ויליאם הולמן האנט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ויליאם הולמן האנט

ויליאם הולמן האנטאנגלית: William Holman Hunt;‏ 2 באפריל 1827 - 7 בספטמבר 1910). צייר אנגלי.
האנט היה בנו של מנהל מחסן. הוא התקבל לאקדמיה המלכותית באנגליה ב-1844, והציג לראשונה מיצירותיו בשנה שלאחר מכן במנצ'סטר. הוא לא היה מרוצה מן האופן בו לימדו באקדמיה וחיפש סגנון מתאים יותר. חיפושים אלו הובילו אותו להקים מאוחר יותר ביחד עם אומנים נוספים את אחוות הפרה רפאליטים.

בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציוריו של האנט זכו להצלחה, אך ב-1854 ויתר על הכול ויצא למסע למצרים. בדומה לאחרים, גם האנט חשב, שעל מנת לצייר נושאים מהברית החדשה עליו לנסוע לארץ הקודש, ולראות בעצמו את המקומות והאנשים. על כן נסע לירושלים, והצטרף ליהודים שבה, מתוך מחשבה שהציור בסביבה הטבעית בה חי ישו יצליח לשקף את אמונתו הרוחנית ויקרבו לאמת האלוהית. השהיה בארץ הקודש הייתה עבורו התגשמות חלום אפוקליפטי. הוא הטיף באמצעות ציוריו לחיי צניעות ומוסר, ולשינוי מנהגים שיכין את הנוצרי המאמין לחורבן, ולאחר מכן לגאולה. בספטמבר 1854 נפגש האנט עם החוזה הכריזמטי הנרי ונטוורת' מונק ובין השניים נקשרה ידידות אמיצה. צמד הידידים ניהלו מסעות ולילות ארוכים של שיחה בכפר ארטאס, בחברון ובירושלים. הם דנו בפירושים לתנ"ך והתרגשו יחדיו ממקומות בהם אירעו סיפורי המקרא והברית החדשה. מונק חידד בשיחות אלה את פירושו לספר חזון יוחנן כמדריך לשיבת היהודים לארצם והקמת מדינה יהודית בארץ ישראל והאנט החל להעניק לציוריו פרשנות מיסטית וסימבולית עמוקה יותר ששיאה בציורו "השעיר לעזאזל".

עם שובו לאנגליה ב-1856 הציג האנט עבודות שביססו סגנון חדש של ציור דתי, ריאליסטי וסימבולי. הוא ביקר שוב בארץ הקודש בין השנים 1869-1872, וב- 1875-1878, והתגורר בירושלים ברחוב הנביאים 64 (הידוע גם כביתה של ד"ר הלנה כגן). בסוף ימיו תמך ברעיון הציוני ובבנימין זאב הרצל כחלק מאמונתו הדתית.

מציוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הציור הראשון אותו תכנן לצייר בארץ ישראל היה "ישו מתווכח עם החכמים בבית המקדש", לפי הסיפור בברית החדשה לוקס ב' 41-52. על מנת לשוות לציורו אותנטיות חיפש האנט נערים יהודים על מנת שידגמנו לפניו את הדמויות בציור. פרשה זו, של צייר נוצרי התופש נערים יהודים על מנת לציירם בציור נוצרי, עוררה סערה ציבורית עזה ברחוב היהודי באותה עת.

דוגמה נוספת לדבקותו של האנט בציור ריאליסטי היא סיפור הציור "השעיר המשתלח לעזאזל": על מנת לצייר את השעיר לעזאזל, לקח האנט עמו עז אל מדבר יהודה, וכדי לשוות לה מראה נטול חיים, כמתבקש מן האירוע, "ייבש" אותה האנט בשמש ורק אז החל לציירה. לרוע המזל, העז מתה, אך הדבר לא עצר בעדו: הוא שב לירושלים, קנה עז נוספת, הדומה לקודמתה, ושב על מעשהו. גם עז זו מתה, ולמעשה שלוש עזים מצאו את מותן בעקבות הציור המדובר. רק העז הרביעית שרדה, ושבה לירושלים.

ציורו "שבת האור" הוא העדות הקדומה ביותר לטקס שבת האור בכנסיית הקבר בעידן שלאחר תחימת הסכם הסטטוס קוו בכנסייה[1].

ספסל הולמן האנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הולמן האנט נהג לשבת ולצייר על גבעה ליד מנזר מר אליאס. לאחר מותו הקימה אשתו אדית, ספסל אבן שהוצב מול המנזר, בצד המערבי של כביש ירושלים - בית לחם. על הספסל יש כתובות באנגלית, יוונית, עברית וערבית.

על הספסל כתובים בעברית וביוונית הפסוקים: "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" (דברים, ו, ה) וכן: "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא, יט, יח). בצד אחד יש כתובת בעברית של דברי התפילה של דוד המלך: "האל מעוזי חיל ויתר תמים דרכו" (שמואל ב, כב, לג).

על משענת הספסל חקוקות המילים: "מושב זה הושם פה לזיכרון ויליאם הולמן האנט, צייר בירושלים, 1854 - 1902, בידי אשתו אדית וברשות הפטריארכיה היוונית - אורתודוקסית".

הספסל כיום מוזנח ובקושי אפשר לקרא את האותיות. שנים רבות הוא היה מול המנזר, בצד המערבי של כביש ירושלים - בית לחם. עם הרחבת הכביש ב-1997, הוא הועבר לצד השני בחזית המנזר והוצב בתוך גן קטן.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]