כתבי קודש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ספר תורה

לרבות מהדתות יש כתבי קודש משלהן, המהווים טקסט יסוד לדת, ופעמים רבות מיוחסת כתיבתם לכוח עליון (אלוהים), שהכתיב את כתבי הקודש לנביאו. התהליך שבו אוסף כתבים הופך למקודש ומחייב, כאשר אין לשנות בהם דבר, מכונה קאנוניזציה. לעתים מלווה את הכתבים תורה שבעל פה, דהיינו פרשנות העוברת במסורת אוראלית. גם התורה שבעל פה הופכת לעתים לכתובה, ואף היא זוכה לעתים למעין קידוש וקאנוניזציה.

כתבי הקודש של הדתות המרכזיות:

הביטוי "כתבי הקודש" במקורו הוא מלשון חז"ל. משמעותו כיום בעת ציון ה"א הידיעה, מתפרשת על-פי ההקשר, כלומר על פי דתו של הדובר או על-פי הנושא שהוא עוסק בו.

כתבי הקודש זוכים לתפוצה רחבה ביותר, ומתורגמים לשפות רבות, כך שיהיו זמינים למאמינים בכל שפה שהם דוברים בה, אם כי יש עדיפות מובהקת לשפה המקורית שבה נכתבו כתבי הקודש (להמחשה ראו: תרגומי התנ"ך). לעתים מעניקה הסמכות הדתית העליונה בדת מסוימת הכרה רשמית לגרסה מסוימת של כתבי הקודש של דת זו.

בנוסף לטקסים דתיים, שבהם מקומם של כתבי הקודש מובן מאליו, משולבים כתבי הקודש גם בטקסים חילוניים. דוגמה מובהקת לכך היא טקס השבעתו של טירון בצה"ל, שבסיומו מוענק לחייל עותק של התנ"ך. במדינות שונות נדרשים עדים להישבע בכתבי הקודש על אמיתות עדותם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]