הקרב על נאנג'ינג

הקרב על נאנג'ינג
南京保卫战

איוונה מטסוי נכנס לנאנג'ינג לאחר כיבוש העיר, תמונה צבועה.
איוונה מטסוי נכנס לנאנג'ינג לאחר כיבוש העיר, תמונה צבועה.
מערכה: 1937-1939
מלחמה: מלחמת סין-יפן השנייה
תאריכי הסכסוך	1 בדצמבר 1937 – 13 בדצמבר 1937 (13 ימים)
קרב לפני	הקרב על שאנגחאי
קרב אחרי	הקרב על שוג'ואו
מקום	נאנג'ינג (בירת סין)
קואורדינטות	32°03′00″N 118°46′01″E
עילה	ניסיון כיבוש הבירה הסינית
תוצאה	ניצחון יפני מוחץ, הקמת ממשלת ואנג ג'ינג-ויי
שינויים בטריטוריות	כיבוש נאנג'ינג וכלל הדלתא של היאנגצה בידי יפן
הצדדים הלוחמים הרפובליקה הסינית תמיכה מנהיגים הירוהיטו, קיסר יפן (בפועל) פומימרו קונואה  לין סן (בפועל) צ'יאנג קאי-שק  מפקדים איוונה מטסוי טאנג שנגג'י כוחות 200,000 100,000 אבדות 1,953 הרוגים 4,994 שבויים מקורות סיניים: 6,000-10,000 הרוגים מקורות יפנים: 50,000-70,000 הרוגים
לאחר הקרב התרחש טבח ננקינג

הקרב על נאנג'ינג (במנדרינית: 南京保卫战) היה הקרב הגדול השני במהלך מלחמת סין–יפן השנייה לאחר הקרב על שאנגחאי, אשר נערך בעיר נאנג'ינג (ננקינג בפי המערב), בירת הרפובליקה הסינית אשר בסופו של הקרב נכבשה בידי האימפריה היפנית. היפנים הקימו בה ממשלת בובות הידועה בשם ממשלת ואנג ג'ינג-ויי.

מייד לאחר סיום הקרב על העיר הצבא היפני הקיסרי תחת גנרל איוונה מטסוי החל להתאכזר אל האוכלוסייה המקומית במסגרת טבח נאנג'ינג.

הקרב הביא לפגיעה קטלנית בכוח ובמורל הסיני, לאחריו הצבא היפני הקיסרי פשט למשך יותר משנה על מזרח ומרכז סין, אך סין לא יכלה להעמיד כוח צבאי מספק כנגד המתקפות היפניות. הפשעים שביצעו הכוחות היפנים בסינים לאחר הקרב היו קשים ביותר ולאחר ניצחון בעלות הברית במלחמת העולם השנייה הועמדו המפקדים היפנים לדין בבית הדין הבינלאומי הצבאי למזרח הרחוק על מעשיהם.

רקע

המלחמה

היחסים בין האימפריה היפנית והממשלה הסינית של הקוומינטנג (שכן סין הייתה מפולגת במלחמת אזרחים בין המפלגה הקומוניסטית והקוומינטנג) הפכו מתוחים מאז תקרית מוקדן והפלישה היפנית למנצ'וריה אשר בעקבותיה הוקמה ממשלת הבובות היפנית מנצ'וקוו ששלטה במנצ'וריה. עקב תקרית גשר מרקו פולו והקרב על שאנגחאי כל היחסים בין המדינות נותקו והחלה מלחמת סין–יפן השנייה.

במקביל לכיבוש שאנגחאי בידי יפן התקדמו היפנים גם בצפון ולאחר קרב על ערי המרכז כבשו את בייג'ינג וטיינג'ין. מצד הממשלה היפנית בטוקיו לא היה ערך ביציאה למלחמה יקרה במרכז סין והתוכנית הראשית הייתה להישאר בקו אש בטוח ומחוזק ובמצב של מגננה.

המטה הכללי של הצבא היפני הקיסרי ובתוכו איוונה מטסוי, גנרל חיל המשלוח היפני לשאנגחאי, סבר כי כאשר הבירה הסינית נאנג'ינג תיפול יכנסו הסינים באופן מיידי למשא ומתן בעקבות המצב הרעוע שלהם. עקב ההשפעה הגוברת של הצבא בתוך הממשלה של טוקיו באותה העת והסתרת הנתונים המלחמתיים מקיסר יפן הירוהיטו, עצתו של מטסוי התקבלה והוטל עליו לכבוש את בייג'ינג דרך נהר היאנגצה.

הכנות סין

ממשלת הקוומינטנג הבינה במהרה כי התקדמות הכוחות היפנים במעלה היאנגצה משמעו שאלו עושים דרכם אל הבירה. במטה הכללי הסיני החל ויכוח על הצורך לשמור על העיר. ב-12 בנובמבר 1937 המנהיג העליון דה פקטו של סין הלאומית, צ'יאנג קאי שק הכין דו"ח אל המועצה הצבאית העליונה אשר במסגרתו טען שיש צורך להעתיק את הבירה אל צ'ונגצ'ינג על מנת לאפשר מרווח נשימה לצבא. ביום שלמחרת, לאחר התייעצות עם יושב ראש הממשלה הלאומית (נשיא הרפובליקה הסינית), לין סן, דרישותיו של צ'יאנג התקבלו והוחלט להעביר את מוסדות השלטון לפנים סין.

ב-16 בנובמבר הפליג לין סן דרך היאנגצה אל סצ'ואן. הרשות המבצעת, הרשות המחוקקת, הרשות המבקרת והרשות הבוחנת את עובדי הציבור הועתקו באותו היום אל צ'ונגצ'ינג, מחלקת האוצר והחוץ, כמו גם מחלקת הבריאות הועתקו זמנית אל חאנקואו. משרד התקשורת עבר אל צ'אנגשה והמרכזים הצבאיים חולקו בין צ'אנגשה לנאנג'ינג.

בנקודה זאת החל המאבק על דרך עזיבת העיר בתוך המטה הכללי וכוח ההתנגדות אשר יושם על העיר בכל זאת. מנהל המבצעים של המפקדה, גנרל ליו פיי טען:

"נאנג'ינג היא בירת עמנו; מובן שאיננו יכולים לוותר עליה ללא שום התנגדות. אבל אל לנו לאבד יותר מדי חיילים בלחימה על עיר אחת או על אזור אחד בכל פעם. אנחנו יכולים להסתפק רק בהגנה סמלית ולנקוט יוזמת נסיגה לאחר מידה הולמת של התנגדות. אשר לשימוש בכוחותינו, אנחנו יכולים להשתמש בשנים-עשר אגדים; די בשמונה-עשר אגדים לכל היותר. לא יהיה קל לתמרן עם חיילים רבים מדי."

— ליו פיי

טאנג שנגג'י, מנהל המחלקה המבצעת של הוועדה לעניינים צבאיים הצהיר כי:

"נאנג'ינג היא בירת אומתנו ומוקד תשומת לב בינלאומית, והיא גם מקום משכנו של המוזוליאום של הנשיא סון יאט-סן. אם ניטוש את נאנג'ינג, כיצד נוכל לתת דין וחשבון בפני נשמתו של הנשיא במרומים."

— טאנג שנגג'י

צ'יאנג וטאנג חלקו דעות דומות אך היו שיקולים נוספים לקחת בנושא, חבר הלאומים נפגש באותה העת בבריסל וצ'יאנג ציפה כי ידונו בעניין סין ויפעלו לעצור את יפן. טאנג שנגג'י הושם כמפקד העליון של המערך בנאנג'ינג וניתנו לידיו 100,000 חיילים, בהם גם חיל מתנדבים שמקורו בצבא האדום אשר נקרא לפעולה ולתמיכה בסין בידי יוסיף סטלין, המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות.

פעולות מקדימות

לאחר נפילת שאנגחאי החלה פלישה באמצע נובמבר מערבה. מרב הכוחות היפנים נעו דרך המחוז הדרומי ג'ג'יאנג. ב-19 בנובמבר סוג'ואו וצ'אנגשו נפלו לידי יפן וכבר באותו היום נפרץ קו ההגנה הסיני. במהלך הנסיגה, ההתקדמות המהירה של הכוחות היפנים גרמה להתנגשויות צבאיות עזות בתדירות די גבוהה. העיר וושי נפלה לבסוף רק ב-29 בנובמבר לאחר הגנה איתנה וממושכת מן הצד הסיני.

ב-28 בנובמבר יצאה הוראה מתוך המטה הכללי היפני לפיו ניתנה ההוראה "התקדמו כדי לתקוף את נאנג'ינג". בתוך יומן המלחמה שלו, איוונה מטסוי כתב באותו היום שהתקבלה ההחלטה על המתרחש: ”סגן ראש המטה הכללי שלח מברק המוסר את החלטת מפקדת המטה הכללי לתקוף את נאנג'ינג. נראה לי כי בימים אלה נודעה השפעה להצעותי הנלהבות המעודדות תקיפה ואני שמח על כך.” מלבד לחטיבה ה-101 כל כוחות חיל המשלוח של שאנגחאי נשלחו להשתתף בפלישה לעבר נאנג'ינג בתור "ארמיית אזור סין המרכזית" תחת מטסוי.

המערך היפני

ב-1 בדצמבר הוצאו לפועל פקודות מדויקות בפעולה המשותפת של ארמיית המרכז והצי הקיסרי על היאנגצה, להלן הרישום המדויק של ההוראות:

1. ארמיית אזור סין המרכזית תתכנן ותתאם עם צי אזור סין את כיבוש נאנג'ינג.
2. הכוח העיקרי של חיל המשלוח לשאנגחאי יתחיל בתנועתו בסביבות 5 בדצמבר. הוא יישאר בדאניאנג וג'ורונג כדי להשמיד את האויב שם, ולהיכנס לאזור המערבי של הר מופאן. יחידה אחרת תתקוף את עורף האויב מן הגדה השמאלית של נהר היאנגצה, תוך כדי ניתוק מסילת הברזל טיינג'ין - פוג'ואו והתעלה הגדולה צפונית לנהר היאנגצה.
3. הכוח העיקרי של הארמייה העשירית יתחיל לנוע בסביבות 3 בדצמבר. יחידה אחת תיכנס מאחורי נאנג'ינג מכיוון ווחו; הכוח העיקרי ישמיד את האויב שבמקום וייכנס לסביבת לישואי. יש לחזק את הערנות והדריכות באזור חאנגג'ואו.

הכוחות היפנים נעו במהרה משאנגחאי והתחלקו בין כוחות אשר נעו מצפון לאגם טאי לכוחות אשר נעו מדרום לו. הצבא היפני תכנן לעלות על נאנג'ינג באמצעות פעולת כיתור, להכניע את הבירה הסינית ולכתר עד תום את המוצבים מסביבה עד אשר החזית סביב העיר תתייצב.

מערך אווירי

עוד עם פתיחת הקרב על שאנגחאי הפכה נאנג'ינג, בהיותה הבירה למטרה מספר אחת של פשיטות אוויריות אשר בוצעו בידי כוח ההגנה העצמית האווירי של יפן (חיל האוויר היפני). ב-15 באוגוסט פשיטה מרכזית של טייסת בת 20 יחידות אוויריות הפציצה בפעם הראשונה את הבירה הסינית. המטרות המרכזיות של התקיפות היפניות היו שדות התעופה ומרכזי האוכלוסין. עם ההפצצות נשלחו כוחות רגלים סינים לירות לעבר המפציצים היפנים. תוצאת הקרב הייתה שמתוך 20 מטוסים ארבעה עלו בלהבות ושישה דרשו תיקון בעוד מהצד הסיני היו כמה עשרות פצועים ובהם גם פצוע קשה אך לא מעבר.

היו מספר הפצצות כזו אשר התרחשו ב-16 באוגוסט, 26 באוגוסט, 14 בספטמבר ועוד.

ההפצצה הגדולה ביותר על העיר נאנג'ינג בוצעה בידי היפנים ב-25 בספטמבר 1937. בין 09:30 בבוקר ל-16:30 אחר הצהריים בוצעו 94 גיחות של טייסות אשר המטירו מעל 200 פצצות וריססו את העיר במכונות ירייה. בעודם מתקרבים שיגר לעברם חיל האוויר של הרפובליקה הסינית מטוסי קרב כדי ליירטם וירה אש נ"מ ממושכת מפאתי העיר. מבין המפקדים הסינים בשטח היה דיווח כי ”על פי פיקוד חיל האוויר, ארבעה מטוסי אויב הופלו היום; שניים מהם נפלו בשיאגואן, אחד בנאנצ'אנג (עיר רחוקה מדרום) ואחד בנאנמן (שער הדרום). היו עדי ראייה לנפילת שלושה מן המטוסים.”

המערך הסיני

בעת נקבעה ההגנה הזמנית על נאנג'ינג מינה צ'יאנג את טאנג שנגג'י למפקד חיל המצב בעיר ב-17 בנובמבר. יום לאחר שב-24 בנובמבר הוכרז רשמית על פיקודו של טאנג רשם צ'יאנג אישית את פקודות הקרב הראשוניות לחיל המצב: (1) טאנג שנגג'י הוא המפקד. (2) סון יואנליאנג הוא מפקד הגיס ה-72. (3) סונג שיליין הוא מפקד הגיס ה-78. (4) יחידת האבטחה של הבירה תחת גו צ'נגלון היא (א) הבריגדה המפקדת של אזור יונגצ'ינג, (ב) כוח משטרה צבאית. (5) כוחות מיוחדים אחרים. לקראת דצמבר חיל המצב אומן וגדל דרך גיוס קבע, כוחות הוקצו לפריפריה ובדו"ח הקרב המפורט של חיל המצב נכתב:

1. העמדות הראשיות לאורך הקו מבאנצ'יאו אל העיירה צ'ונחואה הוחזקו בידי שתי חטיבות של פיקוד A74. הקו ממנגטאנג אל לונגטאן הוחזק על ידי A83 (הוחלפה מאוחר יותר בידי A10).
2. העמדות החלופיות בין גבעות שי-דזה (האריה) לבין האזור שמצפון לעיר הוחזק על ידי D36; הקווים מאנדמן אל יוחואה-טאי הוחזקו על ידי D88, ומגשר חה-דינג אל בית הספר הצבאי להנדסה על ידי D87. בריגדת הצוערים החזיקה בקווים מן הפסגה הקדמית של ההר הסגול צפונה אל מקדש ג'יאנג-וואנג.

הכוחות הסינים הכינו מקלעים, פרשו חיילים, חפרו תעלות מגן ועוד, בסך היו אלו בין 90,000 ל-100,000 חיילים סיניים בהגנה על בירתם.

המלחמה בצדי העיר

לימוד יפנית לילדים בבית ספר סיני בפריפריה של נאנג'ינג לאחר כיבושה.

עמדות ראשיות

הקו המזרחי של הגנת העיר מג'ורונג אל טאנגשאן היה למרכז של ההתכתשויות הצבאיות הראשונות. ב-4 בדצמבר הגיע חיל החלוץ היפני בקירוב אל מקדש טיאן-וואנג. על כן החלה התפרשות של חטיבות בגיס הסיני ה-66. בשחר היום שלמחרת (5 בדצמבר) החלה אש אגדים סינים על כוחות יפנים קטנים אשר נסו מפניהם. הכוחות היפנים פעלו להטריד את עמדות העורף הסיניות ובערב שני אגדים יפנים כבשו את מרכז הממשל של תת-המחוז ג'ורונג.

אותם כוחות החלו ביום שלמחרת לתקוף את טאנגשאן בקירוב לנאנג'ינג. דאז החל כוח יפני לבצע פעולת מעקפים וב-7 בדצמבר עמדות המוצבים הסיניים המגנים על מוצב טאנגשאן הותקפו בידי כוחות יפנים עדיפים ונפרצו במספר רב של נקודות. החלה פעולת נסיגה לתוך העיר ועד השעה 02:00 בלילה כל חיילי המגן על מוצב מנטאנג בפריפריה המזרחית של העיר הקריבו את חייהם בקרב נגד הכוחות היפנים הרבים, המתוגברים והמפתיעים. החטיבה ה-41 של הארמייה השנייה מתוך חיל המוצב החלה ב-8 בדצמבר, שעה 06:00 בבוקר במתקפה עזה על יחידות יפנים.

בבוקר 8 בדצמבר הכוחות היפנים שהחלו תקיפה על הר ניושואו בלילה השתמשו למען מטרתם ב-40 טנקים. לאחר קרבות עזים עברה הוראה על נסיגה מתוך הצד הסיני בערב 9 בדצמבר, אובדן העמדות הסיניות בהר הביאו להסרת המעצורים על ההתקדמות היפנית לעבר צדה המערבי של העיר. למרות ההפסד, הפעולות ההרואיות הרבות אשר בוצעו בידי הצבא הסיני במערך הפריפריה הפך את המערכה לפרק מפואר בהיסטוריה הצבאית שלהם. בסיכום לאחר מעשה, מפקדת חיל המצב אישרה במלואו של הקרב כי: ”בעת שהחטיבה ה-58 הגנה על העמדות מסביב להר ניושואו, המפקד יו ג'ישי ביצע פריסות נבונות ותגבור קפדני. הוא החזיק מעמד ולא נסג, אף על פי שניצב בפני המוני חיילי אויב.”

קריאת כניעה יפנית

העמדות הסיניות אשר התפרסו בהתעקלות ממזרח, דרום ומערב לעיר הובקעו בנקודות מרובות עם הזמן במה שנראה כמגמה בלתי נמנעת. עיקרון המחנה הסיני היה לשמור על הכוחות כמה שיותר זמן. הכוחות היפנים פרצו לבסוף את כלל עמדות הפריפריה והגיעו אל חומות העיר עצמה. ב-9 בדצמבר איוואנה מטסוי שלח אולטימטום כניעה לכוחות המגן בנאנג'ינג. לאחר קריאת האולטימטום הוציא טאנג שנגג'י את פקודות מטהו בשעה 19:00 בערב:

1. בעמדות החלופיות המוחזקות כרגע בידי הצבא הזה [הסיני] ייערך הקרב האחרון להגנה על נאנג'ינג. כל החיילים יהיו נחושים לחיות או למות בעמדותיהם, ינסו להחזיק בהן, ולעולם לא יוותרו בקלות על אף שעל אדמה וכך לגרום לצבא כולו להסס. נסיגה ללא אישור מתוך אי-ציות לפקודות אלו תטופל בחומרה בהתאם לחוק העונש הקיבוצי, תוך דבקות בהוראות הגנרליסימו [צ'יאנג].
2. כל כלי השיט שישיגו יחידות צבאיות יועברו למשמרת התובלה, ולא יוחרמו ללא רשות. סונג שיליין, מפקד הגיס ה-78, ממונה לעמוד בראש מאמץ זה. על כוחות המשטרה הצבאית לאורך הנהר [היאנגצה] נאסר במפורש לתפוס ספינות ולהשתמש בהן לחציית הנהר ללא רשות; מפירי הפקודה ייענשו בחומרה. מי שיסרבו לציית לפקודה זו ייעצרו בכוח.

בפקודות אלו הועבר המסר כי חיל המוצב לא נכנע לקראת האולטימטום של מטסוי.

ההר הסגול

עם דחיית האולטימטום הוציא מטסוי פקודת מתקפה כללית על הבירה הסינית. ההר הסגול היה למקום מושב המוזוליאום של סון יאט-סן, אבי האומה הסינית, על כן פרס טאנג את המיטב בכוחותיו להגנה על ההר. בריגדת הצוערים אשר נשלחה לפעולת השמירה על ההר זכתה ממוניטין של "משמרות הברזל של צ'יאנג קאי-שק". בריגדת הצוערים אשר פיקדה על שלושה גדודי רגלים, שלושה גייסות ושישה אגדים שאומנו בחונאן וג'יאנגשי, נלחמה בכוח עז נגד הפושטים היפנים מאז 8 בדצמבר.

ב-10 בדצמבר, לאחר פקודת התקיפה הכללית פתחה החטיבה ה-16 במתקפה והתנגשות קשה עם הבריגדה ונתיניה על ההר הסגול. היפנים נתקלו בקרב קשה, נסוגו ושבו בפשיטות ליליות בעזרת הפלוגה השישית שנודעה בעוז רוחה בעוד הסינים ירו כל אשר היה בידם על היפנים התוקפים. יומיים שלמים לחמו הצדדים ללא מעצורים עד אשר היפנים יצאו ב-12 בדצמבר בהפגזות ארטילריות. הכוחות היפנים עצמם העריכו את הפועל האמיץ של הסינים ובדו"ח האחרון לאחר הכיבוש היפני של ההר כתבו היפנים כי בעת הפשיטה על ההר:

"האויב הפגין התנגדות איתנה באמצעות שימוש באש רובים ובאש כבדה של מכונות ירייה, והשלכת רימוני-יד. חיילי אויב שנמצאו בעמדות אחדות באזור הצפון-מזרחי לפסגה נכנסו לקרב מצד הצלע השמאלית של הפסגה. תוך כדי הקרב הגיעו תגבורות אויב ללא הרף מכיוון עורף הצלע הדרומית של הפסגה, והקרב התעצם בהדרגה."

— דו"ח קרב מפורט של גדוד הרגלים ה-33 ליד נאנג'ינג

מטסוי עצמו נאלץ להודות כי ”בריגדת הצוערים של נאנג'ינג הפגינה התנגדות אמיצה בהחלט.” המפקדים בכוח הסיני העריכו בטוב את האומץ וקור הרוח של הצוערים ובדו"ח לצ'יאנג קאי שק נכתב: ”החיילים שהגנו על ההר הסגול שמרו על קור רוח ואומץ לב. קצינים וחיילים אחדים המשיכו להחזיק בעמדותיהם עד שצבאנו נסוג מנאנג'ינג למחרת היום, והקריבו קורבן הרואי.”

פשיטה על שערי העיר

ב-13 בדצמבר 1937, יחידת צ'יבה היפנית חוצה את נהר צ'ינחואי בדרכה להיכנס לעיר דרך שער ג'ונגחואה.

הפלישה המרכזית של הכוחות היפנים התרכזה על שער גואנגחואה הכביר, הגבוה, המרכזי והמאובטח. מדי יום התקיימו קרבות פנים אל פנים בשערים בעוד ממרחק בוצעו הפגזות מתותחים בירי ארטילרי. מדי יום היו שערי העיר נפרצים וכוחות סיניים היו מקריבים עצמם להכריח נסיגה יפנית, דאז היו הכוחות הסינים מתנקשים במעטים היפנים אשר פלשו דרך השערים הפרוצים אותם הם מתקנים ומכינים מחדש לעוד יום של קרבות. ב-10 בדצמבר נפערו שתי פרצות בשער העיר ועם תמיכת טנקים יחידת רגלים יפנית עברה בשערי העיר והחלה לפגוע בעמודי התמיכה שלהם בשדרות מהצד הפנימי של החומה. בשביל להפיל את יחידת היפנים אשר התיישבה בתוך העיר, אומנו יחידות מתאבדים לירי לילי על היפנים בתוך העיר אשר נפגעו קשות.

ביום שלמחרת, 11 בדצמבר הקרב הפך אכזר יותר ויותר ופלוגות סיניות נשלחו זו אחר זו למאבק ישיר, עקוב מדם בכוחות היפנים אשר היו חייבים לרדת למצב מגננה מרבית. בקורות המלחמה של הפלוגה הסינית השלישית נכתב על הקרב פנים אל פנים, רימונים ואבק, אש ממושכת ועוד בתוך ה-30 דקות הכאוטים ביותר של המאבק בשער גואנגחואה.

ב-12 בדצמבר תגבורת יפנית הקשתה אף יותר על המאבק. אגד יחידת מתאבדים מיומן בן שישה חיילים יצא ללחימה הקטלנית והביא לפגיעה קשה במערך הסיני אשר נמתח לאורך השער. הקרבות עברו ממרכזן והחלו להתרכז על גשר סאיגונג, מפקד האגד ה-302 הסיני, צ'נג ג'י, אשר הנהיג אישית את אוגדתו מצא את מותו בירי תשעה כדורי מקלע לעבר בטנו. היפנים כבשו את הגשר אך הכוחות הסינים החזירו אותו אליהם מחדש פעם אחר פעם בקרבות פנים אל פנים, עושים הכל בשביל להחזיר ולהשאיר את דגל הרפובליקה הסינית על גבי מוצב הגשר.

כיבוש נאנג'ינג

היה זה בנקודה זאת, לאחר הקרבות הקשים על השערים בהם מאות חיילים משני הצדדים נהרגו, שנאנג'ינג הייתה מכותרת. ממזרח היו הקרבות הקשים על שערי העיר עצמה אשר הובלו בידי הכוחות היפנים שנעו מצפון לאגם טאי אך נוסף אליהם מרב הכוחות היפנים נע מדרום לאגם וכיתר את העיר מהחזיתות הדרומיות והמערביות בעוד כל אשר נותר חופשי, הצפון בוא השתרע נהר היאנגצה לא היה ניתן כמעט ובכלל למעבר עקב הסחף האדיר. בעודו מבין את המצב החמור אליו הגיעו, טאנג קרא לחייליו להתכונן לקראת מערכה חזיתית בתוך רחובות, שדרות וסמטאות העיר.

לבסוף כוונה זאת ננטשה כאשר הגיעה הוראה מפי צ'יאנג קאי שק לנטוש את הבירה נאנג'ינג ולסגת מערבה למרכז סין, צ'יאנג ראה את הערך בחיילים ולא הרשה לעצמו לאבד את כללם במאבק בלתי-אפשרי על הבירה המכותרת. גו ג'וטונג, סגן מפקד האזור הצבאי השלישי נשלח להעביר את המסר של צ'יאנג אל טאנג שנגג'י, דבר אשר נעשה בשיחה טלפונית במהלך 11 בדצמבר במילים אלו של גו: ”הגנרליסימו הורה על נסיגת חיל המצב של נאנג'ינג. עליך להגיע מיד לפוג'ואו. אדאג שחו דזונגנאן [גנרל סיני] ימתין לך בפוג'ואו.” לאחר מכן ניתנה תגובתו של טאנג: ”ישנם דברים רבים שיש להסביר בבהירות למפקדי היחידות לפני שאוכל לסגת. אם לא כן, מי יישא באחראיות מאוחר יותר?” השיח על דרכי הנסיגה המשיך בין השניים עד אשר הגיע המסמך הרשמי של צ'יאנג אל טאנג ובו נכתב: ”כשלא תוכל להחזיק מעמד עוד זמן רב, אתה רשאי לסגת כפי שתאפשרנה הנסיבות, על מנת להתארגן מחדש ולערוך מתקפה נגדית.”

נסיגה סינית

כאשר טאנג הוציא הוראה להרעיף לחץ מרבי על הכוחות היפנים בשערי העיר ולפרוץ את המצור ממערב החל למעשה אי סדר בתוך המערך הסיני, 9 חטיבות ניסו לברוח דרך נהר היאנגצה ומצאו את מותם בסחף הנהר. היו חיילים שהסגירו עצמם לידי הכוחות היפנים והיו אשר התחבאו בתוך האוכלוסייה האזרחית. מכל היחידות הצבאיות הגדולות הייתה זו רק הארמייה הסינית השנייה, אשר הכינה 20 כלי שיט סדירים, שחצתה בבטחה ובשלמותה את נהר היאנגצה. לארמייה נספרו 5,097 אבדות במאבק נגד היפנים אך שאר חייליה, 11,451 איש במספר, צלחו את חציית הנהר למקום מבטחים והחלו לנוע לפנים סין.

שער חשוב נוסף לתוך נאנג'ינג היה שער טאיפינג אשר יחידת צוערים הגנה עליו מפני האגד ה-33 של החטיבה היפנית ה-16, אותו האגד אשר כבש את ההר הסגול לאחר קרב עקוב מדם. עד לערב 13 בדצמבר נכבש שער טאיפינג והונף עליו דגל יפני כמו גם על כל שעריה העתיקים של העיר, כולם נפלו לפלישה. בליל 12 בדצמבר עברה ההוראה לכוחות בגואנגחואה לסגת מן העמדות.

הכוחות היפנים שינו טקטיקה, כעת תכננו כיתור רחב אשר יגיע עד אל העיר שיאגואן ממערב לנאנג'ינג אשר עם כיבושה יחתך קו האספקה הסיני כמו גם דרך מוצא הנסיגה שלו. המערך על שיאגואן היה כאוטי; כוחות סינים נעו דרומה מהעיר כדי לנתק את טבעת הכיתור היפנית ושני הצדדים הופתעו ולא ציפו לפגוש אחד את השני. הסינים לבסוף נאלצו לסגת לאחר אובדן של 6,000 איש ועברו אל האי ג'יאנגשין, בסמוך לגדה הדרומית של היאנגצה. הכוחות היפנים השתמשו בכוחם הימי; נעו מצפון וכיתרו את דרך המעבר הסינית מעבר נהר היאנגצה. השייטת של הצי השלישי בחיל הים היפני בשעה 14:00 אחר הצהריים, 13 בדצמבר, החלה במתח תותחים ומכונות ירייה ממושך על גבי הכוחות הצבאיים והאזרחים הסינים אשר ניסו לחצות את הנהר הגדול.

במסגרת הקרב היפנים אף תקפו שייטות וסירות בריטיות ואמריקאיות ללא הבחנה, דבר שפגע ביחסיהם העתידיים.

פעולות טבח

ערך מורחב – טבח ננקינג

בעוד הכוחות היפנים החלו נכנסים לנאנג'ינג עצמה החלו פעולות המוניות של טבח, בייחוד בפריפריה העירונית, ככל הנראה (לפי דעת מרב ההיסטוריונים) כפעולת תגמול על המאבק הסיני העז במהלך הקרב על שאנגחאי. ב-11 בדצמבר הייתה התנגשות בין כוחות יפנים לבני העיירה ג'יאנגדונג, מערבית לבירה נאנג'ינג ותושב הכפר, ג'ו חואנגחונג נתן מאוחר יותר עדות על שהתרחש:

"ב-1937, ב-9 בחודש הירחי ה-11, ראיתי יפנים מגיעים מן התעלה מולנו, רוכבים על ארבעה סוסים. אנחנו, האנשים בכפר, הסתתרנו לאחר שראינו אותם. ברגע שהיפנים הגיעו לכפר ולא ראו אף אחד, הם קראו בכל עוצמת גרונם, ואז יצאו 13 אנשים. הם לקחו אותם אל מקדש לונגוואנג. איש בשם פנג ארניו ברח, והיפנים חשבו שהוא חייל סיני, ולכן הם הרגו את כל 12 האנשים שנשארו. דודי מדרגה שלישית ודודי מדרגה רביעית היו ביניהם."

— ההיסטוריה בעל פה של ג'ו גואנגחונג

שגרירויות מחוץ פתחו עצמן לפליטים סינים בעוד הטבח נמשך מעל לחודש.

סוף דבר

הנסיגה הסינית הלא מאורגנת הפכה לבריחה ונטישה מוחלטת. מפקדים רבים פשוט נטשו את כוחותיהם ונמלטו בכוחות עצמם מבלי לתת פקודות לסגת. מתוך 100,000 מגיני הבירה ואלפי חיילים הסינים נוספים שנמלטו חזרה לבירה מהקרבות באזורים סביב העיר, רק שני גדודים הצליחו לסגת בהצלחה על פי התוכנית המקורית, ושניהם שרדו בשלמותם. יחידות אחרות שלא נסוגו על פי התוכנית המקורית נפלו קורבן לכוחות היפניים התוקפים.

למרות תמיכתו והגנתו של צ'יאנג קאי שק, האשימו את טאנג בכישלון שגרם לטבח נאנג'ינג שהגיע בעקבותיו של הקרב (נוסף על כך היה חשד כי טאנג היה מסומם, שכן נודע קודם לכן כמכור לאופיום). טאנג ירד מהקריירה הצבאית ויצא לגמלאות כבודהיסט ואדם דתי. עם מעבר המרכז השלטוני של צ'יאנג אל ווהאן, הגנרליסימו עקב אחר הצעת יועצו, באי צ'ונג-שי להשתמש באסטרטגיה של תחלופת שטח למען זמן שכן סין הייתה ענקית והיה על הצבא להתכונן לעוד מערכה רצינית.

בכל הנוגע למעורבותו של הקיסר היפני הירוהיטו במתרחש, הדבר נשאר מעורפל גם לאחר המלחמה; ככל הנראה ידע על המתרחש שכן דודו היה בחזית ונתונים על המתרחש זרמו לתוך יפן כאילו היו אירועי ספורט. הירוהיטו קיווה כי את סין יהיה אפשר להכניע במכה אחת, כזאת אשר נאנג'ינג עלולה להביא. מטסוי נכנס בצעדה צבאית אל תוך נאנג'ינג והקים ממשלת בובות תחת ואנג ג'ינג-ויי. ביום הראשון לכיבוש נאנג'ינג הכוחות היפנים הוציאו להורג 24,000 שבויי מלחמה ובכך החלו רשמית את טבח נאנג'ינג כאשר התנקלו לאוכלוסייה האזרחית.

המורל הסיני צנח לאחר הקרב על הבירה ומצבו ימשיך להישאר כזה עד לאירועי קרב חלקין גול והקרב הראשון על צ'אנגשה, בוא ייראו ההפסדים הראשונים של הצבא היפני הקיסרי. התמיכה הסובייטית בכוח הסיני הלאומי נבעה מחשש כי סין כבושה תהיה למשגר הכוחות היפנים אשר רצו לכבוש את סיביר, לתוך רוסיה. שיתוף הפעולה הסיני-גרמני אשר היה קיים משנת 1926 וכלל בתוכו סחר בנשק החל להתמוגג בעוד בגרמניה הנאצית, ברלין החלה לנטות בחיבה אל המאבק המלחמתי והאידאולוגי של יפן, דבר אשר לבסוף יביא את האחרונה לחברות במדינות הציר.

מנקודה זו ועד לתחילת מלחמת העולם השנייה באירופה, האימפריה היפנית תפשוט על רחבי סין ותכבוש את כל החוף הצפוני וצפון-מזרח המדינה במסגרת פעולה ממושכת בניסיון להשליט את כל סין תחת ממשלת בובות הנענת לטוקיו לבדה. המאבק בסין יתפשט לתוך המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט אשר תסתיים עם בעלות הברית מביאות לכניעת האימפריה היפנית לאחר מאבק ממושך ועקוב מדם שיימשך 8 שנים בסך הכל (בחישוב מאז תקרית גשר מרקו פולו).

הציפייה היפנית כי המלחמה תסתיים בכניעת הסינים עם נפילת נאנג'ינג התנפצה כאשר נאם צ'יאנג ב-17 בדצמבר (1937) לעמו:

"תוצאות המלחמה הזו לא יוכרעו בנאנג'ינג ולא בשום עיר גדולה אחרת; אלו יוכרעו באזורים הכפריים של ארצנו העצומה ועל ידי הרצון הבלתי מתגמש של עמנו... בסופו של דבר נשחוק את האויב. עם הזמן צבא האויב עשוי לספור לא כלום. אני יכול להבטיח לכם שהניצחון הסופי יהיה שלנו."

— צ'יאנג קאי-שק, 17.12.1937

ראו גם

• מלחמת סין–יפן השנייה
• הקרב על שאנגחאי
• טבח ננקינג
• צ'יאנג קאי שק

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הקרב על נאנג'ינג בוויקישיתוף

• הקרב והטבח על נאנג'ינג, באתר מלחמת העולם השנייה
• טבח נאנג'ינג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
• הקרב על נאנג'ינג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
• טבח נאנג'ינג, באתר ערוץ ההיסטוריה