יעקב משורר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יעקב משורר
1935 –‏ 2004 (בגיל 69)
Ya'akov Meshorer.jpg
תרומות עיקריות
מחקר מטבעות ארץ ישראל

יעקב משורר (ט"ו באב תרצ"ה 14 באוגוסט 1935 - 23 ביוני 2004) היה מומחה ישראלי לנומיסמטיקה ובמיוחד במטבעות ארץ ישראל, שימש כאוצר ראשי לארכיאולוגיה במוזיאון ישראל בירושלים, וכיהן כפרופסור במחלקה לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב משורר נולד לאמו זמירה למשפחת מני מחברון; נכדתו של הרב אליהו מני, רב הקהילה היהודית בחברון במחצית השנייה של המאה ה-19. אביו, אבא זינגרמן עלה לארץ ב-1925, מהעיירה סרנה בצפון אוקראינה, אז פולין.

משורר נולד כתאום זהה לאחיו אשר. המשפחה התגוררה בשכונת רחביה, ולאחר מכן בשכונת מחניים, ליד סנהדריה בירושלים. בשיטוטיו בשדות הסמוכים התוודע לנושא המטבעות כשמצא מטבעות מתקופת בית שני.

בירושלים, היו אתרי עתיקות רבים סמוכים ופתוחים למשוטטים, ומטבעות קדומים טמונים בשפע באדמותיה. הילדים שטיילו בהם נהגו לאסוף חרסים, אבני צור ומטבעות: "השדות שמצפון לביתנו וממזרח לו, חורשת שנלר ושפע המערות העתיקות שנקרו על דרכנו, שימשו לנו מגרש משחקים אדיר בממדיו ועשיר בהפתעותיו. בהליכה התכופה לנגריה של אבא דרך שדה פתוח פגשנו מערות מופלאות מעוטרות וחצובות היטב - הלוא הן "קברי הסנהדרין" ... נהגנו למלא את כיסנו גם אבנים, חרסים ואבני צור, וגם מטבעות עתיקים שהיו פזורים בכמות לא מבוטלת בשדות תל ארזה, רובם מתקופת אלכסנדר ינאי. ל"ציד מטבעות" נהגנו לצאת בייחוד לאחר הגשם, שאז נשטפת האדמה והמטבעות הטמונים בה נחשפים. פעם אחת, לאחר סיור בשדה, כאשר ניקיתי את נעליי מהבוץ שדבק בהם, מצאתי מטבע בבוץ שהסרתי מן הנעל!"[1]

אביו נהג לטייל עמו ועם אחיו התאום ל"מוזיאון לעתיקות היהודים" של האוניברסיטה העברית בהר הצופים, ל"מוזיאון לפולקלור" במגדל דוד, ולמוזיאון רוקפלר, שבו נמצא אוסף עתיקות גדול, מדי שבת בשבתו. בנוסף, מצויים היו בירושלים של ילדותו ונערותו, מלומדים ומומחים שדלתם פתוחה לתלמידים צעירים ולחובבים; בהם: החוקר מרדכי נרקיס שניהל את "בית הנכות בצלאל" או "מוזיאון בצלאל". יעקב נהג לבקר אותו עם אביו ואחיו בשבתות. נרקיס פתח להם צוהר אל האוסף בהנהלתו ואל הספרים המתאימים בספריית בית הנכות. במקביל, למד משורר בגימנסיה רחביה. את שירותו המבצאי עשה במסגרת הנח"ל, ואחר כך הצטרף לקיבוץ חצרים. משורר עזב את הקיבוץ כדי ללמוד באוניברסיטה העברית היסטוריה וארכיאולוגיה. לאחר סיום לימודי הדוקטורט הפך לאוצר מחלקת המטבעות במוזיאון ישראל, שהפכה לגדולה מסוגה בעולם בנושא מטבעות עבריים וארץ ישראליים עתיקים.

מספריו (מבחר)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אוצר מטבעות היהודים : מימי שלטון פרס ועד מרד בר כוכבא, ירושלים : הוצאת יד יצחק בן צבי, תשנ"ח 1997. ‬
  • אמצעי תשלום קדומים, משקלות ומטבעות, (עורך: רוני רייך), חיפה : מוזיאון ראובן ועדית הכט - אוניברסיטת חיפה, תשנ"ח 1998. ‬
  • עם רחל חכליל, חפצים נבחרים מאוסף מוזיאון ראובן ועדית הכט,‫ חיפה : מוזיאון ראובן ועדית הכט - אוניברסיטת חיפה, תשמ"ו 1986. ‬
  • טביעת המטבעות בימי קדם, (עורכת: אפרת כרמון), ירושלים : מוזיאון ישראל, תש"ל 1970. ‬
  • הכרונולוגיה של מטבעות הנבטים, ירושלים : חמו"ל, 1970. ‬
  • ‫עם שמעון רובינשטיין, מטבעות, מידות ומשקלות : מראשית המאה ה-19 ועד לתקופת המעבר מהשלטון הטורקי לבריטי בארץ ישראל, ירושלים : (הוצאת ש’ רובינשטין), 1997.
  • מטבעות ערי ארץ-ישראל ועבר-הירדן בתקופה הרומית, ירושלים : מוזיאון ישראל, 1984.
  • מטבעות עתיקים, ירושלים : הוצאת כתר, 1979. ‬
  • הצד השלישי של המטבע, (עורכת: חנה עמית), ירושלים : יד יצחק בן-צבי, תשס"ו 2006. ‬

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יעקב משורר, הצד השלישי של המטבע, עמ' 15-13.