הנעה וקטורית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הוקר סידלי הרייר, המטוס הראשון בעולם בעל הנעה וקטורית, המאפשרת המראה ונחיתה אנכית.

הנעה וקטורית (או דחף וקטורי) היא היכולת של כלי טיס סילוני או רקטי להטות את סילון הפליטה מן המנוע, ומאפשרת שליטה בכיוון הטיסה או בסיבוב כלי הטיס.

הנעה וקטורית היא האופן היחיד שבו ניתן לשלוט בטילים בליסטיים ובלוויינים, מכיוון שאין אטמוספירה שמאפשרת ניהוג באמצעות משטח ניהוג (למשל הגה גובה).

הנעה וקטורית פותחה עבור מטוסים בתחילה כדי לאפשר המראה ונחיתה קצרה (STOL) ואף אנכית (VTOL). בהמשך התברר שהנעה וקטורית מאפשרת תמרונים שאינם אפשריים עבור מטוסים ללא הנעה וקטורית, תכונה הנקראת "זריזות-על" (supermaneuverability) המקנה להם יתרון גדול בקרבות אוויר.

Aeroclipart.JPG ערך זה הוא קצרמר בנושא תעופה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.