ישראל גוטמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ישראל גוטמן מעיד במשפט אייכמן

פרופ' ישראל גוטמן (20 במאי 1923 בוורשה1 באוקטובר 2013) היה היסטוריון ישראלי, חוקר השואה ופעל להנצחתה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוטמן נולד וגדל בוורשה. בצעירותו הצטרף לתנועת השומר הצעיר והיה חניכו של מרדכי אנילביץ'. כרבים מחברי תנועתו, הצטרף לאי״ל והיה פעיל במרד גטו ורשה. הוא הוּצא מהבונקר כשהוא פצוע ב-5 במאי 1943[דרוש מקור] ונשלח למחנה הריכוז מיידנק. משם נשלח למחנה ההשמדה אושוויץ, וצעד משם בצעדת המוות למאוטהאוזן בינואר 1945. בשנת 1946 עלה לישראל והיה לחבר בקיבוץ להבות הבשן, שם התגורר עד שנת 1971. בשנת 1961 העיד במשפט אייכמן.

היה ממייסדי "מורשת בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'", ובשלב מאוחר יותר מונה למנהל הארגון. ב-1963 שימש עורך כתב העת "ילקוט מורשת".

ב-1975 קיבל תואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית על חיבורו "תנועת ההתנגדות והמרד המזוין של יהודי ורשה על רקע חיי הגיטו 1939–1943". לאחר מכן החל את הקריירה האקדמית שלו באוניברסיטה העברית, ובמסגרת זו הופקד על הקתדרה ע"ש ריטה ומקס הייבר לחקר השואה ותולדות יהודי מזרח ומרכז אירופה. בין השנים 19851988 היה ראש המכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית.

ב-1989 ראתה אור "האנציקלופדיה של השואה", שהייתה אחד ממפעליו המרכזיים.

משנת 1991 כיהן גוטמן כיועץ לממשלת פולין לענייני יהודיים, יהדות והנצחת השואה, וכן שימש חבר בהנהלת המוזיאון להנצחת השואה בוושינגטון.

בין השנים 19931996 היה ראש המכון הבינלאומי לחקר השואה ב"יד ושם", ובין השנים 19962000 היה ההיסטוריון הראשי של "יד ושם". החל משנת 2000 שימש גוטמן יועץ אקדמי של "יד ושם". הוא היה חבר במועצת "יד ושם", בהנהלת המכון הבינלאומי לחקר השואה, בוועדה המדעית של "יד ושם" ובמערכת "יד ושם" – קובץ מחקרים.

עבודותיו של גוטמן זכו בפרסים רבים, ובהם: פרס שלונסקי לספרות, פרס יצחק שדה למחקר צבאי, פרס התאחדות יהודי פולין, פרס לנדאו למדעים ולמחקר ודוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת ורשה.

גוטמן נישא לעירית אדלשטיין, והיה אב לבן ולשתי בנות. בנו נמרוד נפל בעת שירותו הצבאי בשנת 1971.

ב-1 באוקטובר 2013 מת גוטמן בגיל 90.‏[1]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנשים ואפר: ספר אושביץ-בירקנאו, מרחביה, 1957 [תשי"ז].
  • יהודי ורשה 1939–1943, גיטו, מחתרת, מרד, תל אביב, תשל"ז.
  • תנועת ההתנגדות והמרד המזוין של יהודי ורשה על רקע חיי הגיטו: 1939-1943,ירושלים 1975 [תשל"ה], 2 כרכים.
  • היהודים בפולין אחרי מלחמת העולם השנייה,ירושלים 1985 [תשמ"ה].
  • בעלטה ובמאבק: פרקי עיון בשואה ובהתנגדות היהודית, תל אביב 1985 [תשמ"ה].
  • כרוניקה של גטו לודז', ירושלים 1986-1989 [תשמ"ז-תשמ"ט], 4 כרכים.
  • מאבק בנתיב הייסורים; התנגדות היהודים לנאצים בתקופת השואה, ירושלים, 1988.
  • מרד הנצורים: מרדכי אנילביץ' ולחימת גיטו ורשה, מורשת/בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ', תל אביב 1993 [תשנ"ג].
  • סוגיות בחקר השואה - ביקורת ותרומה, מרכז זלמן שזר לתולדות עם ישראל/יד ושם, ירושלים 2008 [תשס"ט].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עדה פגיס, ימי אפלה, רגעי חסד - פרקים מחיי ישראל גוטמן, הקיבוץ המאוחד/יד ושם, 2008 – ביוגרפיה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחר ממאמריו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]