יוסף מילוא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוסף מילוא, 1946

יוסף ("פפו") מילוא (29 במאי 19162 בפברואר 1997) היה שחקן תיאטרון ובמאי תיאטרון ישראלי, ממייסדי התיאטרון הקאמרי. חתן פרס ישראל לתיאטרון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילוא נולד ב-1916 בעיר פראג שבאוסטריה (לאחר המלחמה בירת צ'כוסלובקיה) בשם יוסף פסובסקי, בנם של חיה לבית צקנדורף וגבריאל ריכרד פסובסקי, מהנדס (נשיא אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים בישראל).‏[1] בשנת 1920 עלה לארץ ישראל עם הוריו. בשנת 1934 סיים את לימודיו בגימנסיה הרצליה בתל אביב. נישא לימימה, בתה של שושנה פרסיץ.

את ראשית צעדיו על הבמה עשה בלהקה דרמתית של ה"מכבי" בחיפה. מאוחר יותר, שימש קריין-יחיד ועורך אמנותי ב"להקת העץ" של ד"ר פ' לוי. ב"להקת העץ" הכיר זה מקרוב בעיות של בימוי, היגוי וקריינות. הוא השתתף ב"המטאטא" במשך כשנתיים ובשנת 1944 ייסד ביחד עם אחרים, בהם אשתו ימימה מילוא, להקת תיאטרון שהפכה לימים להיות התיאטרון הקאמרי.

היה במאי יחיד כמעט של תיאטרון הקאמרי במשך חמש השנים הראשונות להקמתו. משכך, ביים מחצית מחזותיו, עשרים וחמישה במספר.

בשנות החמישים שימש כבמאי אורח ב"שאושפילהאוס" בציריך, בו ביים את "מותו של סוכן" של ארתור מילר ואת "ז'אן ד'ארק".

ב-1961 ייסד את תיאטרון חיפה. בשנת 1967 ביים את סרטו היחיד "הוא הלך בשדות" על פי סיפור מאת משה שמיר.

בשנת 1968 זכה בפרס ישראל על פועלו בתחום התיאטרון.

בשנת 1981 התאלמן מאשתו ימימה. יוסף מילוא נפטר בשנת 1997, בגיל 81. הניח את בתו היחידה, אורנה מילוא, ציירת, ונכדה, ימימה.

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיאטרון הקאמרי מחלק פרס שנתי לזכרו, המוענק לבמאי המצטיין. החל מינואר 2009 האולם הגדול של תיאטרון הקאמרי נקרא על שמו. זהו אולם התיאטרון השני בישראל שקרוי על שמו של מילוא. קדם לו האולם הגדול של תיאטרון חיפה.

הצגות שביים בתיאטרון הקאמרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצגות שביים בתיאטרון הבימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצגות שביים בתיאטרון חיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצגות שביים בתיאטרון הילדים ונוער של אורנה פורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים ומחזות שכתב עיבד וערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ‫מות דנטון, מחזה מאת גאורג ביכנר, עיבד ותרגם יוסף מילוא, תל אביב, שנות הששים.
  • מחברות החשק, קומדיה המבוססת על סיפורי-עגבים עבריים מימי הביניים ומן הרנסאנס, המחזה דן אלמגור ויוסף מילוא, שירים - דן אלמגור, בימות, תל אביב, תשל'א 1971.
  • תעלולי נישואין, על-פי המחזה העברי הראשון "צחות בדיחותא דקידושין" מאת יהודה סומו איש מנטובה, מהתלה בשני חלקים, מעובדת, משוכתבת ומבויימת בידי יוסף מילוא, התיאטרון העירוני חיפה, שנות השמונים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

‫* בנימין תמוז (עורך), ספר התיאטרון הקאמרי בחג העשור: 1944–1954, תל אביב: דפוס הארץ, תשט"ו.

  • יוסף מילוא, 'התיאטרון - מקומו ומיקומו בחברה הישראלית', מגוון: לשאלות מדינה וחברה 17 (תשל"ז 1977).
  • דורית ירושלמי, 'יוסף מילוא: התשוקה לעונג, תיאטרון 1, 3 (תש"ס), 90–97.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]