לוקמיה לימפוציטית חריפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: חלוקה מוזרה לסעיפים. חלק מהסעיפים אינם מובנים כלל.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
לוקמיה לימפוציטית חריפה
Acute leukemia-ALL.jpg
צביעה בשיטת רייט של משטח דגימת מח עצם של חולה ב-ALL
שם בלועזית Acute lymphoblastic leukemia; ר"ת ALL
ICD-10
(אנגלית)
C91.0
ICD-9
(אנגלית)
204.0
DiseasesDB
(אנגלית)
195
eMedicine
(אנגלית)
med/3146  ped/2587 
MeSH
(אנגלית)
D054198

לוקמיה לימפוציטית (לימפובלסטית) חריפה (אקוטית; באנגלית: Acute Lymphoblastic Leukemia ובראשי תיבות:ALL) היא המחלה הממארת השכיחה ביותר בגיל הילדות, ומייצגת כשליש מכלל סרטני הילדים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר המקרים של לוקמיה לימפוציטית חריפה בשנה הוא כ-30 מקרים למיליון איש, לרוב בין הגילאים 2-5. הסיבות ללוקמיה לימפובלסטית אינן ברורות לגמרי. חלק מצומצם ממקרי הלוקמיה נובעים מתורשה (גנטיקה). חלק אחר נובע מגורמים סביבתיים כגון: (קרינה מייננת, שדות אלקטרומגנטיים, והורים המשתמשים באלכוהול ובטבק) ובכך יוצרים פוטנציאל לחלות בלוקמיה לימפובלסטית.

כאשר האבחנה מוקדמת והטיפול נכון, שיעוריי הריפוי של לוקמיה עולים על 80% (ובסוגי סרטן אחרים אף יותר). יתר על כן, טיפול שהוכיח את עצמו לחולים בסיכון גבוה להישנות המחלה, משתמשים גם בטיפול לחולים עם סיכון נמוך להישנות המחלה.

אבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלוקמיה לימפוציטית חריפה, תאי אב לימפוציטים נעשים באופן גנטי שונים. כתוצאה מכך הם עוברים התרבות ושגשוג מהיר ומשבטים את עצמם. ברגע שתאי אב אלה מתחילים להשתנות, יצירת התאים הלימפוציטים (T,B) נפגמת משמעותית. בלסטים לוקמיים עוברים דרך ארוכה כדי לחסום את שלב התוצר הסופי (לימפוציטים T/לימפוציטים B).

חוקרים מעריכים כי הלוקמיה מתעוררת מתא נבט אשר רוצה להשיג את עתידם של תאים מפותחים (להתפתח במקומם). אבחנה זו רומזת כי כדי להחלים יש להשמיד את תאי הנבט של הלוקמיה ולא רק להשמיד את הבלסטים הלוקמיים.

בלסטים של לוקמיה גדולים מספיק על מנת לבחון אותם בבדיקת דם פשוטה, אולם, כדי להיות בטוחים בסוג הלוקמיה, לוקחים דגימת מח עצם מעצמות הגב הגדולות, בהרדמה כללית. הדגימה היא ממח העצם כי בו נמצא מקור המחלה, וזאת למרות שבלסטים לוקמיים נוכחים בכל מערכות הגוף: מח עצם, בלוטת התימוס, כבד, טחול, בלוטות לימפה אשכים ושחלות.

שכיחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות הברית מאובחנים בכל שנה כ-2000-2500 מקרים חדשים של לוקמיה לימפובלסטית חריפה. שיעור התחלואה העולמי במחלה הוא דומה לזה שבארצות הברית.

הלוקמיה הלימפובלסטית החריפה שכיחה יותר אצל לבנים ואפרו-אמריקאים. היקף הלוקמיה הלימפובלסטית מתחת לגיל 15 בקווקזים הוא 33 למיליון, בהשוואה ל-15 למיליון ילדים ומתבגרים מתחת לגיל 15 באפרו-אמריקאים.

הלוקמיה הלימפובלסטית קיימת בשכיחות גבוהה יותר אצל בנים. שכיחות זו בולטת בלוקמיה לימפובלסטית של תאי T.

תמותה/תחלואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות השיפור בתוצאה הסופית, ישנם שני מקרים שבהם אי אפשר להבריא. ההערכה היא כי סיכויי חולים אלה להחלים הם פחות מ-30%. לאחרונה התגלה כי השתלת מח עצם היא המוצא האחרון שלהם. אם המחלה מגיבה טוב לפרדניזון(סטרואיד). בשני הסוגים: הסיכוי שאנשים שהגיבו מצוין לפרדניזון יוכלו לחיות 4 שנים הוא 40-50%, אך אנשים שלא הגיבו או הגיבו פחות היה 10%.

רפואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדים החולים בלוקמיה לימפובלסטית חריפה עלולים לפתח תסמינים וסימנים שמאפיינים חדירה למח העצם.

בגלל שהבלסטים הלוקמיים מחליפים את כל התפקוד הנורמלי במח העצם, החולה מסמן בדרך-כלל כישלון של מח העצם, המתבטא באנמיה כללית, תרומבוציטפניה וניוטרופניה. מסתמנים עייפות וחיוורון, דמם תת-עורי ודימום. סימנים אחרים הם: ירידה במשקל, כאב עצמות וקוצר נשימה (אסטמה). סימנים ותסמינים במוח עלולים להופיע ולגרום לכאב ראש, להקאות בבוקר, לעצבנות יתרה, או לסימנים פחות נפוצים כמו שינה ארוכה במיוחד (בין 16-24 שעות). מעורבות האשכים היא נדירה. מצב זה מופיע בתור הגדלה חסרת כאב של האשכים ולרוב, הגדלה בצד אחד שלהם.

גופנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לילדים החולים בלוקמיה לימפובלסטית מסתמנת חדירה למח העצם ומחלות בו. חולה עלול להיות חיוור כתוצאה מאנמיה וחבול כתוצאה מתרומבוציטפניה. כמו כן מופיעים תסמיני זיהום כתוצאה מניוטרופניה ועלולות להתגלות לימפדנופתיה והפטומגליה (כבד מוגדל). בדרך כלל עוקבים אחר התפתחויות נוירולוגיות מכיוון שהטיפול בחולים בלוקמיה במוח הוא שונה ומעקב זה הכרחי. בזכרים, בחינת האשכים הכרחית לבדיקת מעורבות הלוקמיה באשכים.

סיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיבות הלוקמיה אינן מובנות במלואן. אחת הסיבות היא העברה גנטית.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרוב חולי לוקמיה מטופלים ב-8-9 סדרות של טיפולי כימותרפיה שונים אינטנסיביים. מטרת הטיפול הראשון היא לגרום הפוגה בצמיחת הלוקמיה. אספראגינז אמורה לחסום את התהליך הסרטני בלוקמיה כי הן מרוקנות את מלאי האנזים אספראגין בתא וזה אנזים שלוקמיה אינה יכולה להתפתח בלעדיו. מטוטרקסאט היא תרופה שלרוב ניתנת במינון גבוה וגם באינטראטקל (זריקה לנוזל השדרה) כדי להצליח לעבור את מחסום הדם מוח. תופעות הלוואי קשות אך התרופה חשובה לטיפול כי היא מחליפה את החומצה הפולית בחומצה שדומה לה מאוד בהרכבה אך שונה מספיק כדי להרוס את התא הסרטני. התרופה וינקריסטין ניתנת לרוב כי השפעתה מאוד חזקה על תא סרטני בלוקמיה.

לעתים קרובות, כאשר מדובר בלוקמיה של לימפוציט T, מוסיפים הקרנות למוח או לטחול. לאחר תקופת הטיפול הכימי האינטנסיבי, בדרך כלל לאחר שהסימנים ממח העצם וממקומות ראשיים אחרים נעלמו, מתחילה תקופה של כ-1.5-3 שנים של טיפול כימותרפי מתון כדי לחסל תאי לוקמיה "נסתרים" שאולי שרדו. לרוב הטיפול המקובל הוא מטוטרקסאט ומרקפטופורין 6 במינונים פחות נמוכים מהרגיל שהנזק והרעילות שלהם אמנם קיים אך לרוב אינו מסכן כמו בתקופת הטיפול האינטנסיבית. במקרים שבהם הטיפול אינו משפיע על התא הסרטני תתפשט הלוקמיה ותגרום למות החולה, למרות שאם החולה יקבל השתלת מח עצם בזמן, יכולה הלוקמיה להיעלם ולא לחזור לעולם. במקרה של חזרת המחלה יינתנו טיפולים אינטנסיביים אף יותר. התלקחות של לוקמיה יכולה להופיע במוח, במח העצם, בנוזל השדרה, בכבד, בטחול, באשכים ובשחלות. חזרת הלוקמיה במח העצם היא חמורה ומחייבת טיפול מיידי. לרוב, כאשר המטופל יגיע להפוגה בצמיחת התאים, יילקחו ממנו תאי אב מהדם ויוכנו להשתלת מח עצם עצמית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.