הנרי השני, מלך אנגליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הנרי השני
מלך אנגליה, דוכס נורמנדי, אקיטן וגסקוניה,
רוזן אנז'ו ונאנט, אדון אירלנד
Henry II of England - Illustration from Cassell's History of England - Century Edition - published circa 1902.jpg
התחלת כהונה מ
סיום כהונה 25 באוקטובר 1154

עד 6 ביולי 1189

הקודם סטפן
יורש ריצ'רד הראשון
בת זוג

אלינור מאקוויטניה

צאצאים

הנרי, ריצ'רד, ג'פרי, מתילדה, לאונורה, ג'ואן, ג'ון, ג'פרי, ויליאם

שושלת בית פלנטג'נט
אב ז'ופרואה החמישי, רוזן אנז'ו
אם מתילדה הקיסרית
תאריך לידה 5 במרץ 1133
לה מאן, צרפת
תאריך פטירה 6 ביולי 1189 (בגיל 56)
שינון, צרפת
מקום קבורה מנזר פונטברו

הנרי השני לבית פלנטג'נט (5 במרץ 1133 - 6 ביולי 1189) היה דוכס אנז'ו (Anjou) ומלך אנגליה (1154 - 1189). כמו כן, בזמנים שונים, הוא שלט בחלקים מוויילס, סקוטלנד, מזרח אירלנד ומערב צרפת. כונה, בין השאר, "Curt Mantle" (בשל הגלימות הקצרות שלבש), "Fitz Empress", ולעתים "אריה הצדק", כינוי שניתן אף לסבו הנרי הראשון. הוא נודע כראשון מבין שושלת מלכי פלנטג'נט. בניגוד לשלטונו הרה האסון של קודמו על הכס ובן דודה של אמו, המלך סטפן, שלטונו של הנרי היה יעיל יחסית והוא זכה להכרה כשליט מוכשר.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנרי נולד למתילדה הקיסרית, בתו של הנרי הראשון, ולבעלה השני, ג'פרי היפה, דוכס אנז'ו (בנו של פולק מאנז'ו, מלך ממלכת ירושלים). הוא העביר את ילדותו באנז'ו וביקר בממלכת אנגליה ב-1142 כדי לעזור לאמו במאבקה על כס המלכות האנגלי נגד בן דודה סטפן שגזל ממנה את השלטון.

לפני שעלה על כס המלכות, כבר שלט הנרי על נורמנדיה ואנז'ו. נישואיו לאלינור מאקוויטניה ב-1152 הוסיפו לו את אדמותיה, כולל שטחים נרחבים בטוריין וגסקוניה. כתוצאה מכך, נעשה הנרי חזק יותר ממלך צרפת (אף שלהלכה עדיין היה וסאל שלו). כמלך, הוא הפך את אירלנד לחלק משטחי ממלכתו. כמו כן, היו לו יחסים חמים עם קיסר האימפריה הביזנטית, מנואל הראשון קומננוס.

באוגוסט 1152, אחרי שלחם בבעלה לשעבר של אלינור, לואי השביעי מלך צרפת ובבני בריתו, חזר הנרי אל אשתו והם בילו מספר חודשים יחדיו. לקראת סוף נובמבר של אותה שנה הם נפרדו: הנרי נסע לבלות כמה שבועות עם אמו, ולאחר מכן הפליג לאנגליה, והגיע לשם ב-6 בינואר 1153. כמה היסטוריונים מאמינים שילדם הראשון של הזוג, ויליאם רוזן פואטיה, נולד ב-1152. ייתכן שבשל כך הנרי חזר לביתו באותו זמן, והמסע שעשו דרך אדמות אלינור נועד לציין את הולדתו של היורש החדש - כלומר, שהצהרתם על כוונתם "להציג את הרוזן החדש" לעם התייחסה לרוזן ויליאם, ולא להנרי עצמו. אחרים מאמינים כי ויליאם נולד ב-1153, ומציינים כי ייתכן שהנרי עוד שהה עם אלינור תשעה חודשים לפני שויליאם נולד.

חקיקה וסדרי שלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן שלטונו של סטפן לפניו, חתרו האריסטוקרטים תחת החקיקה הקיימת במטרה לערער את שלטון המלך. הנרי ראה בניצחון עליהם תחנה ראשונה בדרכו להטות את מאזן הכוחות לטובתו. בימי שלטונו נוצרה שורת רפורמות, שנועדו במקור להגביל את כוחם של האריסטוקרטים, אולם הפכו, בסופו של דבר, לאחד מהבסיסים המשפטיים של אנגליה עד לימינו. טירות, שנבנו ללא אישור בזמן שלטון סטפן, נהרסו, וצורה מוקדמת של מיסוי החליפה את השירות הצבאי כחובתם הראשונה של הווסלים. שימור התיעוד שופר באופן דרמטי במטרה לתמוך במיסוי זה.

הנרי השני ייסד בתי משפט בחלקים שונים של המדינה, והיה המלך הראשון שהעניק לשופטים את הכוח לשנות בשם המלך החלטות חוקיות בטווח רחב של עניינים ציבוריים. תחת שלטונו נוצר ספר החוקים הכתוב הראשון. ספר החוקים שלו סיפק את הבסיס למשפט המקובל. בעקבות בית הדין של קלדרנון (1166), משפט על ידי מושבעים הפך לנורמטיבי. מאז הכיבוש הנורמני, משפטי מושבעים הוחלפו בדרך כלל במשפט על ידי ניסיון ומשפט על ידי קרב (שחוסל לגמרי באנגליה עד ל-1819). שינויים אלו היו מתרומותיו העיקריות של הנרי להיסטוריה החברתית של אנגליה.

הנרי והכנסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתוצאה מהשיפורים במערכת המשפט, פחת כוחם של בתי המשפט הכנסייתיים. הכנסייה התנגדה לכך, ודוברה הבולט ביותר היה תומאס בקט, ארכיבישוף קנטרברי, אשר בתפקידו הקודם כלורד צ'נסלור היה חבר קרוב של הנרי. הנרי מינה את בקט לארכיבישוף מקנטרברי, בדיוק משום שרצה להימנע מקונפליקט. הסכסוך עם בקט החל בשל ויכוח על שיפוטם של כמרים שביצעו עבירה חילונית בבתי המשפט החילוניים. הנרי ניסה להחליש את בקט וחבריו לכנסייה על ידי חיובם להישבע לציית ל"מנהגי הממלכה", אך הייתה מחלוקת לגבי מהו תוכנם המדויק של אותם מנהגים, והכנסייה סירבה להכנע.

ב-1164, הנרי שרצה להיפטר מבקט, דאג להעמידו לדין על עברות שהוא ביצע כביכול כאשר היה לורד צ'נסלר. בקט סירב להכיר בסמכות בית הדין ונמלט מאנגליה לצרפת לבקש באופן אישי את תמיכתם של האפיפיור, אלכסנדר השלישי, ומלך צרפת. האפיפיור סירב להתערב בסכסוך, אך הוא ומלך צרפת נתנו לו את הגנתם בצרפת. לאחר פיוס בין הנרי לתומס בנורמנדי ב-1170, חזר לאנגליה, אולם המתח ביניהם לא פסק. בקט התעמת שוב עם הנרי, הפעם על הכתרת הנסיך הנרי. המלים, שצוטטו מאז ללא הפסקה, של הנרי מהדהדות דרך המאות: "מי יפטור אותי מהכומר הטורדני הזה?". ארבעה מאביריו הבינו את מלכם מילולית [דרוש מקור] (וייתכן שהוא התכוון שהם יבינוהו כך, אף על פי שמאוחר יותר הנרי הכחיש זאת) ונסעו מיד לממלכת אנגליה, שם רצחו את בקט בקתדרלת קנטרברי ב-9 בדצמבר 1170.

רציחתו של בקט גרמה נזק עצום לשלטונו של הנרי. לא זו בלבד שאביריו רצחו את ראש הכנסייה באנגליה, הם עשו זאת לאחר מיסה, בנוכחות עדים ובתוך הקתדרלה שלו. הרצח עורר זעם גדול באנגליה ובעולם הנוצרי. בחיקוי מצמרר להליכה לקנוסה, הסכים הנרי שכמרים ילקוהו, כדי לכפר על פשע זה.

צאצאיו וקשרים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאם, רוזן פואטיה, מת בינקותו. ב-1170 הוכתר בנה בן ה-15 של אלינור, הנרי, למלך, אך הוא מעולם לא שלט. כיום הוא ידוע כהנרי המלך הצעיר במטרה להבדילו מאחיינו, הנרי השלישי.

להנרי ולאשתו, אלינור מאקויטניה, היו חמישה בנים ושלוש בנות. להנרי היו גם כעשרה ילדים מלפחות ארבע נשים שונות, ואלינור ציוותה שכמה מילדים אלו יגודלו בחדר הילדים המלכותי יחד עם ילדיה שלה. חלק מילדים אלו נותרו חברים במשק הבית בבגרותם. נסיונו של הנרי לגזול ממנה את השליטה באדמותיה (ומהיורש שלה, ריצ'רד) הוביל לעימות בין הנרי מצד אחד ובין אשתו וילדיו החוקיים מצד שני.

הרומן הידוע של הנרי עם רוזמונד וודסטוק, "רוזמונד היפה", ככל הנראה החל ב-1165, בזמן אחת מההמערכות שלו בוויילס, והמשיך עד למותה ב-1176. ממנה גם נולד לו בן לא-חוקי, ויליאם וודסטוק. עם זאת, רק ב-1174, בערך בזמן פרידתו מאלינור, הכיר הנרי ברוזמונד כפילגשו. כמעט בו זמנית, הוא החל במגעים לגירושים מאלינור ונישואים לאליס, בתו של לואי השביעי מלך צרפת, שכבר הייתה מאורסת לבנו, ריצ'רד. הרומן שלו עמה נמשך כמה שנים, ונטען כי גם אליס ילדה להנרי מספר ילדים לא-חוקיים.

נסיונו של הנרי השני לחלק את תאריו בין בניו, אך לשמור לעצמו את הכוח המתלווה לתארים אלו, עורר אותם לנסיון להשתלט על האדמות שניתנו להם, מה שהיה מעשה בגידה, לפחות בעיניו של הנרי. למזלו של הנרי, עמד לצידו אביר, שהיה הן נאמן והן בלתי מנוצח בקרב: ויליאם מרשל; בנו הבלתי חוקי של הנרי, ג'פרי פלנטגנט (1151 - 1212), הארכיבישוף מיורק, עמד אף הוא לצידו בזמן זה, והיה הבן היחיד שעמד לצידו של הנרי כשהוא מת.

כאשר בניו של הנרי מרדו נגדו, הם נעזרו במקרים רבים בעזרתו של לואי השביעי מלך צרפת. אחרי מותו של הנרי המלך הצעיר ב-1183, מת גם המועמד הבא לכס, ג'פרי, דוכס בריטני, שנדרס למוות על ידי סוס ב-1186. בנו השלישי, ריצ'רד לב ארי, בעזרת פיליפ השני אוגוסט, תקף והביס את הנרי ב-4 ביולי 1189; הנרי מת בשינון ב-6 ביולי 1189, ונקבר במנזר פונטוורו, ליד שינון וסומור באזור אנז'ו, שכיום הוא חלק מצרפת.

את הכס האנגלי ירש אחריו בנו, ריצ'רד לב הארי.

Wace illustration Roman de Rou 1824.jpg

הנרי בספרות ובקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבגידה, המיוחסת למאבק הירושה, הייתה הנושא העיקרי במחזה "אריה בחורף" (The Lion in Winter), שהפך לסרט בכיכוב פיטר אוטול וקתרין הפבורן. הנרי השני ובניו, ריצ'רד וג'ון, היו אף נושא לסדרה של ה-BBC2, "כתר השטן" ולספר מ-1978 בעל אותו שם, שנכתב על ידי ריצ'רד ברבר ופורסם כמדריך לסדרת הטלוויזיה, בה כיכבו בריאן קוקס וג'יין לאפוטייר כהנרי ואלינור.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הנרי השני בוויקישיתוף