הומל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הומל
Гомель
סמל גומל
Flag of Homiel.png
דגל העיר
מדינה / טריטוריה Flag of Belarus.svg  בלארוס
מחוז מחוז גומל
ראש העיר אלכסנדר בליאב Александр Беляев
שטח 113 קמ"ר
תאריך ייסוד 1142
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ צפיפות

481,197‏  (נכון ל-2004)
4,258.40 נפש לקמ"ר (נכון ל-2004)
קואורדינטות 52°25′N 30°59′E / 52.417°N 30.983°E / 52.417; 30.983קואורדינטות: 52°25′N 30°59′E / 52.417°N 30.983°E / 52.417; 30.983
אזור זמן UTC +2
gorod.gomel.by

הומל, בהיגוי רוסי: גומלבלארוסית: Гомель), עיר בדרום מזרח בלארוס, הנמצאת בקרבה יחסית לגבול עם אוקראינה ולכור הגרעיני צ'רנוביל. היא העיר השנייה בגודלה בבלארוס (אחרי עיר הבירה מינסק) ומונה 512,314 תושבים (נכון ל-1 בינואר 2014).‏[1] העיר שוכנת לצדו של נהר הסוז' והיא העיר הראשית של מחוז גומל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לראשונה נזכרת ב-1142 בדברי הימים של איפטייב. הייתה חלק מנסיכות צ'רניגוב. ב-1335 נהייתה לחלק מהנסיכות הליטאית. העיר הייתה נחלת הנסיך פטריקי נורינונטוביץ', אחיינו של הנסיך אלגירדס. ב-1500 בעקבות קרב ודרוש צורפה לנסיכות מוסקבה. ב-1535 הצבא הפולני-ליטאי כבש את העיר חזרה מהמוסקבאים, וב-1537 המוסקבאים ויתרו על העיר סופית. לקראת סוף המאה ה-16 העיר שימשה כקו הגנה נגד פלישות הטטרים של קרים לאיחוד הפולני-ליטאי. ב-1670 קיבלה העיר זכויות מגדבורג.

בעקבות חלוקת פולין הראשונה ב-1772 היא צורפה לאימפריה הרוסית. מבחינה אדמיניסטרטיבית, בתקופה הרוסית העיר שינתה פעמים רבות את מעמדה. בין 1773- 1777 היא שימשה כמרכז אזור הומל בתוך פרובינציית רוגצ'וב, לאחר מכן עד 1852 שימשה בפלך בליץ של פרובינציית רוגצ'וב. עד 1917 העיר שימשה כמרכז פלך בגוברניית מוהילב. ב-1 במרץ 1918 נכבשה על ידי הצבא הגרמני ושנה לאחר מכן, ב-14 בינואר 1919, נכנס לעיר הצבא האדום וצירף אותה חזרה לרוסיה (שהפכה ב - 1922 לברית המועצות). ב-1926 העיר צורפה אל הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של בלארוס והפכה למרכז אזור הומל וגליל הומל. ב-1937 הפכה העיר למרכז מחוז הומל, הכפוף ישירות לשלטון של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של בלארוס.

יהדות גומל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקהילה היהודית ידועה בעיר מהמאה ה-16. העיר מוזכרת בספר יוון מצולה של ר' נתן נטע הנובר. תנועת החסידות זכתה לתפוצה רבה בין היהודים, עד שברוב בתי הכנסת התפללו בנוסח האר"י. החסידות הדומיננטית בקרב יהודי בלארוס הייתה חסידות חב"ד, והעיר הומל הייתה ממבצריה החשובים. בין היתר, נודע החסיד יצחק אייזיק אפשטיין שכיהן כרב העיר שנים רבות. בין 1910- 1921 הרב אברהם אלישיב, אביו של הרב יוסף שלום אלישיב שימש כרב העיר. בזמן מלחמת העולם הראשונה הגיעו לעיר פליטים רבים מהאזורים הפנימיים של בלארוס, ומספר היהודים הגיע ל-80,000 איש.

ב-1903, בזמן הפרעות בקישינב, הייתה בהומל קבוצה של יהודים צעירים, שהשתייכו לקבוצות מהפכניות סוציאליסטיות. כשהפורעים הגיעו לעיירתם, הם ארגנו הגנה (עם סכינים, קלשונים וכו') כנגד הפורעים, בלמו בגופם את הפרעות והצליחו להניס את התוקפים. לאחר האירוע הזה הם שמעו שהמשטרה הצארית מחפשת אותם. היה ברור להם שבחקירה שתהיה הם יזומנו למשרדי הבולשת, וגורלם יהיה יותר רע משל הפורעים. חלקם עזבו את רוסיה ועלו לא"י. בארץ הם נקראו "הקבוצה ההומלית", או במבטא הרוסי: "הקבוצה הגומלית". עוד יהודים עם תפיסת עולם דומה התחילו להגיע לארץ ישראל טיפין טיפין, ואלו היו ראשוני העלייה השנייה.

בשנות השלושים חיו בגומל כ-41,000 יהודים – כשליש מכלל תושביה.

באוגוסט 1941 כבשו הגרמנים את העיר לאחר קרבות במהלכם התפנו רוב יהודי העיר מזרחה עם הצבא האדום הנסוג. הגרמנים ריכזו את היהודים בגטאות, החלו לרצוח בהם בספטמבר 1941 ועד נובמבר רצחו את כל היהודים שעוד נותרו בהומל (נרצחו כ-4,000 יהודים בתקופת הכיבוש הנאצי).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]