בובי רובסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בובי רובסון
Bobby Robson Cropped.jpg
מידע אישי
שם מלא סר רוברט ויליאם רובסון
תאריך לידה 18 בפברואר 1933
מקום לידה סקריסטון שבמחוז דרהאם, אנגליה
תאריך פטירה 31 ביולי 2009
עמדה חלוץ
מועדונים כשחקן
1950 - 1956
1956 - 1962
1962 - 1967
1967 - 1968
פולהאם
וסט ברומיץ' אלביון
פולהאם
ונקובר רויאלס
152 (68)
239 (56)
192 (9)
נבחרת לאומית כשחקן
1957 - 1962 אנגליה 20 (4)
קבוצות כמאמן
1968
1969 - 1982
1982 - 1990
1990 - 1992
1992 - 1994
1994 - 1996
1996 - 1997
1998 - 1999
1999 - 2004
2006 - 2007
פולהאם
איפסוויץ' טאון
נבחרת אנגליה
פ.ס.וו. איינדהובן
ספורטינג ליסבון
פורטו
ברצלונה
פ.ס.וו. איינדהובן
ניוקאסל יונייטד
נבחרת אירלנד

* מספר ההופעות (השערים) במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

סר רוברט ויליאם רובסוןאנגלית: Sir Robert William Robson; ‏18 בפברואר 1933 - 31 ביולי 2009), הידוע כבובי רובסון, היה כדורגלן ומאמן כדורגל שאימן מספר קבוצות אירופיות ואת הנבחרת הלאומית של אנגליה.

הקריירה שלו כשחקן נמשכה קרוב לעשרים שנה, ובמהלכה הוא שיחק בשלוש קבוצות בלבד – פולהאם, וסט ברומיץ' אלביון ולזמן קצר בקבוצת ונקובר רויאלס שהתפרקה. הוא ערך 20 הופעות במדי נבחרת אנגליה, במהלכן כבש ארבעה שערים.

רובסון ידוע בעיקר בשל הצלחתו באימון מועדונים ונבחרות לאומיות – הוא זכה באליפויות הליגה בהולנד ובפורטוגל, בגביעים נוספים באנגליה ובספרד, ואף הוביל את נבחרת אנגליה לחצי גמר מונדיאל 1990. בסוף הקריירה שלו הוא שימש יועץ למאמנה של נבחרת אירלנד.

רובסון זכה להערכה רבה בזכות הצלחתו. הוא קיבל את תואר האבירות Knight Bachelor בשנת 2002, והוא חבר היכל התהילה של הכדורגל האנגלי ונשיא הכבוד של איפסוויץ' טאון. מאז 1991 רובסון סבל מבעיות סרטן נשנות, באוגוסט 2008 העיד כי נכנע למחלה וב-2009 נפטר.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובסון נולד בכפר סקריסטון שבמחוז דרהאם שבצפון-מזרח אנגליה, והיה הרביעי מבין חמשת ילדיהם של פיליפ וליליאן רובסון. כשהיה רובסון בן חודשים ספורים עברה משפחתו להתגורר סמוך לכפר לנגלי פארק, מקום בו עבד אביו ככורה פחם. כילד הרבה ללכת עם אביו לצפות במשחקיה של ניוקאסל יונייטד באצטדיון סנט ג'יימס פארק, אליהם הגיע באוטובוס או בהליכה של מספר קילומטרים.‏[1]‏‏[2] רובסון תיאר את ג'קי מילבורן ולן שקלטון כגיבורי הילדות שלו.‏[2] שניהם שיחקו בעמדת החלוץ השני, העמדה בה רצה לשחק רובסון לכשיהיה כדורגלן מקצועני.

רובסון החל לשחק כדורגל במועדון "לנגלי פארק ג'וניורס" בהיותו בן 9, וכעבור שש שנים קודם לקבוצה עד גיל 18 של המועדון. רובסון עבד כחשמלאי במכרה הפחם של לנגלי פארק, במקביל לאימוני ומשחקי הכדורגל. במאי 1950 ערך ביל דודג'ין, מאמן פולהאם, ביקור אישי במשק הבית של רובסון על מנת להחתימו על חוזה מקצועני. על אף שקיבל הצעה ממידלסברו, שהייתה קרובה יותר למגוריו, העדיף רובסון את הצעתו של דודג'ין שהייתה מושכת יותר בשבילו, ועקב כך חתם בפולהאם ועבר להתגורר בלונדון.‏[3] בקבוצתו החדשה הוא שיחק כקשר שמאלי או כחלוץ שני. גם קבוצתו האהודה ניוקאסל גילתה בו עניין, אך רובסון העדיף על פניה את פולהאם מכיוון שלא נעשו בניוקאסל מספיק מאמצים על מנת להבטיח את חתימתו, לטענתו.‏[4]

קריירה כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירת המועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שרובסון חתם על חוזה מקצועני, אביו דרש שימשיך בעבודתו המקבילה כחשמלאי. ביום עבד ב"פסטיבל בריטניה" והתאמן שלושה לילות בשבוע עם פולהאם.‏[5] לבסוף ויתר רובסון על העבודה והחליט להקדיש את כל זמנו לכדורגל.‏[6]

רובסון ערך את הופעת הבכורה שלו בשנת 1950 בפולהאם, שעלתה זמן קצר קודם לכן לליגה הראשונה של הפוטבול ליג, במשחק נגד שפילד ונסדיי. בסיום עונת 1951/1952 ירדה פולהאם לליגה השנייה, רובסון שב לשחק בליגה הראשונה ארבע שנים מאוחר יותר כאשר הצטרף לווסט ברומיץ' אלביון במרץ 1956. העברתו התבצעה עבור 25,000 ליש"ט, והייתה ליקרה ביותר בתולדות אלביון באותה תקופה.‏[7]

הוא ערך את הופעת הבכורה שלו באלביון בהפסד הביתי הגבוה 4-0 למנצ'סטר סיטי ב-10 במרץ 1956. בעונת 1957/1958 הוא היה מלך השערים של הקבוצה בליגה העליונה, עם 24 שערים, ובהם רביעייה בניצחון 1-5 על ברנלי.‏[8] הוא שיחק ב-257 משחקים וכבש 61 שערים עבור וסט אלביון ברומיץ', והיה קפטן הקבוצה בעונות 1960/1961 ו-1961/1962‏.‏[9]

באוגוסט 1968 חזר רובסון לפולהאם, עקב חילוקי דעות על משכורתו עם סגן היושב ראש של אלביון, ג'ימי גאונט.‏[10] גאונט סירב לניהול משא ומתן על חוזהו של רובסון, ולכן הוא ביקש לעזוב את הקבוצה. הוא הועבר לפולהאם תמורת 20,000 ליש"ט בעסקה שהכפילה את שכרו. זמן קצר לאחר מעברו אליה, פולהאם שיחררה שחקני מפתח שלה, ועקב כך פחתו סיכוייהם של הקבוצה ורובסון לזכות בתואר משמעותי. רובסון סיפר על כך בעתיד: "בכל תקופתי ככדורגלן, לא זכיתי בדבר".‏[11]

על אף התעניינות בו מצד ארסנל,‏[12] והצעה לעבוד כמאמן וכשחקן במקביל בסאות'אנד יונייטד, חתם רובסון על חוזה למשך שלוש שנים עם הקבוצה מקנדה ונקובר רויאלס. הוא שימש בתפקיד המנהל-שחקן בעונת 1967/1968, האחרונה של הקבוצה בליגת הכדורגל הצפון אמריקנית, והאמין שזה "היה סיכוי טוב מכדי להחמיץ".‏[3] בעונתה האחרונה סיימה ונקובר במקום הרביעי בבית הפאסיפי של הליגה, ולא העפילה לפלייאוף. בינואר 1968 הוא סיים את הקריירה שלו ככדורגלן, ונענה להצעתה של פולהאם לעבוד כמאמנה.‏[13]

קריירה בינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובסון לקח חלק בשני טיולי שגרירות מטעם התאחדות הכדורגל האנגלית, באיים הקריביים ב-1955 ובדרום אפריקה ב-1956. מאוחר יותר באותה שנה זומן לראשונה לסגל נבחרת אנגליה.

מאז הופעת הבכורה שלו במשחק נגד צרפת בנובמבר 1957, בו כבש שני שערים בניצחון 0-4, ערך רובסון 20 הופעות בנבחרת אנגליה.‏[14] למרות הצלחתו בהופעתו הראשונה, בובי צ'רלטון הועדף על פניו במשחקה הבא של נבחרת אנגליה כנגד נבחרת סקוטלנד. אף על פי כן, רובסון הועדף על פני נאט לופטהאוס וסטנלי מתיוס ונכלל בסגל הנבחרת למונדיאל 1958 בשבדיה. בטורניר נחלה נבחרתו אכזבה, כשהודחה כבר בשלב הבתים.

לאחר 1958 רובסון הפך לחבר קבוע בהרכב נבחרת אנגליה והיה שותף לתקופה מוצלחת שלה, שכללה שישה ניצחונות, בהם ניצחון בתוצאה 3-9 על נבחרת סקוטלנד באצטדיון ומבלי. הוא נכלל בסגל הנבחרת למונדיאל 1962 שנערך בצ'ילה, אך פציעה בקרסול במהלך משחק ידידות לפני הטורניר כנגד מועדון צ'יליאני מנעה ממנו לשחק במשך רוב הטורניר. רובסון לא שיחק מאז במדי הנבחרת, והוא טען מאוחר יותר כי הקריירה שלו בנבחרת אנגליה לא מימשה את תקוותיה.‏[15]

קריירה כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

פולהאם ואיפסוויץ' טאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבוצה הראשונה שרובסון אימן הייתה פולהאם, אליה הצטרף בינואר 1968, כאשר נאבקה על הישארות בליגה הראשונה – היא צברה 16 נקודות בלבד ב-24 משחקים.‏[16] על אף החתמתו של השחקן הצעיר מלקולם מקדונלד רובסון לא הצליח לשמור על הקבוצה מפני ירידה לליגה השנייה, והוא פוטר בנובמבר, כשהקבוצה הייתה במקום השמיני בליגה. את הידיעה על פיטוריו גילה בכותרת צהובון, ולא מפי בעלי המועדון.‏[17]

פסל בדמותו של רובסון בפורטמן רואד

הוא עבר לאיפסוויץ' טאון ב-1969, שם ביסס את מעמדו כמאמן מצליח. הוא התמנה לתפקיד הפנוי במועדון מסאפוק לאחר פגישה מקרית עם מנהל הקבוצה.‏[18] כעבור ארבע עונות בינוניות, רובסון הוביל את איספוויץ' למקום הרביעי בליגה הראשונה ולהצלחה בגביע טקסקו בעונת 1972/1973. בתשע העונות הבאות סיימה איפסוויץ' באחד מששת המקומות הראשונים בליגה, מלבד עונת 1977/1978, בה התמקדה הקבוצה בזכייה בגביע ה-FA‏.‏[19] תקופתו של רובסון באיפסוויץ' נמשכה 13 שנים, במהלכה סיימה הקבוצה פעמיים במקום השני בליגה, ערכה הופעות במסגרות האירופיות ואף זכתה בגביע אופ"א בשנת 1981. במהלך כל עונותיו בקבוצה רובסון הביא לקבוצה 14 שחקנים בלבד ממועדונים אחרים, תוך שהוא סומך על השחקנים שפותחו במחלקת הנוער של איפסוויץ'.‏‏‏[20]

ב-2002, כאות הוקרה על הישגיו עם הקבוצה, הוצב פסל בדמותו של רובסון מול מגרשה של איפסוויץ' טאון.‏[21] ב-7 ביולי 2006 הוכרז רובסון כנשיא הכבוד של מועדון הכדורגל איפסוויץ' טאון.‏[22]

נבחרת אנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובסון דחה הצעה לחוזה לעשר שנים נוספות באיפסוויץ'. בזכות הצלחתו בקבוצה הוצעה לו משרת מאמן נבחרת אנגליה על ידי התאחדות הכדורגל האנגלית. ב-7 ביולי 1982, יומיים לאחר הדחתה ממונדיאל 1982, הוא החליף את רון גרינווד בתפקיד מאמן הנבחרת, ובחר את חבר העבר שלו לקבוצת וסט ברומיץ' אלביון דון האו כעוזר המאמן הראשי שלו.

רובסון פתח בצעד שנוי במחלוקת – הדחת קווין קיגן מסגל הנבחרת למשחק מול נבחרת דנמרק – מה שהוביל לכעס אוהדי קבוצתו.‏[23] ב-12 בספטמבר 1983 הוא נחל את ההפסד היחיד, כמאמן הנבחרת, ב-28 משחקי מוקדמות אליפות אירופה או העולם.‏[24] המשחק בו הפסידה הנבחרת, שהיה גם הוא מול נבחרת דנמרק, הוביל לכישלונה של הנבחרת האנגלית להעפיל ליורו 1984,‏[25] וגרם לרובסון להציע את התפטרותו.‏[26] ההצעה נדחתה על ידי נשיא התאחדות הכדורגל האנגלית , ורובסון העפיל עם נבחרת אנגליה למונדיאל 1986 במקסיקו.‏[27]

אנגליה פתחה את התחרות בצורה רעה, והקפטן בריאן רובסון נפצע כתוצאה מהישנות של נקע עצם בכתף. רובסון שינה את טקטיקת המשחק של הנבחרת לפני המשחק האחרון של הסיבוב הראשון, ובחר את פטר בירדסלי במקום מארק הטליי כחברו לחוליית ההתקפה של גארי ליניקר. אנגליה ניצחה את שני המשחקים הבאים, נגד נבחרת פולין ונבחרת אורוגוואי, 0-3 והעפילה לרבע הגמר. היא הודחה ברבע הגמר על ידי נבחרת ארגנטינה לאחר צמד שערים של דייגו מראדונה; הראשון שבהם נודע בשם "שער יד האלוהים", והשני שנבחר ל"שער המאה" שהובקע חמש דקות מאוחר יותר.‏[28] רובסון לא השתכנע מטענתו של מראדונה להתערבות אלוהית:‏[29]

Cquote2.svg

זאת לא הייתה יד האלוהים. זאת הייתה יד הרמאות. אלוהים לא יכול לעשות את זה... היום, מראדונה הוקטן בעיניי לעד

Cquote3.svg

אנגליה איבדה שלוש נקודות בלבד במהלך משחקי מוקדמות יורו 1988, בתבוסה 8-0 נגד נבחרת טורקיה. היא נכשלה בטורניר עצמו שנערך במערב גרמניה, והודחה כבר בשלב הבתים. היא סיימה במקום האחרון בבית ב', עם תבוסות במשחקיה מול נבחרות נבחרת אירלנד, נבחרת הולנד ונבחרת ברית המועצות. רובסון הושמץ על ידי העיתונות הבריטית, ולאחר תיקו במשחק ידידות כנגד נבחרת ערב הסעודית, עיתון אחד דרש: "בשם אלוהים, לך",‏[30] לאחר שכבר פעם אחת ביקש רובסון את התפטרותו שנדחתה על ידי נשיא ההתאחדות.

רובסון הוביל את אנגליה למונדיאל 1990 מבלי שהנבחרת תספוג שער בששת משחקי המוקדמות.‏[31] כמו במונדיאל 1986, רובסון נאלץ לוותר על שירות הקפטן בריאן רובסון, שסבל מפציעה בגיד האכילס. אנגליה סיימה ראשונה בבית 6, לאחר שצברה 4 נקודות בשלושת משחקיה. עם זאת, התקדמותה הייתה שנויה במחלוקת. אנגליה החליפה את המערך שלה ממערך 4-4-2 המסורתי למערך הגנתי, ומספר מקורות דיווחו על התקוממות של שחקן לאחר התיקו 1-1 כנגד אירלנד.‏[32] רובסון הכחיש את הטענה.

אנגליה ניצחה מאוחר יותר את נבחרות נבחרת בלגיה ונבחרת קמרון בשלבי הנוק-אאוט, ונפגשה עם נבחרת מערב גרמניה בחצי הגמר. היא הפסידה את המשחק בדו-קרב בעיטות עונשין, לאחר תיקו 1-1 בסיום ההארכה. רובסון אמר לאחר מכן שהוא חושב על חצי הגמר ההוא בכל יום – מה יכול היה לעשות אחרת כדי לשנות את התוצאה המאכזבת.‏[3]

איינדהובן וליסבון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני מונדיאל 1990 הודיעה התאחדות הכדורגל האנגלית לרובסון כי חוזהו כמאמן הנבחרת לא יחודש, ולכן עבר לאמן לאחר המונדיאל את פ.ס.וו. איינדהובן ההולנדית. רובסון תיאר זאת כ"הלם תרבות", אך הרגיש "תחושה של הרפתקה".‏[33] בהולנד, בניגוד לאנגליה, השחקנים היו מעורבים בדיונים הטקטיים של הקבוצה, ושחקנים מחליפים אף ביקרו את רובסון בתום המשחקים. על אף אי התמודדות עם שחקן המפתח הברזילאי רומאריו, זכתה איינדהובן באליפות הולנד בעונות 1990/1991 ו-1991/1992. אי העמידה בציפיות במסגרות האירופיות הביאה את הנהלת המועדון לשחרר את רובסון בסיום עונת 1991/1992.‏‏[34]

זמן קצר לאחר עזיבתו את הולנד, עבר רובסון לספורטינג ליסבון, שם בחר במאמן הצעיר ז'וזה מוריניו, לימים מאמן צ'לסי ואינטר מילאנו, כמתורגמנו בפורטוגל. רובסון הוביל את הקבוצה לסיים במקום השלישי בעונתו הראשונה בה, בשעה אשר, לפי דבריו, היה המועדון ב"מצב קשה", ונשיא המועדון התנהג כ"תותח רפוי", מאחר שהחתים לעתים תכופות שחקנים ללא הסכמת רובסון.‏[35] רובסון פוטר מהקבוצה בדצמבר 1994, עקב הדחתה בשלב מוקדם מגביע אופ"א על ידי רד בול זלצבורג, לפי דבריו של נשיא המועדון, אף על פי שהקבוצה הייתה במקום הראשון בליגה לראשונה מזה 15 שנים.‏[36]

תיאור דרכו של רובסון

יריבתה של ספורטינג ליסבון, פורטו, מיהרה להחתים את רובסון ואת מוריניו כעוזרו. פורטו הייתה במצב קשה בעת הגעתו של רובסון וכמות הצופים הממוצעת במשחקי הבית של הקבוצה הידלדלה לכ-10,000 צופים. רובסון הוביל את פורטו לניצחון בגמר הגביע הפורטוגלי על קבוצתו הקודמת, ספורטינג ליסבון, ובהמשך זכתה באליפות בעונת 1994/1995.

הרושם שהותיר רובסון על פורטו הביא את המקומיים לכנות אותו "Bobby Five-O" (בתרגום חופשי: בובי חמש-אפס) – כינוי למספר המשחקים בהם ניצחה הקבוצה 0-5.‏[37] הוא חתם על חוזה מחודש בשנת 1995. הוא סבל ממלנומה והחמיץ את החודשים הראשונים של עונת 1995/1996, אך הצליח לשמור עם פורטו על תואר אליפות הליגה.‏[38]

ברצלונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיון בשיחת טלפון במהלך קיץ 1996 של רובסון עם סגן נשיא ברצלונה ז'ואן גאספרט אודות לואיש פיגו הסתיים בהזדמנת רובסון לאמן את ברצלונה.‏[39] רובסון הצטרף לקבוצה ביולי 1996 ופעם נוספות היה מוריניו לעוזרו; רובסון התנה את מעברו של מוריניו יחד איתו לקאמפ נואו בחתימתו במועדון.‏[38] אחת מההחלטות החשובות של רובסון בקדנציה בת העונה שלו בברצלונה הייתה החתמת הברזילאי רונאלדו תמורת 19.5 מיליון דולר.‏[40] שהייתה בעלת השפעה על זכייתה של הקבוצה בגביע הספרדי, הסופר קאפ הספרדי וגביע אירופה למחזיקות.‏[41] רובסון עצמו נבחר למאמן האירופי של עונת 1996/1997.

בעונת 1997/1998, לאחר שלואי ואן חאל מונה במקומו למאמן הקבוצה, מונה רובסון לתפקיד הג'נרל מנג'ר בברצלונה, אך כעבור עונה אחת בלבד לפני חתם בפ.ס.וו. איינדהובן על חוזה קצר-טווח לעונת 1998/1999.‏[42] איינדהובן אמנם סיימה במקום השלישי, אך רובסון הצליח להנהיג את הקבוצה להעפלה לליגת האלופות ביום האחרון של העונה.‏[43]

חזרה לאנגליה – ניוקאסל יונייטד[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוטוביוגרפיה של רובסון בשם "Farewell but not Goodbye", שהתפרסמה ב-2005

עם סיום תוקף חוזהו, חזר רובסון לאנגליה על מנת לקחת תפקיד טכני בהתאחדות הכדורגל האנגלית, אך לאחר הפטרותו של רוד חוליט מאימון ניוקאסל יונייטד רובסון מונה במקומו.‏[44] הוא היה מאוכזב מהשכר התחילתי שהציע לו המועדון, אך ניהל משא ומתן על עסקה של מיליון פאונד לשנה אחת.‏[45]

בעונתו הראשונה בניוקאסל, 1999/2000, הוא הוביל את הקבוצה למקום ה-11, עם 14 ניצחונות ב-32 משחקיו. המשחקים הבולט ביותר בעונה זו היה הניצחון הביתי בתוצאה 8-0 על שפילד ונסדיי. רובסון הוביל את ניוקאסל מתחתית הפרמייר ליג למקום הרביעי בסיום עונת 2001/2002.‏[46] בעונה הבאה, שבה סיימה ניוקאסל שלישית, היא הבטיחה את השתתפותה במוקדמות ליגת האלופות בפעם השנייה ברציפות. אף על פי כן, רובסון וניוקאסל לא הצליחו להעפיל לליגת האלופות מהמוקדמות, וחזרו לשחק בגביע אופ"א בעונת 2003/2004.‏[47] על אף קשיים במערכת הקבוצה וירידה במניותיה,‏[40] סיימה ניוקאסל במקום החמישי בעונה זו, חמש נקודות אחרי המקום הרביעי המוביל לעלייה למוקדמות ליגת האלופות.‏[48]

רובסון החזיק בתפקיד מאמן הקבוצה עד ל-30 באוגוסט 2004, תחילתה של עונת 2004/2005, כאשר פוטר מהקבוצה על ידי יו"ר המועדון לאחר פתיחה חלשה של עונת הפרמייר ליג.‏[49] פיטורי רובסון באו לאחר שאכזבתו, על כך שרק 5,000 אוהדים נשארו לראות את מופע הכבוד המסורתי של שחקני הקבוצה בסיום העונה הקודמת, הגיעה לעיתונות .‏[50] עם זאת, הוא זכה להוקרה רבה מאוהדי הקבוצה ותושבי העיר.‏[51]

האוטוביוגרפיה שלו, שנקראה "Bobby Robson: Farewell but not Goodbye", התפרסמה בשנת 2005.‏[52] הכותרת מבוססת על אחד מציטוטיו בעת שעזב את התפקיד בנבחרת אנגליה: "אני כאן כדי להגיד שלום – אולי לא שלום אבל פרידה".‏[53] בספר הוא תקף את הנהלת ניוקאסל יונייטד, לא רק על כך שמידרו אותו בענייני כספים, אלא אף על שהזניחו היבטים אחרים של ניהול המועדון, כגון מגרש האימונים, ציידי כשרונות וקבוצת הנוער. מגרש האימונים של ניוקאסל הואשם מאוחר יותר על ידי גריים סונס, מחליפו של רובסון, בשל פציעות רבות של שחקנים מובילים.

ייעוץ כדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-13 בינואר 2006, עת התמנה מאמנה החדש של הנבחרת הלאומית של אירלנד, הוזמן רובסון להיות יועץ הכדורגל הבינלאומי שלה.‏[54] רובסון התפטר ממשרת הייעוץ שלו ב-17 בנובמבר 2007, בתום מוקדמות יורו 2008, שלא היו מוצלחות לנבחרת. רובסון שימש בסוף ימיו כסגן הנשיא של התאחדות מאמני הליגה האנגלית, תפקיד שאינו מנהלי.

חיים מחוץ לכדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז 1991 מספר פעמים אובחנה אצלו מחלת הסרטן. הוא עבר מספר ניתוחים חשובים, וב-2006 עבר ניתוח לטיפול בגידול סרטני במוחו.‏[55] הייתה למחלה השפעה על עבודתו בכדורגל, למשל בתקופתו בפורטו, שכשלה בחודשים הראשונים של עונת 1995/96 בשל העדרותו של רובסון.‏[56] לאחר הניתוח במוחו דיווח סקיי ספורט שהייתה אצל רובסון פעולת התנגדות, שנגרמה מהתפתחות איטית של המוח, ואיבוד התחושה בצד השמאלי שלו.

לקראת סיום הקריירה שלו כמאמן, רובסון עבד לעתים כפרשן ספורט.‏[40] ב-17 באוקטובר 2006 נחשף כי רובסון סבל מתגובת לוואי לניתוח, ונסגר חוזהו כיועץ של נבחרת אירלנד. ב-6 במאי 2007 חשף רובסון כי אובחנה אצלו מחלת הסרטן בפעם החמישית.‏[57] ב-17 במאי 2008 רובסון היה אורח הכבוד במשחק גמר גביע ה-FA באצטדיון ומבלי, שבו ניצחה פורטסמות' את קארדיף סיטי 0-1. הוא העניק את הגביע לקפטן המנצח, סול קמפבל.

רובסון תמך בפרסום מספר מוצרים, כשבין היתר הופיע בסרטון פרסומת טלוויזיוני של חברת קרלסברג. הוא שיחק עבור ITV במהלך מונדיאל 2006 ואליפות אירופה 2004.‏[58]‏‏[59]


"קיבלתי את מה שאמרו לי, ואני נחוש להפיק את המיטב ממה שנשאר לי. אני הולך למות במוקדם או במאוחר, אבל זה קורה לכל אחד בסוף ואני נהנתי מאוד"

בובי רובסון‏[60]

לאורך השנים, מאז אובחנה אצלו המחלה בפעמים הראשונות, השתתף רובסון במשחקי הוקרה ואירועי התרמה לסיוע במחלת הסרטן. ב-2008 הקים רובסון קרן צדקה בשם "קרן בובי רובסון" על מנת לסייע במאבק נגד מחלת הסרטן, ממנה סבל לאורך חייו. מטרתה הראשונית של הקרן הייתה לאסוף 500,000 ליש"ט על מנת להקים את הקרן.‏[61] הקרן נחנכה ב-25 במרץ 2008, ועד נובמבר 2008 היא אספה למעלה ממיליון ליש"ט.‏[62] קרן בובי רובסון היא קרן צדקה רשומה בממלכה המאוחדת. באוגוסט 2008 הוא הודיע כי הוא נכנע לסרטן באופן סופי. הוא הלך לעולמו ב-31 ביולי 2009.

רובסון היה נשוי ואב לשלושה.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובסון זכה להוקרה ולפרסים עבור תרומתו לכדורגל. ב-1990, בסיום שמונה שנות החוזה שלו כמאמן נבחרת אנגליה, הוא קיבל דרגת CBE במסדר האימפריה הבריטית, וב-2002 הוא קיבל את תואר האבירות הנמוך ביותר ("Knight Bachelor")‏.‏[63]

בשנת 2002 זכה רובסון ב"פרס החירות של ניוקאסל" ובפרס נשיא אופ"א עבור "שירות לכדורגל".‏[64] הוא אף נכנס להיכל התהילה של הכדורגל האנגלי ב-2003 כהוקרה על השפעתו כמאמן.‏[65] ב-2005, לאחר סיום תקופתו כמאמן ניוקאסל, הוא הוכרז כ"איש הכבוד" של המועדון, ומאוחר יותר תיאר זאת באוטוביוגרפיה שלו כ"רגע הגאווה בחיים שלי".‏[66]

ב-1992 זכה רובסון בפרס הוקרה מטעם "איגוד כתבי הכדורגל" בשל תרומתו הבולטת למשחק הלאומי, וב-2001 ב"גביע פאט בספורד" מטעם "איגוד כתבי הספורט הבריטי" עבור הישגיו הבולטים. ב-2005 הוא קיבל פרס מפעל חיים במסגרת פרסי מאמני הספורט בממלכה המאוחדת, ובתואר "אישיות השנה הבינלאומית של Eircom" בשנת 2006. ב-9 בדצמבר 2007, זכה רובסון בפרס "אישיות השנה בספורט" של ה-BBC כאות הוקרה על "תרומתו כמאמן וכשחקן בקריירה שנמשכה למעלה מיובל".‏[67]

ב-5 במאי 2008, במהלך חגיגות יום השנה ה-30 לזכייתה של איפסוויץ' טאון בגביע ה-FA בשנת 1978, רובסון קיבל את "פרס החירות של איפסוויץ'".‏[68] ב-8 בדצמבר 2008 קיבל את "פרס החירות של דרהאם".‏[69]

סטטיסטיקות אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביצועים בכל מועדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצה מתאריך עד תאריך משחקים ניצחונות הפסדים תיקו אחוז ניצחונות
Flag of England.svg פולהאם ינואר 1968 נובמבר 1968 36 6 21 9 16.7
Flag of England.svg איפסוויץ' טאון ינואר 1969 אוגוסט 1982 709 316 220 173 44.6
Flag of England.svg  אנגליה 1982 1990 95 47 18 30 49.5
Flag of the Netherlands.svg פ.ס.וו. איינדהובן 1990 1992 76 52 7 17 68.4
Flag of Portugal.svg ספורטינג ליסבון 1992 1994 59 34 12 13 57.6
Flag of Portugal.svg פורטו 1994 1996 120 86 11 23 71.7
Flag of Spain.svg ברצלונה 1996 1997 58 38 8 12 65.5
Flag of the Netherlands.svg פ.ס.וו. איינדהובן 1998 1999 38 20 8 10 52.6
Flag of England.svg ניוקאסל יונייטד ספטמבר 1999 אוגוסט 2004 255 119 72 64 46.7

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תואר קבוצה שנים
גביע טקסקו איפסוויץ' טאון 1973
גביע ה-FA 1978
גביע אופ"א 1981
גביע ראוז אנגליה 1986, 1988, 1989
אליפות הולנד פ.ס.וו. איינדהובן 1991, 1992
הגביע הפורטוגלי פורטו 1994
אליפות פורטוגל 1995, 1996
הסופר קאפ הספרדי ברצלונה 1996
גביע המלך הספרדי 1997
גביע אירופה למחזיקות גביע 1997

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Time On The Grass ‏(1982), בובי רובסון ISBN 0213168456
  • Bobby Robson: An Autobiography ‏(1990), בובי רובסון ISBN 0091744997
  • Football Against the Enemy (פרק 11; 1996), סימון קופר ISBN 0753805235
  • High Noon: A Year at Barcelona ‏(1997), ג'ף קינג ISBN 1852276339
  • Bobby Robson: An Englishman Abroad ‏(1998), בובי רובסון ובוב האריס ISBN 0330369857
  • Sir Bobby Robson: Living the Game ‏(2004), בוב האריס ISBN 1841882445

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Daily Mail, Sir Bobby: My fight against cancer, 5.05.2007
  2. ^ 2.0 2.1 BBC Sport, Robson: Dream to manage Newcastle, 30.09.1999
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 ESPN, Sir Bobby Robson
  4. ^ Robson. Farewell but Not Goodbye, 18–19. 
  5. ^ Robson. Farewell but Not Goodbye, p20
  6. ^ Robson. Farewell but Not Goodbye, p21
  7. ^ Robson. "Tales From The Riverbank", Farewell but Not Goodbye, p29
  8. ^ Matthews, Tony (2007). West Bromwich Albion: The Complete Record. Breedon Books, p. 172 & 292. ISBN 978-1-85983-565-4
  9. ^ McOwan, Gavin (2002). The Essential History of West Bromwich Albion. Headline, pp252–253. ISBN 0-7553-1146-9
  10. ^ Robson. Farewell but Not Goodbye, p39
  11. ^ Robson. Farewell but Not Goodbye, p43
  12. ^ Robson. Farewell but Not Goodbye, p44
  13. ^ Robson. Farewell but Not Goodbye, pp64–65
  14. ^ Newcastle United F.C, Managers – Sir Bobby Robson
  15. ^ Robson. Farewell but Not Goodbye, pp58–60
  16. ^ Soccerbase, Final 1967/1968 English Division 1 (old) Table
  17. ^ Robson. Farewell but Not Goodbye, 67–68. 
  18. ^ Robson. "The Last Corinthians", Farewell but Not Goodbye, p72
  19. ^ BBC Sport, 1978 – Osbourne's year, 10.05.2001
  20. ^ Sir Bobby : Ten Facts. BBC Tyne. אוחזר ב־2007-05-15.‏
  21. ^ BBC Sport, Sir Bobby Robson statue unveiled, 16.07.2002
  22. ^ BBC Sport, Ipswich president role for Robson, 6.07.2007
  23. ^ Robson. “Slings and arrows”, Farewell but Not Goodbye, 108. 
  24. ^ EnglandFootballOnline.com, Matches in Which Bobby Robson Was In Charge of England
  25. ^ The Football Association, England's Euro record
  26. ^ Robson. Farewell but Not Goodbye, p110
  27. ^ ESPN, The time is now, 24.05.2006
  28. ^ BBC Sport, World Cup history – Mexico 1986, 4.05.2006
  29. ^ Robson. "A left hook", Farewell but Not Goodbye, p116
  30. ^ BBC Sport, English football's elder statesman, 21.08.2000
  31. ^ englandfootballonline.com, England in World Cup 1990 Final Tournament
  32. ^ BBC Sport, Sven's toughest test?, 16.06.2004
  33. ^ Robson. "On the road", Farewell but Not Goodbye, p146–47
  34. ^ Robson. Farewell but Not Goodbye, p150–53
  35. ^ Robson. Farewell but Not Goodbye, p153–54
  36. ^ Newcastle United F.C, Sir Bobby Robson
  37. ^ Robson. Farewell but Not Goodbye, p160–61
  38. ^ 38.0 38.1 BBC Sport, Tactical masters fight for glory, 26.04.2005
  39. ^ Robson. Farewell but Not Goodbye, p168
  40. ^ 40.0 40.1 40.2 ספורטאנטר, זקן החכמים, 30.11.2003
  41. ^ FC Barcelona, Managers – Bobby Robson (1996-97)
  42. ^ BBC Sport, Bobby Robson returns to PSV, 16.04.1998
  43. ^ Robson. Farewell but Not Goodbye, p185
  44. ^ BBC Sport, Robson takes Newcastle hotseat, 3.09.1999
  45. ^ Robson. "Going home", Farewell but Not Goodbye, p190
  46. ^ fchd.btinternet.co.uk, FA Premier League 2001-2002. אוחסן מהמקור ב־2012-08-04.
  47. ^ Football
  48. ^ Newcastle United
  49. ^ BBC Sport, Newcastle force Robson out, 30.08.2004
  50. ^ Robson. Farewell but Not Goodbye, p257
  51. ^ squarefootball.net, PREMIERSHIP: Sir Bobby Robson, Newcastle United, 1999-2004
  52. ^ Amazon.co.uk, Farewell But Not Goodbye (Hardcover)
  53. ^ nufc.com, Newcastle United Football Club – Bobby Quotes (#16)
  54. ^ BBC Sport, Republic appoint Staunton as boss, 13.01.2006
  55. ^ Robson. Farewell but Not Goodbye, p151–53
  56. ^ BBC, Robson discharged from hospital, 7.08.2006
  57. ^ Sporting Life, ROBSON FIGHTING CANCER AGAIN
  58. ^ Sunday Mirror, Football World Cup 2002: Gibbering Gazza's right on target with long, 23.06.2003
  59. ^ BBC Sport, Reasons to be cheerful, 14.06.2004
  60. ^ ynet, בובי רובסון: "אני הולך למות בקרוב", 7.08.2008
  61. ^ BBC, Sir Bobby in cancer cash pledge, 16.02.2008
  62. ^ Daily Mail, Hitting the £1million mark is one of my greatest achievements, 1.11.2008
  63. ^ BBC News, Sir Bobby Robson receives knighthood, 21.11.2002
  64. ^ Newcastle United F.C, Newcastle United F.C. History – Bobby Robson
  65. ^ English Football Hall of Fame Profile
  66. ^ Robson. "Hello and goodbye", Farewell but Not Goodbye, p294
  67. ^ BBC Sport, Robson wins BBC achievement award, 8.12.2007
  68. ^ BBC News, Sir Bobby given freedom of town, 5.06.2008
  69. ^ BBC News, Sir Bobby to become city Freeman, 8.12.2008