היכל הספר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מתחם היכל הספר

היכל הספר הוא אגף במוזיאון ישראל המשמש מקום משכן לכמה מהתגליות הארכאולוגיות החשובות של המאה ה-20, ביניהן כתבי-יד עתיקים ונדירים כגון מגילות מדבר יהודה וכתר ארם צובה. היכל הספר מוקדש ברובו לאורחות החיים של כתות יהודיות קדומות.

מבנה ההיכל[עריכת קוד מקור | עריכה]

תכנון המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחבת הכניסה להיכל הספר וקיר הבזלת

במקור תוכנן המבנה להוות חלק מהספרייה הלאומית על קמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית הסמוכה.

המבנה תוכנן על ידי האדריכל ארמן פיליפ בארטוס (1910 - 2005) אשר נבחר בשנת 1955 על ידי מממן הפרויקט, דוד שמואל גוטסמן (1885 - 1956), אשר רכש ארבע מהמגילות עבור המוזיאון והסכים לממן את המבנה להצגתן. האדריכל בארטוס נבחר בשל נישואיו לסלסט רות, ביתו של גוטסמן. עם בארטוס שיתף פעולה בתכנון המבנה האדריכל פרדריק ג'ון קיזלר (1890 - 1965).

בחירת האדריכלים עוררה התנגדות רבה בקרב אדריכלים ישראלים אשר טענו כי למבנה בעל חשיבות זה יש לבחור אדריכלים מקומיים. הביקורת הועלתה בעיקר נגד הנפוטיזם וכן נגד ההשכלה הארכיטקטונית של קיזלר אשר לא סיים את לימודי האדריכלות שלו (אותם עשה בווינה וברלין) והיה חסר תואר רשמי (אף שהיה לו רישיון של מדינת ניו יורק לעסוק באדריכלות).

למרות הביקורות שליוו את הקמת המבנה, נחשב המבנה מיד עם חנוכתו לאחד מהמבנים בעלי רמת הגימור הגבוהה בישראל. כמו כן, נחשב המבנה ליצירה האוונגרדית היחידה שנוצרה בישראל.

Schrein des Buches002.jpg
מזרקות המים, "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם"

חזון אדריכלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדרגות המובילות לרחבת הכניסה, דימוי חוויית הכניסה למקווה
הכיפה וקיר הבזלת

המבנה מורכב ממסדרון תת-קרקעי המוביל לאולם המצוי מתחת לכיפה. שני-שלישים של האולם בנויים מתחת לפני השטח, וכיפתו משתקפת בברכת המים המקיפה אותו. הכניסה להיכל הספר נמוכה ממפלס המוזיאון. בין הכניסה לאולם המרכזי מבנה דמוי מערה בו מוצגים כלים המתאים את חיי קהילת האיסיים במדבר.

הסמיכות של הכיפה הלבנה לקיר הבזלת השחור שלידו - צורות גאומטריות מנוגדות כל כך - יוצרת תופעה מיוחדת ורבת רושם בנוף. צורה זו באה לסמל את מאבק "בני האור" ב"בני החושך" כפי שהאמינה כת האיסיים, שמייחסים לה את כתיבת מגילות מדבר יהודה המוצגות בהיכל.

במקור על פי תוכניות האדריכל, הייתה אמורה לבעור אש במרכז המבנה המעוגל. להבת האש תוכננה כך שתצא מהפתח שבקודקוד המבנה, כשמזרקות המים מפוזרות סביבה. בשל קשיים כלכליים לא בוצע הדבר לבסוף (מזרקות המים אומנם קיימות). עם חידוש המבנה בשנת 2005, בכוונת אדריכל השימור נחום מלצר היה להשלים את אלמנט הבעירה במבנה, אך בשל החמרת תקנות מכבי האש בישראל, לא התאפשר עוד לבצע את הדבר.

חלקי המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכיפה:
מזכירה בצורתה קבר קדוש או מכסה של כד הדומה לצורות של מכסי הכדים שבהם נמצאו המגילות הגנוזות. היא מוצבת בתוך בריכת מים רבועה, כך שבמבט-על רואים שתי צורות הנדסיות מושלמות: ריבוע ובתוכו עיגול. הכיפה מכסה מבנה ששני שלישים ממנו חפורים באדמה כסמל לצורך המדינה הצעירה להכות שורשים ולהיאחז בקרקע. בנויה מבטון ומחופה באריחים של חרסינה לבנה.

מים:
מזרקות המים מסביב לכיפה מסמלות את הטהרה והטבילה אשר היו חלק מרכזי בחיי אנשי קומראן. המים נזרקים, כמתואר בפסוק: "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם" (יחזקאל, ל"ו, כ"ה). הבריכה, הנמצאת מתחת למזרקות, מסמלת את צורת מקווה הטהרה.

קיר הבזלת:
מסמל את הגלות ואת הנטל שרבץ על עם ישראל במשך 2000 שנה. צבעו מנוגד ללובן הכיפה, צבע המסמל את התחדשות העם בארצו.

מדרגות הכניסה:
אל המפלס התחתון יורדים במדרגות חיצוניות הנמצאות בסמוך לקיר השחור. המדרגות מוגנות באמצעות מעקה הבנוי מעמודי אבן גבוהים ונמוכים לסירוגין. הירידה בהן משולה לירידה למקווה טהרה, כדי ליצור אצל המבקר תחושה שהוא עובר מעין טקס טהרה לפני כניסתו להיכל.

תצוגות היכל הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המגילות בהיכל הספר

מרבית המגילות אינן מוצגות במוזיאון על מנת לאפשר את שימורן. על מנת להגן על המגילות מוצג קטע ממגילה בין 3 ל-6 חודשים, ולאחר מכן מוחזר לשימור ומוחלף במקטע אחר. בקומה התחתונה של האולם מוצג כתר ארם צובא.

המבנה בקולנוע ובטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל ייחודו של המבנה, שימש המבנה כרקע לסרט מדע בדיוני. כמו כן, בהיכל הספר צולם שלב הגמר של כל פרק מפרקי סדרת הטלוויזיה הצופן ששודרה בערוץ הראשון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קואורדינטות: 31°46′24″N 35°12′10″E / 31.77333°N 35.20278°E / 31.77333; 35.20278