יוסף מילוא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוסף מילוא, 1946

יוסף ("פפו") מילוא (פָּסוֹבסקי) (29 במאי 19162 בפברואר 1997) היה שחקן ובמאי ישראלי, ממייסדי התיאטרון הקאמרי, חתן פרס ישראל לתיאטרון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילוא נולד בשם יוסף פסובסקי בעיר פראג שבאימפריה האוסטרו-הונגרית (לאחר מלחמת העולם הראשונה בירת צ'כוסלובקיה), בנם של חיה לבית צקנדורף וגבריאל ריכרד פסובסקי, מהנדס בניין, מבוני תל אביב הקטנה בשנות ה-20 והיו"ר-המייסד של אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים בישראל בשנת 1920 עלה לארץ ישראל עם משפחתו, שהתיישבה בתל אביב. ב-1929 שבה המשפחה לפראג, וכעבור כחמש שנים חזרה לארץ. בשנת 1934 סיים את לימודיו בגימנסיה העברית הרצליה תל אביב. נישא לימימה, בתה של שושנה פרסיץ.

את ראשית צעדיו על הבמה עשה בלהקה דרמתית של ה"מכבי" בחיפה. ב-1939 פגש אביו, שכיהן כיו"ר ארגון עולי צ'כוסלובקיה בארץ, את ד"ר פאול לוי, שהצליח להבריח מצ'כוסלובקיה את תיאטרון המריונטות שלו לפני הפלישה הגרמנית. הלה חיפש אדם שיפעיל את המריונטות, ופסובסקי הציע את בנו יוסף.‏[1] מילוא שימש קריין-יחיד ועורך אמנותי ב"להקת העץ" של לוי, ובה הכיר מקרוב בעיות של בימוי, היגוי וקריינות. הוא השתתף ב"המטאטא" במשך כשנתיים, ובשנת 1944 ייסד ביחד עם אחרים, בהם אשתו ימימה מילוא, להקת תיאטרון שהפכה לימים להיות התיאטרון הקאמרי.

היה במאי יחיד כמעט של תיאטרון הקאמרי במשך חמש השנים הראשונות להקמתו. משכך, ביים מחצית מחזותיו, עשרים וחמישה במספר.

בשנות ה-50 שימש כבמאי אורח ב"שאושפילהאוס" בציריך, שבו ביים את "מותו של סוכן" של ארתור מילר ואת "ז'אן ד'ארק".

ב-1961 ייסד את תיאטרון חיפה.

בשנת 1967 ביים את סרטו היחיד, "הוא הלך בשדות", על פי סיפור מאת משה שמיר, בכיכובם של אסי דיין ואיריס יטבת. הסרט היה לאירוע גדול בשעתו, אך המבקרים היו חלוקים באשר לאיכותו. בראשית שנות התשעים בלט מילוא בתפקיד מרגש בסרטו של איתן גרין "עד סוף הלילה", ובו שוב גילם את אביו של אסי דיין, כפי שעשה בסרטו שלו - "הוא הלך בשדות".

בשנת 1968 זכה בפרס ישראל על פועלו בתחום התיאטרון.

בשנת 1981 התאלמן מגרושתו (מאשתו) ימימה. בערוב ימיו נישא לאביטל מילוא הצעירה ממנו בעשרות שנים שעדיין חיה ומתגוררת ברחוב סוקולוב בתל אביב. יוסף מילוא נפטר בשנת 1997, בגיל 80. הניח אחריו את בתו היחידה, הציירת אורנה מילוא, ונכדה, ימימה.

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיאטרון הקאמרי מחלק פרס שנתי לזכרו, המוענק לבמאי המצטיין. החל מינואר 2009 האולם הגדול של תיאטרון הקאמרי נקרא על שמו. זהו אולם התיאטרון השני בישראל שקרוי על שמו של מילוא. קדם לו האולם הגדול של תיאטרון חיפה.

הצגות שביים בתיאטרון הקאמרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצגות שביים בתיאטרון הבימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצגות שביים בתיאטרון חיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצגות שביים בתיאטרון הילדים ונוער של אורנה פורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים ומחזות שכתב עיבד וערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ‫מות דנטון, מחזה מאת גאורג ביכנר, עיבד ותרגם יוסף מילוא, תל אביב, שנות הששים.
  • מחברות החשק, קומדיה המבוססת על סיפורי-עגבים עבריים מימי הביניים ומן הרנסאנס, המחזה דן אלמגור ויוסף מילוא, שירים - דן אלמגור, בימות, תל אביב, תשל'א 1971.
  • תעלולי נישואין, על-פי המחזה העברי הראשון "צחות בדיחותא דקידושין" מאת יהודה סומו איש מנטובה, מהתלה בשני חלקים, מעובדת, משוכתבת ומבויימת בידי יוסף מילוא, התיאטרון העירוני חיפה, שנות השמונים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

‫* בנימין תמוז (עורך), ספר התיאטרון הקאמרי בחג העשור: 1944–1954, תל אביב: דפוס הארץ, תשט"ו.

  • יוסף מילוא, 'התיאטרון - מקומו ומיקומו בחברה הישראלית', מגוון: לשאלות מדינה וחברה 17 (תשל"ז 1977).
  • דורית ירושלמי, 'יוסף מילוא: התשוקה לעונג, תיאטרון 1, 3 (תש"ס), 90–97.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]