קונסטנטין רוקוסובסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קונסטנטין רוקוסובסקי
RokossovskyKK.jpg

רוקוסובסקי כמפקד הארמייה ה-16 (1941-1942)
נולד 21 בדצמבר 1896
נפטר 3 באוגוסט 1968 (בגיל 71)
השתייכות הצבא הרוסי האימפריאלי, הצבא הסובייטי
תקופת שירות 1914-1962
דרגה מרשל ברית המועצות (29 ביוני 1944)
תפקידים צבאיים
  • מפקד דיביזיית הפרשים ה-7 (1930-1936)
  • מפקד קורפוס הפרשים ה-5 (1936-1937)
  • מפקד הקורפוס הממוכן ה-9 (נובמבר 1940-יולי 1941)
  • מפקד הארמייה ה-16 (יולי 1941-יולי 1942)
  • מפקד חזית וורוניז' (יולי-ספטמבר 1942)
  • מפקד חזית הדון (אוקטובר 1942-פברואר 1943)
  • מפקד החזית המרכזית (פברואר-אוקטובר 1943)
  • מפקד החזית הבילרוסית ה-1 (אוקטובר 1943-אוקטובר 1944)
  • מפקד החזית הבילרוסית ה-2 (נובמבר 1944-מאי 1945)
  • מפקד הכוחות הסוביטיים בשטח פולין (1945-1949)
  • סגן שר ההגנה של ברית המועצות ומפקד המחוז הצבאי טרנס-קווקז(1957-1958)
  • מפקח כללי של משרד ההגנה הסובייטי (1958-1962)
מלחמות וקרבות
עיטורים

פעמיים אות גיבור ברית המועצות

תפקידים אזרחיים

שר ההגנה וסגן ראש הממשלה של פולין (1949-1956)

קונסטנטין קונסטנטינוביץ' רוקוסובסקי, (רוסית: Константин Константинович Рокоссовский;‏ 21 בדצמבר 18963 באוגוסט 1968), אחד המפקדים המוכשרים ביותר של הצבא הסובייטי בתקופת מלחמת העולם השנייה, מרשל ברית המועצות ושר ההגנה של פולין בשנים 1949 - 1956.

ילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוקוסובסקי נולד בוורשה (אז בתחומי האימפריה הרוסית , כיום בפולין), לאב פולני ולאם רוסייה . אביו היה פקח בחברת הרכבות ואמו - מורה. משפחתו של רקוסובסקי עברה לוורשה לאחר שאביו קודם בתפקידו. ב-1905 נפטר אביו והשאיר את המשפחה ללא אמצעים כלכליים, בנוסף לכך ב-1911 נפטרה גם אימו של רוקוסובסקי והשאירה אותו ואת אחותו לבד. במשך כשנתיים שהו הילדים אצל סבתם ולאחר מכן החל רוקוסובסקי לעבוד במפעל על מנת לפרנס את עצמו ואת אחותו.

הצעדים הראשונים – מלחמת העולם הראשונה ומלחמת אזרחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התנדב לצבא הרוסי והוצב כלוחם ברגימנט פרשים. במהלך שירותו הוכיח את עצמו כחייל מוכשר בעל כושר מנהיגות. על אומץ ליבו בקרבות הוענק לו עיטור גיאורגי הקדוש מדרגה רביעית. במהלך שלוש שנותיו הראשונות בצבא, הגיע לדרגה של סמל. לאחר המהפכה הבולשביקית התגייס לגווארדיה האדומה, לימים הצבא האדום, וב-1919 הצטרף למפלגה הקומוניסטית. במהלך מלחמת האזרחים, פיקד על פלוגה ולאחר מכן על גדוד פרשים ונלחם כנגד הצבא הלבן בהרי אורל ובמערב סיביר . על אומץ ליבו בקרבות אלו הוענק לו עיטור הדגל האדום.

בין המלחמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת האזרחים נשאר רוקוסובסקי בצבא האדום. שירת כמפקד רגימנט פרשים במזרח הרחוק של רוסיה. בשנים 1926 - 1928 היה יועץ צבאי בכיר לצבא מונגוליה. בשנים 1929 - 1930 למד באקדמיה צבאית במוסקבה. בשנים 1931 - 1936 היה מפקד הכוחות הסובייטים שאבטחו את מסילת הברזל האסטרטגית בין העיר צ'יטה שבסיביר לבין נמל פורט ארתור שבצפון מזרח סין. בשנת 1936 הועבר למערב רוסיה ומונה למפקד גיס פרשים בעיר פסקוב.

המעצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1937 נאסר רוקוסובסקי במסגרת גל הטיהורים שביצע סטלין בצמרת הפיקוד של הצבא האדום (1937-1938). הוא הואשם בקשרים עם שירותי המודיעין היפניים ובהעברת מידע מסווג למדינות זרות, ולאחר עינויים קשים נשלח לבית כלא "קרסטי" הידוע לשימצה בלנינגרד. במרץ 1940 הופסקו ההליכים הפליליים נגדו והוא שוחרר מן הכלא. לאחר תקופת החלמה קצרה בבית הבראה של הצבא, מונה רוקוסובסקי לתפקיד מפקד הקורפוס הממוכן ה-9 במערב אוקראינה, שמפקדתו מוקמה בעיר נובוהרד-וולינסקי.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימים הראשונים לאחר פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות ביוני 1941, השתתף הקורפוס ה-9, יחד עם כוחות ניידים נוספים של החזית הדרום-מערבית, במתקפת נגד על הכוחות המתקדמים של קבוצת ארמיות דרום באזור דובנו. ב-27 ביוני תקף הקורפוס את האגף הצפוני של קבוצת הפאנצר ה-1 וספג אבידות ניכרות. כאשר הצטווה רוקוסובסקי לחדש את המתקפה למחרת, הוא הודיע לממונים עליו, שהחליט על אחריותו להורות לקורפוס לעבור למגננה, בטענה שאין סיכוי למתקפה נוכח העדיפות המכרעת של כוחות האויב. בהתחשב בעברו של רוקוסובסקי מדובר היה בהחלטה אמיצה ביותר. הקורפוס שלו הציב מארב לכוחות השריון הגרמניים המתקדמים, גרם להם אבידות כבדות, והצליח לעכב את התקדמותם למשך מספר ימים. למרות סרוב הפקודה שלו, רוקוסובסקי לא נענש, אלא קודם בזכות הצטיינותו בשדה הקרב לתפקיד פיקודי בכיר יותר. באמצע יולי הוא הועבר תחת פיקוד החזית המערבית ומונה לפקד על כוח מאולתר שהורכב משרידי הארמיות ה-16 וה-22 , אשר הצליחו לפרוץ את טבעת הכיתור הגרמנית באזור סמולנסק. הכוח שבפיקודו, שקיבל את השם הארמייה ה-16, הגן על מעברות הדנייפר באזור ירצבו, והצליח לבלום את התקדמות קבוצת הפאנצר ה-3 מצפון לסמולנסק.

במהלך השלב הראשון של המתקפה הגרמנית על מוסקבה (מבצע טייפון) כותרה הארמייה ה-16 ומרבית כוחותיה הושמדו. ב-13 באוקטובר מונה רוקוסובסקי למפקד הארמייה ה-16 החדשה, שהורכבה משרידי יחידות שנמלטו מהכיתור ומספר יחידות עתודה. הארמייה שלו מילאה תפקיד חשוב במהלך קרבות ההגנה על מבואות מוסקבה תחת פיקוד החזית המערבית. הארמייה ה-16 הגנה על אחד הצירים המרכזיים המובילים למוסקבה (כביש רז'ב-וולוקולמסק-איסטרה-מוסקבה) והצליחה להאט, ולאחר מכן לעצור, את התקדמות הכוחות הגרמניים בגזרתה, למרות שספגה אבידות כבדות ביותר. החל מראשית דצמבר 1941 השתתפה הארמייה במתקפת הנגד של הצבא האדום באזור מוסקבה. בראשית 1942 הועברה הארמייה דרומה, והוצבה תחת פיקוד חזית בריאנסק.

רוקוסובסקי התבלט כאחד המפקדים המוכשרים ביותר של הצבא האדום בקרבות 1941. ב-14 ביולי, זמן קצר לאחר פתיחת מתקפת הקיץ הגרמנית בדרום רוסיה, הוא מונה כמפקד חזית וורוניז', וכוחותיו הצליחו למנוע מהגרמנים לנצל את כיבוש העיר וורוניז', ממזרח לנהר הדון, כדי להתקדם לאזור סרטוב-טמבוב. ב-30 בספטמבר 1942 מונה רוקוסבסקי למפקד חזית הדון, שהחזיקה בקו החזית מצפון לעיר סטלינגרד. בנובמבר של אותה שנה השתתפה החזית שלו במתקפת הנגד הסובייטית, שהביאה לכיתור הכוחות הגרמניים באזור סטלינגרד, ובינואר 1943 הוא מונה למפקד הכוחות הסוביטיים, שביצעו את המתקפה הסופית על הכוחות הגרמניים הנצורים בסטלינגרד, והשמידו את הארמייה הגרמנית ה-6.

בפברואר 1943 מונה רוקוסובסקי כמפקד החזית המרכזית, שנועדה למלא תפקיד מפתח במהלך קרב קורסק. בראשית יולי 1943 הצליחו כוחותיו של רוקוסובסקי, שהוצבו בגזרה הצפונית של בליטת קורסק, לבלום את המתקפה הגרמנית בגזרתם, וגרמו אבידות כבדות לכוחות הגרמנים התוקפים. לאחר שבלמה את המתקפה הגרמנית עברה החזית המרכזית, בסיוע כוחות נוספים של הצבא האדום, למתקפת נגד מוצלחת, ובראשית אוגוסט שחררה את העיר אוריול מידי הגרמנים.

במחצית השנייה של שנת 1943 כוחותיו של רוקוסובסקי מילו תפקיד מרכזי בקרב דנייפר. באוקטובר 1943 שונה שמה של החזית המרכזית, והיא נקראה בשם החזית הבילרוסית (החל מפברואר 1944 החזית הבילרוסית ה-1). רוקוסובסקי מילא תפקיד מרכזי בתכנון מבצע בגרטיון, מתקפת הקיץ הסובייטית, שנועדה לשחרר את שטח בילרוסיה מידי הנאצים. החזית הבילרוסית ה-1, תחת פיקודו, מילאה תפקיד מרכזי במהלך המבצע, וכוחותיה חדרו עמוק לשטח פולין, והגיעו עד מרחק קצר מבירת פולין, וורשה, לפני שנבלמו. כתוצאה מהצלחותיו הצבאיות הועלה רוקוסובסקי ב-29 ביוני 1944 לדרגת מרשל של ברית המועצות, וסטלין שיבח אותו באומרו: "אין לצידי את סובורוב, אבל רוקוסובסקי הוא הבגרטיון שלי."

בנובמבר 1944 הועבר רוקוסובסקי לפיקוד על החזית הבילרוסית השנייה. החזית השתתפה במבצע ויסלה-אודר בינואר 1945, וכוחותיה ניתקו את הכוחות הגרמניים, שהחזיקו באזור פרוסיה המזרחית, ולאחר מכן בפומרניה, והשתתפו בחיסולם במהלך החודשים הבאים. באפריל 1945 הועברה החזית לאזור נהר האודר, והשתתפה במתקפה הסופית על גרמניה הנאצית (הקרב על ברלין). כוחותיו של רוקוסובסקי חצו את האודר ותקפו לכיוון צפון במטרה לכבוש את הנמלים על חוף הים הבלטי בצפון מזרח גרמניה. הם חברו עם כוחות קבוצת הארמיות בפיקוד הפילדמרשל הבריטי ברנרד מונטגומרי, שהקדימו אותם במירוץ לכיבוש נמל ליבק ושלזוויג הולשטיין.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1945-1949 פיקד רוקוסובסקי על קבוצת הארמיות הצפונית, שהוצבה בשטח פולין. ב-1949 הוא מונה על ידי סטלין לשמש כשר ההגנה של פולין (החל מ-1952 שימש גם כסגן ראש הממשלה של פולין), על מנת לארגן את הצבא הפולני לפי המודל הסובייטי, ולהדק את השליטה הסובייטית בפולין. רוקוסובסקי נבחר לתפקיד בשל מוצאו הפולני, אך הפולנים ראו בו נציג של שלטון הכיבוש הסובייטי. הוא לא נרתע מהפעלת כוחות צבא לצורך דיכוי מהומות והפגנות נגד ממשלת פולין הקומוניסטית, ושליטת ברית המועצות בפולין. בשנת 1956, לאחר מהומות בפולין הוא הוצא מחברות בגוף העליון של המפלגה הפולנית השולטת ובהתאם לבקשת הממשל הפולני הוחזר רוקוסובסקי לברית המועצות ומונה לתפקיד סגן שר ההגנה של ברית המועצות, אך ב-1962 הודח מתפקידו על ידי מנהיג ברית המועצות דאז ניקיטה חרושצ'וב, בגלל סכסוך אישי שפרץ ביניהם על רקע סירוב של רוקוסובסקי לגנות את יוסף סטלין. לאחר ההדחה התגורר במוסקבה ועסק בכתיבת ספר זיכרונות. הספר, שנקרא "חובת החייל", פורסם בשנת 1968, זמן קצר לפני מותו של רוקוסובסקי.

ב-3 באוגוסט 1968 מת קונסטנטין רוקוסובסקי ונקבר בבית הקברות של חומת הקרמלין במוסקבה.


מרשלי ברית המועצות
קלימנט וורושילובמיכאיל טוכאצ'בסקיסמיון בודיוניאלכסנדר יגורובוסילי בליוכרסמיון טימושנקוגריגורי קוליקבוריס שפושניקובגאורגי ז'וקובאלכסנדר ואסילבסקייוסיף סטליןאיבן קונייבלאוניד גובורובקונסטנטין רוקוסובסקירודיון מלינובסקיפיודור טולבוחיןקיריל מרצקובלברנטי בריהואסילי סוקולובסקיניקולאי בולגניןאיוואן בגרמיאןסרגיי ביריוזובאנדריי גרצ'קואנדריי יריומנקוקיריל מוסקלנקווסילי צ'ויקובמאטוויי זכארובפיליפ גוליקובניקולאי קרילובאיוואן יאקובובסקיפאבל בטיצקיפיוטר קושבויליאוניד ברז'נייבדמיטרי אוסטינובויקטור קוליקובניקולאי אוגרקובסרגיי סוקולובסרגיי אחרומייבסמיון קורקוטקיןואסילי פטרובדמיטרי יאזוב דרגת מרשל ברית המועצות