הדיקטטור הגדול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "הדיקטטור הגדול" מפנה לכאן. לערך העוסק בסרטו של סשה ברון כהן, ראו הדיקטטור.
הדיקטטור הגדול
The Great Dictator.jpg
שם במקור: The Great Dictator
בימוי: צ'ארלי צ'פלין
וילר דריידן
הפקה: צ'ארלי צ'פלין
תסריט: צ'ארלי צ'פלין
שחקנים ראשיים: צ'ארלי צ'פלין
פולט גודארד
ג'ק אוקי
מוזיקה: מרדית וילסון
צ'ארלי צ'פלין
חברת הפצה: United Artists
הקרנת בכורה: 1940
משך הקרנה: 124 דקות
שפת הסרט: אנגלית
גרמנית-כביכול
תקציב: $2,000,000
הכנסות: $2,000,000
דף הסרט ב-IMDb
צ'פלין (בתפקיד הספר) וגודארד בסרט "הדיקטטור הגדול"
צ'פלין, בתפקיד הפוי אדנויד הינקל

הדיקטטור הגדולאנגלית: The Great Dictator) הוא סרט קולנוע שנכתב ובוים על ידי צ'ארלי צ'פלין. צ'אפלין אף שיחק בסרט בתפקיד הראשי, הפיק את הסרט (עם המפיק השותף Carter DeHaven) והיה גם אחד מכותבי המוזיקה המקורית של הסרט. הסרט לועג למשטרים הדיקטטוריים של אירופה בשנות השלושים של המאה העשרים ויוצא במיוחד כנגד היטלר בגרמניה הנאצית ומוסוליני באיטליה הפשיסטית. הסרט יצא לאקרנים ב-15 באוקטובר 1940.

צ'פלין מגלם שתיים מהדמויות בסרט, הדיקטטור והספר היהודי. בנוסף לו שיחקו פולט גודארד, שהייתה אשתו של צ'פלין באותה עת, ג'ק אוקי, רג'ינלד גארדינר, הנרי דניאל ובילי גילברט. לדברי באד שולברג, שהיה אחראי על איסוף חומר מצולם עבור משפטי נירנברג, היטלר הזמין את הסרט פעמיים בתוך תקופה קצרה.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת הסרט מספרת על ספר יהודי (צ'ארלי צ'פלין) החי במדינה הדמיונית "טומאניה" (בת דמותה של גרמניה). הספר משתתף במלחמת העולם הראשונה, ובה הוא עוזר לטייס טומני פצוע בשם שולץ לעבור בטיסה ממקום הקרב למקום בטוח. כלי הטיס מתרסק והספר נחבט בראשו ומאבד את זכרונו. במהלך השנים שבהן היה הספר מאושפז בבית החולים הצבאי כשהוא סובל מאיבוד זיכרון, ה"פוי" (פראפרזה לכינוי "פיהרר") אדנואיד הינקל (צ'ארלי צ'פלין) עלה לשלטון והטיל מגבלות על היהודים. הספר (שדומה במראהו לפוי הינקל) בורח מבית החולים וחוזר לאזור מגוריו, הגטו. הספר מסתבך עם חיילי פלוגות סער והמצב מגיע לכך שהם רוצים להרוג אותו, אבל ברגע האחרון מגיע שולץ, הטייס שהספר הציל במלחמה ובינתיים הפך למפקד בכיר בלשכת הפוי, מזהה את הספר ומציל אותו. בינתיים, הפוי הינקל זומם לפלוש לאוסטרליץ' (בת דמותה של אוסטריה), אבל מסתבר שגם מנהיג בקטריה (בת דמותה של איטליה) בנזינו נפלוני (ג'ק אוקי) (בן דמותו של בניטו מוסוליני) רוצה את אוסטרליץ'. נפלוני מבקר בטומאניה, שם הינקל נכשל בנסיון להפחיד אותו בתצוגה צבאית ונכשל גם נסיון לנצח את נפלוני באמצעות פסיכולוגיה בפגישה בין שניהם. נפלוני מציע להינקל הסכם שלפיו הכוחות של שניהם יסגו מגבול אוסטרליץ', אך הינקל רוצה שקודם נפלוני יסיג את הכוחות שלו מהגבול ואחר-כך יחתם ההסכם. ואילו נפלוני רוצה שקודם יחתם ההסכם, ולאחר-מכן הכוחות יסגו מהגבול. בסוף הינקל חותם על ההסכם, לפני נסיגת הכוחות, אולם ללא כוונה לקיימו.

הספר היהודי ושולץ נלכדו על ידי פלוגות הסער ונשלחו למחנה ריכוז. השניים ברחו משם במדי קצינים, ונוצר הרושם שהספר היהודי הוא הינקל, שרגיל להיות לבוש במדים, ואילו הינקל, שיצא לצוד לבדו נלכד על ידי רודפיו של הספר, במחשבה שהוא הספר. עקב כך, הספר היהודי שהתחלף עם הינקל נאלץ לפלוש לאוסטרליץ' ושם הוא נשא נאום נלהב בשבח השלום עלי אדמות.

סצנות מפורסמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט כולל סצינות מפורסמות רבות; צ'פלין מעולם לא היה שחקן של דיאלוג אלא פנטומימאי והמשיך ביצירת סרטים אילמים גם זמן רב לאחר יצירת הסרט המדבר. סרט זה אינו סרט אילם אך הוא כולל כמה מסצינות הפנטומימה המפורסמות ביותר:

צ'פלין מפליא בנאום ג'יבריש מבוסס על השפה הגרמנית שכל כולו לעג לדיקטטורים ולסגנון דיבורו הצורם וההיסטרי של היטלר. בנאום המכונה "דמוקרטי שטונק", מסביר הינקל את עיקרי תורתו באומרו בין היתר: "דמוקרטי שטהונק. ליברטי שטהונק. פריי שפראכן שטהונק." כאשר מתורגמן מתרגם לאנגלית "הפוי סבור כי הדמוקרטיה היא תועבה. הפוי מגנה את חופש הדיבור" במבטא אוקספורדי מושלם. צ'פלין לועג להיטלר, המחפש את האדם הארי המושלם, במשפט "קודם ניקח את היהודים, אחר כך את בעלי השיער הכהה". בהמשך הדברים, מזכיר הינקל את היהודים ("דר יודה") ומתפרץ בצווחות רמות, ממושכות ותוקפניות על המיקרופון תוך נפנופי אגרוף שאינם מותירים מקום לספק באשר לרגשותיו. לאחר קטע ממושך וצעקני זה בנאומו של הפוי, מסתפק המתורגמן לאנגלית בהערה הלאקונית - "הפוי התייחס זה עתה לבעיה היהודית." פרץ ממושך נוסף של צרחות רמות ותוקפניות מצד הינקל, מתורגם לאנגלית, באותה יבושת, כ"בקשר לשאר העולם, אין בלבו של הפוי דבר מלבד שלום." צ'פלין מבקש ללעוג בכך לצביעותה של מכונת התעמולה הנאצית מחד, ומאידך - לאדישות שגילה העולם בתחילת הדרך כלפי כוונותיו של היטלר עליהן הצהיר בריש גלי.

המסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'פלין אינו טורח לנתק בין סרטו ובין אירועי השעה, ואין המדובר באלגוריה כי אם בסאטירה פוליטית. הדמויות בסרט נקראות "אדנואיד הינקל" (אדולף היטלר), "בנזינו נפלוני" (בניטו מוסוליני), "גארביץ'" (שיבוש של המילה האנגלית Garbage=זבל) הינו בן דמותו של יוזף גבלס ואילו "הרינג" (מליח) הינו הרמן גרינג.


עם זאת, צ'פלין לא הצליח לחדור לנבכי הנפש הטוטאליטרית. כסאטירה פוליטית המדובר בסאטירה כמעט עדינה ודמותו של הינקל הילדותי ובעל שיגעון הגדלות היא כמעט נוגעת ללב. בשנת 1940 מעטים במערב חזו את אימי השואה אך במבט לאחור טיפולו של צ'פלין בדיקטטורים ובדיקטטורות הוא כמעט עדין. ברור כי לצ'פלין לא הייתה הפרספקטיבה שיש לנו כעת, אך באותה מידה נראה כי הוא לא הצליח לחזות את עומק הברוטליות אליה יכלו היטלר וחבר מרעיו להגיע (למרות שבסרט אמר גארבאג': "זה גורלנו: להרוג את היהודים, להשמיד את כהי השער") [דרוש מקור]. לאחר מלחמת העולם השנייה יצר צ'פלין סאטירה פוליטית אכזרית וחריפה בהרבה בסרטו "מסייה ורדו", שהוא סרט חד ונוקב בהרבה מן "הדיקטטור הגדול" (ואולי משום כך אחד מסרטיו הפחות פופולריים והפחות מוקרנים של צ'פלין).

למרות זאת, ניתן לראות כי היטלר נפגע במידה מסוימת מן הסרט, וזאת לאור העובדה שלאחר יציאת הסרט ניסה היטלר, שלפי העדויות צפה בו פעמיים, להציג את צ'פלין כיהודי.[דרוש מקור]

מסרו המרכזי של הסרט מוצג באופן מפורש בסוף הסרט. הספר היהודי, ששאר הדמויות חושבות בטעות שהוא הינקל, עולה לנאום. הנאום מתחיל בכך שהספר אומר כי אינו רוצה להיות דיקטטור יותר. אז משתנה אופן הדיבור שלו בצורה חדה, לעומת אופן הדיבור של הדמות במשך הסרט, וצ'אפלין מציג בשפתו את עמדתו הפוליטית. הדמות מבהירה כי הטכנולוגיה מצמצמת את המרחקים, וההבדלים בין בני האדם. יש להיעזר בטכנולוגיה ולשפר את איכות החיים, ולשאוף לשלום. הסצנה הזו חריגה עבור צ'אפלין בכך שהדמות שהוא מגלם אינה מדברת בשפתה, אלא בשפתו הישירה שלו. במהלך עריכת הסרט ביקשו המפיקים להוציא את סצנת הנאום אך צ'פלין התעקש להשאירו בסרט[דרוש מקור]. בשנות המלחמה הנאום הודפס וחולק למטרות תעמולה אנטי נאצית.

חשיבותו ההיסטורית של הסרט הינה בנקיטת עמדה חד משמעית כנגד הדיקטטורים וכנגד היטלר בשעה שבה ארצות הברית שבה פעל צ'אפלין ובה נוצר הסרט, הייתה נייטרלית ורבו בה קולות הבדלנים הקוראים להימנע מלקחת חלק במלחמה.

הרעיון לסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1937 הציע אלכסנדר קורדה לצ'פלין ליצור סרט המתבסס על בלבול בין היטלר לבין צ'פלין, משום שלשניים היה שפם דומה. כעבור זמן מה מימש צ'פלין רעיון זה בסרט "הדיקטטור הגדול".‏[1]

הסופר היהודי-אמריקני קונרד ברקוביץ' תבע את צ'פלין בטענה שנטל ממנו את הרעיון לסרט. בפשרה ביניהם קיבל ברקוביץ' פיצוי של כ-100,000 דולר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]