ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים ששוכתבו או הורחבו באנציקלופדיה היהודית/יהדות בז'סקו
יהדות בז'סקו היא קהילה יהודית שהייתה בעיר בז'סקו (בדרום פולין, במחוז פולין קטן). הקהילה התפתחה במקום החל מהמאה ה-17, כ-400 שנה לאחר הכרת היישוב במעמד של עיר.
לקהילה היה בית קברות יהודי בעיר החל מראשית ימיה בעיר. באמצע המאה ה-19 היה עיקר הסחר בעיר בידי יהודי המקום. בשלב זה הקהילה הייתה עצמאית והפעילה מגוון של מוסדות קהילה, ששירתו גם את יישובי הסביבה. שריפת ענק שהייתה במרכז עיר בשנת 1904 פגעה קשות ביהודי העיר, ואלו קיבלו תמיכה ושיקום מקהילת יהודי קרקוב.
בעשורים שלפני מלחמת העולם הראשונה היו היהודים רוב במועצת העירייה, ובמשך שנים רבות כראש העיר כיהן יהודי. במהלך מלחמת העולם הראשונה הודח ראש העיר היהודי, וקרוב לסופה נערך פוגרום ביהודי העיר. לאחר המלחמה הוטלו מסים כבדים על הקהילה, והיא סבלה מהתנכלויות אנטישמיות עם חרם צרכנים נגד היהודים. תושבי העיר גם סבלו מהתפרעויות אנטישמיות מצד תושבי יאדובניקי הסמוכה. הקהילה התמודדה נגד כך בעזרת ארגונים פנימיים וכן בעזרת הג'וינט. בין שתי מלחמות העולם פעלו בעיר ארגונים רבים, ציוניים, חסידיים ועוד. החסידויות הבולטות בעיר היו חסידות ויליפולער וחסידות באבוב. בעיר פעלו גם מוסדות תרבות ולימוד יהודיים רבים, כולל תלמוד תורה, בית ספר בית יעקב, גימנסיה, מועדון ספורט ועוד.
רוב יהודי העיר עסקו במסחר זעיר וברוכלות בכפרים בסביבה, או מכירת יי"ש בפונדקים. מעט האמידים היו סיטונאים, או בעלי הסוכנות של בית מבשלת בירה "מבשלת אוקצ'ים (אנ')" ששכן בסמוך לעיר, במרחק של כ-3 קילומטר. רמת ההשכלה של יהודי העיר לא הייתה גבוהה, ורק מעטים מהם סיימו בית ספר על יסודי. רק כשליש מהם היו בעלי עסקים והשכלה, ואלו היו מעורבים ביותר בחיי העיר, ומהם שהיו גם חלק ממועצת העיר. שפת תושבי העיר הייתה בעיקר יידיש.
הקהילה היהודית חוסלה במהלך מלחמת העולם השנייה. ערב מלחמת העולם השנייה עמד מספר יהודי העיר על כ-3,600 איש. בשנת 1942 הוקם גטו במקום, ובוצעו מספר אקציות שבהן שולחו יהודי העיר מהמקום למחנות עבודה והשמדה. בתחילת 1945 שוחררה העיר על ידי הצבא הרוסי. מתוך כ-200 ניצולים מבני העיר חזרו אליה כמה עשרות, אך גם הם התפזרו בהמשך, והקהילה היהודית במקום חדלה מלהתקיים.
ראשית הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור]
מניחים כי הנוכחות היהודית בעיר החלה בתחילת המאה ה-17 בעקבות צו המלך זיגמונד ה-3 (Sigismund III Vasa). בסוף המאה ה-17 הוקם בעיר התחתית בית קברות יהודי. באמצע המאה ה-18 הגיע מספר התושבים היהודים מעל גיל שנה ל-181. בראשיתה של תקופת השלטון האוסטרי הוטלו על יהודי בז'סקו מסים כבדים, והם נדרשו לפרוע גם את החובות שנצטברו בתקופה הקודמת. במהלך מאה ה-19 התרחב היישוב היהודי בבז'סקו וכלכלתו הייתה מבוססת כמעט כולה על ענפי מסחר שונים. ב-1867 רוב רובו של הסחר בעיירה היה מרוכז בידי יהודי המקום. הקהילה הפכה אז לעצמאית והפעילה מוסדות הנהגה, מקווה, בתי תפילה, בית כנסת, בית חולים לעניים, ועוד. אלה שרתו אף את יישובי הסביבה. ב-1878 נוסדה קופת גמילות חסדים, שנתנה הלוואות בלא ריבית לסוחרים ולבעלי-המלאכה היהודים. הדליקה שפקדה את העיר ביולי 1904 פגעה במיוחד במרכז, שבו התגוררו יהודים; יותר מ-300 בתיהם עלו אז באש, ובתוכם בית-הכנסת ובתי-המדרש על ספריותיהם. לעזרת יהודי בז'סקו באה קהילת יהודי קרקוב אשר תמכו בנפגעי הדליקה ובשיקום.
מסוף המאה ה-19 פעלו בעיר חוגים ציוניים ונפתח בית ספר שבו קוימו שיעורי-ערב למבוגרים. מלחמת העולם הראשונה שמה קץ לפעילות הציונית, שכן רוב הפעילים בארגונים הציוניים היו בני נוער, אשר גויסו לצבא. רבים מהם נהרגו בשדות-הקרב והתושבים סבלו חרפת רעב. מ-1867 ועד למלחמת העולם הראשונה היו נציגי היהודים הרוב במועצת העירייה, ושנים רבות אף כיהן יהודי כראש העיר. ב-1917 הודח ראש-העיר היהודי. בנובמבר 1918 היה בבז'סקו פוגרום ביהודים שנמשך 3 ימים (11–13 בנובמבר). אנשי ההגנה היהודית המקומית, רובם משוחררי צבא, שהסתייעו במידת מה ביחידת הגנה יהודית מקרקוב, ניסו להגן על עצמם אך פורקו מנשקם על ידי באי כח ראש העיר ד"ר בז'סקי, ובעידודו של הכומר צוי, והפורעים רצחו, שדדו, שרפו והרסו. יחידות סדירות של הצבא והז'אנדארמריה הפולנית, שהגיעו מבוכניה וטרנוב, לא עצרו את השוד. רבים נצלו משוד זה בזכותה של פולניה בשם קובאלובה.
בין שתי המלחמות[עריכת קוד מקור]
השפל הכלכלי שהיה סביב מלחמת-העולם הראשונה נמשך גם בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. מרבית יהודי בז'סקו המשיכו לעסוק במסחר זעיר וברוכלות בכפרים והתפרנסו מכך בדוחק. מעט האמידים היו סיטונאים, או בעלי הסוכנות של מבשלת הבירה באוקוצ'ים. בשנים הראשונות אחרי המלחמה הוטלו מסים כבדים על הקהילה שהתקשתה לעמוד בהם. בשנות ה-30 המצב הוחמר עקב התגברות התעמולה האנטי-יהודית והחרם שהוכרז על המסחר והמלאכה היהודית. לצורך סיוע פעלו בעיר מספר קופות גמ"ח: חברת צדקה שהוקמה ב-1925 מתרומות בני העיר שבארצות-הברית; קופה שהוקמה ב-1927 בתמיכת הג'וינט; "האגודה למען היתומים בבז'סקו", שנתמכה בכספי סניף "צנטוס" בקרקוב, וטיפלה ביתומים וילדי עניים ובנצרכים בכלל; חברת "ביקור חולים" שהושיטה עזרה רפואית לעניים; "אגודה לטיפול בחולי שחפת" שהקימו בשנות ה-30 הרופאים היהודים בעיר, ועוד.
בין שתי מלחמות העולם הוקמו ופעלו ארגונים ציוניים רבים, כמו: תקוות ציון, הציונים הכלליים, השמאל הציוני ותנועת המזרחי, השומר הצעיר, הנוער העברי (שלאחר מכן נקרא הנוער הציוני), עקיבא, בית"ר, ארגון הנוער של הציונים הרוויזיוניסטים, החלוץ וארגון עזרה לחלוצים ופועלי ציון שמאל. מלבד הארגונים הציוניים פעלו בעיר אגודת ישראל וקבוצה קטנה של חברי הבונד. כמה וכמה מבני הנוער היהודי היו פעילים בשורות המפלגה הקומוניסטית הבלתי-ליגאלית. אחד מהם, מנדל פליישר, אף הועמד ב-1934 לדין בבית המשפט בטרנוב באשמת הפצת עלונים קומוניסטיים. על אף התנגדותם של חוגי החסידים לפעילות הציונית, ועל אף המכשולים שהעמידו בפניה השלטונות, הלכה וגברה השפעתם של הציונים בקרב האוכלוסייה היהודית בעיר שהובילו פעילות תרבותית ואמנותית עניפה, לרבות הפקות תיאטרון ופעילויות ספורט. למרות החיפושים והחרמת חומר ציוני, כ-70 אחוז מן היהודים בעלי זכות הבחירה בעיר הצביעו בעד הרשימה הציונית הלאומית, בבחירות לפרלמנט (הסיים) הפולני ב-1928. עם זאת המשיכה השליטה המסורתית של החרדים ובעלי הבתים בוועד הקהילה. בבחירות למועצת העירייה, שנתקיימו ב-1929 הסכימו היהודים, בלחץ השלטונות, להסתפק רק ב-5 מאנדאטים בלבד מתוך 12. כסגן ראש המועצה נבחר אז הציוני ד"ר הנריק בלוך.
בין המלחמות פעלה רשת ענפה של מוסדות תרבות יהודיים: תלמוד תורה, בית-ספר לנערות בית יעקב, שיעורי-ערב לעברית לנוער ולמבוגרים שהופעלו על ידי אגודת תרבות. האגודה אף ניהלה ספרייה ואולם קריאה. ב-1931 הוקם ליד אגודת תרבות ארגון בני ציון, שנועד להפיץ השכלה ותרבות בקרב הנוער היהודי ולשמש תשתית חברתית לאוניברסיטה עממית שפעלה שנים אחדות. גם פעלה גימנסיה פרטית, שייסד בזמנו הבארון גץ Johann Evangelist Götz, הבעלים של מבשלת-הבירה באוקוצ'ים. ב-1933 הוקם ליד בית העם "ועד האינטליגנציה", שגם יעדו היה הפצת השכלה. בעיר פעלו גם: "אגודה לתרבות מוזיקלית", מועדון מכבי, ובו סקציות להתעמלות, כדורגל ועוד. על חיי התרבות היהודית בעיר העיבה כל העת הסתה אנטי יהודית שהלכה וגברה בשנות השלושים. בראש המתפרעים ביהודים עמדו תושבי הכפר יאדובניקי, שהיה ידוע כקן של פורעים. באפריל 1939 הגיבו השלטונות על מעשיהם ואסרו 18 איש. הם נשפטו לתקופות מאסר מחודש עד לשלושה חודשים בגלל התפרעויות נגד היהודים.
ערב הכיבוש הגרמני חיו בעיר כ-3,600 יהודים. רבים מהם עסקו במסחר ותעשייה זעירים, חלקם עסקו במכירת יי"ש בפונדקים, מוצרי חקלאות ומלאכות שונות. לעומת בוכניה הקרובה שחיה ב"סגנון קרקוב" בז'סקו הייתה דומה יותר לטרנוב בכל שטחי החיים, מרבית תושביה דברו יידיש והתענינו בעיקר בפרנסתם. מועטים סיימו בית ספר על יסודי. חלק מהתושבים התרכז בעיקר סביב המרא דאתרא, רב העיר רבי משה ליפשיץ, סביב חסידות ויליפולער וחסידות באבוב. הקהילה נחשבה עניה מרודה. רק כשליש היו אנשי עסקים ומשכילים שעסקו במשפט, רפואה, וכדומה, ומעורבותם בחיי העיר הייתה גבוהה. הם גם לקחו חלק במועצת העיר.
השואה[עריכת קוד מקור]
למחרת הכיבוש הגרמני החלו חטיפות יהודים לעבודות כפייה. לאחר כמה ימים העלו הגרמנים באש את בית הכנסת עם תשמישי קדושה שבו. בסוף ספטמבר 1939 הוטל על הקהילה כופר (קונטריבוציה) של 40,000 זלוטי, ולשם הבטחת מסירתה נתפסו 10 בני-ערובה. באוקטובר של אותה שנה נערך מפקד של גברים יהודים מגיל 15 ועד 60, והיודנראט נצטווה לספק מדי יום מכסות של אנשים לעבודות-כפייה ותשלומים שונים בכסף ורכוש. לראש היודנראט מונה הנדלר; סגנו היה משה גולדמן. הוקמה גם משטרה יהודית שעסקה בחטיפת אנשים לעבודות הכפייה. ב-1940 וב-1941 הוכנסו לבז'סקו פליטים יהודים מיישובי הסביבה וכן קבוצת יהודים מגרמניה. הסיוע הכלכלי לפליטים ולנזקקים מבין בני הקהילה המקומית ניתן על ידי המחלקה לסעד שליד היודנראט וסניף יס"ס. מספר משפחות ברחו באותה עת לכיוון המזרח במטרה להגיע לטריטוריה הרוסית.
ב-1941 נשלחו עשרות צעירים יהודים למחנות עבודה, בעיקר לפוסטקוב, למיעליץ, וישובים אחרים. מעשי הטירור נגד יהודי בז'סקו גברו. אנשי גסטפו אסרו בין השאר את ד"ר בלוך, יו"ר ועד הקהילה, לשעבר, ושילחוהו לאושוויץ בו מצא את מותו. ב-28.4.41 נהרגו במקום 13 איש, ומשפחות הנרצחים נדרשו לחתום על מסמך שלפיו הנספים מתו מוות טבעי. תחילת שנת 1942 עמדה בסימן גזל הרכוש, רדיפות ורצח. ב-2.4.42 הגיעו לבז'סקו אנשי הגסטפו מטרנוב, רצחו 6 צעירים יהודים ודרשו תשלום בעד הכדורים ששימשו לביצוע הרצח. בחודש מאי 1942 שולחו למחנה פוסטקוב קבוצות נוספות של יהודי בז'סקו ובמקביל לשילוח הוכנסו לעיר מגורשים רבים מכל האזור. ביוני נצטוו יהודי בז'סקו לשלם שוב כופר בסך 250,000 זלוטי. האקציה הראשונה הייתה ב-18.6.42. הגרמנים פרצו אל משרדי היודנראט כדי לעצור את יו"ר המועצה. לאחר שלא מצאוהו הרגו את סגנו גולדמן. לפי גרסה אחת דרשו הגרמנים להסגיר לידיהם 100 יהודים כדי להוציאם להורג, ומאחר שגודלמן סירב למלא אחר דרישתם - נרצח. מיד לאחר הרצח יצאו הגרמנים לרחובות העיר ופתחו במצוד אחר היהודים. כ-180 יהודים נרצחו בסימטאות העיר ובחצרות הבתים וכ-560 שולחו למחנה-המוות בבלז'ץ (לפי מקור אחר הייתה אקציה זו ב-25.6.42).
כמה ימים לאחר האקציה הראשונה הוקם הגטו, וביולי נסגרו גבולותיו. הגרמנים הוסיפו להכניס לגטו מגורשים מן הסביבה, ובכך גדל מספר הכלואים בו ליותר מ-5,000 איש. רעב, צפיפות דיור ומגפת טיפוס הפילו חללים רבים. מקצת מיושבי הגטו, שהועסקו בעבודות שמחוץ לתחומו, ניסו לנצל מצב זה ולהשיג מזון כדי להקל את מצוקת הרעב. היו שעבדו בבתי-מלאכה שהוקמו בשטח הגטו. העובדים היו משוכנעים שעל ידי היותם "חיוניים" למשק הגרמני יידחה מועד חיסולם. עם זה, הוחל בהכנת מחבואים מתוך הערכה שאקציה נוספת עלולה להתרחש בכל רגע. לצורך זה נחפרו בגטו בורות שהוסוו היטב ונבנו קירות כפולים במחסנים, מרתפים ועליות גג. מתוך הגטו הסתננו גם יהודים ליערות בסביבה.
האקציה השנייה בוצעה ביום השני של ראש השנה תש"ג (1942). הגטו הוקף וכל היהודים נצטוו להתייצב במגרש שבמרכזו. יום שלם הוחזקו במגרש כשראשם בין רגליהם; כל מי שהרים את ראשו נורה למוות. החולים בבית-החולים נרצחו במיטותיהם. באקציה זו שולחו יותר מ-3,000 למחנה ההשמדה בלז'ץ. כמה מאות הרוגים התגוללו בשטח הגטו. נותרו כ-70 ועליהם הוטל לסדר את רכוש היהודים. כמה עשרות יהודים הצליחו בכל זאת להסתתר באקציה זו, ועם סיומה ניסו להימלט לגטו בוכניה. אחדים מהם נתפסו ונהרגו בצאתם מן המחבואים. רבים מצאו את מותם בדרך לבוכניה.
בז'סקו שוחררה על ידי הרוסים ב-18.1.1945.
אחרי המלחמה[עריכת קוד מקור]
מיהודי בז'סקו ניצלו כ-200 איש, מהם ששהו בזמן המלחמה בברית המועצות ומהם ששוחררו ממחנות ריכוז. כמה עשרות חזרו לבז'סקו כדי למצוא את רכושם והתפזרו. כיום ישנם מספר בניינים ברובע היהודי שנשארו עומדים על תילם. אלה כוללים את בית רב העיר, מארא דאתרא, תלמוד תורה, בית הכנסת על שם וולף ובית מרכז העיר הגדול. העירייה שיחזרה לאחרונה את ככר העיר והציבה שם ציון זיכרון. בית הכנסת על שם וולף שימש במהלך השנים ספריה עירונית. בשנה האחרונה פונה בית הכנסת במטרה להפוך אותו למוזיאון על היסטורית העיר, בכלל, ועל יהדות המקום, בפרט. בית משפחת לייביש לנדאו, בכיכר העיר 16, שופץ לאחרונה ומשמש כספריה מחוז טרנוב.
בשנות החמישים התארגנו יוצאי העיר בארץ ישראל והקימו ארגון שמקיים מפגשי אזכרה מדי שנה, בצום גדליה. הארגון הוציא לאור ספר זיכרון על העיר. כיו"ר הארגון הראשון כיהן שפילמן שפעל לשימור בית הקברות ולטיפול בניצולי העיר. מפטירתו, ועד היום, משמש דב לייביש לנדאו, איש תל אביב, כיו"ר הארגון ומטפל בשימור בית הקברות ומן עדות חיה למשלחות המגיעות לפולין. ב-2009 התאחדו ארגוני יוצאי בז'סקו ובוכניה (גליציה).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]
- בז'סקו (Brzesko), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- "יהדות בז'סקו" באתר מרכז מורשת יהדות פולין.
- "יהדות בז'סקו" באתר השטעטל הווירטואלי