לאוניד גובורוב

לאוניד אלכסנדרוביץ' גובורוב (ברוסית: Леони́д Алекса́ндрович Го́воров‏; 22 בפברואר 1897 – 19 במרץ 1955), מצביא במלחמת העולם השנייה, פיקד על הגנת לנינגרד בשנים 1942 -1944, מרשל ברית המועצות.

ביוגרפיה

לאוניד גובורוב נולד בכפר בשם בוטרקי במחוז קירוב לאב ימאי ולאם עובדת בית. הוא התקבל לפקולטת להנדסת אוניות בפוליטכניון של פטרוגראד (סנקט פטרבורג לפני מהפכת אוקטובר), ולמד שם עד שעבר בדצמבר 1916 לבית ספר מקצועי של חיל התותחנים. בבית ספר צבאי מקצועי של חיל התותחנים סיים את לימודיו ב1917 והפך לקצין בחיל התותחנים.

לאחר שפרצה המהפכה הבולשביקית ברוסיה הצבא הרוסי פורק, הוא חזר הביתה. בתחילת 1919 גויס לצבא הלבן האנטי קומוניסטי , שם שירת כמפקד סוללה. בנובמבר 1919 ערק מן הצבא הלבן ובינואר 1920 הצטרף לצבא האדום. לאחר שהתגייס לצבא האדום, הוא שירת בחצי האי קרים. במהלך הקרבות של מלחמת האזרחים הוא נפצע פעמיים והוענק לו עיטור הדגל האדום על גבורתו ותפקודו בקרב.

לאחר תום מלחמת האזרחים נשאר לשרת בצבא הקבע. בשנים 1923-1925 פיקד על אגד ארטילרי, לאחר מכן היה קצין תותחנים ראשי של גיס חי"ר. בשנים 1930-1933 למד באקדמיה צבאית במוסקבה ובשנים 1936-1938 - באקדמיה צבאית של המטה הכללי.

במלחמת החורף (מלחמה בין ברית המועצות לפינלנד) היה קצין תותחנים ראשי של הארמייה ה-7. הוא תכנן והוציא לפועל התקפה של חיל תותחנים שעזרה לסובייטים לפרוץ את קו מנרהיים יותר מאוחר על תפקודו הוענק לו עיטור הכוכב האדום.

במהלך מלחמת העולם השנייה לגובורוב היו תפקידים חשובים והבולטים שביניהם היו הקרב על מוסקבה ובתכנון מבצע "ניצוץ" במהלך המצור על לנינגרד. ב-1941, כאשר הנאצים פלשו לברית המועצות, גובורוב מונה להיות מפקד חיל התותחנים בכל הגזרה של החזית המערבית במזרח פולין ומזרח בלרוס. ביחד עם ז'וקוב הוא לקח חלק חשוב מאד בהגנה על מוסקבה מפני הנאצים שניסו לכבושה ב1941.

שנה לאחר מכן, 1942, הוא מונה להיות מפקד בגזרה של לנינגראד, עיר שהייתה במצור על ידי צבאות גרמניה ופינלנד. הוא לקח חלק מאד חשוב ביחד עם מרשל ז'וקוב וקלימנט וורשילוב בתכנון מבצע אשר יביא לשחרורה של העיר לנינגראד. משימתו הייתה לתכנן מבצע ירי לעבר התותחים של הנאצים אשר תעזור לסובייטים לפרוץ את המצור הפיני והנאצי ולשחרר את לנינגראד, בנוסף לכך הוא היה צריך לתכנן באופן כזה שבמהלך המבצע העיר לא תפגע מארטילריה רוסית מפני שהיא הייתה תחת הפצצות רבות. וכך עשה, הוא תכנן מבצע שהיה חלק רב חשיבות ממבצע בשם "מבצע ניצוץ" (Operation Spark), אשר במהלכו נכבשה שילסבורג בתוך העיר לנינגראד ומאוחר יותר המבצע שחרור העיר ב1944. במהלך המבצע ועל תכנונו הוענק לגובורוב דרגת מרשל ברית המועצות.

לאחר שחרור לנינגראד, גובורוב הפך למפקד העליון של חיל התותחנים בצבא האדום. הוא פיקד על החיל ותכנן מבצעים במהלך שחרור של נובגורוד, כיבושה של אסטוניה , לטביה ופולין. כמה חודשים לפני סיום מלחמת העולם השנייה הוענק לגובורוב העיטור של גיבור ברית המועצות.

לאחר המלחמה גובורוב פיקד על גזרת לנינגראד וב1948 מונה להיות המפקד של חיל הנ"מ של הצבא האדום. יותר מאוחר ב1952 הוא מונה לסגן שר ההגנה.

לקראת סוף שנות ה-40, גובורוב גילה שהוא חולה במחלת לב קשה, מחלה זו הביאה למותו בשנת 1955 והוא נקבר בבית הקברות של חומת הקרמלין.

ערך זה הוא קצרמר בנושא צבא. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.