ויו אנדרסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ויו אנדרסון
מידע אישי
שם מלא ויויאן אלכסנדר אנדרסון
תאריך לידה 29 ביולי 1956
מקום לידה נוטינגהאם, אנגליה
גובה 1.83 מטר
עמדה מגן ימני
מועדוני נוער
1972 - 1974 נוטינגהאם פורסט
מועדונים כשחקן
1974 - 1984
1984 - 1987
1987 - 1991
1991 - 1993
1993 - 1994
1994 - 1995
נוטינגהאם פורסט
ארסנל
מנצ'סטר יונייטד
שפילד ונסדיי
בארנסלי
מידלסברו
328 (15)
120 (9)
54 (3)
70 (8)
20 (3)
2 (0)
נבחרת לאומית כשחקן
1978 - 1988 אנגליה 30 (2)
קבוצות כמאמן
1993 - 1994 בארנסלי (עוזר מאמן)

* מספר ההופעות (השערים) במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

ויויאן אלכסנדר אנדרסון (אנגלית: Vivian Alexander Anderson; נולד ב-29 ביולי 1956 בנוטינגהאם) הוא כדורגלן עבר אנגלי ששיחק בעמדת המגן, וידוע בין השאר בשל היותו האדם השחור הראשון שהשתתף במשחק בינלאומי של נבחרת אנגליה.

קריירת מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרסון החל את הקריירה שלו בנוטינגהאם פורסט ב-1974, וזכה למקום קבוע בהרכב עם הגעתו של המאמן בריאן קלאף שנתיים לאחר מכן. הוא היה חלק מההרכב שהעלה את הפורסט לליגה הראשונה ב-1977. באותה עונה זכה עם נוטינגהאם בגביע האנגלו-סקוטי, לאחר ניצחון 5 - 1 על לייטון אוריינט במשחק הגמר. עונה אחת לאחר מכן זכה עם נוטינגהאם באליפות ובגביע הליגה.

זימונו לנבחרת אנגליה עורר עניין תקשורתי רב בגלל היותו האדם השחור הראשון בנבחרת, וזאת לאחר מספר שנים שבהן עלתה קרנם של שחקנים שחורים בכדורגל האנגלי. ההצדקות לזימונו גברו עוד יותר לאחר שהיה חלק מההרכב של פורסט שזכה פעם נוספת בגביע הליגה וגבר על מאלמה בגמר גביע אירופה לאלופות.

אנדרסון המשיך להפגין יכולת טובה במדי הפורסט, וזכה עם המועדון בגביע אירופה בפעם השנייה לאחר הניצחון על המבורג במשחק הגמר שנערך באצטדיון סנטיאגו ברנבאו שבמדריד. בתשע השנים הבאות לא זכו שחקני הפורסט בתואר כלשהו.

במקביל לחזרתו לנבחרת ב-1984 הוא ניסה להמריץ את הקריירה שלו מחדש, ועבר לארסנל תמורת 250,000 לירות שטרלינג. ב-1987 הוא זכה בתואר המועדונים הראשון שלו מזה שמונה שנים, לאחר שמשחק גמר גביע הליגה מול ליברפול הסתיים בניצחון של ארסנל בתוצאה 2 - 0.

לאחר מכן הוא עבר למנצ'סטר יונייטד תמורת 250,000 לירות שטרלינג, והפך לשחקן הראשון שהוחתם על ידי אלכס פרגוסון ביונייטד. אוהדי ארסנל מחו על כך וטענו שלג'ורג' גרהאם אין מחליף ראוי לאנדרסון. עד להגעתו של לי דיקסון נאלץ גרהאם להשתמש במספר שחקנים בעמדה של אנדרסון, אך לא בהצלחה רבה.

אנדרסון שיחק ביונייטד במשך שלוש שנים, אך סבל ממספר פציעות קלות ובינואר 1991 שוחרר לשפילד ונסדיי בהעברה חופשית. הוא סייע לוונסדיי להעפיל מהליגה השנייה, אך החמיץ את הניצחון על מנצ'סטר יונייטד בגמר גביע הליגה. התוכנית המקורית הייתה שהוא יישחק בוונסדיי במשך זמן קצר בלבד, אך לבסוף הוא זכה למקום קבוע בהרכב ופעמים רבות אף זכה לענוד את סרט הקפטן. הוא היה חלק חשוב שהרכב שסיים את עונת 1991/1992 במקום השלישי בליגה הראשונה, ובמקום השביעי בעונה הראשונה של הפרמייר ליג. הוא הוביל את ונסדיי למשחקי הגמר של גביע הליגה וגביע ה-FA ב-1993, אך שניהם הסתיימו בהפסד לארסנל.

ביוני 1993 הוא עזב את הילסבורו והתמנה לתפקיד מאמן-שחקן בבארנסלי, לאחר שהמאמן הקודם מל מאצ'ין עזב את תפקידו. עונתו הראשונה בבארסנלי לא הייתה טובה, והמועדון הצליח במאמצים רבים להימנע מירידה לליגה השנייה.

קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיום עונת 1993/1994 הוא עזב את בארנסלי, והתמנה לעוזרו של בריאן רובסון במידלסברו. למרות שהודיע על פרישה ב-1994 הוא נותר רשום כשחקן של מידלסברו באופן רשמי, ובעקבות משבר פציעות השתתף בשני משחקים בעונת 1994/1995 שבסופה זכה המועדון באליפות הפוטבול ליג והעפיל לפרמייר ליג. לאחר העלייה לפרמייר ליג הוא פרש סופית ממשחק פעיל.

אנדרסון סייע לרובסון בהובלת מידלסברו להפסדים בשני טורנירי הגביע של עונת 1996/1997, שבסיומה ירד המועדון לליגת המשנה בעקבות הפחתת שלוש נקודות ליגה. בעונה שלאחר מכן המועדון הצליח להעפיל בחזרה לפרמייר ליג, והעפיל לגמר שני ברציפות של גביע הליגה. רובסון ואנדרסון עזבו את מידלסברו בינואר 2001, והוחלפו על ידי סטיב מקלארן. למרות שלא הצליחו להשיג מיקום יותר גבוה מהתשיעי, רובסון ואנדרסון ביססו את המעמד של מידלסבור בפרמייר ליג. לאחר שעזב את מידלסברו הוא נטש כליל את תחום האימון.

נבחרת אנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרסון נאלץ להתמודד עם תחרות קשה על מקומו בהרכב הנבחרת, בין השאר עם שחקנים כגון פיל ניל (ליברפול), שהיה המגן הימני הבכיר בשלהי שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80, וטרבור צ'רי שהיה הקפטן של לידס יונייטד. הופעתו השנייה הייתה רק ביוני 1979 במשחק הידידות מול נבחרת שבדיה. משחקו הרשמי הראשון (והשלישי בסך הכל) היה בניצחון 2 - 0 על נבחרת בולגריה במסגרת מוקדמות יורו 1980.

אנגליה העפילה למשחקי היורו באיטליה, והמאמן רון גרינווד החליף את ניל באנדרסון בהרכב במשחק האחרון של שלב הבתים, מול נבחרת ספרד. הופעת הבכורה שלו במשחק מוקדמות מונדיאל הייתה בניצחון 4 - 0 על נבחרת נורבגיה במוקדמות מונדיאל 1982. ההתמודדות העיקרית על מקום בהרכב הנבחרת בתקופה זו הייתה עם ניל, אך בעקבות שינויים בסגל הנבחרת בעקבות פציעתו של קווין קיגאן לא הצליח אנדרסון לזכות במקום בהרכב בזמן הטורניר.

בתקופה שלאחר המונדיאל נראה היה כי הקריירה של אנדרסון בנבחרת נמצאת על סף סיום, כיוון שהמאמן החדש בובי רובסון לא זימן אותו עד 1984 והעדיף בעיקר את ניל. בתקופה זו כשלה הנבחרת בנסיונה להעפיל ליורו 1984. ההופעה ה-11 שלו במדי הנבחרת נערכה באפריל 1984, כשנתיים לאחר העשירית.

לאחר מעברו לארסנל הוא השתתף בשישה משחקים נוספים, כולל ארבעה במוקדמות מונדיאל 1986 שנערך במקסיקו; במשחק הראשון מבין השישה הוא הבקיע שני שעריו הראשונים בנבחרת, והוביל אותה לניצחון 8 - 0 על נבחרת טורקיה. לאחר מכן הוא הודח מהרכב הנבחרת פעם נוספת, כיוון שרובסון העדיף את המגן הימני הצעיר גארי סטיבנס, ששיחק אז באברטון. לאחר מכן חילק רובסון את דקות המשחק בין אנדרסון לבין סטיבנס, שבדרך כלל זכה ליותר זמן על המגרש. שניהם היו בסגל הנבחרת לקראת המונדיאל, אך סטיבנס השתתף בכל המשחקים עד להדחה ברבע-הגמר על ידי נבחרת ארגנטינה של דייגו מראדונה. בכך היה אנדרסון לשחקן השני בתולדות נבחרתו (הראשון היה ג'ורג' איסטהאם במונדיאל 1962 ומונדיאל 1966) הנכלל בסגל בשני מונדיאלים שונים ולא משחק בכלל.

בשלהי 1986 הוא השתתף בשלושה משחקים נוספים, כחלק מנסיון ההעפלה ליורו 1988 שנערך בגרמניה. במשחק מול נבחרת יוגוסלביה הוא הבקיע את שערו השני והאחרון במדי הנבחרת.

במקביל למעברו למנצ'סטר יונייטד הוא השתתף במשחקו ה-30 (והאחרון) בנבחרת, ואף נכלל בסגל לקראת אליפות אירופה בגרמניה. למרות יכולת לא טובה הצליח סטיבנס להימנע מאיבוד מקומו בהרכב לטובת אנדרסון.

לאחר הכדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשאל שנערך בקרב אוהדי מידלסברו ב-1997 הוא נבחר לעמדת המגן הימני בנבחרת כל הזמנים של המועדון. שלוש שנים לאחר מכן הוא זכה בתואר חבר במסדר האימפריה הבריטית.

בשנת 2004 צורף שמו להיכל התהילה של הכדורגל האנגלי כהוקרה להשפעתו על הליגה האנגלית. הוא משתתף באירועים רבים של מוזיאון הכדורגל הלאומי שבו שוכן היכל התהילה.

החל משנת 2005 הוא מנהל סוכנות לנסיעות ספורט, ועובד כשגריר של רצון טוב מטעם התאחדות הכדורגל האנגלית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]