מבנה ה-NBA

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מבנה ה-NBA הוא חלוקת הקבוצות בליגת ה-NBA, לפיה הליגה מתנהלת. בליגה יש בסך הכל 30 קבוצות המחולקות לשני אזורים (מזרח ומערב) בני שלושה בתים, כאשר בכל בית יש חמש קבוצות. כל קבוצה משחקת 4 פעמים נגד כל קבוצה המשתייכת לבית שלה, 3 או 4 פעמים נגד שאר הקבוצות מהאזור הראשי שלה, ופעמיים נגד הקבוצות מהאזור הראשי האחר. בסיום העונה הסדירה, שלוש הקבוצות שזכו בראש הבית שלהן וחמש הקבוצות בעלות המאזן הטוב ביותר באזור הראשי מעפילות למשחקי הפלייאוף. המבנה הנוכחי פועל בליגה מאז עונת 2004/2005.

התנהלות כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל אחד מאזורי ליגת ה-NBA (המערבי והמזרחי) כולל 15 קבוצות, המחולקות לשלושה בתים בני 5 קבוצות בכל אחד.

מאז 2006, שלוש זוכות הבתים (הקבוצות שסיימו במקום הראשון) והקבוצה שלא זכתה בעלת המאזן הטוב ביותר מדורגות במקומות 1-4 למשחקי הפלייאוף בהתאם להישגיהן, וכל הקבוצות הנותרות שהעפילו לפלייאוף ולא זכו בראשות הבית שלהן מדורגות במקומות 5-8. סדר זה מותיר את האפשרות שהמדורגת מספר 2 לא תהיה זוכת אחד הבתים. יתרון הביתיות בפלייאוף מושג על ידי מאזן הניצחונות וההפסדים של הקבוצות ולא על פי דירוגן, כך שאם הקבוצות המדורגות 4 ו-5 ייפגשו בסיבוב הפלייאוף והקבוצה המדורגת 5 תהיה בעלת מאזן טוב יותר, היא זו שתזכה ביתרון הביתיות בסדרה.

הסיבה למערך דירוג זה השנוי במחלוקת היא העובדה שקבוצה שאינה זוכת אחד הבתים יכולה להיות בעלת מאזן טוב יותר מזוכות של שני בתים, מה שיציב קבוצה שאינה זוכת בית בפקפוק. אם שלוש זוכות הבתים ידורגו במקומות 1-3 לפלייאוף, וכל הקבוצות שאינן זכו מדורגות במקומות 4-8, ייתכן מצב שבו שתי הקבוצות שסיימו בשני המקומות הראשונים בכל האזור ייפגשו כבר בסיבוב הפלייאוף השני. מקרה כזה אירע במשחקי הפלייאוף ב-2006, כאשר סן אנטוניו ספרס ודאלאס מאבריקסהבית הדרום-מערבי) נפגשו אחת מול השנייה בסיבוב השני, בעוד שלמדורגת 3, זוכת הבית הצפון-מערבי דנבר נאגטס, השיגה מספר ניצחונות קטן יותר מאשר הקבוצות המדורגות במקומות 4, 5, 6 ו-7. הנהלת ליגת ה-NBA הציעה ואישרה את פורמט הליגה הנוכחי, שיבטיח את העובדה ששתי המדורגות הראשונות באזור לא יוכלו להיפגש מוקדם יותר מסיבוב הפלייאוף השלישי (הגמר של אותו אזור). הפלייאוף של כל אזור מחולק לשני סיבובים מוקדמים, וסיבוב אחד נוסף המהווה את גמר האזור, כאשר המנצחת בו תפגוש את זוכת פלייאוף האזור האחר בגמר ה-NBA להתמודדות על הזכייה באליפות הליגה. כל סדרות הפלייאוף נערכות בשיטת "הטוב מ-7", שבה הקבוצה שמגיעה ראשונה לארבעה ניצחונות מעפילה לסיבוב הבא.

מערך חלוקת הבתים הנוכחי בעונה הסדירה פועל מאז פתיחתה של עונת 2004/2005, כאשר שארלוט בובקאטס החלה לשחק כקבוצת ה-NBA השלושים. בעקבות כך, הוכרחה ניו אורלינס הורנטס לעבור מהבית המרכזי שבמזרח אל הבית החדש שנוצר, הדרום-מערבי שבמערב.

מערב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבית הצפון מערבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבית הצפון מערבי כולל את קבוצות דנבר נאגטס, מינסוטה טימברוולבס ויוטה ג'אז שהגיעו כולן מהבית המערב-תיכוני (שלא קיים כיום); ואת קבוצות פורטלנד טרייל בלייזרס ואוקלהומה סיטי ת'אנדר (לשעבר סיאטל סופרסוניקס) שהגיעו מהבית הפאסיפי. אלופת הבית בעונת החניכה שלו הייתה אוקלהומה סיטי, והיא גם הזוכה הנוכחית (2011). בהגרלת דראפט ה-NBA2007, פורטלנד בלייזרס וסיאטל סופרסוניקס זכו בשתי הבחירות הראשונות, בהתאמה. פורטלנד בחרה את גרג אודן וסיאטל בחרה את קווין דוראנט, והדראפט סייע לחידוש היריבות בבית הצפון מערבי בין שתי הקבוצות.

הבית הפאסיפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבית הפאסיפי כולל את קבוצות גולדן סטייט ווריורס, לוס אנג'לס קליפרס, לוס אנג'לס לייקרס, פיניקס סאנס וסקרמנטו קינגס. כל חמש הקבוצות היו בבית זה לפני שפורטלנד וסיאטל עברו לבית הצפון מערבי החדש. בניגוד לבתים אחרים, הבית הפאסיפי הוא ותיק בליגה ופעיל מאז 1970, הזוכה הנוכחית היא לוס אנג'לס לייקרס.

הבית הדרום מערבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבית הדרום מערבי הוא באופן מוטל בספק הבית החזק ביותר בליגה. דאלאס מאבריקס, יוסטון רוקטס, ממפיס גריזליס, וסן אנטוניו ספרס באות כולן מהבית המערב-תיכוני שלא קיים כיום, וניו אורלינס הורנטס באה מהבית המרכזי שבקונפרנס המזרחי (ההורנטס חזרו כאשר הם שיחקו בשארלוט, והם אף שיחקו במשך עונה אחת בבית המערב-תיכוני). סן אנטוניו ספרס היא בעלת מספר הזכיות הגבוה ביותר בראשות הבית, לאחר שהיא עשתה זאת ברציפות בעונות 2004/2005 ו-2005/2006, היא גם הזוכה הנוכחית.

מזרח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבית האטלנטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פילדלפיה 76', ניו יורק ניקס, ברוקלין נטס ובוסטון סלטיקס היו בין שבע הקבוצות בבית האטלנטי, לפני האיחוד שהביא את טורונטו ראפטורס לבית ושלח את מיאמי היט, אורלנדו מג'יק ווושינגטון ויזארדס לבית הדרום מזרחי החדש. הבית היה פעיל מאז המבנה הישן של ה-NBA ונוסד ב-1970, הזוכה הנוכחית ובעלת הכי הרבה זכיות היא בוסטון סלטיקס.

הבית המרכזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבית המרכזי פעיל מאז 1970 בפורמט הישן של ה-NBA, ועבר שינוי עם הגעת הפורמט החדש ב-2004. דטרויט פיסטונס זכתה באליפות הבית המרכזי ברציפות בעונות 2004/2005, 2005/2006, 2006/2007 ו-2007/2008. לפני שינוי החלוקה הבית היה מורכב מקבוצות קליבלנד קאבלירס, דטרויט פיסטונס, שיקגו בולס, מילווקי באקס ו אינדיאנה פייסרס שחברות בו גם כיום, וכמו כן טורונטו ראפטורס, אטלנטה הוקס וניו אורלינס הורנטס. הבית הוזכר כאחד מהחזקים ביותר ב-NBA, כאשר ב-2006 כל חמש הקבוצות בו העפילו למשחקי הפלייאוף. כיום לאור היחלשותם של דטרויט וקליבלנד, הבית איבד את חוזקו, והשנה העפילו ממנו רק שתי קבוצות, שיקגו ואינדיאינה, למשחקי הפלייאוף. אלופת הבית הנוכחית היא שיקגו.

מלבד "הבית המרכזי" שקיים כיום, הוקם בית מרכזי שהורכב מקבוצות אחרות בעונת 1949/1950, כאשר מיניאפוליס לייקרס (כיום לוס אנג'לס) זכתה אחרונה באליפות הבית. הבית המרכזי הישן לא זהה לבית המרכזי הנוכחי.

הבית הדרום מזרחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבית הדרום מזרחי נוצר כאשר שארלוט בובקאטס נכנסה ל-NBA כקבוצה מורחבת ב-2004. וושינגטון ויזארדס, מיאמי היט ואורלנדו מג'יק הגיעו מהבית האטלנטי הישן ואטלנטה הוקס הגיעה מהבית המרכזי הישן גם הוא, אלופת הבית כיום היא מיאמי היט.

ייחודיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לרוב ליגות הספורט ברחבי העולם, ב-NBA ישנה רק ליגה אחת (אף על פי שהיא מחולקת לשני אזורים) והיא אינה מסודרת לפי מערך ליגות, כמו למשל בליגת הכדורגל האנגלית. לפיכך, אף קבוצה איננה יורדת ליגה. בנוסף, הקבוצות שמסיימות במקומות האחרונים הן בעלות סיכוי גבוה יותר לזכות בהגרלה על הבחירות הראשונות בדראפט ה-NBA, מה שמעניק להן יתרון ואף גורם לאיבוד מחוזקן של קבוצות חלשות באופן מכוון לקראת סיום העונה. כלפי הנהלת ה-NBA והקומישנר דייוויד סטרן בפרט הוטחה ביקורת על השיטה.

בכל עונה, מאמנה של הקבוצה הממוקמת ראשונה באזור שלה לפני פגרת משחק האולסטאר של ה-NBA זוכה לשמש מאמן הנבחרת של אותו אזור במשחק האולסטאר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]