קרן הון סיכון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קרן הון סיכוןאנגלית: Venture Capital fund, בראשי תיבות: VC) היא קרן השקעות פרטיות, המשקיעה כספים במיזמים ובחברות הזנק ("סטארט אפ") אשר הערכת הסיכונים בהם היא גבוהה, מתוך ציפייה לתשואות גבוהות במקרה של הצלחתם. קרנות הון סיכון הן דרך השקעה מקובלת ונפוצה לגיוס הון לצורך השקעה בחברות הזנק מתחום ההיי-טק.

מבנה הקרן ותהליך ההשקעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרן מגייסת בעצמה כספים בבנקים, שוק ההון, משקיעים מוסדיים או פרטיים (בעלי אחריות מוגבלת - LP), והיא נתונה לניהול של נאמן הקרן או מועצת המנהלים שלה. קרנות הון סיכון נוהגות להשקיע הון בחברות הזנק, לפעמים תוך הכפפת הפעילות בחברת ההזנק לסדרה של תנאים. כמו כן, תמורת ההשקעה בתנאי אי-הוודאות של חברת ההזנק, נוהגות קרנות הון סיכון לקחת לעצמן אחוזים ניכרים מהון המניות של בעלי החברה (לרוב היזמים), כפיצוי על הסיכון הרב שבהשקעה. לרוב, הקרנות מעדיפות שלא להשקיע בחברות הזנק הנמצאות בשלב "העוברי" ("Pre-Seed" (הון ראשוני) ואז, בדרך כלל, אמצעי המימון העיקריים הם חממות טכנולוגיות ואנג'לים - אלא כשהרעיון, המוצר, הכיוון העסקי או הטכנולוגיה של החברה כבר מגובשת (שלב ה-"Early Stage" והלאה).

מנהלי הקרן (השותפים הכלליים - GP) הם לרוב בעלי ניסיון טכנולוגי ועסקי ותומכים בחברה, לא רק מבחינה כספית אלא גם מבחינה ניהולית, אסטרטגית ושיווקית. עבור עבודתם הם מקבלים דמי ניהול שנתיים, ובנוסף אחוז מהרווחים נטו של הקרן (Carried Interest).

כספי הקרן מושקעים בחברות העשויות להשיג לפי הערכות כלכליות רווחים, או בעלות סיכוי לתשואה גבוהה, תוך מודעות לכך שאחוז ניכר מהחברות לא יגיעו ליעדן וייסגרו במהלך תהליך הפיתוח. לפיכך, אסטרטגיית ההשקעה של קרנות הון הסיכון, המשקיעות רק באחוזים בודדים מהמיזמים המוצגים בפניהן, מבוססת על בחינת הסבירות של אקזיט תוך מספר שנים מיום ההשקעה, לצד הערך העתידי וההחזר על ההשקעה (ROI) הצפוי של אקזיט זה. במקרים מסוימים, אקזיט בודד עשוי להחזיר את ההשקעה של קרן שלמה. כדי להחליט האם לבצע השקעה צוות הקרן עורך בדיקת נאותות (באנגלית: Due Diligence) אודות החברה. לאחר קבלת ההשקעה מחויבת החברה בשקיפות ובדיווחים סדירים של התקדמותה ומידת עמידתה ביעדים למנהלי הקרן, והתייעצות עימם בתהליך קבלת ההחלטות.

אורך חייה של קרן הון סיכון לרוב בין שבע עד עשר שנים, כאשר תקופה זו ניתנת להארכה, במידה והמשקיעים נותנים לכך את הסכמתם. בתקופה זו נדרשת הקרן להשקיע את כספה, ובסופה לממש את השקעותיה על ידי מכירת מניות חברת ההזנק לחברה אחרת (בתהליך שנקרא אקזיט (Exit)), לחברה המושקעת בחזרה (במקרה ולחברה המושקעת יש רווחים ריאליים ממכירות המוצר החדש) או להנפיקן בבורסה (IPO). כאשר חברת ההזנק מנצלת את רוב הכסף שגויס בסיבוב הראשון של ההשקעה, היא יכולה לפנות למשקיעים אשר השקיעו בה בעבר, שביניהם נמצאת בדרך כלל קרן הון הסיכון, בבקשה לבצע סבב גיוס נוסף. בסבב זה בדרך כלל תהיה הוספה של קרנות סיכון נוספים או משקיעים אחרים - תוך כדי דילול המשקיעים הקיימים. ייתכנו גם סיבובי גיוס נוספים, לרוב בחברות שמתחילות למכור מוצרים ומתקרבות או מגיעות לרווחיות.

סוגי קרנות הון סיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לקרנות ה'קלאסיות' שפועלות על פי המודל שהוצג לעיל, ישנן גם קרנות מסוגים אחרים כגון קרנות הון סיכון תאגידיות (Corporate VC),[1] שמבצעות לרוב השקעות אסטרטגיות בחברות שעשויות לשרת בראייתם את התאגיד שבשמו הן משקיעות בעתיד; 'קרן של קרנות' (Fund of Funds), שמשקיעה בקרנות הון סיכון קיימות; קרנות הון סיכון ממשלתיות (Government VC); 'מיקרו קרנות' (Micro VCs) המשקיעות בסכומים קטנים יותר מקרנות קלאסיות ועוד. כמו כן, לצד קרנות הון הסיכון מצויות קרנות ההשקעה הפרטיות (Private Equity), שמשקיעות בחברות בוגרות יותר, כולל אלו שבגרו מתעשיית ההון סיכון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרנות הון הסיכון החלו להופיע בארצות הברית לאחר תום מלחמת העולם השנייה. שתי קרנות הון הסיכון הראשונות נוסדו בשנת 1946, במטרה לעודד השקעה של המגזר הפרטי ביזמות עסקית של חיילים משוחררים: ARDC) American Research and Development Company) ו-J.H. Whitney & Company (על ידי ג'ון היי ויטני ובֵנו שמידט). הקרנות היו מוצלחות מאוד מבחינת התשואה שהניבו למשקיעים, ועובדה זו עודדה הקמה של קרנות נוספות שבאו בעקבותיהן.

החל מסוף שנות ה-70 החלו הקרנות לפרוח כאמצעי מימון מקובלים לפיתוח מיזמים חדשים בתחום הטכנולוגיה והמחשבים. רבות מחברות ההזנק והקרנות קבעו את מקומן בעמק הסיליקון, קליפורניה ובמסצ'וסטס בחוף המזרחי, ושתיהן הפכו למרכזים הטכנולוגיים הבולטים של ארצות הברית. שנת 1978 הייתה השנה הראשונה של גיוס הון משמעותי על ידי תעשיית הון הסיכון – באותה שנה גויסו $750 מיליון. עם העברת חוק הפנסיה בארצות הברית בשנת 1974 (ERISA), נאסר על קרנות פנסיה להחזיק השקעות מסוימות שנחשבו מסוכנות כגון השקעות בחברות פרטיות. בשנת 1978 הוגמשו חלק מתקנות ERISA ולקרנות הפנסיה הותר להזרים כספים לקרנות הון הסיכון.

ההצלחה הציבורית של תעשיית קרנות ההון בשנות ה-70 המאוחרות ושנות ה-80 המוקדמות של המאה ה-20 עודדה הקמת קרנות רבות. מכמה עשרות בודדות בתחילת העשור, מספר פירמות קרנות הון הסיכון הגיע לכ-650 בסופו. למרות הגידול במספר קרנות הון הסיכון, ההון המנוהל על ידי קרנות אלו גדל רק ב-11% במהלך העשור – מ-$28 מיליון ל-$31 מיליון. הגידול בהיקף התעשייה הואט במעט לקראת סוף שנות השמונים של המאה ה-20 עקב הגידול בתחרותיות בין הפירמות השונות, העובדה שהחלו להיווצר הפסדים מהשקעות מסוימות וכן קריסת שוק ההון בשנת 1987.

הפופולריות והביצועים של הקרנות הגיעו לשיאן בשנות בועת הדוט-קום (1995-2000), אך הן גם היו הראשונות להיפגע מהשפעתו ההרסנית לאחר התפוצצות הבועה, כאשר חברות רבות נסגרו ומרבית הקרנות הסבו הפסדים למשקיעיהם. החל משנת 2004 החלו הקרנות להתאושש, אך ההשקעות המשיכו לסבול מתנודתיות ולא התקרבו עוד לשיאים שנקבעו בתקופת הבועה.

בשנת 2008 השקיעו הקרנות האמריקניות 28.8 מיליארד דולרים ב-2550 חברות. 13.4 מיליארד דולרים הושקעו באותה שנה ב-1416 עסקאות על ידי קרנות מחוץ לארצות הברית, בעיקר בקנדה, אירופה, בסין ובישראל.[2] ב-2007 הוקמה ברוסיה החברה הרוסית להון סיכון, כחברה ממשלתית להשקעות ובין השקעותיה הראשונות היו בתי השקעות ישראליים שונים.

תחומי ההשקעה של קרנות הון הסיכון הם לרוב בתחומים טכנולוגיים כגון: תוכנה, חומרה, תשתיות תוכנה, אינטרנט, מדיה, אנרגיה, ביוטכנולוגיה, מיכשור רפואי ופרמצבטיקה. קיימות גם קרנות המתמחות באפיקים ספציפיים כגון: אנרגיה חלופית וטכנולוגיות מיחזור (קלינטק), חקלאות ועוד.

תעשיית ההון סיכון בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הון סיכון בישראל
מתקן סולארי הגדול בעולם, במרכז לאנרגיית השמש על שם דוד בן-גוריון, בנגב
ראובן ריבלין ואלן פלד מייסד ושותף מנהל של קרן וינטג', בית הנשיא, מאי 2017

קרן הון הסיכון הראשונה בישראל, "קרן אתנה", הוקמה בשנת 1985 על ידי גדעון טולקובסקי ביחד עם אביו, מפקד חיל אוויר לשעבר, דן טולקובסקי ופרד אדלר, משקיע הון סיכון מניו יורק.[3] אתנה השקיעה בחברות EFI של אפי ארזי ובמרקיורי אינטראקטיב בראשית דרכן.[4]

בשנת 1990, הוקמה תוכנית "ענבל", יוזמה לעידוד פעילות קרנות הון סיכון המגובה בכספי הממשלה, באמצעות חברת הביטוח הממשלתית ענבל שהייתה ערבה ל-80% מההשקעות בקרן.[5] במסגרת התוכנית הוקמו 4 קרנות הון סיכון: "מרתון", "תעוזה", "שדות מו"פ" ו"מופת" שנסחרו בבורסה לניירות ערך בתל אביב.[6]

תעשיית הון סיכון ענפה בישראל התפתחה, בין השנים 1992 ל-1994, לאחר שהממשלה הקימה את "תוכנית יוזמה" בשיתוף המדען הראשי של משרד התמ"ת, אשר מימנה הקמה של עשר קרנות הון סיכון וחממות טכנולוגיות רבות שסייעו משמעותית לזינוק תעשיית ההייטק בישראל והפיכת תעשיית ההון סיכון בישראל לאחת הגדולות בעולם.[7]

בין הקרנות הבולטות והגדולות בישראל[8] כיום ניתן למנות את NVP, פיטנגו, JVP, וינטג׳, קומרה, גרוב ונצ'רס, גלילות קפיטל פרטנרס, ויולה, TLV Partners, Aleph. לצידן פועלות עשרות רבות של קרנות קטנות יותר שמשקיעות לרוב בשלבים מוקדמים[9]. כמו כן פועלות בישראל קרנות זרות רבות, ברובן אמריקאיות, המשקיעות באופן קבוע בישראל, כגון קרן בסמר, אינסייט פרטנרס ועוד. בשנים האחרונות יש מעורבות רבה יותר של אנג'לים (משקיעים פרטיים) בהשקעות, וכן פלטפורמות של מימון המונים המאפשרות גיוס הון ישירות ממשקיעים רבים במקום מקרנות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גלית חמי וסופי שולמן, להמציא כל בוקר מחדש - סיפורה של החדשנות הישראלית, ידיעות ספרים, 2018, הפרק "הדלק של אומת הסטארט-אפ", עמ' 266–271

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרן הון סיכון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]