בריאן רובסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בריאן רובסון
רובסון בשנת 1992
רובסון בשנת 1992
מידע אישי
תאריך לידה 11 בינואר 1957 (בן 57)
מקום לידה צ'סטר-לה-סטריט, אנגליה
גובה 1.80 מטר
עמדה קשר
מועדוני נוער
1972 - 1974 וסט ברומיץ'
מועדונים כשחקן
1974 - 1981
1981 - 1994
1994 - 1996
וסט ברומיץ'
מנצ'סטר יונייטד
מידלסברו
198 (40)
345 (74)
25 (1)
נבחרת לאומית כשחקן
1980 - 1991 אנגליה 90 (26)
קבוצות כמאמן
1994 - 2001
2003 - 2004
2004 - 2006
2007 - 2008
2009 -
מידלסברו
ברדפורד סיטי
וסט ברומיץ'
שפילד יונייטד
נבחרת תאילנד

* מספר ההופעות (השערים) במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

בריאן רובסוןאנגלית: Bryan Robson; נולד ב-11 בינואר 1957) הוא כדורגלן עבר אנגלי ששיחק בעמדת הקשר. הוא ידוע בעיקר בשל תקופתו במנצ'סטר יונייטד, במהלכה הפך לקפטן שכיהן התקופה הארוכה בתולדות המועדון. כיום משמש כשגריר מנצ'סטר יונייטד ברחבי העולם, ובנוסף כמאמנה של נבחרת תאילנד.

רובסון החל את קריירת הכדורגל שלו בקבוצת וסט ברומיץ' אלביון, בטרם עבר למנצ'סטר יונייטד ב-1981. הוא היה שותף לזכיית הקבוצה בשתי אליפויות הפרמייר ליג, שלוש פעמים בגביע ה-FA וכן בגביע אירופה למחזיקות גביע. לקראת סיום הקריירה שלו, עבר ב-1994 לשמש כמאמן-שחקן בקבוצת מידלסברו. רובסון שיחק 90 פעמים במדי נבחרת אנגליה בכדורגל, והוא מדורג במקום השישי בדירוג ההופעות של הנבחרת בכל הזמנים. הוא הבקיע במדי הנבחרת 26 שערים וכיהן תקופה ארוכה כקפטן שלה.

בשנת 1996 פרש רובסון ממשחק והפך למאמן מידלסברו באופן בלעדי. בשבע שנים כמאמן הקבוצה הוא הוביל אותה לשלוש הופעות בגמר גביע ה-FA, שבכולן הפסידה, ולשתי העפלות לפרמייר ליג. מאוחר יותר אימן שנתיים בקבוצת העבר שלו כשחקן, וסט ברומיץ' אלביון, וכיהן כמאמן תקופות לא מוצלחות בברדפורד סיטי ובשפילד יונייטד. בספטמבר 2009 מונה למאמן נבחרת תאילנד.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובסון נולד בצ'סטר-לה-סטריט שבמחוז דורהאם לבריאן רובסון סניור, נהג משאית במשך זמן רב, ולמאורין רובסון. הוא היה השני מבין ארבעת ילדיהם, אחרי אחותו שושן ולפני אחיו הצעירים ג'סטין וגארי שהיו גם הם כדורגלנים. רובסון גדל בכפר ויטון גילברט עד היותו בן 6, עת עברה משפחתו להתגורר ליד צ'סטר-לה-סטריט, העיר בה נולד.

כילד אהד רובסון את קבוצת הכדורגל ניוקאסל יונייטד, וגיבור ילדותו היה חלוצה של ניוקאסל, ויין דייוויס. הוא היה נלהב במיוחד לכדורגל מגיל צעיר והצטרף לנציב סקאוטים מקומי, על מנת שיוכל לשחק בקבוצת הכדורגל שלהם. רובסון למד ב"בית הספר התיכון המודרני בירטלי סאות'" ומאוחר יותר ב"בית הספר הקהילתי של בימיש ע"ש לורד לאוסון", בו ייצג את בית הספר בתחרויות כדורגל ואתלטיקה. הוא כיהן כקפטן הן בקבוצת בית הספר שלו והן בקבוצת הכדורגל המחוזית. כנער ניסה רובסון להתקבל למחלקות הנוער של המועדונים ברנלי, קובנטרי סיטי, שפילד ונסדיי, ניוקאסל יונייטד ווסט ברומיץ' אלביון.

כאשר היה רובסון בגיל 15 ואחז באופציה להמשיך לשנה נוספת בלימודים האקדמאיים שלו בתיכון, הוא נענה בקיץ 1972 להצעתו של מנהל וסט ברומיץ' אלביון, דון האו, לשנתיים של אימונים במועדון. שכרו עמד על חמש לירות שטרלינג לשבוע בשנה הראשונה ועל שמונה לשבוע במשך השנה השנייה.

קריירה ככדורגלן[עריכת קוד מקור | עריכה]

וסט ברומיץ' אלביון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סיום עונת 1973/1974, השנייה בהסכם שלו עם וסט ברומיץ', הופיע רובסון לראשונה בקבוצת המילואים של המועדון, במשחק נגד המילואים של אברטון בגודיסון פארק. הוא חתם על חוזה מקצועני בווסט ברומיץ' בקיץ 1974, במסגרתו הרוויח 28 לירות שטרלינג לשבוע. במהלך עונת 1974/1975 היה רובסון שחקן קבע בקבוצת המילואים, אך לא הוזמן על ידי דון האו לשחק בקבוצה הבוגרת. לאחר עזיבתו של האו שלושה משחקים לפני סיום העונה, זומן רובסון לראשונה לקבוצה הבוגרת על ידי המאמן הזמני בריאן וייטהאוס. הוא ערך את הופעת הבכורה בקבוצה במשחק נגד יורק סיטי באפריל 1975, בו ניצחה קבוצתו בתוצאה 1-3. במשחק השני, בו ניצחה וסט ברומיץ' 0-2 את קארדיף סיטי, הבקיע רובסון את שערו הראשון בקבוצת הבוגרים, והבקיע גם במשחק האחרון של אותה עונה, בו שיחקה קבוצתו נגד נוטינגהאם פורסט.

במהלך העונה הבאה, 1975/1976, שותף רובסון לסירוגין בלבד במשחקי קבוצתו. הוא נתקל בתחרות קשה מול שחקנים אחרים על דקות המשחק בעמדות הקישור, כאשר אחד מהם היה המאמן-שחקן של הקבוצה, ג'וני גיילס. במשחקים בהם שותף רובסון הוא תופקד על ידי גיילס במגוון עמדות, ובהם קשר התקפי, קשר מרכזי ומגן שמאלי. וסט ברומיץ' סיימה באותה עונה במקום השלישי בליגה השנייה, ומשכך העפילה לליגה הראשונה של הפוטבול ליג.

רובסון שיחק לראשונה בקריירה במסגרת הליגה הבכירה באנגליה בעונת 1976/1977. בעונה זו החל לבסס את מעמדו כשחקן קבע בקבוצה, על אף שעדיין נע בין עמדת המגן השמאלי לעמדה המועדפת עליו, כקשר מרכזי. עם זאת, התקדמותו המהירה התעכבה כאשר סבל מהפציעה החמורה הראשונה בקריירה שלו. כאשר שיחק כמגן שמאלי הוא שבר את רגלו בתיקול עם חלוצה של טוטנהאם הוטספר, כריס ג'ונס. חודשיים מאוחר יותר הוא שב מהפציעה והשתתף במשחק בליגת המילואים, אך השבר המקורי החמיר לאחר שנתקל בדניס סמית' מסטוק סיטי. לאחר שהחלים בשנית הוא שב לקבוצה הבוגרת בסוף חודש דצמבר. עם חזרתו הצטיין רובסון במדי קבוצתו, והבקיע את השלושער הראשון שלו בניצחון 0-4 על איפסוויץ' טאון במרץ 1977. עם זאת, חודש בלבד לאחר מכן הוא סבל מפציעה נוספת - שבר בקרסולו - לאחר התנגשות עם שחקן מנצ'סטר סיטי דניס טיוארט.

ג'וני גיילס עזב את וסט ברומיץ' בסיומה של אותה עונה ומחליפו, רוני אלן, העביר את רובסון לתפקד בקביעות כקשר מרכזי במקומו של גיילס. עם זאת, אלן עצמו עזב באמצע העונה ומגן הקבוצה, ג'ון ויל, הוצב בתפקיד המאמן הזמני. שינוי זה הרע עם רובסון והוא הוצא מסגל הקבוצה, אך הוא הוחזר לסגל תחת המאמן החדש רון אטקינסון. אטקינסון השאירו מחוץ לסגל בהפסד בחצי גמר גביע ה-FA נגד איפסוויץ' טאון אך זימן אותו בחזרה לשלבים המתקדמים של העונה, שבסופה העפילה וסט ברומיץ' לגביע אופ"א. בעונת 1978/1979 הפך רובסון לאחד משחקני המפתח של הקבוצה ופתח בהרכב ב-41 מתוך 42 משחקיה בליגה. הוא לקח חלק חשוב בהגעה למקום השלישי בליגה הראשונה, ההישג הגדול של המועדון מזה למעלה מ-20 שנה, ובהעפלה לרבע גמר גביע אופ"א. העונה הבאה הייתה מאכזבת למדי כאשר אלביון סיימה במקום העשירי בלבד, אך יכולתו הטובה של רובסון בקישור זיכתה אותו בזימון ראשון לנבחרת אנגליה בפברואר 1980. בעונת 1980/1981 הבקיע רובסון עשרה שערים ב-40 משחקי ליגה, וסייע לקבוצתו לסיים במקום הרביעי.

אטקינסון עזב את המועדון ומונה למאמנה של מנצ'סטר יונייטד ביוני 1981, וספקולציות נתלו במעבר אפשרי של רובסון ליונייטד או לליברפול אותה אימן בוב פייזלי. אלביון הציעה לרובסון חוזה חדש בשווי 1,000 לירות שטרלינג לשבוע, אך הוא דחה את ההצעה והוצב ברשימת ההעברות. חברו לקבוצה, רמי מויסס, חתם ביונייטד בחודש ספטמבר ורובסון הלך בעקבותיו.

מנצ'סטר יונייטד[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 1981 הועבר רובסון למנצ'סטר יונייטד תמורת 1.5 מיליון לירות שטרלינג - סכום שיא בכדורגל הבריטי דאז - ומיד לאחר מכן חתם על חוזה במועדון. השיא שרשם רובסון החזיק מעמד במשך שש שנים, עד שנשבר על ידי פיטר בירדסלי שכרטיס שחקנו נרכש על ידי ניוקאסל יונייטד. רובסון ערך את הופעת הבכורה שלו בקבוצה ב-7 באוקטובר במשחק בו הפסידה קבוצתו לטוטנהאם הוטספר במסגרת גביע הפוטבול ליג, והופיע לראשונה בליגה במשחק מול מנצ'סטר סיטי. את שערו הראשון בקבוצה הבקיע במשחק ב-7 בנובמבר מול סנדרלנד, בו ניצחה קבוצתו 1-5. הוא סיים את עונת 1981/1982 עם חמישה שערים ב-32 משחקים במדי מנצ'סטר יונייטד. במקביל שגשגה הקריירה שלו בנבחרת אנגליה, והוא היה שותף למשחקי הנבחרת במונדיאל 1982.

בעקבות יכולתו הטובה מונה רובסון לתפקיד הקפטן של מנצ'סטר יונייטד. במהלך עונת 1982/1983 קרע רובסון מיתרים בקרסולו בניצחון בחצי גמר גביע הפוטבול ליג מול ארסנל, ובעקבות כך החמיץ את משחק הגמר, בו הפסידה הקבוצה לליברפול. לאחר שחזר מפציעתו המשיך לתרום רבות לקבוצה - הוא הבקיע שער בניצחון 1-2 על ארסנל בחצי גמר גביע ה-FA; במשחק החוזר של הגמר, מול ברייטון אנד הוב אלביון, הוא הבקיע צמד שערים בניצחון 0-4, ואף יכול היה להשלים שלושער אלמלא אפשר לארנולד מוהרן לבעוט בעיטת עונשין שנפסדה לקבוצתו. לאחר ניצחון זה זכה רובסון בתואר הראשון שלו כקפטן מנצ'סטר יונייטד.

עטיפת האוטוביוגרפיה של רובסון בשם "Robbo: My Autobiography", שפורסמה בשנת 2006

בעונה הבאה, 1983/1984, הגיע רובסון לשיאו עד לאותה עת כאשר הבקיע 12 שערים ב-33 משחקי ליגה. הוא סייע לקבוצתו להגיע לשלב חצי הגמר בגביע אירופה למחזיקות גביע - הוא הבקיע שני שערים בניצחון 0-3 על ברצלונה במפגש הגומלין של רבע הגמר, שהוביל את קבוצתו להעפלה לשלב הבא על אף הפסד 2-0 במשחק הראשון. עם זאת, הוא החמיץ את שני המפגשים בחצי הגמר מול יובנטוס בשל פציעה במיתר הברך. בזמן ששהתה קבוצתו בטורינו ניהלה יובנטוס משא ומתן עם רובסון על החתמתו בקבוצה, אך הוא סירב ובמקום זאת האריך ב-1984 את חוזהו במנצ'סטר יונייטד בשבע שנים נוספות, תמורת שכר שהוערך במיליון לירות שטרלינג. ב-1985 הוביל רובסון את הקבוצה כקפטן לזכייה נוספת בגביע האנגלי, לאחר ניצחון על אברטון בגמר.

בעונה הבאה, 1985/1986, פתחה מנצ'סטר את העונה בצורה מצוינת עם 11 ניצחונות רצופים, אך נחלשה לאחר חג המולד וסיימה את העונה ללא תארים ובמקום הרביעי בליגה. רובסון נותר כשחקן מרכזי בקבוצה גם לאחריו פיטוריו של אטקינסון מתפקיד המאמן בנובמבר 1986 ומינויו של אלכס פרגוסון במקומו. על אף יכולתו הטובה, רובסון לא זכה בתואר נוסף עם מנצ'סטר יונייטד עד 1990. באותה שנה הוא זכה עם הקבוצה בשלישית בגביע האנגלי; הוא כבש שער בתיקו 3-3 במשחק הגמר נגד קריסטל פאלאס, וקבוצתו זכתה בתואר לאחר ניצחון במשחק החוזר. בכך הפך רובסון לקפטן הראשון בתולדות המועדון שזוכה בגביע האנגלי שלוש פעמים. בעונת 1990/1991 שיחק רובסון 17 פעמים בלבד בליגה בשל פציעות, אך זכה עם הקבוצה בגביע אירופה למחזיקות גביע, לאחר ניצחון על ברצלונה במשחק הגמר.

רובסון נשאר שחקן הרכב קבוע במנצ'סטר במהלך עונת 1991/1992, על אף תחרות מצידם של שחקנים כמו פול אינס, ניל ווב ואנדריי קנצ'לסקיס. עם זאת, העונה הסתיימה באכזבה עבור הקבוצה, שנכנעה ללידס יונייטד בקרב על הזכייה באליפות אנגליה. רובסון נעדר בשל פציעה ממשחק גמר גביע הפוטבול ליג, בו ניצחה קבוצתו את נוטינגהאם פורסט, וסיכויי השתלבותו מחדש בהרכב הקבוצה נראו נמוכים בעקבות דיווחים על רצונו של פרגוסון לשלב שחקנים צעירים יותר במנצ'סטר.

רובסון ערך 14 הופעות בליגה בלבד בעונת 1992/1993, שהייתה העונה הראשונה של ליגת הפרמייר ליג החדשה. הוא עדיין כיהן כקפטן מנצ'סטר יונייטד במרבית משחקיו, אך הוחלף בתפקיד על ידי סטיב ברוס כאשר היה פצוע. עם זאת, הוא סייע לקבוצה לזכות באליפות הפרמייר ליג, שהייתה האליפות הראשונה בקריירה שלו, והבקיע את שערו היחיד לעונה זו במחזור האחרון מול וימבלדון. בהיותו בן 36, הפציעות לא היו היחידות שהגבילו את דקות המשחק של רובסון. אריק קאנטונה הוחתם במהלך אותה עונה והפך לשחקן הקישור המרכזי של הקבוצה, והמכה הגדולה ביותר עבורו הייתה הצטרפותו של רוי קין בקיץ 1993.

רובסון עדיין שותף בחלק ממשחקי הקבוצה בעונת 1993/1994, וסייע לה לזכות באליפות שנייה ברציפות של הפרמייר ליג. הוא הבקיע את אחד מארבעת שערי קבוצתו בשלב חצי גמר גביע ה-FA נגד אולדהאם אתלטיק, אך לרוע מזלו הושאר מחוץ לסגל למשחק הגמר - החלטה שלימים תיאר פרגוסון כאחת מהקשות בקריירה שלו. כעבור זמן קצר עזב רובסון את הקבוצה.

מידלסברו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 1994 עזב רובסון את מנצ'סטר יונייטד ונענה להצעתה של מידלסברו לשמש בתפקיד שחקן-מאמן בקבוצה. הוא סיים את תקופתו במנצ'סטר עם כמעט 500 הופעות ו-100 שערים במדי הקבוצה. בעונתו הראשונה במידלסברו הוביל רובסון את הקבוצה לזכייה באליפות הליגה הראשונה של הפוטבול ליג (שכעת היוותה את הדרגה השנייה בחשיבותה באנגליה‏[1]) ולהעפלה לפרמייר ליג. בין השנים 1994 ו-1996 שימש רובסון במקביל לתפקידו במידלסברו גם כעוזר מאמן נבחרת אנגליה, תחת טרי ונבלס. שמו קושר לתפקיד המאמן הראשי של הנבחרת לאחר הודעת ונבלס על התפטרותו בתום יורו 1996, אך הוא דחה את מועמדותו בשל ניסיונו המועט באימון. במקביל הודיע על פרישתו ממשחק. המאמן החדש של הנבחרת האנגלית, גלן הודל, לא כלל אותו בצוות האימון תחתיו.

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1975 זומן רובסון לסגל נבחרת אנגליה לאליפות העולם לנוער. הוא שיחק בעמדת הקשר המרכזי וסייע לאנגליה לזכות בטורניר, לאחר ניצחון 0-1 על נבחרת פינלנד לנוער במשחק הגמר. הוא זומן לראשונה לסגל נבחרת אנגליה עד גיל 21 במרץ 1977, אך לא שוחרר למשחק על ידי קבוצתו, וסט ברומיץ' אלביון, שנזקקה לו במשחקה שהתקיים בסמוך מול מנצ'סטר יונייטד. לבסוף הופיע לראשונה במסגרת הנבחרת עד גיל 21 בפברואר 1979, במשחק מול נבחרתה המקבילה של ויילס, על אף שעבר את הגיל המותר. באותה שנה ערך רובסון את הופעת הבכורה שלו בנבחרת אנגליה ב', והמשיך ושיחק שלוש פעמים במדי נבחרת זו.

בפברואר 1980 ערך רובסון את הופעת הבכורה שלו בנבחרת הבוגרת של אנגליה, במשחק באצטדיון ומבלי מול נבחרת אירלנד במסגרת טורניר המוקדמות ליורו 1980. הוא שיחק בפעם השנייה במדי הנבחרת במשחק ההכנה האחרון לפני אליפות אירופה, מול אוסטריה, אך לא נכלל בסגל לטורניר עצמו. בספטמבר 1981 הבקיע רובסון את שערו הראשון בנבחרת הבוגרת, במשחק בו הפסידה נבחרתו 2-1 לנבחרת נורבגיה. שער זה הגיע בהופעתו ה-13 בנבחרת. המשחק זכור במיוחד בשל הקנטות השדר הנורבגי כלפי נבחרת אנגליה בשריקת הסיום למשחק.

בשנים הבאות שיתף מאמן הנבחרת רון גרינווד בקביעות את רובסון בעמדות הקישור. רובסון השתתף בשמונה ממשחקי הנבחרת במוקדמות מונדיאל 1982 ונכלל בסגלה גם לטורניר המונדיאל עצמו, אליו העפיל עמה. במשחק הפתיחה של אנגליה בטורניר, מול נבחרת צרפת, נכנס רובסון לספרי ההיסטוריה. הוא הבקיע שער 27 שניות בלבד מפתיחת המשחק - השער השני-המהיר ביותר בתולדות גביע העולם, עד לשער שהבקיע הקאן שוקור בשנת 2002. בעבור הישג זה קיבל רובסון שעון זהב מיוחד.‏[2] באותו טורניר הגיעה הנבחרת האנגלית עד לשלב הבתים השני, שם הודחה על ידי נבחרת גרמניה המערבית.

רובסון כיהן לראשונה כקפטן נבחרת אנגליה בנובמבר 1982, והוביל את הנבחרת לניצחון 0-3 על יוון. בנובמבר 1984 הוא הבקיע שלושער בניצחון הגדול של נבחרתו 0-8 על נבחרת טורקיה. כקפטן הנבחרת הוביל רובסון את אנגליה להעפלה לטורניר מונדיאל 1986 שנערך במקסיקו, והוגדר על ידי מאמן הנבחרת, בובי רובסון, ככדורגלן האנגלי הטוב ביותר באותה תקופה. עם זאת, הטורניר היווה אכזבה עבור רובסון והנבחרת. הוא נפצע במהלך אימוני ההכנה לטורניר, אך יכול היה להמשיך ולשחק. במשחק השני של אנגליה, מול נבחרת מרוקו, הוא נפצע פעם נוספת ובעקבות כך נעדר מיתר משחקי הטורניר. בלעדיו של רובסון הודחה הנבחרת בשלב רבע הגמר לאחר הפסד 2-1 לנבחרת ארגנטינה.

לאחר הטורניר נעדר רובסון ממשחק במשך מספר שבועות, בשל פציעה בכתפו. בטורניר יורו 1988 הפגין רובסון יכולת טובה והיה אחד מהשחקנים המצטיינים בנבחרתו, אך לא הצליח למנוע את הדחתה כבר בשלב הבתים הראשון של הטורניר, בו הפסידה אנגליה את כל שלושת משחקיה. במונדיאל 1990 הוגבלה תרומתו לנבחרת בשל פציעה, ודייוויד פלאט תפס את מקומו בהרכב בשלבים המתקדמים של הטורניר, בהם הגיעה הנבחרת עד לחצי הגמר וסיימה במקום הרביעי. רובסון סיים את הקריירה שלו בנבחרת אנגליה, במהלכה היה אחד משחקני המפתח שלה, בשנת 1991.

קריירה כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובסון פתח בצורה מוצלחת את הקריירה שלו כמאמן מידלסברו 1994/1995, כאשר הוביל אותה לזכייה באליפות הליגה הראשונה של הפוטבול ליג[1] ולהעפלה לפרמייר ליג. עוזרו במערכת האימון היה ויו אנדרסון, גם הוא שחקנה לשעבר של מנצ'סטר יונייטד. עם חזרתה לליגה האנגלית הבכירה התמלאה מידלסברו אמביציה וניסתה להחתים שחקנים ידועים כדוגמת ניק ברמבי, ז'וניניו פאוליסטה וברנקו. בעונתה הראשונה המחודשת בליגה הגיעה הקבוצה עד למקום הרביעי באוקטובר 1995 ונאבקה על מקום בגביע אופ"א, אך בעקבות סדרת פציעות נחלשה בהמשך והדרדרה עד למקום ה-12.

בעונת 1996/1997, הראשונה לאחר פרישתו ממשחק, הוביל רובסון את מידלסברו להעפלה לשני משחקי גמר של גביעים, שבשניהם הפסידה. בגמר גביע הפוטבול ליג הפסידה הקבוצה 1-0 ללסטר סיטי במשחק חוזר, ובגמר גביע ה-FA הפסידה 2-0 לצ'לסי. במקביל ירדה הקבוצה בחזרה לליגת המשנה באנגליה, ירידה ממנה הייתה נמנעת אלמלא הורדו לה שלוש נקודות בעקבות עבירה על תקנון. רובסון הוביל את הקבוצה לחזרה מיידית לפרמייר ליג בעונת 1997/1998 וכן להעפלה נוספת לגמר גביע הפוטבול ליג, שם הפסידה לצ'לסי.

רובסון כמאמן נבחרת תאילנד בשנת 2010

בנובמבר 2000 ביקר רובסון את שחקניו בפומבי עקב תוצאות רעות שהשיגו שבעקבותיהן הפכה הקבוצה למועמדת לירידה. כעבור חודש מונה טרי ונבלס לעוזרו של רובסון במערכת האימון, כאשר נותר בתפקיד המאמן הראשי. ביוני 2001 עזב רובסון את מידלסברו לאחר שסיים עמה במקום התשיעי בליגה, ולא הצליח לזכות עמה באף תואר. מחליפו בתפקיד היה סטיב מקלארן.

בינואר 2003 הוזכר רובסון כמועמד לאימון נבחרת אירלנד בעקבות התפטרותו של מייק מקארתי, אך לבסוף בריאן קר קיבל את התפקיד. בנובמבר אותה שנה הוא עמד בפני קבלת תפקיד מאמן נבחרת ניגריה, אך שר הספורט הניגרי הטיל וטו על המינוי מאחר שהטיל ספק ביכולתה של ניגריה לשלם את השכר הגבוה שדרש רובסון. בהמשך אותו חודש חזר רובסון לכדורגל כאשר מונה למאמן ברדפורד סיטי, ששיחקה בליגה הראשונה של הפוטבול ליג. במשחקו הראשון בתפקיד חזרה ברדפורד מפיגור 2-0 מול מילוול לניצחון 3-2, אך עד לסיום העונה ניצחה שישה משחקים נוספים בלבד וירדה לליגה השלישית באנגליה.

בנובמבר 2004 מונה למשרת האימון השלישית שלו, כאשר הסכים לחזור כמאמן לקבוצת וסט ברומיץ' אלביון - 23 שנים לאחר עזיבתו בתור שחקן. תחת רובסון ניצבה הקבוצה במקום האחרון בפרמייר ליג ביום חג המולד. היא הייתה בתחתית הטבלה גם לקראת המחזור האחרון של העונה, אך הצליחה להישאר בליגה בעקבות ניצחון 0-2 על פורטסמות'. בכך הפף רובסון למאמן הראשון שמוביל קבוצה להישארות בפרמייר ליג, לאחר שהייתה במקום האחרון בחג המולד.‏[3] עם זאת, בעונת 2005/2006 ירדה הקבוצה לליגת המשנה, לאחר שלא ניצחה באף אחד מ-13 משחקיה האחרונים בעונה. בספטמבר 2006 עזב רובסון את וסט ברומיץ' בעקבות פתיחה מאכזבת של הקבוצה בליגה השנייה.

במאי 2007 מונה רובסון למאמנה של שפילד יונייטד בצוותא עם בריאן קיד. בעקבות תוצאות חלשות שהשיג עם הקבוצה פוטר רובסון מהתפקיד בפברואר 2008. בחודש מרץ חזר רובסון למנצ'סטר יונייטד ומונה לשגריר של המועדון ברחבי העולם. בתחילה הוחתם לתקופה של 12 חודשים, וחוזהו הוארך לאחר מכן. רובסון פועל בתפקיד זה יחד עם בובי צ'רלטון, כאשר מטרתם היא להעלות את קרנה של מנצ'סטר יונייטד במסחר ובצדקה.‏[4] בספטמבר 2009 מונה רובסון למאמן נבחרת תאילנד, שהייתה הנבחרת הלאומית הראשונה אותה אימן. משימתו הראשונה של רובסון בתפקיד הייתה העפלה לגביע אסיה בכדורגל ב-2011, בה נכשל. רובסון חתום על חוזה בנבחרת עד למונדיאל 2014.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשחקן
כמאמן
תארים אישיים

בשנת 1990 קיבל רובסון את דרגת החבר (OBE) במסדר האימפריה הבריטית. ב-1998 הוא נכלל ברשימת 100 אגדות הפוטבול ליג, וב-2002 הוכנס בתור חונך להיכל התהילה של הכדורגל האנגלי כהוקרה על השפעתו על המשחק באנגליה כשחקן. כמו כן, הוא נבחר לאחד מ-16 השחקנים הגדולים בתולדות וסט ברומיץ' אלביון, במשאל שנערך ב-2004 לרגל חגיגות 125 שנה להיווסדות המועדון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 בשנת 1992 הוקמה הפרמייר ליג והפכה להיות הליגה הבכירה באנגליה, בעוד שהליגה הראשונה של הפוטבול ליג הפכה לליגת המשנה.
  2. ^ GiveMeFootball.com, "100 Greatest Goals", 9.06.2007
  3. ^ BBC Sport, "Birmingham 4-0 West Brom", 18.12.2004
  4. ^ Sky Sports News, "Robson takes up United post", 20.03.2008