הנציב העליון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארמון הנציב בירושלים. התמונה צולמה בין השנים 1920‏-1933

הנציב העליון לפלשׂתינה (א"י)אנגלית: High Commissioner of Palestine) הוא תואר שניתן, בין היתר, לממונה שמינה שר המושבות מטעם ממשלת בריטניה כדי להיות האחראי בפועל על ממשלת המנדט הבריטי (19201948) על ארץ ישראל.

תפקיד וסמכויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מימין לשמאל הנציב העליון הראשון הרברט סמואל בחצר בית המושל בירושלים עם הלורד בלפור והגנרל אלנבי
הלורד פלומר עם אנשי דת נוצרים. ירושלים 1926

ביולי 1920 קיבל הממשל האזרחי הבריטי את סמכויות השלטון הצבאי בארץ ישראל. ראש ממשל המנדט נקרא הנציב העליון. סגנו וממלא מקומו של הנציב העליון כונה המזכיר הראשי של ממשלת המנדט ובתפעול השוטף היה אחראי על כל הפעילות האדמיניסטרטיבית השלטונית. הנציב העליון היה בא כוחו של המלך, ובכך מונה לעמוד בראש השלטון, הן הצבאי והן האזרחי. מעשית היה כפוף למשרד המושבות הבריטי (Secretary of State for the Colonies) ולשר המושבות כנציגו של המלך ולפרלמנט הבריטי. הנציב העליון מונה בידי שר המושבות. סמכות הנציב העליון כללה הוצאת צווים, פקודות ותקנות שנועדו להסדיר את השלטון ואת חיי האזרחים. על אף הסמכויות הביצועיות התפקיד היה בעיקר ייצוגי, ונועד לשמש חותמת גומי ומנחה לכוחות הצבא והמשטרה שישבו בארץ [דרוש מקור].

משכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנציבים שמונו שוכנו תחילה בבניין אוגוסטה ויקטוריה שעל הר הצופים. לאחר רעידת האדמה שהתחוללה בארץ ישראל בשנת 1927 עברו הנציבים העליונים להתגורר בבית מחניים שברחוב הנביאים. בסופו של דבר, בראשית שנות השלושים, התמקמו הנציבים העליונים בארמון הנציב בירושלים.

הנציבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה זו משלו בארץ שבעה נציבים, ואלו הם:

הנציבים הבריטים
שם תקופת הנציבות הערות
הרברט סמואל 19201925 היהודי הראשון (שאיננו מומר כבנימין ד'יזראלי) ששימש כשר בממשלת בריטניה. מינויו כנציב העליון הראשון בארץ ישראל התקבל ביישוב בהתלהבות וניתן לו הכינוי "הראשון ביהודה". הרברט סמואל הכריז על ירושלים כבירת ארץ ישראל המנדטורית וקבע את מושבו במתחם אוגוסטה ויקטוריה בירושלים, אך דווקא בשל היותו יהודי השתדל להיות נייטרלי בסכסוך הישראלי-ערבי בארץ ישראל וגרם לאכזבה ביישוב. הוא מינה כמופתי את חאג' אמין אל חוסייני. במאורעות תרפ"א הורה על הפסקה זמנית של העלייה. העובדה כי בימיו כנציב הופרד עבר הירדן מתחום ארץ ישראל המנדטורית חיזקה תחושת אכזבה זו ביישוב.
הרברט פלומר 19251928 איש צבא בריטי בדרגת פילדמרשל. שירת כנציב עליון בתקופה של שקט יחסי ששרר בארץ לאחר מאורעות תרפ"א ולפני מאורעות תרפ"ט. תרומתו לשמירת שקט זה הייתה ניכרת. יחסו ליישוב היה הוגן. בתקופתו הכיר השלטון המנדטורי בכנסת ישראל. בימי המשבר הכלכלי של שנת 1927 העניק תמיכה כלכלית ליישוב. הקפיד לשמור על נייטרליות ביחסו ליהודים ולערבים.
ג'ון צ'נסלור 19281931 אריסטוקרט וקצין שעבר לשירות הקולוניאלי הבריטי ולאחר 17 שנות שירות, התמנה לנציב העליון על ארץ ישראל. יחסו היה אוהד לערבים. בימי כהונתו התחוללו מאורעות תרפ"ט העקובים מדם.
ארתור ווקופ 19311938 הנציב העליון האוהד ביותר של היישוב והתנועה הציונית. בתקופת כהונתו התרחשה העלייה החמישית שהביאה להתפתחות כלכלית וחברתית רבה ביישוב. ווקופ עודד את העלייה והיה מקובל על הנהגת היישוב, עמה קשר קשרים. במהלך כהונתו בשנת 1936 החלו מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט, שהיו התקפה על היישוב ומרד כנגד השלטון הבריטי והוא נקט נגדו בצעדים נמרצים.
הרולד מקמייקל 19381944 הנציב העליון העוין ביתר את היישוב ואת התנועה הציונית. איש השירות הקולוניאלי הבריטי ששירת שנים רבות באפריקה, מהן עשר שנים בסודאן והפך לפרו-ערבי. את העניין היהודי לא הכיר כלל וראה ביהודים נטע זר במזרח התיכון. לא נעתר לבקשת חנינה על חייו של ראשון עולי הגרדום שלמה בן יוסף ותחת שלטונו הרגו אנשי המשטרה הבריטית את מפקד הלח"י אברהם שטרן (יאיר). סירב להתיר את כניסתה של אוניית המעפילים סטרומה לארץ והיא נאלצה לחזור לים השחור, שם טבעה על 769 המעפילים שעל סיפונה, שהיו פליטי חרב משואת יהודי רומניה. סמוך לסוף תקופת כהונתו ניסו אנשי הלח"י להתנקש בחייו, אך הוא ניצל.
ג'ון ורקר (לורד גורט) 19441945 לורד גורט היה גנרל בריטי שפיקד על חיל המשלוח הבריטי בצרפת בראשית מלחמת העולם השנייה. פיקד על הפינוי מדנקירק. בשנת 1943 הוענקה לו דרגת פילדמרשל. בשנת 1944 התמנה לנציב העליון על ארץ ישראל. שימש בתפקיד כשנה. לא הותיר רושם של ממש בתפקידו, אותו עזב בשל מצב בריאותו הלקוי.
אלן קנינגהם 19451948 הנציב העליון האחרון. גנרל בריטי שזכה לתהילה על שחרור אתיופיה מידי האיטלקים. עלה בגורלו להיות הנציב העליון האחרון בקץ שלטון המנדט הבריטי על ארץ ישראל. החלטתו שלא להענות לדרישת הצבא הבריטי לפנות את ירושלים בחודשי המנדט האחרונים הייתה מכרעת לגבי גורל העיר ומנעה השתלטות ערבית על העיר לפני הכרזת מדינת ישראל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]