איסיים

האיסיים היו קבוצה יהודית סגפנית מתקופת בית שני. מקור הקבוצה בזמן בית חשמונאי - עת נוצרו זרמים שונים ובהם הצדוקים והפרושים - כתוצאה מפיצול ביהדות.

באמצע המאה ה-20 נתגלו מגילות ים המלח ובהן נחשפו לראשונה אורח חייהם, הגותם ותפיסתם הרעיונית של בני כת שחיו באזור ים המלח באותה תקופה - ומכונים 'כת היחד' או 'כת מדבר יהודה'. מרבית החוקרים מזהים כת זו כקבוצת איסיים - אולם ישנם גם חוקרים המסופקים בדבר זיהוי זה. לדעתם, התגלו סתירות בין ממצאים לגבי אורח החיים של הכת והאידאולוגיה שבכתביה לבין המנהגים המתוארים במקורות ההיסטוריים ובמקורות התושב"ע.

מקורות היסטוריים

שמם של האיסיים ידוע רק מהשפה היוונית ולא ברור מהו מקורו העברי. ייתכן כי מקור השם במילה איסיי (מרפא), דבר המסתדר עם כתביו של יוסף בן מתתיהו. על פי פילון האלכסנדרוני ייתכן כי מקורו של השם הוא בשיבוש יווני של המילה "חסידות" (hosiotes).

	"מחוקקנו אימן רבים מתלמידיו לחיי שיתוף. הללו קרויים איסיים, וסבורני שעל שום חסידותם נמצאו ראויים לכינוי זה. הם גרים בערים רבות ובכפרים רבים ביהודה, בקהילות גדולות מרובות-חברים
– פילון, היפותטיקה, קטע שני

לפני גילוי מגילות ים המלח הגיע המידע על האיסיים מבני תקופתם שלא השתייכו אליהם: פילון האלכסנדרוני וההיסטוריונים פליניוס הרומי ויוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס) היהודי - שכתב כי חי תקופה מסוימת בקרבם ולמד מהגותם:

"הם עולים על יתר היהודים באהבתם איש את רעהו. הם נזָרים מתענוגי הבשר, בראותם בהם רעה, ולמעלה טובה נחשב בעיניהם למשול ברוחם ולכבוש יצרם. גם חיי הנשואים נמאסים בעיניהם...בהאמינם כי אף אחת מן הנשים אינה שומרת את אמונתה לבעלה האחד. הם מואסים בחיי עושר, ונפלא הוא שיתוף הרכוש אצלם, עד כי לא נמצא בקרבם איש מֻפלג בנכסים...ולא נמצאה בהם חרפת העֹני ולא גאות העושר, כי נכסי כל היחידים התערבו יחד ורכוש אחד לכלם, כאילו היו אחים מבטן" (תולדות מלחמות היהודים, ספר ב' פרק ח' ב-ג).

פלביוס ציין שהם חיו בכל עיר בישראל ואף סיפר שאחד ממנהיגי המרד הגדול היה איסי, ושמו יהודה. הוא אף הרבה שבח על הכנסת האורחים שלהם. האיסיים תוארו על ידי פלביוס כאידאליסטים - חבורה העוזבת את הבלי העולם הזה, מתעלה מעל לעולם החומרי, מגיעה להכרה מיסטית, ומוותרת על חיי המותרות. הם נהגו, כמו כן, להשתתף ברכושם - בדומה לרעיון הקיבוץ המודרני.

פילון האלכסנדרוני כתב עליהם:

	"כי מספרם מגיע לארבעת אלפים ומעלה...והם קובעים את מושבם בכפרים ולא בערים, מהם עובדים את האדמה ומהם עוסקים במלאכות שונות המרבות שלום בעולם... האיסיים אינם צוברים כסף וזהב, אינם רוכשים אחוזות ארץ גדולות, ואינם חומדים הכנסות רבות, אלא שואפים לספק את צרכי חייהם ההכרחיים בלבד והם כמעט היחידים בעולם אשר אין להם רכוש וקניין...אין בהם אפילו עבד אחד, אלא כולם עוזרים איש לרעהו כבני חורין...ואשר לפילוסופיה מניחים אותה את תורת ההגיון לאנשים הלהוטים אחרי הפטפוט, משום שאין בה צורך להשגת השלמות...לעומת זה לומדים הם בשקידה רבה את תורת המוסר, ובעניין זה יהיו להם לעיניים חוקי אבותיהם אשר יקטן כוח השכל האנושי מהשיגם, אם לא יערה עליו אלוהים רוח ממרום...שלשה הדברים אשר ישימו להם לקו ולמשקולת: אהבת אלוהים, אהבת המוסר ואהבת הרע...מעלותיהם הנוגעות לאהבת הרע הן: חבת הבריות, שויון הזכויות, ועל כולן - שתוף החיים...אין לאיש מהם בית מיוחד רק לו, שאינו משותף לאחרים, אלא הבית עומד פתוח לדור בו בצוותא...אף אוצר אחד לכולם והוצאות משותפות...כי את הכסף שבו משתכרים בעבודתם יום יום, לא ישימו בכיסם, אלא יכניסוהו לאוצר החברה, וכל מי שרוצה לטול יבוא ויטול ויפיק ממנו תועלת"
– על חירות הצדיק, פרקים י"ב-י"ג

על פי פילון האיסיים היו קבוצה פציפיסטית שאיננה עוסקת בייצור נשק מכל סוג, ואף איננה עוסקת במקצועות שגורמים להשחתת המידות כמו מסחר ותגרנות, אלא עוסקת בחקלאות, רעית בהמות, גידול דבורים, ואומנויות שונות. האיסיים מעריכים את ערך השיויון והאחוה בין בני האדם, לומדים את התורה באופן פילוסופי ואליגורי, ודואגים לחלשים בחברתם כמו חולים וזקנים. עם זאת, מציין פלוסר כי הפצפיזם של האיסיים היה פצפיזם על תנאי ולא כפי שמתארים אותם יוסף בן מתתיהו ופילון. הפצפיזם של האיסיים היה מושתת על שנאה מוסתרת כלפי שאר ישראל וציפייה למלחמה הסופית - "מלחמת בני אור בבני חושך", שבה יושמד הרשע. ייתכן וברבות השנים איבדו חלק מהאיסיים את בסיס השנאה המוסתרת ואכן יצרו את התמונה האידילית המתוארת ע"י יוסף בן מתתיהו ופילון.

פילון מציין שבין האיסיים אין ילדים, תינוקות או נשים אלא גברים בגיל מבוגר קרובים לזקנה, שהגיעו למידת החירות האמתית בכובשם את היצר הרע.

	"הבחירה [בחירת המועמדים לקבוצה] אינה נעשית אצלם על פי המוצא המשפחתי, שהרי אין המוצא המשפחתי בא בחשבון לגבי מתנדבים, אלא על יסוד המסירות לשלמות המידות והשאיפה לאהבת הבריות. על כן אין בין האיסיים שום ילד קטן, ואף לא נער או עלם, כיוון שמידותיהם של הללו, שאינן יציבות מחמת חוסר הבגרות של גילם, נוטות לתהפוכות, אלא אנשים בוגרים שהם כבר על סף הזקנה, שאינם שטופים עוד בזרמי הגוף ואינם מונהגים על ידי היפעלויותיו, אלא נהנים מן החירות האמיתית, שרק היא בגדר חירות של ממש.
– היפותטיקה, קטע שני

פילון מסכם במשפט: "אורח חייהם של האיסיים זכה אפוא לשבח ולתהילה כה רבה, עד שלא רק הדיוטות אלא גם מלכים גדולים מתבוננים על אנשים אלה בהערצה ובהשתאות, ובהערכתם והוקרתם אף מוסיפים כבוד ויקר לכבודם."

מגילות ים המלח

המגילות המוצגות בהיכל הספר

ממצאי מגילות ים המלח מציגים אידאלים שונים במקצת מאלו שתארו ההיסטוריונים - בקרב "עדת היחד", שמה של הכת שחייתה בקומראן.

חברי הקבוצה התבדלו מעם ישראל ויצרו הגות דואליסטית המחלקת את האנושות לשני מחנות נבדלים: "בני האור" - אנשיהם - ולעומתם שאר ישראל ואומות העולם - "בני החושך". הם ראו את שאר ישראל (ובעיקר הפרושים והצדוקים) כחוטאים ורק את עצמם כמקיימי המצוות. כתביהם מציגים את חברי הקבוצה כעוזבים את החברה - לאו דווקא מתוך פציפיזם אלא - כהכנה למלחמת שמד של העולם - מהפכה עולמית שלאחריה יהוו הם את הגרעין ואת העילית של ישראל. אסור היה להם לקבל מתנות מן העולם החיצוני או לתת מתנות לקרוביהם בלי אישור הממונים וכל אדם שנכנס לחברתם צריך היה למסור את כל הונו. לאנשי הכת היה לוח שונה מזה של שאר עם ישראל - לוח שמשי שאינו מתחשב בירח, ולפיו כל שנה היא בת 364 ימים, וכל החגים הם בתאריכים קבועים בשבוע. לפי לוח השנה שלהם הקרבת העומר היתה לאחר שביעי של פסח וממילא חג השבועות שחל לאחר חמישים יום חל בט"ו סיון ובכך היה דומה לסוכות ולפסח שאף הם בט"ו לחודש. החוקר פלוסר טוען שלוח זה היה מרכיב משמעותי בכדי להעצים את הבידול מהציבור שהונהג על ידי הסנהדרין בירושלים כשם שראשוני הכנסיה הנוצרית שינו את היום המקודש בשבוע ודאגו שחג הפסחא לא יחול בזמן הפסח היהודי וכל זאת בכדי להעצים את הבידול החברתי. ניתן בפשטות לומר שזו היתה אחת הסיבות של המלך ירבעם בן נבט (מלכים א פרק יג)לשנות את תאריך חג הסוכות מהתאריך המוכר בחודש השביעי שאותו חגגו בירושלים. לוח זה מבוסס על הספרים החיצוניים ספר חנוך וספר היובלים. מועדי חגי אנשי הכת היו אפוא שונים ממועדי החגים של שאר עם ישראל, וזה היה הגורם המשמעותי ביותר לפירוד בינם לבין שאר העם. ההיסטוריונים סיפרו שהאיסיים התנזרו מנשים, אך בחפירות בקומראן נמצאו עצמות נשים (עם זאת, כבר יוסף בן מתתיהו - מלחמת היהודים ב,ח,יג - מציין שיש כת אחרת של איסיים שנוהגת לשאת נשים).

הכת והנצרות

לכת הייתה השפעה על ייסוד דת הנצרות. קיים דמיון בין האוונגליונים והאיגרות שבברית החדשה לבין המגילות. דמיון זה הוביל חוקרים מסוימים לטעון כי ישו הנוצרי השתייך לכת תקופה מסוימת והושפע ממנה, אך חוקרים אחרים שוללים טענה זו. ניכר שפאולוס הושפע מרעיונותיהם על ההבדלה בין 'בני האור' ל'בני החושך'. כנראה יוחנן המטביל, מורו של ישו, היה מקורב מאוד לרעיונותיהם והחשיבות הגדולה שניתנה לטבילה אצל הנוצרים מיוחסת למנהגי טהרה שנקטו בני הכת.

ראו גם

• מגילות ים המלח
• קומראן
• הפילוסופיה הרביעית

לקריאה נוספת

• פרופ' דוד פלוסר, כת מדבר יהודה והאיסיים, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1985.
• יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים (תרגום: ד"ר י"נ שמחוני), הוצאת מסדה, 1968, ספר שני פרק ח.
• יגאל ידין, מגילת המקדש, ספרית מעריב, 1990.
• שמריהו טלמון, "לוח השנה של בני עדת היחד", קדמוניות 114 (תשנ"ח) עמ' 105-114

קישורים חיצוניים

• איסיים, באנציקלופדיה ynet
• פילון האלכסנדרוני (בצירוף מבוא והערות מאת מנחם שטיין), על האסיים (קטעים ושרידים), הוצאת שטיבל, תל אביב, תרצ"ז, באתר דעת
• דוד פלוסר, ‏כתות מדבר יהודה ותקופתן, באתר דעת, מתוך: מחניים סב, חשוון תשכ"ב
• אשכול מאמרים בנושא איסיים, אתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית:
  • מאיר בר-אילן, ‏עולמם הסודי של אנשי קומראן וחכמים, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, מתוך: הנ"ל, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום, גליון יא, 1997
  • יוסף בן מתתיהו, ‏כת האיסיים, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, מתוך: תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים (תרגם: י. נ. שמחוני.), הוצאת מוסד ביאליק, 1968
• יזהר הירשפלד, זאב ספראי, דוד עמית וג'ודי מגנס, ‏דיון: יישוב מתבודדים מעל עין גדי, קתדרה 96, יולי 2000, עמ' 68-6 (על מקום מושבם של האיסיים)
  • אבי ששון, ‏ייחודה של תעשיית הסיד בעין-גדי, קתדרה 99, מרץ 2001, עמ' 196-185
    • גדעון הדס, ‏תגובה למאמרו של אבי ששון: כבשני הסיד בעין-גדי, קתדרה 107, אפריל 2003, עמ' 188-187
  • יזהר הירשפלד, ‏ארכאולוגיה של מתבודדים, קתדרה 99, מרץ 2001, עמ' 201-197 (תגובה לדוד עמית וג'ודי מגנס)
• עמירם ברקת, ארכיאולוגים שסיימו חפירות בקומראן: האיסיים לא חיו שם ולא הם כתבו המגילות, באתר הארץ, 30 ביוני 2004
• רן שפירא, השירותים החשאיים של האיסיים, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2006
• עפרי אילני, חוקרת: "כת האיסיים היא המצאה דמיונית; זה כמו להגיד שהמדינה הוקמה על ידי 'הירוקים'", באתר הארץ, 13 במרץ 2009
• רחל אליאור בראיון בתוכנית לונדון את קירשנבאום, מי חיבר את מגילות מדבר יהודה?, באתר נענע 10, 16 במרץ 2009
• עדנה אולמן מרגלית, התאוריה שכבשה את המגילות, באתר ynet‏, 2 באוקטובר 2009