הטזו אדאצ'י
 | |
| אדאצ'י, תמונה מ-13 בספטמבר 1945 | |
| לידה |
17 ביוני 1890 אישיקווה (מחוז), האימפריה היפנית |
|---|---|
| התאבד |
10 בספטמבר 1947 (בגיל 57) רבאול, ארכיפלג ביסמרק |
| מדינה |
יפן  |
| השכלה | האקדמיה הצבאית הקיסרית |
| השתייכות | |
| תקופת הפעילות | 1910–1922 (כ־12 שנים) |
| דרגה | לוטננט גנרל |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד דיוויזיית חיל רגלים ה-37, מפקד ארמיית השדה ה-18 | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
| |
  | |
הַטָזוֹ אַדָּאצִ'י (ביפנית: 安達 二十三; 17 ביוני 1890 – 10 בספטמבר 1947) היה גנרל יפני בצבא היפני הקיסרי במהלך מלחמת סין–יפן השנייה ומלחמת העולם השנייה. מבין ראשי הפיקוד היפני במהלך המערכה בגינאה החדשה ומפקד ארמיית השדה ה-18.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אדאצ'י נולד בשנת 1890 (תקופת מייג'י), במחוז אישיקווה, האימפריה היפנית, למשפחה ענייה בעלת רקע צבאי. הוריו לא יחלו לממן את לימודיו בחטיבת הביניים, אך הודות לקשריהם בצבא אדאצ'י נרשם לאקדמיה הצבאית הקיסרית בטוקיו.
לבחינות המקדימות למד אדאצ'י משמעת קפדנית וגם אומנות יפנית, בין לבין טנקה. לאחר מכן הוא התקבל לאקדמיה הצבאית, שבראש ניהולה עמדו ותיקי מלחמת רוסיה-יפן, שחינכו את הטירונים באימונים אכזריים. אדאצ'י סיים את לימודיו בשנת 1910 ושירת בדיוויזיית המשמר הקיסרי הראשונה.
שלא כמו קציני צבא רבים בימיו, אדאצ'י נמנע מכל מעורבות בתככים הפוליטיים שחלחלו ליפן בשנות העשרים והשלושים והיה מסור מאוד לאשתו ולמשפחתו בלי להביע כל עניין באירועים כגון ניסיון ההפיכה של 15 במאי 1932. אדאצ'י סיים את לימודיו באקדמיה הצבאית בשנת 1922, אך לא התנסה בכל לחימה עד שנות השלושים של המאה העשרים, כאשר הוצב בצבא קוואנטונג, זרוע של הצבא היפני הקיסרי אשר פיקדה על הפלישה היפנית למנצ'וריה ומאוחר יותר הפכה לצבא הרשמי של מדינת החסות היפנית מנצ'וקוו (על שם חבל הארץ מנצ'וריה).
בסין[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר תחילתה של מלחמת סין–יפן השנייה עקב תקרית גשר מרקו פולו, אדאצ'י שירת בקרב על שאנגחאי ביולי 1937. אדאצ'י נהג לפקד מהחזית על דיוויזיית חיל הרגלים ה-37 שהיה מפקדה ונודע כבר-מזל על כמות הכדורים מהם הצליח להתחמק. האומנם מזלו נגמר בספטמבר, כאשר מטח מרגמה פגע ברגלו הימנית. הוא חזר לפקד על יחידתו בדצמבר, בשיאם של אירועי טבח ננקינג, מידת מעורבותו וקשרו לביצוע הזוועות בבירה הסינית הכבושה אינה ידועה.
אדאצ'י עם הזמן הועלה בדרגות הודות לביצועיו ובנובמבר 1940 מונה למפקד הארמייה האזורית בצפון סין בדרגת לוטננט גנרל. בתפקיד זה פיקד על מאבק קשה נגד לוחמת גרילה של המפלגה הקומוניסטית של סין והנהיג טקטיקה בשם "שלוש הכל" (להרוג הכל, לשרוף הכל, לבזוז הכל).
בגינאה החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר המתקפה היפנית על פרל הארבור החלה המערכה באוקיינוס השקט בין יפן מצד אחד לארצות הברית, האימפריה הבריטית והאימפריה ההולנדית מצד שני. אדאצ'י קיבל את הפיקוד על ארמיית השדה ה-18 בת 140,000 החיילים לאחר ארגונה מחדש למאבק באיי שלמה, גינאה החדשה ובריטניה החדשה בנובמבר 1942, זמן קצר לאחר מות אשתו.
הארמייה ה-18 הצטרפה לדיוויזיה ה-51 לקראת קרב ים ביסמרק (2 במרץ 1943), במסגרתו הובסו הכוחות היפנים נגד האמריקאים והאוסטרלים. במהלך המערכה על גינאה החדשה עמד אדאצ'י בפני דילמה: אם פיזר את כוחותיו, הכוחות המפוזרים לא יעמדו נגד כוחות האויב; אם הוא ריכז את כוחותיו, הוא הסתכן בהפצצה אווירית ובקושי רב להתחיל בתנועה מהירה במקרה של מתקפת נגד מסיבית.
הגנרל האמריקאי דאגלס מקארתור ידע שהכוחות היפנים המוצבים באיי הודו המזרחיים ההולנדיים חלשים וכיבוש שטחים אלו בידי בעלות הברית במהלך אפריל 1944 הותירה את אדאצ'י ורוב הארמייה ה-18 מנותקת בג'ונגל. האספקה היפנית הייתה מספקת לחודשיים בלבד, וללא כל תקווה ש-55,000 החיילים שנותרו תחת פיקודו של אדאצ'י יוכלו לצאת חיים מהאזור שבקושי יכלו לחיות בתוכו ב-15,000 הילידים המקומיים, החליט אדאצ'י לתקוף את ראש החוף של בעלות הברית באיטאפה. המתקפה היפנית החלה ב-10 ביולי. היפנים היו מיואשים ונלחמו בפראות, אך ב-3 באוגוסט המתקפה נכשלה. מתוך 140,000 חיילי הארמייה ה-18 המקוריים בתחילת המערכה בניו גינאה, בקושי 13,000 היו עדיין בחיים עם סיום המלחמה.
על אף התבוסה הרת האסון הזו, אדאצ'י היווה דוגמה לקצינים בצבא היפני. ב-15 באוגוסט 1945 יפן נכנעה אך אדאצ'י ושאר הארמייה ה-18 המשיכו להילחם. לאחר הכניעה הרשמית של יפן ב-2 בספטמבר 1945 הכוחות עדיין לא נכנעו. ב-11 בספטמבר 1945 הגנרל אדאצ'י בליווי צוותו הגיע לקווי החזית וחתם על כניעת הכוחות המוצבים בגינאה החדשה.
עם סיום המלחמה שלח אדאצ'י כתב פרידה לחיילים הכפופים לו מהארמייה ה-18:
לקצינים ולצוות הארמייה ה-18 לשעבר:
החלטתי היום לבצע פרידה אחרונה מאלו אשר אני אוהב יותר מכל.
הרגשתי שזה הוא כבוד גדול להתמנות למפקד הראשי [של הארמייה] בנובמבר 1942, בתקופה שבה נושא היום אמור היה להיות סדיר, והוצבתי בפיקוד על חשיבות אסטרטגית כדי להבטיח שזמן המלחמה יעבור בניצחון שלנו. הייתי אסיר תודה על המינוי ההוא. עם זאת, על אף העובדה שקציני ואנשי עשו כמיטב יכולתם בנסיבות יוצאות דופן, עלו על כל הקשיים, וכי הממונים שלי העניקו את מירב העזרה, לא הושג הסוף המיוחל, בגלל חוסר יכולתי. כך סללתי את הדרך למדינתי להיסחף למצוקה הנוכחית. פשע הראוי למוות.
בשלוש שנות הפעילות האחרונות אבדו יותר מ-100,000 קצינים ואנשים צעירים ומבטיחים ורובם מתו מתת-תזונה. כשאני חושב על זה, אני לא יודע מה להתנצל בפני הוד מלכותו, הקיסר ואני מרגיש שאני עצמי המום מבושה.
מדינתנו הקיסרית מתנודדת על סף אסון. אני מאמין שזו הדרך הטבעית של אזרחינו וחיילינו להמשיך ולהילחם עד לטיפת הדם האחרונה שלנו. דרשתי התמדה העולה בהרבה על גבול סיבולת האדם כלפי הקצינים והאנשים שלי, שהיו מותשים וחסרי כוחות כתוצאה ממערכות רצופות ומחוסר אספקה. עם זאת, כל הקצינים והאנשים שלי מילאו אחר פקודותיי בשתיקה בלי לרטון, וכשהם היו מותשים הם נכנעו למוות בדיוק כמו פרחים שנופלים ברוחות. אלוהים יודע מה הרגשתי כשראיתי אותם גוססים, וחיקי מתמלא עליהם רחמים, אם כי רק למדינתם הם הקדישו את חייהם. באותה תקופה החלטתי לא לדרוך שוב על אדמת ארצי אלא להישאר בגוש האדמה בים הדרומי עם 100,000 הקצינים והאנשים, גם אם יבוא זמן בו אוכל לחזור למדינה שלי בניצחון.
לאחר כניעת האימפריה היפנית, בית הדין הבינלאומי הצבאי למזרח הרחוק דן את אדאצ'י למאסר עולם בגין מתן צו לעידוד רצח טייסים שבויי מלחמה שנתפסו. אדאצ'י התאבד בשנת 1947 לאחר שהעיד על פועלו במלחמה בפני קצינים אמריקאים בגינאה החדשה. הוא שמר על הבטחתו ומעולם לא שב ליפן.
קרבות בהם השתתף[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הטזו אדאצ'י, באתר מלחמת העולם השנייה
- הטזו אדאצ'י, באתר היסטוריה של המלחמה
- הטזו אדאצ'י, באתר שברי האוקיינוס השקט