חבישה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אדם חובש את ידו

חבישה היא פעולה של עיטוף איבר פגוע. פעולת החבישה מתחלקת באופן כללי לשני סוגים: חבישה זמנית כעזרה ראשונה וחבישה לטווח ארוך לצורך טיפול רפואי. בתוך שני תחומים אלו מתחלקת החבישה לתת-סוגים רבים.

חבישה כעזרה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת המטרות העיקריות של החבישה היא עצירת דימום באופן זמני עד לטיפול רפואי מתקדם (בדימום חזק) או עד לעצירה טבעית של הדימום בקיום קרישה (בדימום קל). חבישה למטרה זו נעשית בכמה צורות.

כאשר מדובר בדימום קל מתבצעת העצירה בדרך כלל באמצעות אגד מדבק או תחבושת קטנה אחרת המוצמדת אל החתך עד שהדימום נעצר מעצמו באמצעות קרישה של הדם. אולם, כאשר מדובר בדימום רציני יותר יש לבצע חבישה מסובכת יותר. אחד הנושאים החשובים הנלמדים בלימודי עזרה ראשונה הוא עצירת שטפי דם.

עצירת שטף דם[עריכת קוד מקור | עריכה]

חבישת עין מדממת

שטף דם מוגדר כיציאה של דם מכליו. ישנן שתי דרכים לעצור את השט"ד (שטף-דם):

  1. לחץ ישיר
  2. לחץ עקיף

שט"ד ביד או בשוק הרגל יש לעצור על ידי תחבושת הלוחצת על מקור הדימום וסופגת את הדם. פעולה כזו מכונה לחץ ישיר בניגוד ללחץ עקיף המתייחס לחסימת העורקים המובילים אל האזור הפגוע. במגן דוד אדום מקובל להשתמש לחבישה כזו בתחבושת אישית (מעין כרית בד שרצועות בד ארוכות יוצאות ממנה, תחבושת זו באה באריזה מעוקרת), בצורת חבישה הנקראת דגל אנגליה.

כאשר הדימום ממשיך למרות החבישה, יש להוסיף לחץ על הפצע על ידי תחבושת הנקראת משולש לחץ. משולש לחץ הוא רצועת בד עם קשר באמצעה (היוצר צורה של משולש), רצועת הבד נקשרת בחזקה מסביב לתחבושת כשה"משולש" מופנה כלפי הפצע. צורת חבישה זו מאפשרת לחץ חזק יותר על הפצע במטרה לעצור את הדימום. בחבישה זו יש להיזהר שלא לעצור את הדופק מכיוון שזו אינה המטרה, ולעתים זה עלול להיות בלתי הפיך.

כאשר ישנו דימום מאחד האזורים בגוף, שאינו הגפיים או הראש, ישנו קושי לעצור את הדימום, שכן לא ניתן לעשות זאת באמצעי החבישה הרגילים. דימום מהמפשעה, הישבן והצוואר ניתן לעצור באמצעות הצמדת תחבושת אישית ולחיצה על האזור (נקודות מיוחדות). בנוסף, ניתן לעצור שטפי דם באמצעות הצמדת העורק אל העצם הצמודה אליו וחסימתו (נקודת לחיצה). ניתן לעשות זאת בבית שחי, בעצמות התת-ברחיות ובזרוע (העורק הברכיאלי).

בקורסי עזרה ראשונה נלמדים חבישות שונות, כגון חבישת בטן, חבישת "חבק חבית" (לפגיעה בלסת) חבישת עין ועוד. גם כאן מסתמכים הרבה על אלתור וכל חבישה שתעצור את הדם תחשב חבישה יעילה.

חסימת עורקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מקרים בהם לא ניתן לעצור את הדימום על ידי לחץ ישיר ולכן יש לבצע חסימת עורקים, הנקראת לחץ עקיף. מטרת פעולה זו לחסום את כל זרימת הדם אל האזור הפגוע. הבעיה בפעולה זו היא שכאשר זרימת דם למקום כלשהו נחסמה למשך זמן מסוים (כחצי שעה), מצטברים רעלים רבים באיבר החסום ושיחרור החסימה עלול להציף את הגוף באותם רעלים מסוכנים, ויש לכרות את האיבר. אף שעניין זה מצער, פעמים שהוא הכרחי כדי למנוע איבוד דם מאסיבי.

חסימת עורקים תתבצע כאשר שטף הדם לא נעצר באמצעות הפעולות שהוזכרו, או כאשר מדובר בשט"ד בירך של אדם מבוגר (מעל גיל 8) אשר שם איבוד הדם הוא קריטי ואין זמן לנסות "לחץ ישיר".

חסימת עורקים תתבצע תחת התנאים הבאים (בראשי תיבות קבר רחל): קטיעה מלאה או חלקית של אחד מן הגפיים, בעיות בנשימה - המצצביעות על מצב של הלם, הימצאותו של רסיס גדול ומדמם בגף הפגועה, ריבוי פצעים או פצועים בזירת האירוע במצב שאין דרך להיות בבקרה על כל הפצועים, חושך - כאשר לא רואים את מקור הדימום, לחץ ישיר שנכשל ומצריך לחץ עקיף.

ישנם כמה סוגי חבישה שמטרתם חסימת עורקים:

  • חוסם עורקים קלאסי (הנמצא בשימוש במד"א ובצה"ל) הוא רצועת גומי שכורכים בחוזקה סביב הגפה (כחמשה סנטימטרים מעל מקום הדימום).
  • חוסם עורקים הולנדי הוא כינוי לצורת חסימת עורקים מאולתרת שמתבצעת באמצעות רצועת בד שקושרים בחוזקה סביב הגפה. צורה זו משמשת רק בגפה "צרה" כמו יד או שוק, אך לא בגפה "עבה" כמו ירך של מבוגר.
  • חוסם עורקים רוסי הוא כינוי לצורת חסימת עורקים מאולתרת שמתבצעת באמצעות רצועת בד, ומחוזקת באמצעות מקל או עט (או כל אמצעי שאפשר לאלתר בתנאי שטח) המסובב את הרצועה. צורה זו משמשת בגפה עבה כמו ירך של אדם מבוגר.

ההנחיה של כוחות ההצלה היא שכאשר חוסמים עורקים של אדם יש לכתוב באופן בולט על מצחו או חזהו של הפצוע את האותיות ח.ע (כלומר חוסם עורקים) ולהוסיף את שעת החסימה בארבע ספרות (לדוגמה: 14:35). הוראה זו נצרכת מפני שאם הפצוע יגיע לחדר ניתוח מקצועי בזמן, יוכלו הרופאים לאחות את הפצע ולהוריד את חסימת העורקים. לאחר כשעתיים מתחיל נזק עצבי, ולאחר כ-6 שעות הנזק העצבי יהיה בלתי הפיך-נמק.

משפט נפוץ בקורסי עזרה ראשונה הוא "לחץ ישיר- עדיף, לחץ עקיף- חפיף". משמעות המשפט היא שתמיד יש להעדיף לחץ ישיר מכיוון שהוא אינו מצריך כריתת איבר, ורק במקום שאין ברירה יש להיעזר בלחץ עקיף כלומר בחסימת עורקים.

חבישה לצורך מניעת זיהום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר יש פצע פתוח בעור, הוא יכול להוות סכנה אף אם איננו מדמם. זאת מפני שחיידקים רבים יכולים לחדור כעת אל הגוף וליצור זיהום. כדי למנוע זאת, יש לחטא את האזור ולאחר מכן לבצע חבישה מתאימה שתאטום את הפצע. החבישה תתבצע באמצעות תחבושת אישית ומעליה רצועת בד (משולש בד) שתעטוף את החבישה מכל צדדיה, כאשר יש לשים לב שהמטרה הינה לאטום מזיהום ולא לעצור את הדימום ולכן אין צורך לבצע חבישה לוחצת.

פעמים רבות, מקובל לחבוש פצע עם תחבושת הספוגה בחומר חיטוי כגון יוד, אך במידה ואין המינימום שניתן לעשות הוא לשטוף באמצעות כמות גדולה של מים על מנת לנקות מלכלוך שחדר לבפנים. אטימה מחולטת של הפצע אינה מקובלת ויש הטוענים שהיא אף מזיקה.

חבישת כוויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחבישה של כווייה משתמשים בדרך כלל בתחבושת מטאלין שהיא המתאימה ביותר לטיפול בכוויות, ואם אין תחבושת כזו ניתן להשתמש גם בתחבושת אחרת בתנאי שאינה נדבקת לעור ובמקביל אין אידוי רב דרכה. כוויות באזור הפנים/העיניים ניתן לחבוש באמצעות פדי גזה ספוגים בנוזל סטרילי(סודיום כלוריד). כוויה נרחבת מסכנת את הפצוע בהתייבשות, ולכן הוא ייצטרך החזר נוזלים במצבים קיצוניים.

חבישה לזרוז ריפוי הפצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפצעים עמוקים או מוגלתיים מקובל להשתמש בחבישה על מנת לזרז את תהליך הריפוי.

כדי לרפא את הפצע, הגוף זקוק לסביבה לחה ואטומה. על כן חבישת הפצע מסייעת לריפוי העצמי של הפצע על ידי יצירת סביבה כזו.

טענה נפוצה היא שכדי לזרז את תהליך הריפוי של הפצע, יש לתת לו "להתאוורר". טענה זו אינה נכונה היות שמחקרים רבים הראו שסביבה לחה מזרזת ב50% את קצב הריפוי העצמי.

חבישה כזו היא בדרך כלל לטווח ארוך יותר מהחבישות שהוזכרו לעיל, לכן, רצוי להתאים בקפידה את סוג התחבושת לסוג הפצע ומיקומו. באופן כללי חשוב שהתחבושת תהיה יעילה בספיגת הפרשות ותיצור סביבה לחה לפצע, יש להקפיד גם שתהיה נוחה להסרה.

רצוי להחליף את התחבושת מידי תקופת זמן, בהתאם לסוג התחבושת והפצע. בזמן החלפת תחבושת יש לדאוג לניקוי יסודי של הפצע במים וסבון.

חבישה משולבת בתרופות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפציעות קשות, או בפצעים מוגלתיים וקשי טיפול מקובל להשתמש בחבישות המכילות תרופות שונות שמטרתם לזרז את הטיפול.

ישנם מספר חומרים שמקובל לחבוש איתם על מנת לסייע לטיפול:

  • אנטיביוטיקה- שימוש באנטיביוטיקה בתוך החבישה הוא נפוץ מאוד ומסייע לטיפול בזיהומים שנוצרו בפצע. כאשר מדובר בזיהום חמור, נוטלים לפעמים אף כדורי אנטיביוטיקה.
  • אבץ- מחקרים הוכיחו כי האבץ משחרר מינרלים המסייעים לפצע להירפא, וניתן כיום לקנות תחבושות מיוחדות המכילות אבץ.
  • קולגן- גם הקולגן משחרר מינרלים המסייעים לפצע, וגם הוא משמש בחבישות מיוחדות.
  • חלמון ביצה עם מלח- זוהי תרופת סבתא ידועה המשמשת להפחתת נפיחות בנקעים.

חבישה לצורך קיבוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיבוע רגל לעז

במקרה של שבר באחת מן העצמות, מתבצעת חבישה שעיקר מטרתה היא לקבע את האיבר על מנת שלא לאפשר תזוזה של העצם שתחמיר את המצב.

הקיבוע נעשה בדרכים שונות ותלוי במבנה האיבר אותו מקבעים.

גם כאן יש הבדל בין קיבוע זמני שעושים בשטח (שמטרתו למנוע תזוזה ונזק עד הטיפול), לבין קיבוע ארוך טווח (שמטרתו איחוי העצמות). כאשר מדובר בקיבוע בשטח יש להשתמש ברצועות בד כדי לקשור את האיבר לגוף ולמנוע תזוזה. בכל מקרה אין לשנות את התנוחה המקורית בה היה מונח האיבר לפני הקיבוע, אף אם זו נראית תנוחה מעוותת. (בקורסי עזרה ראשונה מקובל לחלק בין שבר (ביד) של 45°, 90°,ו-180° כשלכל אחד יש צורת קיבוע משלו).

בקיבוע לטווח ארוך משתמשים בדרך כלל בגבס שמטרתו למנוע תזוזה של האיבר ובכך לסייע לאיחוי המהיר של העצם. כאשר מדובר בנקע או בסדק, יש המשתמשים לפי עקרונות RICE בתחבושת אלסטית על מנת ליצור לחץ על האזור, פעולה המסייעת להפחתת נפיחות וכאב.

התקנים מסובכים יותר המושמים על הגוף כדי לשפר את פעולת מערכת התנועה ואת יציבות האיבר החבוש עד להחלמתו או באופן קבוע כשלא צפויה החלמה נקראים מישרים (או אורטזות). בעל המקצוע הפרא רפואי המספק אותם מספק גם גפיים תותבות (פרותזות) והוא נחשב לספק טכנולוגיה מסייעת. דוגמאות למיישרים: מחוך המפריע לאדם עם דיסק פרוץ להניע את גבו באופן לא בריא והתקן "רגל-עקב-שוק" - התקן המחליף את פעולתה של רצועה קרועה בייצוב הקרסול.

חבישות המשלימות או מחליפות ניתוחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חבישת נקז ריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגמה לחבישה כזו היא שסתום אשרמן וגזה וזלין. כאשר יש פציעה בחזה (כגון דקירה) אשר חדרה אל הקרום שבין בית החזה לבין הריאות, וחדר אוויר לרווח הזה, נוצר קושי גדול לנשום (מפני שפעולת הנשימה תלויה בוואקום שיש בין הקרומים). לצורך טיפול במצב כזה נהגו בעבר להצמיד פד גזה (פיסת בד עבה וספוגית) ספוג בוזלין אל הפצע, ולהדביקו משלושה כיוונים סביב שסתום חד כיווני שהוחדר באמצעות ניתוח בזק. שסתום זה אִפשר לאוויר להתנקז מן הקרומים אך לא יכול להיכנס חזרה. כיום, התווסף לציוד העזרה הראשונה הבסיסי שסתום הנקרא שסתום אשרמן שהוא בעצם מדבקה שעליה שסתום חד כיווני. את המדבקה מדביקים על החתך ובכך יוצרים את הפעולה הרצויה.

חבישה לקיבוע צינורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשמפנים פצוע שקיבל טיפול החייאתי ראשוני שכולל החדרת או חיבור צינורות לגופו (עירוי, קטטר זונדה, קטטר פולי, טרוקר, טובוס ועוד) יש סכנה שצינורות אלה יתלשו בזמן פינוי הפצוע למקום בו הוא אמור לקבל המשך טיפול. לכן יש לקשור ולהדביק את הצינורות האלה אל גוף הפצוע בקיבוע הקרוי "קיבוע אדי" הנעשה בעזרת תחבושת וסרט דביק.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.