טלנור

**טלנור**
**Telenor**
נתונים כלליים
בורסה	הבורסה לניירות ערך באוסלו (TEL)
תקופת הפעילות	1855–הווה (כ־169 שנים)
חברות בנות	טלנור סרביה; Yettel Bulgaria; One Montenegro; Telenor Denmark; Yettel Hungary; Telenor Broadcast Holding; DNA; Telenor Cinclus; Telenor Infra; ATOM; Telenor India; Talkmore; Telenor Sweden; Telenor Maritim Radio; DTAC; Telenor Pakistan; Nordix Data ;
מיקום המטה	בארום
ענפי תעשייה	תעשיית הטלקומוניקציה
מוצרים עיקריים	טלפון קווי, דואר אלקטרוני, mobile broadband, IPTV, ספק שירותי הזרמת מדיה, טלפוניה סלולרית, גישה לאינטרנט, תקשורת מבוססת סיב אופטי
הכנסות	113,700,000,000 כתר נורווגי (נכון ל־2019)
רווח תפעולי	18,848,000,000 כתר נורווגי (נכון ל־2018)
יו"ר	Gunn Wærsted
מנכ"ל	Sigve Brekke
עובדים	20,000 (נכון ל־2020)
	www.telenor.com

טלנור (Telenor ASA) הוא תאגיד טלקומוניקציה רב-לאומי נורווגי אשר רובו בבעלות המדינה. זו אחת מחברות הסלולר הגדולות בעולם עם פעילות ברחבי העולם, בעיקר בסקנדינביה ובאסיה. היא מספקת שירותי אינטרנט וטלוויזיה בארבע מדינות נורדיות. טלנור בעלת ברשתות ב-8 מדינות.^[1]

החברה נסחרת בבורסה לניירות ערך של אוסלו ובעלת שווי שוק של 225 מיליארד כתר נורווגי מה שהופך אותה לחברה השלישית בגודלה הנסחרת בבורסה באוסלו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלגרף[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלנור החלה את דרכה בשנת 1855 כמונופול ממשלתי של שירותי טלגרף בשם Telegrafverket. התכנית לטלגרף הנורווגי הראשון יצאה לדרך בשנת 1848 בתוך הצי המלכותי הנורווגי, אך עד 1852, התוכניות היו פומביות והפרלמנט של נורווגיה החליט על תוכנית לבניית מערכת טלגרף בכל המדינה. Televerket החלה בחיבור של כריסטיאניה (כיום אוסלו) לשוודיה (נורווגיה הייתה באותה תקופה באיחוד עם שוודיה) וכן כריסטיאניה ודראמן. עד 1857 הגיע הטלגרף לברגן בחוף המערבי דרך סורלנדט בחוף הדרומי, וב-1871 הגיע לקירקנס בחוף הצפוני הרחוק. ב-1867 הוקמו חיבורי כבלים לדנמרק וב-1869 לבריטניה. הטלגרף היה חשוב ביותר עבור הצי הסוחר אשר כעת היה יכול להשתמש בטלגרף החשמלי על מנת לתקשר באופן מיידי בין מקומות שונים, ולקבל יתרון חדש לגמרי לטובת לוגיסטיקה.

טלפון[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירות הטלפון הראשון בנורווגיה החל ב-1878 בין ארנדל לטבדסטרנד, בעוד שירות הטלפון הבינלאומי הראשון בין כריסטיאניה לסטוקהולם החל ב-1893. ב-1920 החל תהליך אוטומציה של מערכת הטלפוניה אשר הושלם ב-1985. ב-1946 הוצע שירות הטלקס הראשון, וב-1976 הופעלו חיבורי טלפון לווייניים לצי הסוחר הנורווגי, אשר היה בזמנו הגדול בעולם ולאסדת נפט בים הצפוני. זו הייתה ההתחלה של ההתחלה של אינמרסט, והדבר היווה את הצעדים הראשונים לדיגיטליזציה של רשת הטלפון בשנים 1980–1985.

החברה הציעה את מערכת הטלפון רדיו-נייד הראשונה שלה ב-1966, והוחלפה במערכת ה-NMT האוטומטית ב-1981 וב-NMT-900 המשופרת ב-1986. נורווגיה הייתה המדינה הראשונה שקיבלה מערכת טלפון נייד אוטומטית. מערכת ה-GSM הדיגיטלית נכנסה לשימוש ב-1993. הדור השלישי של טכנולוגיה ניידת עם מערכת UMTS החל לפעול במלואו בשנת 2004. טלנור ווואווי ערכו בדיקה מוצלחת של רשת 5G עם מהירויות של 70 Gbit/s בסביבת מעבדה.^[2]

הפחתת רגולציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1969 שינה התאגיד את שמו ל-Televerket. בשנת 1994, הוקמה נורווגיה טלקום כתאגיד ממשלתי. הרגולציה במגזר הטלקום בנורווגיה הוסרה בשלבים בין 1994 ל-1998. ניסיון למזג את טלנור עם מקבילתה בשוודיה, Telia, נכשל ב-1999, בעוד שניהם עדיין היו בבעלות הממשלות שלהם. ב-4 בדצמבר 2000, החברה הופרטה חלקית ונרשמה בבורסת אוסלו ובנאסד"ק. נכון לשנת 2014, ממשלת נורווגיה מחזיקה ב-53.97% ממניות טלנור ישירות ועוד 4.66% דרך קרן הפנסיה של נורווגיה.^[3]

במחצית השנייה של שנות ה-90, החלה טלנור בפעילות סלולרית במדינות אחרות: רוסיה (1994), בנגלדש, יוון, אירלנד, גרמניה ואוסטריה (1997), אוקראינה (1998), מלזיה (1999), דנמרק ותאילנד (2000), הונגריה (2002), מונטנגרו (2004), פקיסטן (2004), סלובקיה, צ'כיה, סרביה (2006), מיאנמר (2014). הפעילות ביוון, אירלנד וגרמניה נמכרה ב-1999–2000 והרווחים הושקעו מחדש בשווקים מתעוררים. באוקטובר 2005, טלנור רכשה את וודאפון שוודיה, ושינתה באפריל 2006 את השם לטלנור.

טלנור החלה לפעול גם בהודו, אך ב-2017 נאלצה לסגת עם הפסדים כבדים.

במרץ 2018 מכרה טלנור את עסקיה בדרום מזרח אירופה (בולגריה, הונגריה, מונטנגרו וסרביה) לקבוצת PPF תמורת סכום של 2.8 מיליארד יורו על מנת להתמקד יותר באסיה ובשוק הנורדי.

בשנת 2019, טלנור קנתה את DNA, מפעילת הסלולר השלישית בגודלה בפינלנד.^[4]

שירותים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלנור מציעה מגוון של שירותי טלקומוניקציה במדינות הנורדיות, כולל טלפוניה ניידת ונייחת, גישה לאינטרנט וכן גישה ותכנים לטלוויזיה בכבלים. טלנור עדיין נותרה השחקן הגדול ביותר בנורווגיה למרות התחרות.

שידורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Canal Digital היא חברת בת בבעלותה המלאה של טלנור, היא מפיצת תוכן טלוויזיה באזור הנורדי עם כ-2.7 מיליון לקוחות נכון ל-2011. ב-13 באפריל 2021 הושלם המיזוג של Canal Digital ו-Viasat באלנטה.

צי לוויינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה החל להשתמש בלוויינים בשנת 1992 כאשר רכזה מחברה בריטית לוויין Marcopolo 2 ושינתה את שמו ל-Thor 1. הלוויין העביר שידורי טלוויזיה לאזור סקנדינביה ופעל עד לשנת 2003.

בהמשך שוגרו לוויינים נוספים לסדרה זו. חלק של יכולת לוויין Intelsat 10-02 שנמצא בבעלות אינטלסט מנוצל על ידי "טלנור" תחת שם מסחרי "Thor 10-02".