ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/יהדות אתיופיה/טיוטות/העלייה מאתיופיה ממלחמת יום הכיפורים עד מבצע שבא

מלחמת יום הכיפורים שפרצה בספטמבר 1973 הביאה לצינון היחסים הדיפלומטיים בין המדינות הבלתי-מזדהות לבין מדינת ישראל. תרמו לכך חרם הנפט הערבי וההסלמה ביחסים בין ברית המועצות לישראל. ב-12 בספטמבר 1974 הודח קיסר אתיופיה הפרו-מערבי היילה סלאסי בידי החונטה הצבאית האתיופית הפרו-סובייטית. יהודי אתיופיה נקלעו לקלחת אחת עם המאבק להתרת העלייה מברית המועצות, ששיחק תפקיד מדיני ותדמיתי בעימות הבין-גושי. בתקופה זו קיימו ארצות הברית וישראל קשרי חוץ חשאיים עם גורמים מדיניים, צבאיים ואחרים באתיופיה, קניה וסודאן, ששיחקו תפקיד חשוב גם בעליית קהילת ביתא ישראל. הדלפות חוזרות ונשנות סיכלו מספר מאמצים עיקריים לסיוע בעליית הקהילה לארץ ישראל, מאמצים בהם ניספו אלפים מבני הקהילה וכן לוחמים וסוכני מודיעין שסייעו להם.

עליית החונטה הצבאית לשלטון

במסגרת המהפכה האתיופית, בין 12 בינואר ל- 15 בספטמבר 1974, נאסרו ונרצחו פעילים שנחשדו בקשר עם מדינות הגוש המערב, לרבות ישראל. בשנים 1978-1977 גבר הטרור האדום, במסגרתו הוחמרו הגזירות על היהודים וחלקם אף נמכרו לעבדות.

עליית הליכוד לשלטון

בשנת 1977 יצאו מאה עשרים ואחד יהודים את אתיופיה. בפברואר 1978 הדליף שר החוץ משה דיין את הידיעה כי ישראל מחמשת את החונטה הצבאית האתיופית. ההדלפה פורסמה בעיתונות הערבית והעניקה לשליט אתיופיה, מנגיסטו היילה מריאם, תואנה להפסקת העלייה מאתיופיה.

העלייה מאסמרה

==