכת אמריקאית ומבקרת ספרות, טוענות ש"מראת הקסמים" היא אחת הכלים שמגישה הפטריארכיה לנשים כדי להמית את עצמן ולהפוך ליצירת אמנות.‏[10]

כריסטופר ריקס (Christopher Ricks), שכותב על הספרות הוויקטוריאנית, מצטט את ר. ה. האטון (R. H. Hutton), מבקר ספרות, שאומר שהקללה היא שהגבירה תהיה מעורבת בתשוקות אנושיות ותסבול מגורל בני התמותה אם תסתכל הרחק מהצללים לתוך המציאות. הוא גם טוען שנושא השיר הוא הריקנות של החיים המהודרים אפילו אם הם עשירים ומבריקים.‏[11]

ג'ורדן אומרת, שבשיר כמו זה, גבירה עם מראה שהיא הסמל המסורתי של גאווה, דמות הגבירה מעולם לא משתקפת במראה. זה תמיד העולם האמיתי בחוץ. הרגש שבה מבקע את המראה וקורע את האריגה. העצמיות אינה נמצאת בשיר.‏[12]

הגבירה משאלוט הוא שיר בעל השפעה גדולה כיוון שהוא ממשיך להופיע בהרבה תחומים באמנות כמו ציור, ספרות, מוזיקה ואפילו סדרות טלוויזיה.

הגבירה משאלוט בציור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגבירה משאלוט של האנט, 1905

יש אזכורים רבים לגבירה משאלוט בציור, במיוחד אצל ציירים השייכים לאחווה הפרה-רפאליטית (Pre-Raphaelite Brotherhood). יש כמעט 50 יצירות שמתארות את הגבירה משאלוט. ג'ון ויליאם ווטרהאוס (John William Waterhouse), צייר שלוש אפיזודות מהשיר בשנים 1888, 1894, ו 1915.

גם ציירים אחרים כמו דנטה גבריאל רוסטי (Dante Gabriel Rossetti), ויליאם מאו אגלי (William Maw Egley) , וויליאם הולמן האנט צירו את הגבירה משאלוט. כל אחד מציירים אלה, צייר סצנה שונה מהשיר.

הגבירה משאלוט בספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם בספרות, יש הרבה הפניות והתייחסות לשיר של הגבירה משאלוט לדוגמה.

  • אגאתה כריסטי השתמשה במשפט "המראה נסדקה מצד לצד" ככותרת לרומן שלה, המראה נסדקה מצד לצד (The Mirror Crack'd from Side to Side) בשנת 1962.
  • בסיפור של אוסקר ווילד, תמונתו של דוריאן גריי משנת 1890, רומזים לשיר כאשר סיביל ויין אומרת "נמאסו עליי הצללים".
  • אלאן סי בראדלי, (Alan C. Bradley) משתמש בשורה "נמאס לי מצללים" ככותרת לספרו נמאס לי מצללים (I Am Half-Sick of Shadows).
  • ברומן של מיוריאל ספארק (Muriel Spark) אביבה של מיס ברודי (The Prime of Miss Jean Brdie) משנת 1961, העלמה ג'יין ברודי קוראת את השיר "הגבירה משאלוט" בקול לכיתה שלה.

הגבירה משאלוט במוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם במוזיקה יש הרבה אזכורים לגבירה משאלוט לדוגמה:

בשנת 1917, המלחין הצרפתי אוליבר מסיין (Olivier Messiaen) כתב קטע סולו לפסנתר שנקרא הגבירה משאלוט (La dame de Shallott) המבוסס על השיר של טניסון.

הזמרת הקנדית לורינה מק'קניט עיבדה את השיר למוזיקה והציגה אותו באלבומה הביקור (The Visit) בשנת 1991.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סנדרה גילברט וסוזן גובאר, ראי הקיר של המלכה, מתוך דרכים לחשיבה פמיניסטית, עמ' 136-176.
  • Harold Bloom, Alfred, Lord Tennyson: Bloom's Major Poets. Chelsea House Publishers, 1974.
  • Friedlander ER (1999) Enjoying "The Lady of Shalott" by Alfred Tennyson Retrieved Dec. 25, 2003 from
  • Elaine Jordan, Alfred Tennyson. Cambridge University Press, 1988

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הגבירה משאלוט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Harold Bloom, Alfred, Lord Tennyson: Bloom's Major Poets. Chelsea House Publishers, 1974, P16
  2. ^ Harold Bloom, Alfred, Lord Tennyson: Bloom's Major Poets. Chelsea House Publishers, 1974, p.15-16
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 Harold Bloom, Alfred, Lord Tennyson: Bloom's Major Poets. Chelsea House Publishers, 1974, p.18
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Enjoying "The Lady of Shalott" by Alfred Tennyson
  5. ^ Harold Bloom, Alfred, Lord Tennyson: Bloom's Major Poets. Chelsea House Publishers, 1974, P19
  6. ^ Harold Bloom, Alfred, Lord Tennyson: Bloom's Major Poets. Chelsea House Publishers, 1974, p.28
  7. ^ Elaine Jordan, Alfred Tennyson. Cambridge University Press, 1988, p.56
  8. ^ האישה המורדת בציור הפרה-רפאליטי בבלוג של תפוז אנשים
  9. ^ צערה של הליידי משאלוט בבלוג של יהודה בלו
  10. ^ סנדרה גילברט וסוזן גובאר, ראי הקיר של המלכה, מתוך דרכים לחשיבה פמיניסטית, עמ' 136-176.
  11. ^ Harold Bloom, Alfred, Lord Tennyson: Bloom's Major Poets. Chelsea House Publishers, 1974, P25
  12. ^ Elaine Jordan, Alfred Tennyson. Cambridge University Press, 1988, p.58