ליאופולד טרפר

ליאופולד טרפר

ליאופולד טרפר (Leopold Trepper;‏ 23 בפברואר 1904 - 19 בינואר 1982) היה ראש רשת ריגול של המודעין הסובייטי במערב אירופה, שפעלה בשנים 1938 - 1942. רשת ריגול זו כונתה על ידי הגרמנים בשם "התזמורת האדומה". טרפר ידוע גם בכינויו המחתרתיים לייב דומב (Leiba Domb) ו"הבוס הגדול" ( Le Grand Chef).

ביוגרפיה

ילדותו ונעוריו

ליאופולד טרפר נולד למשפחה יהודית ב-23 בפברואר 1904 בנובי טארג (Nowy Targ), עיירה בדרום פולין (אז בתחום האימפריה האוסטרו-הונגרית) למשפחה קשת יום. בהמשך מחשש לפרעות עברה כל המשפחה לווינה אך לאחר שנתיים חזרה לנובי טארג. אביו שהיה סוכן נפטר מהתקף לב ב-1917 כאשר טרפר היה בן 12 והשאיר אחריו אישה ועשרה ילדים. טרפר שנחשב במשפחתו לעילוי נשלח ללימודי תיכון בלבוב למרות מצבה הכלכלי הקשה של משפחתו. בילדותו התלבט רבות לגביי יחסו ליהדות, אך מותו של אביו ואכזבתו מהגישה הפסיבית היהודית של "הכול מן האלוהים" הכריעה את הכף ומאז פנה לכיוון אקטיבי ואף הצטרף בשנת 1918 לתנועת "השומר הצעיר". הוא סיים את לימודי התיכון ועבר לקראקוב כדי ללמוד ספרות והיסטוריה אך לא סיים את לימודיו בשל מצבו הכלכלי הקשה.

פעיל פוליטי

ב"שומר הצעיר" היה טרפר פעיל ביותר והושפע רבות דרכה גם מהתנועה הקומוניסטית, כאשר כבר בגיל 16 נבחר להנהלה הארצית בתנועה. בשנת 1921 עברה משפחתו לדומברובה המתועשת שם התוודע מקרוב לחייהם הקשים של הפועלים. הוא המשיך את תפקידו ב"שומר הצעיר" אך הצטרף באותו הזמן גם למחתרת של הנוער הקומוניסטי תחת הכינוי "דומב" הלקוח מהשם דומברובה. בשנת 1923 הצטרף לשביתת פועלים בקרקוב, נעצר ונכנס ל"רשימה שחורה" שמנעה ממנו מלקבל עבודה. הוא הבין שעתידו בפולין טומן בחובו רק חיי עוני והישרדות ועל כן החליט לעלות במסגרת "השומר הצעיר" לארץ ישראל.‏ הוא עלה לארץ ישראל בשנת 1924 והחל בעבודת ייבוש ביצות באזור חדרה, אך עד מהרה נטש עבודה זו ובראשית 1925 הצטרף למפלגה הקומוניסטית של פלשתינה (פ.ק.פ), ובהמשך אף עמד בראש הסניף המפלגתי בחיפה.‏ במסגרת המפלגה הקומוניסטית הוא הכיר את ליאו גרוספוגל, שרייבר וליובה ברוידא (Люба Брауде) לה נישא בהמשך. בנוסף היה ממקימי "קבוצת איחוד" ששאבה את השראתה מהקומוניזם ושאפה לאחד את הפועלים היהודים והערבים, כאשר עיקרי מצעה היו:

1. לפעול למען קבלת הפועלים הערבים תחת ההסתדרות שעד אז איגדה רק פעולים יהודים ולמען אינטרנציונל מקצועי אחיד.
2. ליזום מפגשים בין יהודים לערבים עם דגש על מפגשים תרבותיים.

טרפר נעצר פעמים רבות ולבסוף בשנת 1929 גורש מן הארץ בעוון פעילותיו הקומוניסטיות ונסע לצרפת: "המשטרה רדפה אחרי בלי הרף. לא בירושלים ולא בתל אביב לא נותרו מסתורים בטוחים. בארץ כה קטנה לא הייתה עוד אפשרות של חיי מחתרת בשביל העסקנים הידועים ביותר. גורשתי מהארץ על פי צו הנציב העליון והפלגתי לצרפת כשמטעני דל, אך באמתחתי שני מיסמכים, שבעיני לא יסולאו בפז: המלצה מאת הוועד המרכזי של "פ.ק.פ" שאישר את יציאתי, ואשרת מעבר".‏

ליובה הצטרפה אליו כשנה לאחר מכן. הוא המשיך להיות פעיל במפלגה הקומוניסטית הצרפתית ובהמשך הפך לעורך של העיתון הקומוניסטי היידי "דער מארגן" (הבוקר).

ב 3 באפריל 1931 נולד לליאופולד ולליובה בן ראשון בשם מישל. מחשש לרדיפה ומאסר בעקבות פעילותו במפלגה עזב טרפר באמצע 1932 למוסקבה. הוא למד שם באוניברסיטת פרודובסקי הקומוניסטית. לובה ומישל הצטרפו אליו בראשית 1933. לאחר שסיים את לימודיו שעסקו בין השאר בעיתונאות צורף טרפר למערכת היומון "דער עמעס" ("אמת") שהייתה מהדורתו היידית של "פרבדה". בשנת 1936 נולד לטרפר בן שני בשם אדגר.

מרגל בשירות הסובייטים

בשנת 1937 גויס טרפר לשירותי הביון הסובייטים תחת ארגון גה-אר-או. תפקידו הראשון היה לחקור את פרשת הריגול "פאנטומאס" שהתגלתה בצרפת. הוא טיהר את המפלגה הקומוניסטית הצרפתית מחשד של מתן מחסה למלשין ואף חשף את הבוגד האמתי.‏ בדצמבר 1938 נשלח טרפר לבלגיה במסווה של איש עסקים קנדי בשם אדם מיקלר (Adam Mickler), כדי להקים שם רשת ריגול שמאוחר יותר קיבלה את כינוייה "התזמורת האדומה" מהגרמנים ("תזמורת" מכיוון שכל שדרן היה נקרא בפי הגרמנים "נגן" ו"אדומה" בגלל שזהו הצבע של הקומוניזם). טרפר קיבל רשות ממפעיליו הסובייטים לגייס באופן עצמאי את חברי הרשת. הוא הגיע לבריסל, שם יצר קשר עם חברו מימי הפ.ק.פ. - ליאו גרוספוגל, שהפך ליד ימינו בניהול רשת הכיסוי שהקימו; עסק בייצור מעילי גשם בשם "The Foreign Excellent Trench-Coat". בימי השיא שלה מנתה הרשת כ 290 חברים (66 מהם - יהודים). לרשת היו סניפים במדינות סקנדינביה, דנמרק ובלגיה ובנוסף היו לה קשרים ברחבי אירופה ואף יפן.

חשוב להבהיר כי את הכינוי "התזומרת האדומה" קיבלה גם רשת ריגול שבראשה עמד אדם בשם שולצה בויזן (Schulze Boysen) ושגם היא פעלה כנגד הגרמנים, אך לא היה לה שום קשר לרשת הריגול שבראשה עמד טרפר.

לפי ההנחיות שקיבל ממפעיליו הסובייטים אסף טרפר מידע אודות הצבא הגרמני. בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב באוגוסט 1939 הגיעו הנחיות ממוסקבה להפסיק את כל פעולות הריגול נגד הגרמנים ולהפנותן לצרפת ובריטניה בכדי לא לסכן את היחסים עם גרמניה. למרות זאת פעילויות רשת הריגול לא הופסקו לחלוטין אלא נשמרו בפרופיל נמוך, מה שתרם אחר כך ליכולת להשיג מידע על הגרמנים במהירות יחסית.

בשנת 1939 פגש טרפר בבלגיה בצעירה בשם ג'ורג'י דה וינטר (Georgie de Winter) שהייתה אז בת 20 והם נכנסו לקשר רומנטי. היא לא ידעה על תפקידו כמרגל וחשבה שהוא איש עסקים מן המניין. כאשר נפגשו הייתה כבר ג'ורג'י בהריון ממאהב שזנח אותה וטרפר היה נשוי לליובה.‏

לאחר פלישת הצבא הגרמני לבלגיה ב-10 במאי 1940, נאלץ טרפר לשנות את סיפור הכיסוי שלו, מכיוון שהבלגים חשדו בו שהוא גרמני והתכוונו לעצור אותו. אי לכך, הוא החל להציג עצמו כאיש עסקים צרפתי בשם ז'אן ז'ילבר (Jean Gilbert).הוא עבר לפריז ושם ביחד עם ליאו גרוספוגל והלל כץ הקים חברה מסחרית בשם "סימקס" (Simex) בפריז ואת "סימקסקו" (Simxco) בבריסל ובעזרתן יצר קשרים חזקים עם גרמניה. את גיוס ההון להקמת החברה גייסו מחברים בלגים שהוכנסו כשותפים ושלא ידעו על המטרה האמיתית שלשמה הוקמה החברה. החברה שימשה לא רק ככיסוי לפעילות הריגול של הרשת, אלא גם כמקור למימונה. רשת הריגול של טרפר הייתה בין הראשונות שקיבלה מידע מהימן אודות ההכנות הגרמניות לפלישה לברית המועצות. להתרעותיה החוזרות ונשנות הצטרפו התרעות הרבות שהתקבלו במוסקבה מרשתות הריגול השונות אך ללא הואיל. ב-22 ביוני 1941, ערב יום הפלישה העביר טרפר דרך הנספח הסובייטי בווישי מברק בעל דחיפות עליונה לשידור מיידי למוסקבה המתריע על פתיחת המתקפה הגרמנית על רוסיה למחרת, אך הממונים עליו במוסקבה עדיין לא האמינו לו וטענו כי זו "פרובוקציה בריטית".‏ "התזמורת האדומה" המשיכה לספק לברית המועצות מודיעין רב מתוך האימפריה הנאצית וסייעה רבות למאמץ המלחמתי בהדיפת הפלישה הנאצית מאדמת רוסיה.

נפילת הרשת בבריסל

אנשי ה"אבווהר" הגרמנים היו האחראים על גילוי רשתות הריגול שנשתלו ופעלו ברחבי האימפריה הנאצית. בסוף 1941 הם גילו כי משדר אותו כינו "פ.ט. איקס", שלקיומו היו מודעים זה מכבר, הגביר את תדירות שידורו. לאחר כמה בדיקות צמצמו את מיקומו של המשדר לבריסל ותפיסתו הפך להיות בחשיבות עליונה. מתוגברים באמצעי ריגול-נגד חדישים הגיעו הצוותים לבריסל ב-30 בנובמבר 1941. בבריסל פעלו שלושה משדרים שונים, אך הם היו מעוניינים ספציפית בהשבתתו של "פ.ט. איקס" שהסב להם כאב ראש גדול. בגלל לחץ כבד ממוסקבה למידע, פעל המשדר כחמש שעות כל לילה, מה שהקל מאוד על איתורו. לאחר כמה בדיקות השתכנעו הגרמנים כי המשדר שוכן ברחוב אטריבאט שברובע אטרבק. כמה חקירות נוספות צמצמו את האפשרויות לשלושה בתים שהיו סמוכים אחד לשני. כוחות ה"פונק-אבוור" גייסו עוד כ-10 שוטרים ו-25 איש נוספים מחיל עזר שהשתכנו באזור למען פשיטה כוללת על שלושתם.

בליל ה-12 בדצמבר 1941 ב-2:30 יצאו הגרמנים בפשיטה רחבת היקף על שלושת הבתים. הכוח אסר כמה פעילים של רשת הריגול ומלבד המשדר נחשפה גם מעבדת זיוף מתוחכמת מאוד, כפי שמעיד אחד הקצינים: "מאחורי הקיר היה חדרון קטן, מואר בעימעום בנורה אדומה. הוריתי למישהו להחליף את הנורה כדי שניטיב לראות. אתה רוצה לדעת מה ראינו? היה שם גן-עדן של זייפן. המקום הכיל את כל הציוד הדרוש לייצור מיסמכים מזויפים: דרכונים בלי רישום, חותמות, טפסים רשמיים, כל דבר. [...] תכולת החדר הזה הנחיתה עלי מכת-הלם, מן החזקות שידעתי בחיי. אתה יכול לתאר לעצמך את הרגתי, בשעה שראיתי טפסים מודפסים, שיכלו להגיע רק מחוגים ממשלתיים מברלין. פשוט לא יכולתי להאמין למראה עיני. פירוש הדבר היה, שקיימת רשת אדירת-כוח, ששלוחותיה מגיעות לכל מקום.".‏ הפשיטה הנחיתה מהלומה חזקה על הרשת הבלגית ואילצה אותה להשבית את פעילותה ולהתארגן מחדש. שני המשדרים האחרים נדמו לעת עתה ואת הפיקוד עליה תפס אדם בשם קונסטאנטין ייפרמוב (Константин Ефремов) שהיה עד אז מהנדס צבאי בצבא הרוסי בדרגת קפיטאן.

לאחר זמן מה משהרגישו שהסכנה חלפה, חזרה הרשת לשדר מידע רב למוסקבה. הגרמנים שהיו נחושים להשתיק את התשדורות אחת ולתמיד הצליחו לעלות על משדר נוסף ולאחר שגילו את מיקומו יצאו למבצע בלילה של ה-30 ביוני 1942 ואסרו את המשדר עם השדרן שלו, ובנוסף כמה תשדורות חשובות. אחת מהתשדורות הכילה כתובת של משת"פ גרמני בדרג בכיר מאוד בחיל האוויר והוא נאסר זמן קצר לאחר מכן. הגרמנים המשיכו במצוד אחר הרשת וב-30 ביולי 1942 אסרו את ייפרמוב. ישנן 3 גרסאות שונות לדרך בה הצליחו להעבירו צד ולשכנעו לפעול למען הגרמנים:

1. מקור אחד טען כי הוא היה בעל נטיות אנטישמיות ועל כן כשהובהר לו כי כל הממונים עליו הם יהודים ולא כדאי לו להקריב עצמו למענם הוא השתכנע.
2. הקצין הגרמני שהיה אחראי על מעצרו טען כי צוות מומחי העינויים של הגסטאפו הצליח לשבור אותו לאחר ימים אחדים.
3. קצין אחר טען כי כל משפחתו לרבות אשתו של ייפרמוב חיה ברוסיה וכי איימו עליו שאם לא ישתף פעולה יעבירו מידע למוסקבה כי הוא בגד בהם וכך יאבד את אהבת משפחתו הפטריוטית ובנוסף השלטונות הסובייטים יתנכלו להם.‏

מאסרו של ייפרמוב והעברתו לצד השני החלו להניע את קריסת הרשת בבריסל שנפלה כמו אבני דומינו. בזה אחר זה פותו אנשי קשר וסוכנים ליפול למלכודות של הגרמנים כאשר חלקם נשברים בחקירות ואף לעתים עוברים לפעול תחת אנשי הביון הנגדי הנאצי, ובכך מאיצים עוד יותר את נפילת הרשת. לבסוף עלו הגרמנים גם על חברת "סימקסקו" ואסרו את עובדיה. הרשת בבריסל הייתה גמורה.

בידי הגרמנים

ב-24 בנובמבר 1942 נתפס טרפר על ידי הביון הנגדי הנאצי בצרפת כאשר הגיע לטיפול אצל רופא שיניים. טרפר הוחזק במשך כחודשיים וחצי במפקדת הגסטאפו בצרפת ונעשו ניסיונות רבים בכדי להעבירו לצד השני ולהשתמש בו כבסוכן כפול. מעדות של טרפר עצמו ואף לפי ספרו של ז'יל פרו, הוא עשה עצמו כמשתף פעולה עם שוביו, ובמקביל הצליח להבריח בחשאי דו"ח המפרט את פרטי לכידתו ונפילת רשת הריגול למוסקבה. הגרמנים, שהאמינו כי שיתוף הפעולה של טרפר כנה ואמיתי, העבירו אותו למתקן כליאה בעל רמת שמירה נמוכה יותר.‏ אחרי כשישה חדשים, ב-13 בספטמבר 1943 ניצל טרפר הזדמנות ביציאה שגרתית לבית המרקחת בליווי שומר יחיד ונמלט. הוא איתר את ג'ורג'י ושניהם ירדו למסתור כאשר במקביל יצר קשר טרפר עם מוסקבה כדי לעדכן אותם בנעשה.

טרפר חש שהגסטאפו שבעקבותיו ועל כן נפרד לבסוף מג'ורג'י כדי לא לסכן אותה יותר מדי והמשיך בבריחתו לבדו. הוא יצר קשר עם המפלגה הקומוניסטית הצרפתית ומצא מסתור קבע בו הגסטאפו לא הצליח לשים עליו יד. הוא עדיין היה חלש מהתלאות שעבר במנוסתו ואף קשריו היו רופפים; מוסקבה חשדה בו כי בעקבות מאסרו הוא עובד בשביל הגסטאפו ורשת הביון שלו כבר לא הייתה קיימת. אך למרות זאת, החל להשתקם במחבואו ולהמשיך לעשות ככל יכולתו בעזרת המפלגה הקומוניסטית הצרפתית ואחת מתנועות המרי המחתרתיות הצרפתיות איתן הצליח ליצור קשר.

באוקטובר 1944, חדשיים אחרי שחרור פריז, הגיעה משלחת צבאית סובייטית לצרפת. טרפר יצר עימם קשר וב-6 בינואר 1945 המריא חזרה למוסקבה במטוסו האישי של סטלין. אחרי נחיתתו נידון טרפר לחמש עשרה שנות מאסר בטענה כי שיתף פעולה עם הגסטאפו כדי להציל את עורו, והוא נכלא בלוביאנקה כמו חלק מסוכניו שנשארו בחיים.

שחרור וטיהור

בשנת 1955, אחרי שסטלין כבר היה מת והצמרת הסובייטית עברה שוב תהפוכות, שוחרר טרפר וחזר אל אשתו ליובה ואל שני ילדיו. גזר דינו בוטל על ידי בית המשפט הסובייטי העליון על היותו "נטול כל בסיס" והוא קיבל תעודה רשמית שטיהרה את שמו. טרפר המשיך לחיות בווארשה תחת השם "לייב דומב". הוא הפך לנשיא "האיגוד התרבותי היהודי" בפולין וניהל הוצאה לאור של ספרות יהודית. ב-11 בנובמבר 1965 הוזמן לנאום באושוויץ בטקס לרגל 20 שנה לשחרור המחנה.

לאחר מלחמת ששת הימים גברה האנטישמיות בפולין, וטרפר החליט לנסות לעלות שוב לישראל. בתחילה סירבה ממשלת פולין לאפשר לו לעזוב את תחומי המדינה, אך מחאות בינלאומיות גרמו לה לאפשר למספר יהודים לעלות לישראל. בשנת 1974, הוא התיישב בירושלים, ובשנת 1975 פרסם את הספר האוטוביוגרפי שלו "התזמורת האדומה שלי" (די רױטע קאַפּעליע). הספר תורגם לאנגלית, צרפתית, רוסית ועברית.

ליאופולד טרפר נפטר בירושלים ב-19 בינואר 1982.

ספרו בעברית

• ליאופולד טרפר, התזמורת האדומה שלי; זכרונות ראש "התזמורת האדומה", הוצאת עידנים, 1975.

לקריאה נוספת

• ז'יל פרו, התזמורת האדומה, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, מרחביה ותל אביב, 1972.
• יהודית כפרי, זושה - מעמק יזרעאל לתזמורת האדומה, כתר ספרים, ירושלים, 2003.

ראו גם

• התנגדות גרמנית לנאציזם
• התזמורת האדומה

קישורים חיצוניים

• על לאופולד טרפר באתר ספרטקוס (באנגלית)
• ליטל לוין, היום לפני 37 שנה: רב-המרגלים ליאופולד טרפר נגד ז'אן רושה, באתר הארץ, 29 באוקטובר 2009
• שרגא הר-גיל, יו"ר הארגון התרבותי-חברתי של יהודי פולין: "ההתבוללות היא תהליך ריאקציוני", מעריב, 14 באוגוסט 1966
• חיים איזק, טרפר מספר, דבר, 4 באפריל 1975