מבצע אופרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מבצע אופרה
F16Netz107pic003.jpg
נץ מספר 107, אחד ממטוסי ה-F-16A שהשתתפו בתקיפת הכור
תאריך התחלה: 7 ביוני 1981
מקום: עיראק
(מיקום:33°12′11″N 44°31′06″E / 33.203082°N 44.518222°E / 33.203082; 44.518222ניתן לראות את המבנים ההרוסים מההפצצהקואורדינטות: 33°12′11″N 44°31′06″E / 33.203082°N 44.518222°E / 33.203082; 44.518222ניתן לראות את המבנים ההרוסים מההפצצה)
תוצאה: השמדת הכור הגרעיני תמוז
עילה: הקמת כור גרעיני על ידי סדאם חוסיין
הצדדים הלוחמים

Flag of Israel.svg ישראל

Flag of Iraq.svg עיראק

מפקדים

הרמטכ"ל, רפאל איתן, מפקד חיל האוויר, דוד עברי, סא"ל זאב רז

כוחות
שמיניית מטוסי F-16 ושישיית מטוסי F-15  מערך הנ"מ העיראקי 
אבידות
אין  10 חיילים ויועץ צרפתי 
OsirakLocation.jpg
מסלול הטיסה וביצוע התקיפה על הכור

מבצע אופרה, הידוע גם כמבצע תמוז, הוא מבצע הפצצת הכור הגרעיני העיראקי תמוז (אוסיראק) ב-7 ביוני 1981 ערב חג השבועות ה'תשמ"א על ידי מטוסי חיל האוויר הישראלי. התקיפה בוצעה על ידי רביעיית מטוסי F-16 מטייסת 117 ("טייסת הסילון הראשונה"), רביעייה נוספת של מטוסי F-16 מטייסת 110 ("טייסת אבירי הצפון") ומבנה של שישה מטוסי F-15 לחיפוי, שהמריאו מבסיס חיל-האוויר "עציון" וטסו 1,100 ק"מ מעל ערב הסעודית.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכור 'אוסיראק' (תמוז) בשעת בנייתו

בשנות ה-70 החלו מדענים עיראקים לבחון דרכים להפקת פלוטוניום, ועיראק חתמה על הסכם עם צרפת, במסגרתו הבטיחה צרפת לספק לעיראק שני כורים גרעיניים - "תמוז 1" ו"תמוז 2". ישראל החלה לגלות עניין במאמצים העיראקיים במרץ 1975, והמודיעין הישראלי ניסה להשיג מידע על הכורים הגרעיניים ועל התקדמות בנייתם.

בשנת 1977 סיימו העיראקים לבנות את "תמוז 1" במרכז המחקר אל-טוואיתה, 18 ק"מ דרומית מערבית לבגדד. היה זה כור גרעיני בן 40 מגה ואט המקורר במים רגילים. הצרפתים כינו את הכור "אוסיראק", כמיזוג של המילה "אוסיריס" (דגם הכור הצרפתי, ששמו כשם אל המתים המצרי הקדום) והמילה "עיראק". העיראקים קראו לכור "תמוז 1" (תמוז تموز בערבית הוא חודש יולי), בו עלתה מפלגת הבעת' לשלטון בשנת 1968. כחלק מעסקת הכורים, נקבע כי צרפת תספק לעיראק 70 ק"ג של אורניום מועשר ברמה של 93%‏[1] מתוכו כ-12.5 ק"ג סופקו ב-14 ביוני 1980 ואוחסנו בכור "תמוז 2".‏[2]

באוגוסט 1978 הובא הנושא לידיעת ממשלת ישראל, וראש הממשלה, מנחם בגין, החליט למנות את ראש אמ"ן כדי להעריך את תוכנית הכור העיראקי. על פי הערכת אמ"ן, העיראקים שאפו לייצר נשק גרעיני, והוערך על ידי יובל נאמן כי העיראקים יהיו מסוגלים לייצר כארבע פצצות פלוטוניום מדי שנה‏[3].

מנגד, ריצ'רד ווילסון, פרופסור לפיזיקה מהרווארד שבחן את הכור ההרוס חלקית בשנת 1982 טען בנאום ב 2003‏[4]: "כדי לייצר כמות מספקיה של פלוטוניום (לנשק גרעיני) היו נדרשים לאוסיראק עשורים, לא שנים". בשנת 2005 ווליסון העיר "הכור אוסיראק שהופצץ על ידי ישראל ב 1981 תוכנן על ידי הצרפתים באופן שלא יתאים ליצור פצצות"‏[5].

ישראל ניסתה לפעול דיפלומטית יחד עם ארצות הברית, מ-1976 עד 1979, במטרה לשכנע את צרפת לחדול מסיוע לפרויקט, אך ללא הצלחה; היחסים עם משטרו של סדאם חוסיין והעולם הערבי בכלל היו אינטרס לאומי בעיניי מנהיגות צרפת באותה תקופה. גם חבלה שביצע המוסד במטען ציוד לקירור ליבת הכור, לפני שנשלח מצרפת לעיראק, לא הביאה לעצירת הפרויקט.‏[6]

ב-30 בספטמבר 1980, בתחילת מלחמת איראן-עיראק, תקפו שני מטוסי F-4 פנטום איראניים את הכור. הוא ניזוק קלות ושופץ בעזרת צוותים צרפתיים.

הכנות לפעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1979 הורה הרמטכ"ל, רפאל איתן, לצה"ל לבחון הצעות שונות להשמדת הכור; ההצעה שנבחרה הייתה לתקוף באמצעות חיל האוויר‏[7]. על תכנון הפעולה הופקד אביאם סלע, ראש מחלקת מבצעים, ושותף לה היה יצחק בן ישראל, האחראי מטעם חקר ביצועים.‏[8]

בפברואר 1979 פרצה המהפכה האסלאמית באיראן, השאה מוחמד רזה פהלווי נפל ואת השלטון תפס האייתוללה רוחאללה ח'ומייני. כתוצאה מכך בוטלה עסקת רכש של מטוסי F-16 אותם התכוונה איראן לקנות מארצות הברית. במקום זאת הציעו האמריקאים למכור את המטוסים לישראל. ב-2 ביולי הגיעה רביעיית המטוסים הראשונה לארץ.

התכנון הראשוני של המבצע התבסס על מטוסי F-4 פנטום או סקייהוק, אך דחיות חוזרות, משיקולים מדיניים, של הביצוע הביאו לכך שלקראת הביצוע מטוסי F-16 היו ברשות חיל האוויר. מי שהציע להשתמש בהם היה הרמטכ"ל רפאל איתן, משום שהמטוסים טרם הוכרזו מבצעיים ולכן המתכננים בחיל האוויר לא שקלו לשלבם במבצע. מטוסים אלה נמצאו מתאימים יותר למשימה, מבחינת טווח, כושר נשיאת חימוש, ומספר אנשי הצוות הנדרשים לתפעולם.

באוגוסט 1980, בנאום אלים במיוחד, שב סדאם חוסיין ואיים בהשמדתה של ישראל ("יש לכתוש את תל אביב בפצצות")‏[9]. האמריקנים הגיבו בגינוי חריף של הנאום ואילו בישראל שקדו על הכנת תשובה מתאימה. המבצע קיבל תחילה שם "גבעת התחמושת".‏[10]

טייסי חיל האוויר אומנו לתקיפת הכור העיראקי, תחילה בטיסות דימוי שהוכיחו כי מטוסי F-16 מתאימים למשימה, ולאחר מכן באימוני מתאר (מודל). ב-20 בינואר 1981 נהרג בתאונת אימונים הטייס אהוד בן אמתי שהיה בצוות התקיפה.

התקיפה נדחתה מספר פעמים משיקולי ביטחון שדה ואחרים: מדען הגרעין פרופ' עוזי אבן הדליף ידיעה על התוכנית לשמעון פרס, ראש האופוזיציה. פרס התנגד לתוכנית במכתב ששלח לראש הממשלה ב-9 במאי: "...אני מרגיש שזוהי חובתי האזרחית העליונה לייעץ לך, בכל כובד-הראש והשיקול הלאומי, להימנע מהדבר.... ...אני מצרף את קולי - ואין זה קולי בלבד - לאלה האומרים לך לא לעשות, ובוודאי שלא בעיתוי ובתנאים הנוכחיים." לדעתו של פרס הדרך למנוע פיתוח גרעיני בעיראק הייתה באמצעות לחץ דיפלומטי. הוא קיווה שמשטרו של פרנסואה מיטראן, שבאותו יום נבחר לנשיאות צרפת (ולזאת הכוונה "בתנאים הנוכחיים"), ישנה את גישתו. עם המתנגדים לתקיפה נמנו גם סגן ראש הממשלה יגאל ידין, שר הביטחון עד מאי 1980 עזר ויצמן, ראשי אמ"ן והמוסד ומנכ"ל הוועדה לאנרגיה אטומית[11]. לעומתם תמכו בתקיפה מפקד חיל האוויר, דוד עברי, סגן ראש המוסד נחום אדמוני והרמטכ"ל איתן שהאיץ בראש הממשלה להורות על תקיפה בהקדם‏[12]. ב-10 במאי, כשהטייסים עסקו בהכנות אחרונות, הוחלט לבטל את היציאה, בין השאר מפני שבגין חשש שאם הידיעה דלפה לפרס, היא עשויה הייתה להגיע גם לאויב‏[13][14]. יציאה נוספת תוכננה ל-17 במאי, אך נדחתה. תאריך נוסף שנקבע היה 31 במאי, אלא שב-4 ביוני הייתה אמורה להתקיים פסגת בגין-סאדאת בשארם א-שייח', וכדי להימנע מפגיעה בפגישת הפסגה נדחתה הפעולה ל-7 ביוני. מטעמי ביטחון מידע נקבע שם חדש למבצע לאחר דחייתו באופן ממוחשב ואקראי. שמו האחרון של המבצע היה "אופרה".‏[15] במקורות אחרים צויין כי שמו של המבצע שונה כך בעקבות מכתבו של פרס.‏[16]

בשל הטווח הגדול אל המטרה, ניצבו המטוסים התוקפים בפני מגבלת דלק חריפה. חיל האוויר לא קיבל מערכת תדלוק אווירי אמריקאית, והמערכת שפותחה בתעשייה האווירית עדיין לא הושלמה. מהירות הטיסה נקבעה להיות החסכונית ביותר בדלק. בנוסף, אישר דוד עברי, מפקד חיל האוויר, לערוך "תדלוק חם" - תדלוק המטוסים בשעה שמנועיהם פועלים, באופן חריג ומסוכן, ממש לפני ההמראה, על מנת לנצל את מלוא נפח מערכת הדלק במטוסים. פעולה נוספת שבוצעה במהלך הטיסה לצורך הגדלת טווח הטיסה היא השלכת מכלי הדלק הנתיקים (לצורך הקטנת הגרר), זאת בניגוד להוראות היצרן בשל חשש מפגיעה בחימוש.

התקיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל מבצע הפצצת הכור, המוטבע על כל אחד מהמטוסים שהשתתפו במבצע
סמל מבצע הפצצת הכור, מוטבע על נץ מספר 243, אחד ממטוסי ה- F-16A שהשתתפו במבצע
סמל מבצע הפצצת הכור, מוטבע על נץ מספר 107, אחד ממטוסי ה- F-16A שהשתתפו במבצע

המטוסים המריאו משדה התעופה עציון ביום א', 7 ביוני 1981, (ערב חג השבועות) בשעה 16:00. הטיסה אל היעד נעשתה בדממת אלחוט, עם מכ"מים כבויים ובגובה נמוך של כ-300 רגל, כדי לחמוק מגילוי מכ"ם. הנתיב שאורכו 1,100 קילומטרים עבר בצפון ערב הסעודית ועקף את ירדן מדרום.

חוסיין, מלך ירדן, ששהה בעקבה, הבחין במטוסים לאחר ההמראה ודיווח על כך לאנשיו אך לא ידוע אם התרעה זו הועברה גם לסעודים או לעיראקים. לנוכח הסיכון שבהזנקת מטוסי ירוט עיראקיים שתשבש את התקיפה צורפו לשמיניית מטוסי ה-F-16, שלושה זוגות של מטוסי F-15 שחיפו עליהם (זוג F15 מפטרל מדרום לנתיב הטיסה, זוג נוסף מאבטח מצפון לנתיב וזוג שלישי שתפקידו לשמש מטריית הגנה אוירית מפני מיגים שימריאו מהבסיסים סביב בגדד. זוג F15 נוסף טס מעט מאחורי הכוח על מנת לשמש תחנת ממסר בין מבני התקיפה ובונקר הפיקוד) מפני תקיפת מטוסי ירוט, וצויד במשדרי לוחמה אלקטרונית כדי לשבש את המכ"ם של סוללות טילי נ"מ העיראקיות.

מעל המדבריות בדרכם אל היעד בצפונה של ערב הסעודית הטילו המטוסים מכלי דלק נתיקים שנתרוקנו מדלק במטרה להפחית גרר. בשל דממת האלחוט לא יכלו הטייסים לתאם את הטלת המכלים והם הוטלו באופן מפוזר לאורך נתיב ההתקדמות. כתוצאה מהטלת הנתיקים עלתה מהירות המטוסים לכ-450 קשר. משהתקרבו המטוסים הישראלים ליעד, פרץ מוביל המבנים לקשר והזהיר מפני אנטנות ועמודים. לאחר מכן פקד על הטייסים להגביר עוצמת מנוע למרבית (ללא מבער) ולנסוק לקראת צלילת הפצצה. בסמוך לשעה 17:30 (לקראת שקיעת השמש), נסקו שתי רביעיות מטוסי F-16 לגובה של 10,000 רגל ביצעו תמרון גלגול לפי תרגולת ההפצצה שהותאמה לחדירת כיפת הכור והפציצו את הכור בזווית של 35 מעלות. כל מטוס הטיל בתורו בהפרש של חמש שניות זה מזה מטען של שתי פצצות סימן 84 במשקל טון כל אחת, סך הכל 16 טון פצצות. מחצית הפצצות תוכננו להתפוצץ עם המגע בכיפת הכור ומחציתן צוידו במרעום שיביא לפיצוצן לאחר שיחדרו לעומק מבנה הכור. הדיוק שבהטלת הפצצות היה טוב ו-12 מהן חדרו פנימה אל תוך מבנה הכור והרסו אותו כליל‏[17]. שבעה מתוך שמונת הטייסים פגעו במטרותיהם,‏[18] תוך שימוש בפצצות "שימוש כללי" קונבנציונליות (בלתי מונחות), בניגוד להערכות רבות שפורסמו בעולם אחרי כן, לפיהן רק חימוש מונחה מדויק יכול היה להגיע לתוצאות אלו. לאחר כל יעף הפצצה ביצעו המטוסים תמרון חמיקה מטיל שעלול היה להיות משוגר לעברם וכן שחררו נורים להטעיית טילים. בשלב זה החשש מפני מטוסי ירוט עיראקיים שישבשו את התקיפה התבדה, גם טילי קרקע אוויר לא נורו לעבר המטוסים התוקפים לאורך כל התקיפה. ירי הנ"מ היה דליל ולא איים באופן ממשי על המטוסים.

הטיסה חזרה לישראל נערכה בגובה רב וחסכוני בדלק ובמהירות גבוהה. כל המטוסים שבו בשלום לבסיס עציון לאחר כשלוש שעות. המטוסים נבדקו על ידי צוותי הקרקע לאיתור פגיעות נ"מ. משלא נמצאו פגיעות, תודלקו המטוסים והטייסים שתקפו המריאו ממנו שוב לבסיסי האם של הטייסות. עשרה חיילים עיראקים ששהו בכור נהרגו, וכן נהרג יועץ צרפתי ששהה באותה עת במתקן הסמוך לכור.

מלבד 14 המטוסים שטסו אל היעד (שמונה F-16 ושישה F-15)‏‏[19]‏, השתתפו במבצע כ-60 כלי טיס נוספים ובהם מטוסי גיבוי, מסוקים בכוננות לחילוץ טייסים נוטשים, מטוסי בקרה מסוג E-2 הוקאיי ועוד.

מטוסי הקרב החוזרים ערכו טיסת ראווה חגיגית בגובה נמוך מעל יישובים בארץ, תוך סימון הצלחתם, עם כניסת החג.

תגובות ותוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיראק[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שסדאם חוסיין שמע על התקיפה ונודע לו שאף מטוס לא יורט, הוא פקד להוציא להורג את מפקד סוללת הנ"מ שאיבטחה את הכור.‏[20] ב-23 ביוני הופיע סדאם בפומבי לראשונה מאז התקיפה, ונשא נאום בו הוקיע את "הסוכנות העיראקית לאנרגיה אטומית" על אבטחה לקויה‏[21].

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקיפה שימשה את הליכוד והמערך במערכת הבחירות לכנסת העשירית, שהתקיימו שלושה שבועות לאחר מכן. בבחירות ניצח הליכוד בראשות מנחם בגין את המערך בראשות שמעון פרס, ברוב דחוק, לאחר שהמערך הוביל בהפרש ניכר בסקרים. בין המבקרים בלטה התבטאותו של ראש מטה ההסברה של המערך אותה עת ולימים נשיא מדינת ישראל, חיים הרצוג. בראיון לכתב ה-BBC בישראל בוב סיימון, זמן קצר לאחר פרסום ההתקפה, אמר הרצוג: "יש משהו מוזר מאוד במועד שנבחר (להפצצה)... אפשר היה לבצע את הפעולה לפני חמישה חודשים, ואפשר היה לחכות לממשלה חדשה, ולפגוע בכור לאחר הבחירות. כי לפי כל הדעות, הכור לא היה עתיד להיות 'חם' לפני ספטמבר הקרוב." מודעות הבחירות של המערך קבעו שהפעולה מעוררת שאלות קשות והגדירו את בגין כאדם קל לשון וחסר שיקול דעת שלא ניתן לסמוך עליו.‏[22] בעקבות הביקורת הפנימית בישראל הגיב בגין בהתמרמרות, וטען כי הוא לא היה מסכן אנשים במוות ובשבי למען שיקולי בחירות. בתגובתו לביקורת מצד ממשלת ארצות הברית, אמר בגין כי ההחלטה על עיתוי התקיפה נפלה לאור התקדמות הכור לעבר הפעלה מעשית, כך שאילולא הושמד באותו עיתוי, תוך זמן קצר הייתה פגיעה בו כרוכה ביצירת ענן של נשורת גרעינית שהייתה פוגעת בילדי בגדד.[23]

ברחבי העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם היוודע דבר התקיפה נמתחה על המבצע ביקורת חריפה. הפעולה גונתה על ידי כמעט כל ממשלות העולם‏[24], ובהן ממשלת ארצות הברית, שטענה כי ההתקפה פוגעת בסיכויי השלום במזרח התיכון. זעמה של ארצות הברית היה רב כיוון שהתקיפה לא תואמה מראש עם ארצות הברית‏[25] ונעשה בה שימוש בציוד צבאי אמריקאי.‏[26] שבועיים לאחר התקיפה אישרה מליאת האומות המאוחדות ומועצת הביטחון החלטת גינוי חריפה ביותר נגד ישראל. בניגוד לעמדתה הידידותית בדרך כלל, תמכה ארצות הברית (באישורו של הנשיא רונלד רייגן) בהחלטה. המבצע הביא להקפאה זמנית של משלוחי ציוד צבאי אמריקאי לישראל, בהם מטוסי F-16 נוספים, ההקפאה הוסרה מיד לאחר הבחירות בישראל.‏[27] מנגד, ביקש חיל האוויר האמריקני ללמוד את פרטי התקיפה ובמשך שבועות ארוכים התקשו מומחיו להאמין כי טיסת התקיפה בוצעה ללא תדלוק אווירי. גם דעת הקהל בארצות הברית הייתה נגד ישראל. במאמר מערכת של הניו-יורק טיימס לאחר התקיפה, נטען כי "ההתקפה היא מעשה אלים, חסר הצדקה ובעל הישגים לטווח קצר בלבד"[28].

ב1991 לאחר פלישת כוחות הקואליציה לעיראק, שלח שר ההגנה האמריקאי דיק צ'ייני לשגריר ישראל בארצות הברית דוד עברי שהיה מפקד חיל האוויר בזמן התקיפה, תמונת לווין אמריקאי של הכור המופצץ ועליה כתב "בתודה ובהערכה, הקלתם על משימותינו בסופה במדבר"‏[29].

הטייסים המשתתפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטייסים שהשתתפו בתקיפה נבחרו בקפידה מתוך שתי טייסות הנץ (F-16) שהיו אז, ומרביתם סיימו את שירותם בעמדות בכירות בחיל.

מבנה "איזמל" (טייסת 117 - "טייסת הסילון הראשונה" שהייתה גם הטייסת הראשונה שקלטה מטוסי F-16):

  • סא"ל זאב רז, מפקד הטייסת, מוביל כוח התקיפה. בתפקידו האחרון שימש כמפקד בית הספר לטיסה, והשתחרר בדרגת אל"ם. לאחר המבצע הוענק לו צל"ש הרמטכ"ל, על הובלת המבצע והצלחתו.
  • סרן עמוס ידלין, סגנו של זאב רז, היה מספר 2 במבנה הראשון. לימים כיהן כנספח צה"ל בוושינגטון וכראש אמ"ן בדרגת אלוף.
  • רס"ן דובי יפה. השתחרר בדרגת אל"ם.
  • רס"ן חגי כ"ץ. בתפקידו האחרון בצה"ל כיהן כרמ"ח אמל"ח בחיל האוויר. השתחרר בדרגת אל"ם.

מבנה "אשכול" (טייסת 110 - "טייסת אבירי הצפון"):

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מבצע אופרה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שלמה נקדימון, תמוז בלהבות: הפצצת הכור העיראקי - סיפור המבצע הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 2007, עמ' 74
  2. ^ שם, עמ' 127
  3. ^ שם, עמ' 134
  4. ^ Ragaini, Richard C. International Seminar on Nuclear War and Planetary Emergencies: 29th session. World Scientific Publishing, 2003. p. 33.
  5. ^ "Letters to the Editor", The Atlantic Magazine (March 2005). אוחזר ב־ 29 November 2010. 
  6. ^ רונן ברגמן, האם ישראל תתקוף את איראן?, ניו יורק טיימס, 25 בינואר 2012
  7. ^ רפאל איתן ודב גולדשטיין, "רפול - סיפור של חייל", "ספרית מעריב", 1985, עמודים 185-189.
  8. ^ ארי שביט, אחרי שהודח מרשימת קדימה, יצחק בן ישראל מדבר: האיום האסטרטגי על ישראל הוא לא איראן אלא המערכת הפוליטית, הארץ, 23 בדצמבר 2008
  9. ^ שלמה נקדימון, תמוז בלהבות: הפצצת הכור העיראקי - סיפור המבצע הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 2007, עמ' 309
  10. ^ פתיחת התערוכה לציון 30 שנה להשמדת הכור העיראקי במרכז בגין
  11. ^ אבנר כהן, לקחי הפצצת הכור אוסיראק, הארץ, 4.11.2011
  12. ^ רפאל איתן ודב גולדשטיין, "רפול - סיפור של חייל", "ספרית מעריב", 1985, עמוד 188.
  13. ^ מזכיר ראש הממשלה, אריה נאור בראיון לכתב שי גל, אולפן שישי, ערוץ 2, 11 בנובמבר 2011
  14. ^ שלמה נקדימון, תמוז בלהבות: הפצצת הכור העיראקי - סיפור המבצע הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 2007, עמ' 222
  15. ^ השמים אינם הגבול, אליעזר כהן (צ'יטה), עמ' 594
  16. ^ פתיחת התערוכה לציון 30 שנה להשמדת הכור העיראקי במרכז בגין
  17. ^ ‏‏יפתח ספקטור,"רם וברור", ידיעות ספרים, 2007, עמוד 316, "את שיחתנו התחלנו בדיוק בשעת היציאה מההפצצה. השעה שבה השמיע מוביל המבצע סא״ל זאב רז את מילת הקוד 'צ׳רלי'. את ההודעה קלט אביאם סלע שטס מאחור, והוא שהעביר אותה בקשר לדויד עברי שישב במפקדת חיל־האוויר בארץ. משמעות המילה היתה: 'המשימה בוצעה, אין נפגעים'."
  18. ^ ההחטאה היחידה הייתה של יפתח ספקטור, שנים לאחר המבצע הודה ספקטור כי היה חולה בעת התקיפה ותחת השפעת כדורים שככל הנראה דללו את דמו, הוא לקה בבלק אאוט בזמן המשיכה שלפני שחרור הפצצות וכתוצאה מכך הוא החטיא את מטרתו. יפתח ספקטור, "רם וברור", עמ' 322
  19. ^ ""מבצע אופרה" - הפצצת הכור העיראקי - אתר דובר צה"ל.‏
  20. ^ רודג'ר ו. קלייר, 'הפשיטה על הכור, תרגום מאנגלית דן סגל, הוצאת אריה ניר, 2005, עמוד 198
  21. ^ רודג'ר ו. קלייר, 'הפשיטה על הכור, תרגום מאנגלית דן סגל, הוצאת אריה ניר, 2005, עמוד 202
  22. ^ אל אזרחי ישראל, דבר, 12 ביוני 1981 (מודעה)
  23. ^ כך זוכר את דברי בגין סגן השגריר ויליאם בראון בעת שנשלח לצד השגריר סמואל לואיס להביע בפניו את מחאת ארצות הברית על התקיפה:

    Meanwhile, in his description, this Iraqi facility was so far advanced that the reactor would shortly become hot. As Defense Minister and Prime Minister, Begin said that he would be faced with the decision whether to bomb a hot nuclear reactor. He then conjured up the image of a great cloud of radioactive material descending over the poor children of Baghdad, should Israel wait until after the reactor had become hot before destroying it. So, he said that he had to order the strike then, before the Iraqi facility became hot.

  24. ^ גינויים על ההתקפה - גם מצד מדינות ידידותיות לישראל, דבר, 10 ביוני 1981
  25. ^ מסמכים בריטים חושפים: האמריקנים הופתעו מתקיפת הכור בעיראק, אקטואלי, 31 בדצמבר 2011.
  26. ^ סגן השגריר האמריקאי, באותה עת, ויליאם בראון בראיון לצורך תיעוד היסטורי בשנת 1998. Interview with Ambassador William Andreas Brown
  27. ^ מרדכי ברקאי, הבית הלבן מודיע רשמית על חידוש משלוחי ה"אף-16", דבר, 2 ביולי 1981
  28. ^ רודג'ר ו. קלייר, 'הפשיטה על הכור, תרגום מאנגלית דן סגל, הוצאת אריה ניר, 2005, עמוד 201
  29. ^ רודג'ר ו. קלייר, 'הפשיטה על הכור, תרגום מאנגלית דן סגל, הוצאת אריה ניר, 2005, עמוד 210