אוצר התיישבות היהודים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המוסדות הציוניים עד מלחמת העולם הראשונה

אוצר התיישבות היהודיםראשי התיבות: אוה"ה, באנגלית: Jewish Colonial Trust או JCT/יק"ט) היא חברת אחזקות בענף הבנקאות הנסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב. בראשית המאה, מניות החברה נמכרו ליהודי התפוצות. חלקם נפטרו או נספו בשנות השואה. כיום 24.8% ממניות החברה מוחזקות בידי החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה, 15.8% בידי האפוטרופוס הכללי, 17.6% בידי ההסתדרות הציונית, והיתרה מוחזקת על ידי הציבור וגופים מוסדיים.[1] חברת אוצר התיישבות היהודים מחזיקה 4.97% ממניות בנק לאומי לישראל (נכון ל-1/2014). היא נשלטת על ידי ההסתדרות הציונית העולמית.

שטר מניה למוכ"ז של אוצר התיישבות היהודים

רעיון האוצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקונגרס הציוני שהתכנס בשנת 1898 בבזל החליט לייסד בנק עברי, "בית אוצר התיישבות היהודים", בהון רשום של 2 מיליון ליש"ט, סכום גדול באותם הימים. ייתכן שהרצל וחבריו לדרך ביקשו לחקות את הברון מוריס הירש שהקים חברה בשם דומה, "החברה להתיישבות יהודית" (יק"א), שנועדה לממן התיישבות יהודים בארגנטינה. הייתה בכך גם תשובה לנדיבותו של הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד הצרפתי. הרצל טען: "המתיישב בארץ ישראל זקוק לאשראי ולא לנדבה". בסיכומו של דבר, הבנק נועד להיות כלי שרת לעבודה פוליטית ומעשית בארץ ישראל ובהגדרתו של מנהלו הראשון, זלמן דוד ליבונטין:

Cquote2.svg

להקים מוסד חוקי להסתדרות הציונות שכוחו יפה לבוא במשא ומתן על חברות וממלכות, למען לרכוש בדרך רשמית לעם ישראל רישיונות, זכויות וקונצסיות, הדרושים להתיישבותינו בארץ אבותינו. וכן להשיג אמצעים כספיים לעבודות ציבוריות שיאפשרו התיישבות רחבה כאשר תבוא העת לכך ויוכשרו התנאים.

Cquote3.svg

מכל מקום, מייסדי הבנק, בהם דוד וולפסון והבנקאי ההולנדי יעקובוס קאן, סברו כי בסכום זה ניתן יהיה לרכוש את ארץ ישראל מאת הסולטאן הטורקי. הסכום שראשי הציונות הצליחו לגייס בסופו של דבר היה 250,000 ליש"ט והוא הספיק להם על מנת לצאת לדרך.

בין השאר, אחד הרעיונות היסודיים היה שהחברה תרכוש מהיהודים, מאזור מסוים, העומדים לעלות לארץ ישראל, את נכסי דלא ניידי שלהם. זאת, על מנת למנוע מהעולים הפוטנציאליים מכירה בהולה של נכסיהם לשאר תושבי האזור בהפסדים. בזמן הביניים, עד למכירה הסופית של הנכסים בארצות המגורים הישנות, החברה תממן לעולים החדשים את העלייה לארץ ישראל ואת בניית בתיהם החדשים בארץ. כך החברה תספק לעולים הגנה מפני איבוד רכושם ותעודד את העלייה לארץ ישראל. רעיון דומה הוצע ליהודי פולין, וכן בוצע בשנת 1933 בקשר ליהודי גרמניה על ידי הקמת חברת העברה על ידי בנק אנגלו-פלשתינה.

תקנות הבנק אושרו בלונדון. אחרי האישור נשלחו כרוזים ומודעות ליהודי העולם, בהצעה להשתתף ביסוד המוסד הכספי על ידי קניית מניותיו. את המניות קנו רבים בסכומים קטנים. היו שסברו כי בעת קיבוץ הגלויות יינתן משפט הבכורה לבעלי המניות. מניה אחת נמכרה ב-80 תשלומים, וכך יכלו גם יהודים חסרי אמצעים לרכוש מניות.

זלמן דוד ליבונטין שהיה אז מנהל בנק רוסי ("הבנק המינסקאי למסחר"), אחרי ש-17 שנים קודם ייסד את ראשון לציון, הוזמן על ידי בנימין זאב הרצל לנהל את הבנק החדש. הוא קיבל את הניהול בתנאי שכאשר יוקם הסניף הראשון בארץ ישראל הוא יוצב להיות מנהלו וכך היה.

השליטה בחברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היות שבכוונת בנימין זאב הרצל היה למכור את המניות בקרב יהודי העולם, עלתה השאלה בידי מי תהיה השליטה בפועל. שכן, לא ניתן היה לכנס אסיפה של בעלי מניות, בוודאי לא באותם הימים ומי שיבוא לאסיפה עלול היה להשתלט על ארץ ישראל.

נקבע כי מאה מניות המייסדים יהיו בידי "המועצה" ובה 23 נגידים מנציגי ההסתדרות הציונית. בפועל, מספר החברים היה נמוך בהרבה. במקרה של פטירת אחד מחבריה, שאר החברים בחרו חברים נוספים. "המועצה" בחרה מתוכה שני "גוברנורים" אשר נכחו בישיבות מועצת המנהלים של הבנק והייתה להם זכות וטו. בפועל, בסוף תקופת קיומה של ה"מועצה", היא מנתה חברים בודדים, מבוגרים מאוד בגילם. באורח מעשי, השליטה עברה להנהלת הבנק. ה"מועצה" התכנסה רק במקרים שהיה הכרח לכנסה ופעלה לפי המלצות מנהלי הבנק.

בשנת 2007 לאחר סכסוך משפטי, הועברו מניות המייסדים שמחזיקים בשליטה בחברה, מהמועצה לרשות ההסתדרות הציונית‏[2], והיא שולטת כיום בחברה.

הקמת אפ"ק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסכום שהחברה גייסה נפתח עסק בנקאי בלונדון. העסק לא נחל הצלחה רבה. השקעתו החשובה נעשתה בשנת 1902 כאשר הוחלט להקים את "החברה האנגלו-פלסטינית" (Anglo-Palestine Company) אשר תהפוך למוסד כספי, בנק אנגלו-פלשתינה, הוא א.פ.ק בקרב אנשי היישוב. בראשה הועמד זלמן דוד ליבונטין, מראשי המתיישבים בארץ ישראל, לשעבר ממייסדי ראשון לציון. לבונטין הגיע לארץ ישראל וביום ב' באב תרס"ו, 21 ביולי 1903, נפתח הסניף הראשון של הבנק בעיר הנמל יפו, שהייתה העיר המסחרית החשובה ליישוב היהודי בארץ ישראל (המבנה נמצא עד היום ברחוב יפת 14 ונושא עליו שלט בהתאם).

מבנה החברה והבעלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת ייסודה, התאגדה החברה בבריטניה בשם Jewish Colonial Trust ונרשמה כמוסד כספי. ב-1 בינואר 1934 חדל אוצר התיישבות היהודים לפעול כמוסד כספי בבריטניה והפך להיות חברת אחזקות בעלת שליטה בבנק אנגלו-פלשתינה ואחר כך בבנק לאומי לישראל עד שנת 1983. ב-1936 החלו להסחר מניות החברה בלשכת החליפין לניירות ערך, קודמתה של הבורסה לניירות ערך בתל אביב.

בשנות החמישים, הועברו נכסי ופעילות החברה לחברה ישראלית שנקראה אוצר התיישבות היהודים‏[3], ובעלי המניות פדו את מניותיהם במניות החברה החדשה. מכיוון שנותרו מניות רבות שלא נפדו, רובם של יהודים שנספו בשואה, הוקמה בסוף שנות החמישים "חברת יקט לנאמנות בע"מ" (תרגום של JCT), ואליה הועברו כל המניות שלא נפדו שהגיעו ל-40.5% מסך מניותיה של חברת אוה"ה‏[4]. בשנת 2007, בעקבות ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא איתור והשבת נכסים של נספי השואה, הועברו רוב המניות שהיו בידי יקט לרשות החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה, כאשר בידי יקט נותרו 15.8% ממניות אוה"ה שהועברו גם הם בהמשך לרשות האפוטרופוס הכללי.

לאחר משבר מניות הבנקים בשנת 1983, התברר לציבור שהחברה נוהלה בפועל על ידי הנהלת בל"ל. הנהלת הבנק דאז בראשות המנכ"ל, ארנסט ישראל יפת, נהגה, כמקובל באותם הימים, לווסת את המסחר במניות הבנק, כדי שמחירן יעלה בהדרגה והציבור יתיחס למניות כהשקעה בטוחה. עקב תנועת מכירות חריגה במיוחד לא עלה בידי הבנקים לייצב את מחירי המניות והבנקים פנו לממשלת ישראל לסיוע. נקבע הסדר מניות הבנקים, בעקבות המשבר, כדי להבטיח את אינטרס בעלי המניות מהציבור. מניות בל"ל, שהוחזקו בידי אוצר התיישבות היהודים, הועברו לרשות מדינת ישראל ובכך השליטה עברה מ"המועצה" לבעל המניות הגדול, שעתה היה ממשלת ישראל.

החברה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום החברה מעסיקה 2 עובדים בלבד, אך מאחר שהיא עדיין מחזיקה כ-5% ממניות בנק לאומי, שווי השוק של החברה הוא מעל ל 650 מיליון ש"ח (1/2014).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לאחר השואה התברר כי חלק ניכר מבעלי המניות לא ניתנים לאיתור. רשימה שלהם פתוחה לציבור, אשר יכול לתבוע את ירושתו: http://www.justice.gov.il/MOJHeb/ApotroposKlali/GiluiVnihuRehush/JCT.
  2. ^ ארנון בן יאיר, עקב כוונת הסוכנות וההסתדרות הציונית לממש את חלקן בבנק לאומי - סכסוך התגלע בינן לבין חברת אוצר ההתיישבות, באתר TheMarker‏, 1 במאי 2007
  3. ^ חברת האם של אפ"ק תיהפך לישראלית, על המשמר, 25 באוקטובר 1955
  4. ^ שמעון כהן, ‏מליונים מהבנק שהקים הרצל - לניצולי שואה, באתר ערוץ 7, 24 בדצמבר 2007