אהרן אמיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אהרן אמיר

אהרן אמיר (7 במאי 192328 בפברואר 2008) היה משורר, מתרגם (בעיקר מאנגלית), עורך וסופר עברי ישראלי.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אהרן אמיר נולד בעיר קובנה, הבירה בפועל של ליטא, בשם אהרן ליפֶּץ. אביו, דב ליפץ (1897–1990), היה מראשי המחנכים העבריים בליטא, עסקן ציוני ועברי, ולאחר עלייתו מורה ומנהל בית ספר תיכון בתל אביב, מנהל "עם עובד" והמנהל-המייסד של הוצאת "עם הספר". עלה לארץ ישראל עם הוריו בשנת 1933. גדל בתל אביב בתקופת המנדט הבריטי, למד בגימנסיה הרצליה והיה חבר במחתרות אצ"ל ולח"י. מאוחר יותר, למד ספרות וערבית באוניברסיטה העברית בירושלים.

אמיר היה ממקימי קבוצת "העברים הצעירים" (הכנענים), שדגלה בניתוק בני הארץ מהיהדות, והקמת אומה "עברית". על פי עדותו, השם "כנענים" לא נבחר על ידי רטוש, חורון וחבריהם, אלא הודבק להם, בדרך של לצון, בפי המשורר אברהם שלונסקי. חלק ניכר מיצירתו הושפע מהפואטיקה הכנענית, ואמיר אף סיגל לעצמו מבטא מיוחד שבו הדגיש את ה-"ע" וה-"ח", באופן שנראה לו כראוי להיות המבטא הכנעני.

בסוף שנת 1948, במסגרת פעילותו ב"עברים הצעירים", היה ממייסדי כתב העת "אלף" ושימש כעורכו עד להפסקת פעילות כתב העת ב-1953. כתב עת זה עסק בנושאים פוליטיים, אקטואליים ותרבותיים מנקודת הראות של התנועה הכנענית.

ב-1958 הקים וערך את כתב העת הספרותי "קשת", שהיה פתוח לכל הזרמים ועודד יצירתם של צעירים. בין היוצרים שעשו אצלו את צעדיהם הראשונים: עמוס עוז, א"ב יהושע, יהושע קנז, ישעיהו קורן, יצחק בן נר, ראובן מירן ורבים אחרים. כתב העת נסגר ב-1976, אולם בשנת 1998, במלאת ארבעים שנה לגיליון הראשון, יצא "גיליון יובל" עשיר, שבעקבותיו חזר אמיר להוציא, בשנת 2000, את כתב העת בשמו החדש "קשת החדשה". עד פטירתו הספיק לערוך 22 גיליונות של כתב העת, שיצאו לאור, וגיליון אחרון נותר על שולחנו. בשנת 2013 הוציא ביה"ס סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה מהדורה מחודשת של גיליון קשת - קולנוע שיצא בעריכתו בשנת 1968‏[1].

לאחר מלחמת ששת הימים היה אהרן אמיר ממייסדי התנועה למען ארץ ישראל השלמה. בהבדל מחבריה הלאומיים והדתיים של התנועה, לא ראה אמיר "הכנעני" בתוצאות המלחמה הגשמת יעד לאומי-יהודי, אלא הזדמנות להרחבת גבולותיה של מדינת ישראל לגבולות "ארץ עבר" הגדולה (כחזון הכנעני), שתהיה מדינה חילונית ושוויונית של כל תושביה, יהודים כערבים. בכך עורר עליו את חמתו של עמוס קינן, איש הפלג השמאלי של הכנענים, שכתב על אמיר, במדורו ב"ידיעות אחרונות", סאטירה חריפה בשם "כלב כנעני". בעת התלקחות מלחמת האזרחים בלבנון בשנות השבעים הקים אמיר בשנת 1976 את "הוועד הצבורי הישראלי לעזרת לבנון", בראותו בלבנון חלק מ"ארץ עבר".

אמיר היה גם סופר ומשורר פורה בפני עצמו (ראו פירוט חלקי בהמשך). אף שעיקר תהילתו (פרס ישראל) הייתה על תרגומיו, ועריכת כתב-העת החדשני "קשת", הודה אמיר באחרית ימיו כי היה דואב ומתוסכל את היעדר ההכרה בו גם כסופר ומשורר.

בשנת 1998 הוציא אמיר את הספר "הנבלים" תחת שם העט "מיכאלה נדיבי". בספר זה תיאר אמיר (בשינויי שמות) פרשת רצח וקונספירציה מתולדות היישוב, שנקראה "הרצח בחולות תל נוף", שבה נרצח בשנת 1937 המהנדס יעקב צוואנגר. כן השתמש אמיר בשמות עט נוספים, ובהם "יובב", "ע. עוזרד", ונוספים. בין שיריו הידועים "אשירה לאוסאמה בן לאדן", שנכתב מספר שנים לפני אסון התאומים.

אהרן אמיר היה אחד המתרגמים הפוריים ביותר לעברית. הוא תירגם מאות כותרים, חלק ניכר מהם מהספרות האמריקנית, האנגלית והצרפתית. בין הסופרים שאת כתביהם תרגם: ג'יין אוסטן, ג'ורג' אליוט, שרווד אנדרסון, הנס כריסטיאן אנדרסן, סול בלו, אמילי ברונטה, ויליאם גולדינג, הנרי ג'יימס, רוברט גרייבס, גרהם גרין, איזק דינסן, צ'ארלס דיקנס, או הנרי, ארנסט המינגוויי, וירג'יניה וולף, תומאס וולף, מארק טוויין, דייוויד הרברט לורנס, טוני מוריסון, אלן אלכסנדר מילן, הרמן מלוויל, ברנרד מלמוד, ג'ון סטיינבק, ז'ורז' סימנון, ז'אן-פול סארטר, אדגר אלן פו, ויליאם פוקנר, ווינסטון צ'רצ'יל, וילקי קולינס, ג'וזף קונרד, לואיס קרול, סלמאן רושדי, פיליפ רות, מרדכי ריצ'לר. כמו כן, תרגם עשרות ספרי עיון.

שמו אף מוזכר כמתרגם של הספר "איים בזרם" של ארנסט המינגוויי בשיר "לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ" שכתב מאיר אריאל בשנת 1974. "קורא איים בזרם מאת ארנסט המינגוויי, תרגם את זה יפה אהרן אמיר".

אמיר זכה בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת בשנת 1951, במלגת יצירה על שם ראש הממשלה לוי אשכול בשנת 1996, ובפרס ישראל בקטגוריה "תרגום לעברית" בשנת 2003.

אביו של אהרן אמיר, דב ליפיץ, ניהל במשך כמה שנים את הוצאת הספרים "עם עובד" ולאחר מכן בשנת 1955 הקים הוצאת ספרים בשם "עם הספר", אשר לימים היה אהרן אמיר מנהלה הספרותי. בהוצאה זו הוציא אהרן אמיר את תרגומיו רחבי ההיקף מספריו של וינסטון צ'רצ'יל "מלחמת העולם השנייה" ו"קורות העמים דוברי האנגלית".

בשנת 2000 בעקבות נסיגת צה"ל מלבנון היה אמיר שותף בהקמת העמותה לאחווה ישראלית לבנונית שפעלה בשיתוף לבנונים שנמלטו ממדינתם לישראל. במסגרת זאת, הוציא את "הספר השחור" שכלל מאמרים על הכניסה של ישראל ללבנון, השהות בה והברית שנוצרה בין ישראל לבין צבא דרום לבנון. הספר נקרא הספר השחור כביקורת של אמיר על הפרת ברית זאת.

בשנת 2008 יצא בהוצאת כרמל ספר "טיילת הזמן" של בלומה פינקלשטיין שבו מבחר משיריה שתורגמו לעברית על ידי אהרן אמיר.

אהרן אמיר נפטר ב-2008. גופתו נתרמה למדע, ולאחר שנה הועברה ל"עלי שלכת" לשריפה.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוזה

  • טרילוגית נון
    • נון
    • נון 48
    • נון 67
  • ולא תהי למוות ממשלה
  • אוב
  • הנבלים (ראה אור בשם העט "דניאלה נדיבי").
  • עולם שכולו טוב
  • אפרודיטי או הטיול המאורגן

שירה

  • ושבו העבים אחר הגשם (מאסף של ששה ספרי שירה קודמים), מוסד ביאליק, 1991
  • הסתננות, הוצאת כרמל, תשס"א 2001

עיון

  • מטעני צד אסופת מאמרים
  • ואני בשלי אסופת מאמרים


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים שכתב:

  • אנטומיה של חורבן, עזרא דנין, תעודות ודמויות מגנזי הכנופיות הערביות, בהשתתפות יעקב שמעוני, תשמ"א 1981. נדפס בידיעות אחרונות (27.2.1981) 22, 27 ‬ 1981.
  • דנץ, (יצחק דנציגר, לזכרו של יצחק דנציגר, מעריב (29.7.1977) 37 ‬ 1977.
  • יונתן רטוש - הפיוטי והפוליטי,נדפס ב"דבר" (9.1.1981) 18 ‬ 1981.
  • מקרא בארץ אמור, על ספר שיריו של איתן איתן, [ארץ אמור, 1977, נדפס במעריב (13.5.1977) 43 ‬ 1977.
  • שלוש אהבות מנדאטוריות, נדפס ב"האומה" 145 (תשסב) 66–72, 2001.

מאמרים עליו ועל יצירותיו:

  • שירת חרסי העבר : על שירת אהרן אמיר, מאת שלום לינדנבאום, דבר (11.1.1985) 20-21 ‬ 1985.
  • על אהרן אמיר, מאת יוסף שה-לבן, טורים לחינוך ולהוראה יד (תשמא) 49-53 ‬ 1981.
  • המשך שירתו של אהרן אמיר, מאת ישראל זמורה, מאזנים נ, 5/6 (תשם) 430-429, 450 ‬ 1980.
  • ’יום תחית אי-אז ובריאת-יש-מתהו’ : עיון ב’שירת ארץ העברים’ לאהרן אמיר , מאת אבנר הולצמן, מחקרים בספרות עברית; ספר זיכרון לאורי שהם. בעריכת ראובן צור, עוזי שביט. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, תשמ"ו‬ 1986.
  • לידתה של משפחה כנענית?, מאת יוסף אורן, מאזנים סד, 5 (תשן) 9-13.
  • עליסה בארץ הפלאות : קווים לשוניים-סגנוניים לתרגומו של אהרן אמיר , מאת רינה בן-שחר, מעגלי קריאה 18 (תשמט) 75-88 ‬ 1989.
  • אהרון אמיר - ארץ העברים בשירה ובפרוזה, מאת יצחק אורן, נתיב 5,5 (תשנב) 64-70.
  • הארץ - תרבות וספרות. 7 במרץ 2008. גיליון המוקדש לאהרן אמיר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]