יגאל ידין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יגאל ידין
Ygal Yadin - Lt Gel 1949-1952.jpg
נולד 20 במרץ 1917
מקום לידה ירושלים Flag of Israel.svg  ישראל
נפטר 28 ביוני 1984 (בגיל 67)
מקום פטירה ירושלים Flag of Israel.svg  ישראל
השתייכות Hahagana.jpg ההגנה
IDF new.png צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 19337 בדצמבר 1952
דרגה רב אלוף  רב אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות

המרד הערבי הגדול
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות

תפקידים אזרחיים

ארכאולוג, חבר כנסת, שר

הנצחה

מחנה ידין

מצבת קברו של יגאל ידין בהר הרצל

יִגָּאֵל ידין (סוקניק) (20 במרץ 1917, ירושלים28 ביוני 1984, כ"ח בסיוון תשמ"ד, ירושלים) היה מפקד הצבא בפועל בימי מלחמת העצמאות, הרמטכ"ל השני של צה"ל, ארכאולוג ופוליטיקאי ישראלי, חתן פרס ישראל למדעי היהדות ה'תשט"ז (1956).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ידין נולד בשנת 1917 בשכונת רחביה שבירושלים לארכאולוג אלעזר ליפא סוקניק ולחסיה סוקניק שהקימה את גן הילדים העברי המודרני הראשון בארץ ישראל.

אחיו היה השחקן יוסי ידין (19202001). אח נוסף, מתתיהו סוקניק, טייס בחיל האוויר, נהרג במלחמת העצמאות, כאשר יצא לבלום ספינה מצרית שהפגיזה את תל אביב.

ידין היה נשוי לכרמלה, בתו של ארתור רופין. בנותיהם הן ליטל ידין ואורלי ידין.

הוא למד בגימנסיה העברית ברחביה. במקביל לשירותו ב"הגנה" למד באוניברסיטה העברית ארכאולוגיה, עברית וערבית.

איש צבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־1933, בהיותו בן 15, התגייס ידין ל"הגנה", ושירת בה בשורה של תפקידי הדרכה ופיקוד, בהם מדריך לנשק בגוש עציון. לאחר מכן נמנה עם הקבוצה הראשונה שהעמידה את יחידות השדה בקרית ענבים, פיקוד והדרכה בצפון ים המלח, קורס מרכזי למדריכים בנשק בכפר ויתקין, ומפקד יחידת פו"ש בירושלים. בשנת 1939, בגיל 22, התמנה לשלישו של יעקב דורי, מפקד "ההגנה". בשנת 1943 מונה לראש אגף מבצעים במטה הכללי של "ההגנה". עקב ויכוח עם יצחק שדה, שהחליף את דורי כמפקד "ההגנה", על הכללת מקלע בפק"ל הכיתה, פרש בשנת 1946 מן השירות ועבר ללמוד באוניברסיטה.

בשנת 1947, בסמוך להכרזת האו"ם על הקמת מדינת ישראל, נקרא על ידי דוד בן-גוריון לשוב לשירות ושימש בתפקידים בכירים שונים במלחמת העצמאות. הוא הקים את אגף המבצעים ועמד בראשו גם לאחר הכרזת המדינה והקמת צה"ל, ומילא בפועל את מקומו של הרמטכ"ל יעקב דורי כשנבצר מדורי למלא את התפקיד עקב מחלתו. ידין קיבל רבות מההכרעות החשובות במלחמת העצמאות. היה חבר המשלחת הישראלית לשיחות על הסכמי שביתת הנשק עם מצרים, ועמד בראשה. בהמשך, עמד יחד עם ד"ר ולטר איתן בראש המשלחת הישראלית לשיחות השלום עם מדינות ערב בוועידת לוזאן, ועידה שהסתיימה בלא כלום.

הרמטכ"ל השני של צה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרישתו של יעקב דורי מתפקיד ראש המטה הכללי, קיבל עליו תפקיד זה והחל לכהן כרמטכ"ל השני של צה"ל ב-9 בנובמבר 1949, בהיותו בן 32 בלבד. בכך היה לרמטכ"ל הצעיר ביותר בתולדות צה"ל, תואר שאותו הוא חולק עם מחליפו, מרדכי מקלף. היה אחראי על ארגון צה"ל בשנותיו הראשונות שלאחר מלחמת העצמאות, כצבא סדיר לצד צבא מילואים.

ב-7 בדצמבר 1952 התפטר מכהונתו כרמטכ"ל לאחר שלוש שנים, בעקבות חילוקי דעות עם דוד בן-גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון, על קיצוץ בתקציבו של צה"ל, ופרש מהשירות הצבאי בגיל 35.

כארכאולוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

יגאל ידין כארכאולוג
1917 –‏ 1984
תרומות עיקריות
חפירות במצדה, תל חצור, תל מגידו. פרסום מגילת המקדש
מצדה: פנים בית הכנסת - קו ידין

כאשר פרש מהצבא הקדיש עצמו למחקר, והחל במפעל חיים בתחום הארכאולוגיה. עבודת הדוקטור שלו התמקדה ב"מגילת מלחמת בני אור בבני חושך", מן המגילות הגנוזות. לידין היה קשר אישי הדוק עם המגילות: אביו היה הראשון שעמד על חשיבותן של המגילות הגנוזות, וידין עצמו רכש עבור מדינת ישראל ב-1954 ארבע מן המגילות, כולל מגילת ישעיהו, לאחר שראה בוול סטריט ג'ורנל מודעה על מכירתן.‏[1] על עבודת הדוקטור שלו זכה בפרס ישראל במדעי היהדות לשנת 1956. באוגוסט 1959 נתמנה לפרופסור חבר,‏[2] ב-1963 מונה לפרופסור מן המניין במכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית וב-1964 נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

כארכאולוג ניהל חפירות באתרים החשובים ביותר – תל חצור, מערות נחל חבר, מצדה, ובתל מגידו. אחת מגולות הכותרת של עבודתו המדעית היה פרסום "מגילת המקדש". המגילה מתארת את הלכות המועדים, הלכות המקדש והלכות המלוכה, כפירוש וכהרחבה להלכות הידועות מן התורה, ומשתמשת בלוח שמשי ולא ירחי כמקובל ביהדות הרבנית.

בעקבות החפירות שבהן השתתף בתלים הגדולים (חצור, מגידו, וכו') דגל ידין בגירסת "הכיבוש המהיר", כלומר טען כי התנחלות השבטים בארץ ישראל הייתה אירוע חד פעמי וקצר-זמן. ידין מצא קשר בין מבנה השערים של תל-חצור ותל מגידו, ולאחר עיון בשרטוטי החפירה של רוברט מקאליסטר בתל גזר קבע כי מגדל שתיארך מקליסטר לתקופה החשמונאית הוא למעשה חלק ממבנה השער של גזר. בעקבות הצעתו נחפר האתר שנית, ונתגלה חציו השני של השער. ידין תיארך אותם לימי שלמה המלך (שלושת התלים – חצור, מגידו וגזר – מוזכרים כערי הביצורים של שלמה המלך בספר מלכים א' פרק ט').

בנחל חבר חפר את מערת האגרות במצוק הצפוני, בשנים 1960 ו-1961. הממצאים מתקופת מרד בר כוכבא, שעליו היה ידוע מעט יחסית למרד הגדול, כללו סלים, כלי ברונזה וזכוכית, בגדים ושלדי אדם; אך הממצא המעניין ביותר היו התעודות הכתובות. במערה נמצאו איגרות הקשורות באופן ישיר למרד ואיגרות הקשורות לחיי היום-יום, בחלקן ארכיונים מהתקופה שקודמת למרד. מהאגרות הקשורות למרד ניתן היה ללמוד כי מפקדתו של בר כוכבא הייתה ממוקמת בהרודיון וכן כי שמו המקורי של בר כוכבא היה בר כּ‏וֹ‏סִיבָּא. כן נמצא ארכיון מכתבים מסודר של אשה בשם בבתא בת שמעון, שכלל הסכמים, שטרי מכר ופסקי דין, אשר מאפשרים ללמוד רבות על קורותיה של אשה זו.

במצדה חפר בשנים 19631965, ובין היתר חשף את בית הכנסת העתיק שם, אחד מבתי הכנסת היחידים מתקופת בית שני. בעקבות שחזור העתיקות שידין הוביל במצדה נקבע המושג "קו ידין" – זהו קו משורטט שחור, לעתים קו מלט בולט, המבדיל בין הנדבכים שנמצאו באתרם לבין הנדבכים שהתווספו במהלך השחזור. ניתן לראות קוים מעין אלו ברוב אתרי העתיקות בארץ.

נוסף לפרסומיו המדעיים, פרסם ידין מספר ספרים פופולריים על חפירותיו הארכאולוגיות. הוא גם שילב את הידע הצבאי שלו, וכתב רבות על תורת המלחמה בעולם הקדום. זכה בפרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר.

בשנת 1983 קיבל ביחד עם ז'אן פרו ממוזיאון ישראל את פרס פרשיה שימל (Percia Schimmel Award) על תרומתם לארכאולוגיה של ארץ-ישראל וארצות המקרא.‏[3]

כפוליטיקאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יגאל ידין
Flickr - Government Press Office (GPO) - Begin and Yadin.jpg
יגאל ידין עם ראש הממשלה מנחם בגין, בעת הדיון על חוק ירושלים במליאת הכנסת
ממשלות 18
כנסות 9
סיעה התנועה הדמוקרטית לשינוי, התנועה הדמוקרטית, סיעת יחיד
תפקידים בולטים

לצד עבודתו הארכאולוגית הוסיף ידין לתרום לחיים הציבוריים. לאחר שבע שנים שבהן נעלם מהזירה הציבורית ועסק במחקר, יצא בספטמבר 1959 בראש קבוצה של אנשי אקדמיה לשינוי שיטת הבחירות בישראל לבחירות אזוריות.‏[4] ערב מלחמת ששת הימים שימש כיועץ צבאי לראש הממשלה לוי אשכול. לאחר מלחמת יום הכיפורים שימש ידין כחבר בוועדת אגרנט, אשר חקרה את האחריות למחדלים שהובילו למלחמה.

ידין נמנע מלהיכנס לפוליטיקה במשך שנים רבות, ונחשב לדמות ראויה להנהגה אצל רבים בציבור הישראלי. בשנת 1977 הקים יחד עם פרופ' אמנון רובינשטיין, שמואל תמיר, מאיר עמית ורבים נוספים את "התנועה הדמוקרטית לשינוי", הידועה בכינוי "ד"ש". מפלגה זו הייתה מענה למשאלותיהם של ישראלים רבים שקצו בשחיתות שיוחסה אז למפלגת העבודה, עם חשיפת פרשיות אשר ידלין והתאבדותו של שר השיכון אברהם עופר, ותחושת אובדן הדרך והמיאוס שהותירה אחריה מלחמת יום הכיפורים וההתפתחויות החברתיות והפוליטיות שלאחריה. רבים ראו בדמותו של ידין, הלוחם והמלומד, את דמותו של הישראלי האידאלי, הנקי משחיתות, היכול להוביל לדרך חדשה.

בבחירות לכנסת התשיעית בשנת 1977 זכתה המפלגה בהישג נאה יחסית למפלגה שרצה לראשונה לקלפי, וקיבלה חמישה עשר מנדטים. מנחם בגין הקים קואליציה שבה לא שותפה מפלגת העבודה, לראשונה בתולדות המדינה. לאחר מספר חודשים, ב-24 באוקטובר 1977, הצטרפה ד"ש לקואליציה וידין שימש כסגן ראש הממשלה. בתפקיד זה תרם רבות להתפתחויות שחלו בשנים אלו (1977–1981), ובמיוחד למגעים לקראת הסכם השלום עם מצרים. הוא אף היה השר הממונה על פרויקט שיקום השכונות, ותיאם את פעילות משרדי הממשלה בנושא. עם זאת, הוא לא הצליח להטביע חותם ייחודי על התנהלות המדינה, ומפלגת ד"ש נכשלה לחלוטין והתפוררה לרסיסים. בבחירות 1981 כבר לא השתתפה בצורתה המקורית, ובשנה זו פרש ידין מן הפוליטיקה.

ידין נפטר ביוני 1984. על שמו קרואים רחובות בערים רבות (ירושלים, חולון ועוד), מוזיאון מצדה, אנדרטת חטיבת יפתח בצומת בית קמה ומחנה צריפין.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מגילת מלחמת בני אור בבני חושך: ממגילות מדבר יהודה, בצירוף מבוא, השלמות ופירוש, 1955.
  • המגילות הגנוזות ממדבר יהודה, תשי"ח.
  • הממצאים מימי בר־כוכבא במערת האיגרות, תשכ"ג.
  • תורת המלחמה בארצות המקרא: לאור הממצאים הארכאולוגיים, תשכ"ג.
  • מגילת בן-סירא ממצדה: עם מבוא, השלמות ופירושים, תשכ"ה.
  • מצדה: בימים ההם-בזמן הזה, תשכ"ו.
  • תפילין-של ראש מקומראן, תשכ"ט.
  • החיפושים אחר בר-כוכבא: פרשת התגליות במערות מדבר יהודה ואיגרותיו של מנהיג המרד נגד רומא, הוצאת ויידנפלד וניקולסון, ספריית מעריב, ירושלים תשל"א 1971; מהדורה נוספת: 1977. (271 עמודים)
  • חצור: "ראש כל הממלכות האלה", 1975.
  • מגילת המקדש, תשל"ז.
  • רשימת הפרסומים של יגאל ידין בקטלוג הספרייה הלאומית

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Neil Asher Silberman, A Prophet from Amongst You: The Life of Yigael Yadin: Soldier, Scholar, and Mythmaker of Modern Israel, Addison Wesley, 1993

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יגאל ידין בוויקישיתוף

ָמפרי עטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


ראשי המטה הכללי של צה"ל
יעקב דורי · יגאל ידין · מרדכי מקלף · משה דיין · חיים לסקוב · צבי צור · יצחק רבין · חיים בר-לב · דוד אלעזר · מרדכי גור · רפאל איתן · משה לוי · דן שומרון · אהוד ברק · אמנון ליפקין-שחק · שאול מופז · משה יעלון · דני חלוץ · גבי אשכנזי · בני גנץ דגל הרמטכ"ל