כור תעשיות
| כור תעשיות | |
|---|---|
 |
|
| סוג: | חברה ציבורית, נסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב |
| שנת הקמה: | 1944 |
| משרד ראשי: | מגדלי עזריאלי 3, בנין משולש, קומה 43, תל אביב, ישראל |
| מייסדים: | ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, חברת העובדים וסולל בונה |
| אנשי מפתח: | יו"ר - עמי אראל מנכ"ל - רענן כהן |
| מוצרים עיקריים: | אחזקות בחברות ובהן Credit suisse, מכתשים-אגן, טלרד |
| שווי שוק: | 1.2 מיליארד ש"ח[1] |
| הכנסות: | 1.15 מיליארד ש"ח (2011) |
| רווח: | הפסד של 3.05 מיליארד ש"ח (2011) |
| דף הבית: | www.koor.com |
כור תעשיות הינה חברה ציבורית ישראלית. בראשיתו קם כזרוע התעשייתית של חברת העובדים של ההסתדרות ולאחר שנקלע למשבר חמור, עבר הבראה בידי בני גאון ונמכר למשקיעים פרטיים. כיום החברה מחזיקה במזומנים, במניות קרדיט סוויס, ובתמורת הלוואת non-recourse שנתנה חברת "כמצ'יינה" כנגד שעבוד יתרת (40%) מניות "מכתשים אגן תעשיות" המוחזקות בחברה לאחר מכירת השליטה בה, ובאחזקות נוספות שאינם מהותיות מבחינת שווי החברה.
תוכן עניינים |
הקמת כור [עריכה]
התאגיד הוקם בשנת 1944 במסגרת סולל בונה, לריכוז תעשיית חומרי הבנייה והתעשייה הכבדה והיה לזרוע התעשייתית העיקרית של חברת העובדים. מטרות כור עם הקמתו היו:
- ניצול משאבי הטבע של ארץ ישראל וחומרי הגלם המקומיים
- אספקת מקומות עבודה לוותיקים ולעולים
- שיפור מאזן התשלומים על ידי ייצור מקומי במקום הסתמכות על ייבוא
- ביסוס תעשייה צבאית עצמאית
- מסגרת הכשרה לפועלים עבריים
עד שנות השמונים [עריכה]
בשנת 1958 הפכה כור לחברה בע"מ במסגרת חברת העובדים. כחברה בחברת העובדים הייתה החברה מחויבת לעקרונות הקואופרציה ובניהם ערבות הדדית בין מפעלים כושלים, שנועדה לשמר אותם פעילים ויהי מה, הרתמות למשימות לאומיות (כגון קליטת עלייה, פיתוח הנגב ופיזור אוכלוסין) ותנאי עבודה ושכר הוגנים תוך שיתוף נציגי עובדים בהנהלה. התאגיד התנהל על ידי פוליטיקאים ועסקנים שלא ניהלו אותו לפי שיקולים כלכליים רציונליים בלבד. במסגרת זו פתח התאגיד מפעלים בעיירות פיתוח ואזורי ספר. בשנות השישים היה התאגיד הגדול והרווחי ביותר בישראל ואף פתח חברה להשקעות במדינות אפריקה. בשנים אלה גם הגדיל התאגיד את אחזקותיו בתחומי האלקטרוניקה, תקשורת והכימיה. בשנת 1973 מוזגה פעילות התעשייתית של המשביר המרכזי לתוך כור. לכור היו בשנות השבעים 100 מפעלים בארץ ו-10 בחו"ל ו-100 חברות שיווק ושירותים. החברות והמפעלים אורגנו בתשע חטיבות:
- קבוצת המתכת והפלדה שכללה, בין השאר, את חמת ארמטורות ויציקות ואת וולקן
- קבוצת הכימיה
- קבוצת מוצרי המזון והצריכה
- קבוצת החשמל והאלקטרוניקה
- קבוצת תדיראן
- החטיבה המסחרית - כור סחר בע"מ
- חטיבת הקרמיקה
- חטיבת הזכוכית
- חטיבת המלט
משבר שנות השמונים והיציאה ממנו [עריכה]
כתוצאה מניהול שלא התאים למדיניות הכלכלית הליברלית שהנהיגה הממשלה אשר הפכה את השוק הישראלי לפתוח ותחרותי, כולל הכנסת עובדים בלתי-מאוגדים לעבודה במפעלים מתחרים והורדת מגבלות ייבוא, שהגנו על מפעלי כור, נקלע התאגיד בשנת 1988 לפשיטת רגל. באותה עת הועסקו במפעלי כור כ-32,000 עובדים[2]. בני גאון נקרא להציל את התאגיד (לו קרא "מטוס המשייט בשמים ללא טייס") וביצע בו תוכנית הבראה שכללה תהליכים קשים של פיטורי עובדים (כ-30% מכלל העובדים), שינויים מבניים ומכירת חלק מהמפעלים והחברות שהצילו אותו מהתמוטטות. גאון מצא קונצרן עם חובות בסך 1.4 מיליארד דולר, בעיקר לבנק לאומי ובנק הפועלים, הון עצמי שלילי והפסדים של מעל ל-400 מיליון דולר. גאון הפך את הקונצרן שנית לתאגיד המצליח ביותר בכלכלה הישראלית, עם ערך שוק של 2 מיליארד דולר ומכירות שנתיות בערך של כ-4 מיליארד דולר. ב-1991 הפכה כור לחברה ציבורית והונפקה בבורסה לניירות ערך בתל אביב.
בהנהגת גאון החלה כור בסדרה של יוזמות משותפות עם ירדן ושותפות נוספות במדינות ערב כעומאן וקטאר והפכה לספקית הבלעדית של בטון ופלדה לרשות הפלסטינית[3]. ב-1996 נרכשה השליטה בכור על ידי קבוצת שמרוק בהנהלת סטנלי גולד. בשנת 1997 מכרה קבוצת שמרוק את מניותיה לקבוצת קלארידג' הקנדית בראשות צ'ארלס ברונפמן. כעבור פחות משנה הוחלף המנכ"ל בני גאון ביונתן קולבר, אשר גם החזיק ב-15% ממניות קלארידג' בישראל ושימש כנציגו של ברונפמן בארץ. בשנת 2006 נרכשה השליטה בכור על ידי קבוצת אי.די.בי. בראשות נוחי דנקנר.
בשנות ה-2000 השקיעה כור גם בחברות הזנק והון סיכון[4].
כור מחזיקה החזיקה בשליטתה את קונצרן התעשייה הכימית מכתשים אגן, הכולל את מפעל אגן באשדוד ומפעל מכתשים שברמת-חובב. המפעל, עוסק בייצור גנרי של מוצרים כימיים - בעיקר דשנים וחומרי הדברה ונסחרה בבורסה בתל אביב. כור מכרה את השליטה בחברה בשנת 2011 לחברת כימצ'יינה הסינית. כל מניות החברה צפויות לעבור לכימצ'יינה בתוך מספר שנים.
עד 2005 היו לכור אחזקות משמעותיות בתחום התעשייה הטכנולוגית-מתקדמת - חברת סאיטקס וחברת ציוד התקשורת ECI Telecom, אבל היא מכרה אותן, וכיום מכתשים אגן היא האחזקה העיקרית שלה בארץ, בנוסף לאחזקות קטנות ועקיפות בהייטק בקרנות הון סיכון. במקביל, רכשה כור אחזקות בחברות פיננסיות בחו"ל - ובעיקר הרכישה של אחוזים אחדים (משתנים) בענקית הבנקאות השווייצרית קרדיט סוויס.
בשבוע המסחר שהסתיים ב-11 באוגוסט 2011 ירדו שערי מניותיה של החברה ב-40%, כתוצאה מהשקעתה בקרדיט סוויס.[5]
תובענה ייצוגית נגד כור [עריכה]
במהלך מכירת "מכתשים אגן תעשיות", שבעלת השליטה בה היא "כור", לחברת "כמצ'יינה", ביקשה "כור" לקבל פרמיית שליטה. דב כהנא, בעל מניות בחברת "מכתשים אגן", סבר שפרמיית השליטה לכור מקפחת את בעלי המניות האחרים, והגיש תובענה ייצוגית באמצעות עו"ד יצחק אבירם. ביוני 2011 התפשרו הצדדים, והוסכם ש"כור" תשלם לבעלי המניות האחרים סכום של 45 מיליון דולר. זהו סכום הפשרה הגבוה ביותר שהושג בתובענה ייצוגית בישראל.[6]
קישורים חיצוניים [עריכה]
- אתר החברה
- כור תעשיות בע"מ, באתר הבורסה לניירות ערך בתל אביב
- כור תעשיות בע"מ, באתר תנועת העבודה
הערות שוליים [עריכה]
- ^ עדכני לאוגוסט 2012, לפי אתר הבורסה
- ^ ד"ר שילה הטיס-רולף, ההסתדרות הכללית, לקסיקון פוליטי של מדינת ישראל באתר מט"ח
- ^ גאון אחזקות
- ^ אלונה קורן , כור - עדיף מאוחר מאשר לעולם לא ביזפורטל, 28.11.00
- ^ מיכאל רוכוורגר, השבוע שנוחי דנקנר ירצה לשכוח; דסק"ש צנחה ב-40%, באתר TheMarker, 12 באוגוסט 2011
- ^ צמרת פרנט ועירית אבישר, רו"ח דב כהנא ועורך דינו יקבלו 12.4 מיליון שקל בפשרה עם כור, באתר גלובס, 21 ביוני 2011
