יחזקאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

‏‏

יחזקאל, ציור בקפלה הסיסטינית

יְחֶזְקֵאל בן בוזי הכהן (או יחזקאל הנביא), לפי המתואר בתנ"ך, היה נביא בתקופת בית ראשון ולאחר חורבן הבית. ליחזקאל נוהגים לייחס את חיבורו של ספר יחזקאל, מספרי הנביאים בתנ"ך. יחזקאל היה "בן-בוזי הכהן"‏[1]. הפירוש המקובל הוא, שהיה בנו של כהן בשם בוזי, אשר ישנם אלו המייחסים אותו לירמיהו[2].

נבואתו של הנביא יחזקאל מאופיינת במראות מרשימים וגדולים. המפורסמים שבהם הם "מעשה מרכבה" שמתאר על דרך הסוד את המתרחש בשמיים ואת דרכי ההנהגה של ה'. חזון ידוע אחר הוא חזון העצמות היבשות, המתאר את גאולת עם ישראל.

אזכור נוסף למראות הנבואה של יחזקאל ניתן למצוא על דרך השלילה כאשר המדרש מתאר את קריעת ים סוף: "ראתה שפחה על הים את מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי".

יחזקאל התגורר ליד נהר כבר שבבבל ושם ניבא ליושבי הגולה, לדבריו הוא החל להתנבאות בשנת 593 לפנה"ס[3], 5 שנים לאחר גלות יהויכין. הנבואה הפותחת בתאריך הכי מאוחר מתוארכת לשנת 571 לפנה"ס[4], כ-15 שנה לאחר חורבן בית ראשון. כך שיחזקאל כנראה ניבא במשך כ-25 שנה.

יש הבדל בתוכן נבואותיו לפני החורבן ולאחריו: עד לחורבן הטיף יחזקאל לפני יהודי הגולה על חטאיהם. הוא טען שחטאיהם הביאו לגלות ולשעבוד, והזהיר מפני חורבן שלם ושיעבוד קשה יותר, אם לא יחזרו בתשובה.

כירמיהו, שניבא באותה תקופה בארץ־ישראל, טען יחזקאל שמקדש ה' לא יספק להם הגנה אוטומטית, שנביאי השקר מעוררים תקוות שווא ומטעים אותם, ושאין לתכנן תחבולות מדיניות כנגד בבל.

לאחר החורבן חדל יחזקאל מנבואות התוכחה והפורענות ונבואתו היא נבואת נחמה: על שיבת הגולים למולדת, על בניין הארץ ובניין המקדש, ועל עתידו המזהיר של העם המתחדש בארצו. נבואתו של יחזקאל גדושה בחזיונות ובמראות, והוא מופעל על ידי ‘יד ה'‘ ו’רוח ה'‘.

יחזקאל שהיה גם כהן כולל בנבואותיו גם מסורות כוהניות מפורטות ומדוקדקות ובהן תיאורים ארוכים של בית המקדש העתיד להבנות.

על פי המסורת קבור יחזקאל בכפר אל-כפל שבעיראק.

נבואות יחזקאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקדש השלישי על פי יחזקאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מקדש יחזקאל

הנביא יחזקאל הוא הנביא היחיד המקדיש פרקים רבים על בניית הבית המקדש השלישי לעתיד לבוא. מבנה מקדש יחזקאל איננו שונה בהרבה מבית המקדש השני שנבנה על ידי העולים מבבל ומפרס באישור כורש ואשר שופץ על ידי הורדוס כמאה שנה לפני חורבנו, אולם ההבדל העיקרי בין תיאור המקדש על פי יחזקאל לבין תיאור המקדש במסכת מידות הוא העזרות וכן הסימטריה הריבועית שלו. על פי נבואת יחזקאל עתידה עזרת ישראל (היא עזרת כהנים ובה נבנה המזבח) העתידית להיות ריבועית ובגודל של 100 על 100 אמות. עזרת הנשים (או העזרה השנייה), לשם יוכלו כל הטהורים להיכנס, תהיה בגודל של 500 על 500 אמות (על פי הסבר הגאון מווילנה), ואילו הר הבית של יחזקאל יגדל לגודל של 3,000 אמה על 3,000 אמה, כלומר ישתרע משער יפו של היום במערב ועד לראש הר הזיתים במזרח. בדרום יתחיל הר הבית המקודש מתחתית עיר דוד של היום ועד למוזיאון רוקפלר של היום. כמו כן בנבואת יחזקאל ישנו פירוט רב של שערי המקדש והמבנה האדריכלי שלהם, פירוט שאיננו כתוב בספר מלכים ולא במסכת מידות.

ארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גבולי יחזקאל

מיד אחרי פרקי המקדש בנבואת יחזקאל, פונה יחזקאל לתאר את ארץ ישראל המקדשית. ארץ ישראל של יחזקאל מתחילה בצפון הרחוק, מן הור ההר שליד מפרץ אלכסנדרטה של היום, מערבה, דרך חתלון, לבוא צדדה, כולל את הערים חמת, ברותה, סבריים עד חצר עינן שבפינה הצפון מערבית של הארץ המובטחת. במזרח כולל יחזקאל בגבולות הארץ את מחוזות חורן, דמשק וגלעד, עד הגבול הדרומי שם מוזכרים המקומות תמר ומי מריבת קדש. מתוך ששה עשר מקומות או נקודות גבול, אפשר לזהות בוודאות רק שני מקומות הידועים היום: דמשק וחמת. על פי החוקרים[דרוש מקור] י.מ. גרינץ, חיים בר-דרומא, פרופסור הרב דניאל מיכלסון ופרופסור יהודה גרינפלד, גבולות יחזקאל חופפים את ארץ כנען המקראית מאנטיוכיה בצפון ואת כל סוריה, עד הפרת ועד דלתת הנילוס והם תיאור נוסף של גבולות פרשת מסעי המובאים בספר במדבר. ארץ ישראל העתידית של נבואת יחזקאל תחולק לשלוש עשרה רצועות לרוחב הארץ כאשר רוחב כל רצועה מצפון לדרום תהיה עשרים וחמשה אלף קנים שהם כ-75 ק"מ. הרצועה הכוללת את ירושלים והמקדש תהיה נחלת הנשיא בשיתוף כוהני המקדש. אורכה ארץ ישראל מצפון לדרום על פי יחזקאל יהיה כ-975 ק"מ.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רימון כשר, יחזקאל, סדרת "מקרא לישראל", הוצאת מאגנס ועם עובד, 2004.
  • לאה מזור, "מסע נחל הפלאים מן המקדש אל הים (יחזקאל מז, א-יב) : סילוק התוהו ובריאה חדשה", בתוך: רחל אליאור (עורכת), גן בעדן מקדם, ירושלים תש"ע (2010), עמ' 104-81.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]