הכרונולוגיה המצרית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רשימת המלכים מתקופת רעמסס השני שנמצאה באבידוס

הכרונולוגיה המצרית היא אחת מאבני הפינה החשובות במדע הארכאולוגיה של העת העתיקה. כרונולוגיה זו מסדרת את תקופת שלטונם של שושלות הפרעונים במצרים, ועל פיהם גם את סדר האירועים ההיסטוריים בלבנט, במסופוטמיה וביוון.

יצירת כרונולוגיה מצרית אמינה היא משימה הכרוכה בקשיים. בעוד רוב מוחץ של האגיפטולוגים מסכימים על פרטים רבים ועל קווי המתאר הכלליים של הכרונולוגיה, קיימת חוסר הסכמה בין יחידים או קבוצות בתיארוך של אירועים או מלכים מסוימים. חוסר ההסכמה נא בין מחלוקות סביב שנים בודדות בתקופה המאוחרת, עולה לעשרות שנים בתחילת הממלכה החדשה, ולבסוף ליותר ממאה בתחילת הממלכה הקדומה.

ה"כרונולוגיה המצרית הקונבנציונאלית" היא בקונצנזוס בקרב החוקרים. היא ממקמת את תחילת הממלכה התיכונה במאה העשרים ואחת לפני הספירה. במהלך המאה העשרים לספירה, הדעה המקובלת בקרב החוקרים לתחילתה של הממלכה הקדומה אוחרה לעומת מה שהיה מקובל בעבר, וכעת ממקמים אותה במאה העשרים ושבע לפנה"ס.

מניית שנות המלוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פענוח אבן רוזטה על ידי החוקר הצרפתי ז'אן פרנסואה שמפוליון, הצטבר חומר רב מתולדותיה של מצרים העתיקה, כולל תיאורים ועדויות אודות הפרעונים שמלכו במצרים. סידור העדויות הללו לשושלות מלכים מוקדמות ומאוחרות נעשה בעזרת ידיעות שנשאבו מכתבי מנתון, והובאו בספריהם של יוספוס פלאביוס, יוליוס אפריקנוס ואוסביוס מקיסריה, ובעזרת רשימות חלקיות וקטועות שהתגלו על פפירוסים וקירות מקדשים עתיקים. הבעיה העיקרית בחקר הכרונולוגיה המצרית היא שהמצרים העתיקים לא השתמשו במערכת תיארוך רציפה אחידה. תחת זאת, השנים נספרו על פי שנות שלטונו של המלך שמלך בכל תקופה. כתוצאה מכך, על החוקר לאסוף את רשימת הפרעונים, לקבוע את אורך הזמן שמלכו, ולערוך התאמה תוך התחשבות בתקופת החפיפה עם יורשי העצר. משיטה זו נובעות הבעיות הבאות.

  • כל הרשימות של מלכי מצרים, סובלות לפחות מאחת הבעיות הבאות: או שהן מפורטות אבל יש קטעי טקסט שחסרים. או שהטקסט שלם אבל רשימת המלכים שבו אינה מושלמת אפילו לתקופה קצרה של היסטוריה מצרית.
  • ישנה אינפורמציה סותרת לגבי אותה תקופת מלוכה בין גרסאות שונות של אותו טקסט; ההיסטוריה שנכתבה על ידי ההיסטוריון המצרי מנתון ידועה רק באמצעות כותבים מאוחרים שציטטו מדבריו, כגון סקסטוס יוליוס אפריקנוס ואוסביוס. אולם פעמים רבות יש חילוקי דעות משמעותיים בנוגע לפרעונים מסוימים בין הכותבים המאוחרים כתוצאה מגרסאות שונות של הטקסט שהיו לפניהם.
  • אין מספר מדויק של שנות השלטון כמעט לגבי כל מלכי מצרים .
  • ייתכן שמלכים מצרים שונים שלטו בו זמנית. חוסר ידע האם תקופת המלוכה של מלכים מסוימים הייתה בו זמנית או עוקבת, יכול להביא לשינויים גדולים בפרשנות הכרונולוגית.

סינכרוניזציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבן פלרמו, שבר אסטלה הכוללת רשימות מלכים מהשושלת הראשונה ועד החמישית

דרך שימושית להתגבר על החסרים בידע שהוזכרו היא למצא סינכרון כרונולוגי. במהלך העשורים האחרונים נמצאו כמה כאלו ברמות שונות של שימושיות ואמינות.

  • סינכרוניזציה עם מאורעות אסטרונומים: הידועה ביותר מבין אלו היא הראיה ממחזור הסותי. בעזרת צו מלכותי מימיו של תלמי השלישי, המורה להוסיף יום בכל שנה רביעית, הסיקו החוקרים שעד זמנו היו השנים המצריות כולן בנות 365 ימים, ללא עיבור שנים וללא כל התאמה אסטרונומית אחרת. מכיוון שאורך השנה האמיתית הוא כשש שעות יותר מ-365 יום, חל פיגור מתמיד בין מועדי החגים המצריים לבין מערכת הכוכבים השמיימית, עוד התגלה כי המצרים הקדמונים נהגו לחגוג את מועד זריחתו השנתית של הכוכב סיריוס, בדיקה אסטרונומית פשוטה מראה, כי רק אחת ל-1460 שנה, נפגש יום זריחת סיריוס עם זמן מסוים ביממה מסוימת. מחזור זה מכונה המחזור הסותי. המצרים נהגו לציין את נקודת המפגש של סיריוס עם ראש השנה המצרית, מפגש שהתרחש מדי 1460 שנה. לא ידוע מתי חל ראש השנה הזה, אך המלומד הרומאי קנסורינוס, בן המאה השלישית, מציין כי המפגש האחרון שלפני תקופתו חל בשנת 140 לספירה. בהסתמך על כך ובעזרת מערכת הנחות מורכבת ומסועפת, טענו חוקרים שהצליחו למקם שלשה פרעונים קדומים באופן מוחלט.
    מחקרים מאוחרים יותר שחקו את הביטחון הזה, כאשר הטילו בספק רבות מהנחות היסוד שנעשה בהן שימוש במחקר המחזור הסותי‏[1]. כתוצאה מכך מומחים הפסיקו להסתמך על מחזור זה. בתור דוגמה, דונלד ב. רדפורד, בנסיון לתארך את השושלת ה-18, התעלם כמעט לחלוטין מהראיות מהמחזור הסותי, ונשען על סינכרוניזציה בין מצריים לאשור עם סיוע מתצפיות אסטרונומיות אחרות‏[2].
  • תיארוך רדיומטרי באמצעות פחמן 14: בחפירות ארכאולוגיות, שרידים אורגניים מכילים כמות הולכת ויורדת של פחמן 14, בהתאם לזמן שעבר מאז שמתו. כאשר בעלי חיים מתים הם מפסיקים לצרוך פחמן 14 חדש ומתקיימת דעיכה אטומית באטומי הפחמן 14 שקיימים בהם והם נהפכים לחנקן 14. לכן ככל שיש פחות פחמן 14 בממצא כך הוא יותר עתיק. ניתן לתארך ממצאים באמצעות שיטה זו ברמה גבוהה של דיוק. מחקרים שנערכו בשיטה זו, בהם מחקר מקיף ביותר שפורסם בשנת 2010, אימתו את הכרונולוגיה הקונבנציונאלית ועזרו להכריע במחלוקות מקומיות‏[3].

הכרונולוגיה הקונבנציונאלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות כמות מסוימת של ניחושים ואי דיוקים בפרטי הכרונולוגיה הקונבנציונאלית, קוויה הכלליים החל מתקופת הממלכה התיכונה לא השתנו באופן משמעותי במהלך מאה השנים האחרונות. ניתן לראות זאת על ידי השוואה של 30 שושלות מצריות שנערכו על ידי שני אגיפטולוגים, הרשימה הראשונה נכתבה בשנת 1906 והשנייה בשנת 2000 (כל התאריכים הם לפני הספירה).‏[4].

שושלת מצרית תיארוך של ג'יימס הנרי ברסטד (1906) תיארוך של איאן שו (2000)
השושלות ה-1 וה-2 3400-2980 3000-2686
השושלת ה-3 (תחילת הממלכה הקדומה) 2980-2900 2686-2613
השושלת ה-4 2900-2750 2613-2494
השושלת ה-5 2750-2625 2494-2345
השושלת ה-6 2623-2475 2345-2181
השושלות ה-7 וה-8 2475-2445 2181-2160
השושלות ה-9 וה-10 (תחילת תקופת ביניים ראשונה) 2445-2160 2160-2025
השושלת ה-11 (באמצעה מתחילה הממלכה התיכונה) 2160-2000 2125-1985
השושלת ה-12 2000-1788 1985-1773
מהשושלת ה-13 עד השושלת ה-17 (תקופת ביניים שנייה) 1780-1580 1773-1550
השושלת ה-18 (תחילת הממלכה החדשה) 1580-1350 1550-1295
השושלת ה-19 1350-1205 1295-1186
השושלת ה-20 1200-1090 1186-1069
השושלת ה-21 (תחילת תקופת ביניים שלישית) 1090-945 1069-945
השושלת ה-22 945-745 945-715
השושלת ה-23 745-718 818-715
השושלת ה-24 718-712 727-715
השושלת ה-25 712-663 747-656
השושלת ה-26 (תחילת התקופה המאוחרת) 663-525 664-525

ההבדלים נובעים מהצטברות נוספת של ידע והבנה מדויקת יותר של הממצאים. למשל ברסטד הוסיף מלך לשושלת ה-20 שמחקר מאוחר יותר גילה שלא היה קיים. ברסטד גם האמין שכל השושלות היו עוקבות זו לזו, בזמן שכעת אנו יודעים שכמה מהן התקיימו באותו הזמן. מתוך כל התיקונים הללו השינוי הגדול ביותר הוא שהממלכה הקדומה מתוארכת כיום לכשלוש מאות שנה מאוחר יותר מבעבר.

שימוש בכרונולוגיה המצרית לתיארוך בארצות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאם פלינדרס פטרי היה הראשון שהחל לתארך ממצאים ארכאולוגים חוץ-מצריים באמצעות הכרונולוגיה המצרית, ובעקבותיו צעדו ארכאולוגים רבים נוספים. השיטה לפיה נקבעו כרונולוגיות של עמים אחרים בעזרת הכרונולגיה המצרית, מתבססת על העובדה שחפצים, חרפושיות ופסלונים מצריים רבים היו נפוצים על פני כל ארצות המזרח התיכון, יוון וארצות נוספות בצפון אפריקה. מכיוון שהכרונולגיה המצרית כבר נקבעה, כאשר התגלו בחפירות ארכאולוגיות ממצאים מצריים שונים, הם תרמו לקביעת זמנה ההיסטורי של השכבה בה התגלו. באופן זה לימדו הממצאים המצריים גם על גילם ותקופתם של כלי חרס בעלי אפיונים ייחודיים, דוגמה לכלים כאלה הם כלי אבידוס המתארכים את השכבה בה נמצאו לתקופת ההברונזה הקדומה ב וג'. כאשר התגלו כלי החרס הללו בשכבות מסוימות, קבעו החוקרים את גיל השכבה ולמדו על אירועי התקופה בעזרת הממצאים האחרים שנתגלו באותה שכבה סטרטיגרפית. באופן זה הניחו פטרי וויליאם פוקסוול אולברייט, מראשוני הארכאולוגים שחפרו בארץ ישראל, את יסודות התיארוך הארכאולוגי-היסטורי בארץ ישראל.

רשימה חלקית של רשימות פרעונים קדמוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות בהם משתמשים כדי לבנות את רשימת הפרעונים כוללות:

הכומר ארכיבד סייס השווה בין הרשימות השונות בספרו The Ancient Empires of the East מ-1984 בנוסף לרשימות שנמצאו אצל הרודוטוס, דיודורוס סיקולוס, ארטוסתנס, ואפילו רשימה מוזרה המשויכת ל"סופרים ערביים".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דוגמה אחת לכך: Patrick O'Mara, "Censorinus, the Sothic Cycle, and calendar year one in ancient Egypt: the Epistological problem", Journal of Near Eastern studies, 62 (2003), pp. 17-26.
  2. ^ Redford, "The Dates of the End of the 18th Dynasty", History and Chronology of the Eighteenth dynasty of Egypt: Seven studies (Toronto: University Press, 1967), pp. 183-215.
  3. ^ Christopher Bronk Ramsey, Michael W. Dee, Joanne M. Rowland, Thomas F. G. Higham, Stephen A. Harris, Fiona Brock, Anita Quiles, Eva M. Wild, Ezra S. Marcus, and Andrew J. Shortland, "Radiocarbon-Based Chronology for Dynastic Egypt", Science 18 June 2010: 1554-1557.
  4. ^ התיארוכים של ברסטד נלקחו מתוך "Ancient Records" (פורסם לראשונה ב-1906), volume 1, sections 58–75; התיארוכים של שו לקוחים מתוך ספרו "Oxford History of Ancient Egypt" (יצא לאור ב-2000), עמודים 479–483.