יעקב דה האז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יעקב דה האז (סביבות 1900)
יעקב דה האז - שילוט רחוב בצפון תל אביב

יעקב דה האז (Jacob de Haas;‏ 1872 לונדון, אנגליה - 22 במרץ 1937 ניו יורק, ארצות הברית) היה יהודי חסידי בריטי, עיתונאי, סופר ופעיל ציוני מלונדון.

דה האז היה מראשוני התומכים בקריאתו של הרצל וממשתתפי הקונגרס הציוני הראשון. הוא שימש כיועצו של הרצל בעת ביקורו הראשון בלונדון ב-1896[1]. לקראת הקונגרס הציוני הראשון בבזל גייס הרצל את דה האז לפעול בקרב חובבי ציון על מנת להכין את הקונגרס בקרב יהדות אנגליה. בהמשך השתתף דה האז בקונגרס כנציג יהדות אנגליה (יחד עם אפרים איש כישור). במסגרת פעילותו בקונגרס נבחר דה האז לוועדת ההתיישבות ועסק בהקמת הבנק היהודי אוצר התיישבות היהודים שעל יסודו הוחלט ב-1898 בקוגרס הציוני השני.

בשנת 1902 נענה דה האז לפנייתו של הרצל לנטוש קריירה עיתונאית מבטיחה בלונדון ולעקור לארצות הברית כדי להפיץ גם לשם את בשורת הציונות. דה-האז התיישב בבוסטון והפך לעורך "המכבי" (The Maccabaean(אנ')) ולמזכיר הארגון הציוני.

דה האז המשיך בפעילותו הציונית עוד מספר שנים ואף השתתף במספר קונגרסים ציוניים נוספים. לאחר פטירתו של הרצל ב-1904 התאכזב דה האז מהשינוי של התנועה הציונית לכוון של ציונות מעשית בהובלת תנועת חובבי ציון וב-1911 החליט להתרחק מפעילות ציבורית. דה האז חזר לפעילות ציבורית בארצות הברית ב-1915 עם עלייתו של לואי דמביץ ברנדייס, משפטן יהודי אמריקאי בכיר, להנהגת התנועה הציונית בארצות הברית. היכרותו של דה-האז עם ברנדייס החלה לאחר הגעתו של דה האז לארצות הברית והוא זה שקירב את ברנדייס לעקרונות הציונות ולבסוף גם הוביל אותו להתגייסות מלאה לפעילות הציונית האמריקאית. ב-1917 היה בין הגורמים (יחד עם ברנדיס ואליהו זאב לוין אפשטיין) שפעלו אצל הנשיא וודרו וילסון לאשר את הניסוח של הצהרת בלפור.

בעקבות פרסום הצהרת בלפור, החל מ-1919 סכסוך בין ברנדייס לחיים ויצמן על יחסה של הציונות לאנגליה שבסופו "ניצחה" דרכו של ויצמן וברנדייס ועוזרו דה האז נדחקו מהנהגת התנועה הציונית‏[2]. בכאב לב חווה דה האז לא רק את הרחקתו מהעשיה אלא גם את ההתנהלות של ההסתדרות כנגד תנועות ציוניות אחרות. סלידתו של דה האז באה לשיאה בשיבושי הצדק שאירעו במשפט סטבסקי ורוזנבלט שהואשמו ברצח חיים ארלוזורוב. ב-1935 ביקר זאב ז'בוטינסקי בארצות הברית ואז השתכנע דה האז סופית והצטרף דה האז לתנועה הרוויזיוניסטית. במעשהו זה הפך למוקצה ונדחק מחוץ לזירת הפעילות הציונית המרכזית. כאות הערכה על הצטרפותו לתנועה, מינה ז'בוטינסקי את דה האז לתפקיד "נשיא" קונגרס וינה שבו התכנסה ב-1935 ההסתדרות הציונית החדשה.

דה האז נפטר בניו יורק ב-1937

ב-1938 הוקמה בבאר יעקב פלוגת בית"ר שנקראה "פלוגת העבודה ע"ש יעקב דה האז"‏[3]

בתו של דה האז היא עורכת דין מוושינגטון בשם פלורנס דה האז דמביץ (אשתו של איש הציבור לואיס מ. דמביץ).

על שמו של דה האז נקראו רחובות בתל אביב וירושלים.

ספרו שתורגם לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בפגישה זו מינה הרצל את דה האז ל"מזכיר כבוד לארצות הדוברות אנגלית"
  2. ^ ברנדייס ודה האז דגלו בשיתוף פעולה מלא עם אנגליה בעוד שויצמן שאף לשתף מדינות אחרות במפעל הציוני
  3. ^ פלוגת עבודה בבאר יעקב באתר הצנחנים