הנרי החמישי, מלך אנגליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "הנרי החמישי" מפנה לכאן. לערך העוסק במחזה של ויליאם שייקספיר, ראו הנרי החמישי (מחזה).
הנרי החמישי
(16 בספטמבר 1386; מונמות', ויילס
 - 31 באוגוסט 1422; טירת ונסן, צרפת) (בגיל 35)
Henry V of England - Illustration from Cassell's History of England - Century Edition - published circa 1902.jpg
שם בשפת המקור Henry V
מדינה Flag of England.svg  אנגליה
מקום קבורה מנזר וסטמינסטר, לונדון
בת-זוג קתרין מולאוה
שושלת בית לנקסטר
תואר מלך אנגליה
כינוי הנרי מנומות'
אב הנרי הרביעי
אם מרי דה בוהאן
צאצאים הנרי השישי
יורש העצר הנרי השישי
מלך אנגליה
תקופת כהונה 21 במרץ 1413 - 31 באוגוסט 1422
הקודם בתפקיד הנרי הרביעי
הבא בתפקיד הנרי השישי

הנרי החמישיאנגלית: Henry V) (16 בספטמבר 138631 באוגוסט 1422) היה מלך אנגליה מ-1413 ועד למותו. הוא היה המלך השני לבית לנקסטר.

לאחר התנסות בלחימה כנגד הוולשים במהלך המרד של אווין גלינדור (Owain Glyndŵr) וכנגד בית פרסי בקרב שרוסברי (Shrewsbury), היה הנרי מעורב בעימות על רקע פוליטי עם אביו, שבריאותו התרופפה החל משנת 1405 ועד למותו. לאחר מותו של אביו ב-1413 הוכתר הנרי כמלך אנגליה ויצא למלחמה עם צרפת במלחמת מאה השנים (1337-1453). הצלחותיו הצבאיות הגיעו לשיאן בניצחונו המפורסם בקרב אז'נקור בשנת 1415 והוא היה קרוב לכיבוש של כל צרפת. לאחר חודשים של משא ומתן עם שארל השישי, מלך צרפת, הוכר הנרי על פי הסכם טרואה ב-1420 כעוצר וכיורש העצר לכתר הצרפתי, ובסופו של דבר הוא נישא לבתו של שארל, קתרין מולאוה. לאחר מותו הפתאומי של הנרי בצרפת שנתיים לאחר מכן, עלה במקומו על כס המלכות בנו התינוק, הנרי השישי.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנרי נולד בטירת מונמות' (Monmouth Castle) שבדרום-מזרח ויילס. מסיבה זו הוא כונה עד עלייתו לכס המלכות הנרי מונמות'. הוא היה בנם של הנרי בולינגברוק, לימים הנרי הרביעי ושל מרי דה בוהאן. הנרי היה נכדו של ג'ון מגונט, דוכס לנקסטר ונינו של אדוארד השלישי, מלך אנגליה. בעת לידתו מלך על אנגליה בן דודו של אביו, ריצ'רד השני. מאחר ולא היה הנרי מיועד למלוך, לא נרשם במדויק תאריך לידתו. תאריך לידתו הוא לפיכך 9 באוגוסט או 16 בספטמבר 1386 או 1387. סבו, ג'ון מגונט, היה האפוטרופוס של המלך באותה עת.

עם הגלייתו של אביו של הנרי ב-1398, לקח המלך ריצ'רד השני את הנער תחת חסותו והתייחס אליו בחביבות. הנרי הצעיר התלווה למלך לאירלנד וביקר בטירת טרים (Trim Castle), מקום כינוסו העתיק של הפרלמנט האירי. ב-1399 מת סבו של הנרי ובאותה שנה הודח ריצ'רד השני על ידי אביו של הנרי והנרי נקרא מאירלנד להיות יורש הכתר של אנגליה. הוא הוכתר כנסיך ויילס בעת הכתרתו של אביו וכדוכס לנקסטר ב-10 בנובמבר 1399, האדם השלישי שהחזיק בתואר זה באותה שנה. תאריו הנוספים היו, דוכס קורנוול, רוזן צ'סטר ודוכס אקיטן. במהלך אותה שנה הנרי בילה בקווינס קולג' באוניברסיטת אוקספורד, תחת השגחתו של דודו הנרי ביופורט (Henry Beaufort) ששימש כנגיד האוניברסיטה. בין השנים 1400-1404 כיהן הנרי כשריף העליון של קורנוול.

בחלוף פחות משלוש שנים מונה הנרי לפקד על חלק מכוחות הצבא האנגלי. הוא הוביל את הכוח שבפיקודו לתוך ויילס כנגד אווין גלינדור ויחד עם הכוחות שבפיקודו של אביו הוא נלחם בהנרי פרסי בקרב שרוסברי ב-1403. בקרב זה כמעט ואיבד הנסיך בן ה-16 את חייו מחץ שננעץ בפניו. חייל מן השורה היה קרוב לוודאי מת מפציעה שכזו, אך הנרי זכה לטיפול הרפואי הטוב ביותר האפשרי. במשך כמה ימים טופל הנרי על ידי הרופא המלכותי ג'ון ברדמור שחיטא את הפצע בדבש, שלף את החץ מבלי לגרום לנזק נוסף ושטף את הפצע באלכוהול. הניתוח הצליח, אך הנרי נותר עם צלקות. במשך 18 חודשים בשנים 1410-1411 משל הנרי בפועל בממלכה בעת מחלתו של אביו וניצל באופן מלא את ההזדמנות כדי לכפות את מדיניותו, אך כאשר החלים המלך, הוא ביטל את רוב הפעולות של בנו והדיח אותו מהמועצה המלכותית.

תפקיד ממשלתי ועימות עם הנרי הרביעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרד הוולשי של גלינדור מיצה את כוחותיו של הנרי עד 1408. לאחר מכן, כתוצאה מהתערערות במצבו הרפואי של המלך, החל הנרי לקחת חלק ניכר יותר בפוליטיקה. החל מינואר 1410, בסיועם של דודיו, הנרי ותומס ביופורט, בניו של ג'ון מגונט, הוא ניהל בפועל את ענייני המדינה.

דעותיו בנוגע הן למדיניות החוץ והן למדינות הפנים היו שונות מאלה של אביו, שבנובמבר 1411 הדיח את הנסיך מהמועצה המלכותית. הריב בן האב לבנו היה רק על רקע פוליטי, למרות שיתכן שבני ביופורט היו אלה שהעלו את הרעיון של הדחתו של הנרי הרביעי ויריביהם היו אלה שהשמיצו את הנסיך.

ככול הנראה, המסורת על נעוריו הפרועים של הנרי, כפי שהונצחו על ידי ויליאם שייקספיר, מקורה מטינה פוליטית. מעורבותו של הנרי בענייני הצבא והמדינה, אף בנעוריו, סותרת מסורת זו. למקרה המפורסם ביותר המיוחס לו, העימות עם השופט העליון, אין כל אחיזה במציאות.

עלייתו למלוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותו של הנרי הרביעי ב-20 במרץ 1413, ירש אותו הנרי החמישי והוא הוכתר ב-9 באפריל אותה שנה במנזר וסטמינסטר. טקס ההכתרה התקיים כאשר התחוללה סופת שלגים חזקה, אך המוני העם לא יכלו להחליט אם הסופה היוותה סימן טוב או רע לבאות. הנרי תואר כאדם גבה קומה (1.90 מ'), רזה עם שיער כהה גזור מעל אוזניו ומגולח למשעי. עורו היה אדמדם, פניו כחושות ואפו בולט ומחודד. בתלות במצב רוחו, הברק שבעיניו נע "בין זה של היונה המתונה לבין זה של האריה".

מדיניות פנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנרי התמודד עם כל הסוגיות של מדיניות הפנים ובהדרגה מיסד השקפה רחבה לגביהן. מתחילת תקופת שלטונו, הוא הבהיר שהוא ימשול באנגליה כריבון של אומה מאוחדת. מצד אחד הוא נתן לסכסוכים הישנים להישכח: ריצ'רד השני המנוח נקבר מחדש קבורה מכובדת, אדמונד מורטימר הצעיר קיבל יחס מועדף, יורשיהם של אלה שסבלו תחת השליטים הקודמים קיבלו בהדרגה מחדש את תואריהם ואת נחלותיהם. מצד שני, במקומות שבהם ראה הנרי סכנה לשלום הציבור, הוא פעל בתקיפות וללא רחם, כמו במקרה של ההתקוממות של הלוֹלרדים בינואר 1414, כולל הוצאתו להורג בשריפה של ידידו משכבר הימים של הנרי, ג'ון אולדקאסל.

תקופת מלכותו הייתה באופן כללי נטולת צרות חמורות מבית. יוצאת מהכלל הייתה מזימת סאות'האמפטון, ביולי 1415 שבמסגרתה זממה קבוצה של אצילים להעלות למלוכה את אדמונד מורטימר.

החל מאוגוסט 1417 קידם הנרי את השימוש בשפה האנגלית בממשלה, ותקופת מלכותו עמדה בסימן תחילת השימוש בשפה האנגלית בכל השימושים הממשלתיים. הוא היה המלך האנגלי הראשון שהשתמש באנגלית כשפת התכתובות שלו מאז הכיבוש הנורמני של אנגליה, 350 שנים לפני כן.

מדיניות חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיפלומטיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כעת יכול היה הנרי להקדיש את תשומת ליבו לענייני חוץ. הועלתה טענה שהנרי זכה לעידוד של אנשי כנסייה להיכנס למלחמה עם צרפת כאמצעי להסחת הדעת הציבורית מהבעיות מבית. ככל הנראה אין בסיס לטענה זו. סכסוכים עתיקי יומין על רקע כלכלי והתמיכה שהושיטה צרפת לאווין גלינדור שמשו כתירוץ לפתיחה במלחמה, בעוד שמצבה המעורער של צרפת לא אפשר קיומו של שלום. שארל השישי, מלך צרפת לקה במחלת נפש ובנו הבכור לא היה דמות מבטיחה. בכל אופן, הייתה זו התביעה ארוכת הימים לכתר צרפת, שהחלה בימיו של אדוארד השלישי, שהצדיקה את הפתיחה במלחמה עם צרפת בעיניהם של האנגלים.

לאחר קרב אז'נקור, מלך הונגריה, לימים זיגמונד, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ביקר את הנרי בתקווה להשכין שלום בין אנגליה וצרפת. מטרתו הייתה לשכנע את הנרי להתאים את דרישותיו כלפי צרפת. הנרי דאג לבידור נדיב לקיסר ואף העניק לו את תואר אביר מסדר הבירית. זיגמונד, בתורו, העניק להנרי את התואר אביר מסדר הדרקון. הנרי התכוון לצאת למסע צלב בשם המסדר לאחר שיצליח לאחד את כתרי אנגליה וצרפת, אך הוא מת לפני שהוא הגשים את שאיפותיו. זיגמונד עזב את אנגליה כמה חודשים מאוחר יותר, כאשר הוא חתם על הסכם קנטרברי שאישר את תביעות אנגליה על כתר צרפת.

מסעות המלחמה בצרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנרי התייחס לעמידה על זכויותיו כחלק מחובותיו המלכותיות, אך בכך מקרה, הסדר קבע של בעיות הפנים היה חיוני להצלחת מדיניות החוץ.

מסע המלחמה של 1415[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-11 באוגוסט 1415 הפליג הנרי לצרפת, שם צרו כוחותיו על מבצר בארפלור ולכדו אותו ב-22 בספטמבר. לאחר מכן החליט הנרי לצעוד עם צבאו לרוחבה של צרפת לכוון קאלה, למרות אזהרותיהם של יועציו. ב-25 באוקטובר, על המישורים שליד הכפר אז'נקור נתקל צבאו בכוח של צבא צרפת. למרות שאנשיו סבלו מתשישות, מרעב ומנחיתות מספרית, הוביל אותם הנרי אל הקרב, והביס בהחלטיות את הצרפתים, שסבלו מאבדות כבדות. מקובל לטעון שהצרפתים שקעו באדמה הבוצית, כשהם ספוגים במים מהגשם שירד בלילה הקודם ושבכך עוכבה התקדמותם, מה שגרם להם להיות מטרה נייחת לקשתים האנגלים והוולשים שאיגפו אותם. רובם של הצרפתים נטבחו כאשר הם שקועים לחלוטין בבוץ. אף על פי כן, נראה היה שזהו נצחונו הגדול ביותר של הנרי, שעמד בשורה אחת עם קרב פואטייה.

במהלך הקרב, פקד הנרי שהשבויים הצרפתים יוצאו להורג, כולל כאלה שהיו יכולים לשמש בני ערובה שישוחררו תמורת כופר נפש. קיימת דעה שלפיה הנרי חשש שהשבויים היו עלולים לתקוף את שובייהם בשעה שאלה האחרונים יהיו עסוקים בהתגוננות מפני גל תקיפה שלישי ובכך יעמוד הניצחון בפני סכנה.

סיומו של הקרב בניצחון אנגלי, היה רק הצעד הראשון במערכה להשבת הנחלות של הכתר האנגלי בצרפת. קרב אז'נקור נתפס גם כהבטחה שכוונתו של הנרי לקבל את הכתר הצרפתי, תקרום עור וגידים.

דיפלומטיה והשליטה בים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השליטה בים הובטחה על ידי מיגורם של הגנואנים ממימי התעלה האנגלית. בשעה שהנרי היה עסוק במשא ומתן על שלום ב-1416, הקיפו הציים של צרפת ושל גנואה את הנמל של ארפלור. כוח יבשתי צרפתי צר גם הוא על העיירה. כדי לשחרר את ארפלור, שלח הנרי את אחיו, ג'ון מלנקסטר, שגייס צי והפליג ב-14 באוגוסט. הצי הצרפתי-גנואני הובס ביום המחרת לאחר קרב מפרך של שבע שעות והמצור על ארפלור הוסר. המאמצים הדיפלומטים ניתקו את הקיסר זיגמונד מצרפת והסכם קנטרברי סלל את הדרך לסיום הקרע המערבי של הכנסייה.

מסע המלחמה של 1417-1420[עריכת קוד מקור | עריכה]

כעת, כאשר שני היריבים הללו יצאו מהתמונה, ולאחר שנתיים של הכנות סבלניות לאחר קרב אז'נקור, חידש הנרי את המלחמה בקנה מידה גדול יותר ב-1417. נורמנדי תחתית נכבשה במהרה ורואן נותקה מפריז והוטל עליה מצור. המצור הטיל צל כבד אף יותר על שמו הטוב של הנרי בהשוואה להוראה לטבוח בשבויים הצרפתים בקרב אז'נ'קור. מנהיגי רואן, שהייתה תחת רעב כבד ולא מסוגלת לכלכל את הנשים והילדים, כפתה עליהם לצאת דרך שערי העיר מתוך אמונה שהנרי יאפשר להם לעבור ללא פגע. בכל אופן, הנרי סירב לאפשר זאת והנשים והילדים שהורחקו מהעיר, גוועו ברעב בחפירות שהקיפו את העיר. הצרפתים היו משותקים עקב החיכוכים בין בורגונדיה לבין מפלגת הארמנקים (Armagnac). הנרי הסית את שני הצדדים במיומנות זה כנגד זה מבלי להפעיל כוח מצדו.

בינואר 1419 נפלה רואן. הצרפתים הנורמנים שהפעילו התנגדות נענשו בחומרה. אלן בלנשרד (Alain Blanchard), שתלה שבויים אנגלים על חומות רואן, הוצא להורג. רובר דה ליבה (Robert de Livet), הכומר של רואן, שהטיל חרם על הנרי, הועבר לאנגליה ונכלא לחמש שנים.

באוגוסט עמדו האנגלים על חומות פריז. התככים בקרב הצרפתים, שהגיעו לשיאם ברציחתו של ז'אן הראשון, דוכס בורגונדיה, על ידי אנשי הדופן במונטרו (Montereau) ב-10 בספטמבר 1419. פיליפ השלישי, דוכס בורגונדיה החדש, ואנשי חצר המלכות הצרפתית נכנעו לצבאו של הנרי. לאחר שישה חודשי משא ומתן, הוכר הנרי בהסכם טרואה כיורש ועוצר לכתר הצרפתי וב-2 ביוני 1420 הוא נישא לקתרין דה ולואה, בתו של מלך צרפת. בין החודשים יוני ויולי צר צבאו של הנרי על מצודת מונטרו ולאחר מכן כבש אותה. כמו כן הוא כבש לאחר מצור את מלון (Melun) בנובמבר וזמן קצר לאחר מכן שב לאנגליה.

מסע המלחמה של 1421 ומותו של הנרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-10 ביוני 1421 הפליג הנרי בחזרה לצרפת למה שיהיה מסע המלחמה האחרון שלו. בחודשים יולי ואוגוסט צרו כוחותיו של הנרי על דרו (Dreux) וכבשו אותה ובכך הקלו על בעלי בריתם בשארטר. באוקטובר הטילו כוחותיו של הנרי מצור על מו (Meaux) ולכדו אותה ב-2 במאי 1422.

הנרי החמישי מת באופן פתאומי ב-31 באוגוסט 1422 בטירת ונסן שליד פריז, ככל הנראה מדיזנטריה, שבה לקה במהלך המצור על מו. הנרי היה בן פחות מ-36 שנים במותו.

זמן קצר לפני מותו, נקב הנרי בשמו של אחיו, ג'ון מלנקסטר, דוכס בדפורד, כעוצר של צרפת בשמו של בנו הנרי השישי, אז בן כמה חודשים בלבד. הנרי החמישי לא זכה להיות מוכתר כמלך צרפת בעצמו, כפי שהיה בטוח שיקרה על פי חוזה טרואה, שכן באופן אירוני, שארל השישי החולני, שהנרי היה מוגדר כיורשו, מת חודשיים בלבד לאחר מותו של הנרי. גון סאטון (John Sutton), רעו לנשק של הנרי ומנהל משק הבית שלו, הביא את גופתו של המלך לאנגליה ונשא את הנס המלכותי בטקס ההלוויה. הנרי החמישי נטמן במנזר וסטמינסטר ב-7 בנובמבר 1422.

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנרי החמישי, מלך אנגליה הנרי הרביעי, מלך אנגליה ג'ון מגונט, דוכס לנקסטר אדוארד השלישי, מלך אנגליה
פיליפה מאינו
בלאנש, דוכסית לנקסטר הנרי מגרוסמונט, דוכס לנקסטר הראשון
איזבל מבומונט
מרי דה בוהאן המפרי דה בוהאן, רוזן הרפורד השביעי ויליאם דב בוהאן, רוזן נורת'האמפטון הראשון
אליזבת' דה בדלסמר, רוזנת נורת'האמפטון
ג'ואן פיצ'אלן ריצ'רד פיצ'אלן, רוזן ארונדל העשירי
אלאנור מלנקסטר

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The lives of the kings & queens of England, edited by Antonia Fraser, University of California press, 1998

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]