העבודה הצעירה
 | |
| תחום |
ציונות סוציאל-דמוקרטיה ציונות סוציאליסטית שתי מדינות לשני עמים חופש דת הפרדת דת ומדינה זכויות להט"ב |
|---|---|
| מדינה | ישראל |
| בעלות | מפלגת העבודה |
| חברים | 10,000 (נכון לשנת 2021) |
| יושב ראש | נועה חסידוב |
| תקופת הפעילות | 1926–הווה (כ־98 שנים) |
| נוצר מתוך |
|
| https://original.co.il/younglabor | |
  | |
העבודה הצעירה (שעד 2021 נקראה "המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה" וקודם לכן, "צעירי וצעירות העבודה") היא תנועת הצעירים והצעירות של מפלגת העבודה והגוף הרשמי אליו שייכים חברי וחברות מפלגת העבודה עד גיל 36. בעבודה הצעירה חברים כ-10,000 חברים מתוכם כ-500 פעילים במוסדות ופעילויות הארגון. לעבודה הצעירה קבוצות מקומיות ביישובים המרכזיים, תאי סטודנטים באוניברסיטאות ומכללות וצוותי תוכן ארציים.
יושבת ראש "העבודה הצעירה" מאז 2020 היא נועה חסידוב - פעילה חברתית שהובילה את מאבק הסטודנטים להעסקה ישירה של עובדות הניקיון באוניברסיטת בן-גוריון.
מבחינה אידאולוגית, העבודה הצעירה מובילה קו כלכלי חברתי סוציאל-דמוקרטי,[1] פועלת כאגף יותר שמאלי של מפלגת העבודה ובין השאר בשל כך, היוותה מוקד כוח עבור יו"ר המפלגה הקודמת שלי יחימוביץ'. עם היו"ר לשעבר של המפלגה אהוד ברק ניהלה המשמרת יחסים מתוחים ועזיבתו את המפלגה לוותה בביטוי "ברוך שפטרנו" ושבירת תמונותיו.[2]
כבר בשנת 1926 הוקמה המשמרת הצעירה של מפלגת אחדות העבודה כמסגרת לפעילות פוליטית של בוגרי תנועת הנוער העובד והלומד, ויועדה לפעילים בגילאים 17 עד 23. משנת 1930 שימשה מסגרת זו המשמרת הצעירה של מפא"י.[3]
תאי "אופק"[עריכת קוד מקור | עריכה]
לצד הפעילות המקומית של העבודה הצעירה, פועלים בחלק מהאוניברסטאות והמכללות תאים סטודנטיאליים של מפלגת העבודה. התאים מארגנים פעילות פוליטית בקמפוסים ופועלים להכשיר את הסטודנטים לקראת חיים של מעורבות חברתית.
תאי "אופק" הבולטים פועלים באוניברסיטת בן-גוריון והאוניברסיטה העברית, שם הם פועלים שנים באופן עקבי ומשמעותי.
המאבק הבולט ביותר של תאי אופק הוא המאבק ארוך-השנים להעסקה ישירה של עובדות הניקיון באוניברסיטאות.
מאבקים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
העבודה הצעירה לקחה חלק במספר מאבקים חברתיים בשנים האחרונות. ביניהם:
- מאבק נגד ביטול פינוי המשפחות מגבעת עמל.
- חיסול תופעת מורי הקבלן.[4]
- נגד הקיצוצים התקציביים במערך הכבאות.[5]
- נגד הפרטת רכבת ישראל.[6]
- נגד התפשטות תופעת הגזענות בישראל.[7]
יושבי ראש בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1968-1970 - עוזי ברעם, בהמשך ח"כ ממפלגת העבודה, שר התיירות ושר הפנים.
- 1984-1978 - חיים רמון, בהמשך ח"כ ממפלגת העבודה וממייסדי מפלגת קדימה, שר הפנים, שר הבריאות, שר המשפטים, משנה לראש הממשלה ויו"ר ההסתדרות החדשה.
- 1984-1988 - אפרים (זיגי) זינגר - בהמשך מנכ"ל הוועד האולימפי בישראל, חבר הנהלת הוועד האולימפי האירופאי, יו"ר המרכז ללימודים אולימפיים וסגן יו״ר הוועד הפראלימפי בישראל.
- אברהם יחזקאל, בהמשך ח"כ ממפלגת העבודה.
- אופיר פינס-פז, בהמשך ח"כ ממפלגת העבודה, שר הפנים ושר המדע, התרבות והספורט.
- רונן צור, בהמשך ח"כ ממפלגת העבודה ויועץ תקשורת בכיר.
- 2004-2006 - ערן חרמוני, בהמשך כיהן כמנהל המרכז הרעיוני בקרן ברל כצנלסון ומזכ"ל מפלגת העבודה.
- 2010-2014 - מיכל בירן, בהמשך ח"כית ממפלגת העבודה.
- 2014-2016 - יעל סיני, בהמשך אחראית על קשרי ממשל של שדולת הנשים והיועצת הראשונה לענייני מגדר במשרד לביטחון הפנים.
- 2016-2018 - אורי קידר[8], בהמשך מנכ"ל "ישראל חופשית".
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של העבודה הצעירה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ פנחס וולף, ברוורמן והרצוג מרוצים: "הזדמנות לעתיד חדש", באתר וואלה!, 17 בינואר 2011
- ^ עמרי נחמיאס, צעירי העבודה ניפצו את תמונות ברק: "נזרק לפח הזבל של ההיסטוריה", באתר nana10, 18 בינואר 2011
- ^ בחרות סוציאליסטית עברית, באתר תנועת העבודה
- ^ דפנה ליאל, מורים בישראל: בלי תנאים סוציאליים, באתר מאקו, 20 בינואר 2011
- ^ "לחקור מדיניות הקיצוצים בעקבות השריפה", באתר וואלה!, 16 בדצמבר 2010
- ^ עשרות הפגינו בת"א: גונבים לנו את הרכבת, באתר nrg, 15 במרץ 2012
- ^ עומרי אפרים, פעילי שמאל מחו בירושלים: "מתביישים בגזענות", באתר ynet, 26 בפברואר 2011
- ^ נחמן גלבוע, יו"ר המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה מסכם תפקיד, באתר mynet קיבוץ, 4 באוגוסט 2016