וושינגטון ויזארדס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
וושינגטון וויזארדס
לוגו המועדון
נוסדה: 1961
אולם: וריזון סנטר
קיבולת: 20,674 צופים
מדים: ברונזה, שחור, כחול
קמע: G-wiz, G-man
אליפויות: 1947, 1978
סגנות: 1971, 1975, 1978, 1979
הוריזון סנטר, אולמה הביתי של וושינגטון ויזארדס בנובמבר 2008

וושינגטון וּיזארדסאנגלית: Washington Wizards) היא קבוצת כדורסל מהעיר ושינגטון המשחקת בליגת ה-NBA במסגרת הבית הדרום-מזרחי, ומשחקת את משחקיה הביתיים באולם בוריזון סנטר. שמה של הקבוצה שונה מספר פעמים, וכיום שמה הנוכחי הוא הוויזארדסעברית: הקוסמים). השם נבחר לאחר תחרות שמות, במקום השם בוּלֵטְס (קליעים) על מנת להעניק לקבוצה תדמית חיובית יותר.

השנים המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המועדון הידוע כיום כ"וושינגטון וויזרדס" החל את דרכו כשיקגו פקרס בשנת 1961, כקבוצת ההרחבה הראשונה בהיסטוריה של ליגת ה-NBA, ולאחר שנה אחת בלבד, הם שינו את שמם לזיפריס. בשנת 1963 עבר המועדון לבולטימור, מרילנד, והפך לבולטימור בולטס (ללא כל קשר למועדון שהתקיים בשנות ה-40 וה-50 בולטימור בולטס ששיחק בליגות ה-BAA/NBA). בעונתם הראשונה בבולטימור, סיימו הבולטס במקום ה-4 מתוך 5 קבוצות אזור המערב.‏[1]

קודם לעונת 1964-65 ערכו הבולטס טרייד גדול, כאשר הם שלחו את טרי דיסשינגר, רוד ת'ורן ודון קוג'יס לדטרויט פיסטונס תמורת בילי הואל, דון האול, ווולי ג'ונס. הטרייד התגלה כמוצלח; האול התברר ביסודו כמעודד קולני שעזר לבולטס להגיע אל משחקי הפלייאוף לראשונה בתולדות המועדון. בפלייאוף של שנת 1965, היממו הבולטס את הסינט לואיס הוקס 3-1, והתקדמו לגמר המערב. בגמר, הצליחו הבולטס להיות בשוויון לאחר ארבעת המשחקים הראשונים נגד הלוס אנג'לס לייקרס לפני שהפסידו 4-2.

תקופת וס אנסלד[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל מוקדם של הבוליטימור בולטס

בסוף שנות ה-60, בחרו הבולטס שני שחקנים שבהלך השנים הפכו לחברי היכל התהילה: ארל מונרו, נבחר בדראפט של שנת 1967 במקום השני ווס אנסלד, שנבחר בדרפט של שנת 1968, במקום השני הכללי. הקבוצה השתפרה בצורה דרמטית, מ-36 ניצחונות בעונה הקודמת ל-57 בעונת 1968-69, ואנסלד זכה גם בפרס רוקי השנה וגם בפרס הMVP של העונה הסדירה. הבולטס הגיעו אל הפלייאוף עם ציפיות גדולות להעפלה לשלבים הגבוהים, אך הם הודחו בסיבוב הראשון בידי הניו יורק ניקס. בעונה שלאחר מכן נפגשו הקבוצות שוב, אך אף על פי שהסדרה התארכה לשבעה משחקים, הבולטס נוצחו בסופה שוב ביד הניקס.

בעונת 1970-71, סיימו הבולטס את העונה הסדירה במאזן 42-40 ופגשו שוב את הניקס בפלייאוף, הפעם בגמר המזרח. הניקס סבלו מהעדרו של ויליס ריד ששימש קפטן הקבוצה, הבולטס שלא סבלו מפציעות ניצלו את העדרו, ובמשחק השביעי שנערך במדיסון סקוור גארדן, שחקנה של הבולטס, גאס ג'ונסון קלע סל מכריע בשלב מאוחר של המשחק שהביא את הבולטס לניצחון 93-91 ולהתקדם לגמר ה-NBA לראשונה בתולדות המועדון. בגמר ה-NBA הובסו הבולטס בסוויפ על ידי המילווקי באקס החזקים עם כארים עבדול ג'באר (שהיה ידוע בשנת 1971 בשמו המקורי, לו אלסינדור) ואוסקר רוברטסון.

סוף שנות ה-70 עד סוף שנות ה-80[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הטרייד שהעביר את ארל מונרו לניו יורק ניקס וגאס ג'ונסון לפיניקס סאנס, נשארו הבולטס מועמדים לפלייאוף לכל אורך שנות ה-70. לאחר שלא התעלו במהלך העונת 1971-72, השתפרו הבולטס דרמטי לאחר שרכשו את אלווין הייז מהיוסטון רוקטס ובחרו בדרפט את קווין פורטר.

לאחר התחלה איטית החלו הבולטס להסתער בתחילת חודש דצמבר, כאשר הם השיגו מאזן של 10-4 בדרך לזכייה בתואר אליפות הבית המרכזי, שנה שלישית ברציפות. הבולטס פגשו שוב את הניו יורק ניקס בפלייאוף של שנת 1973, ונוצחו בפעם הרביעית בחמשת המפגשים בין המועדונים בשנים האחרונות.

בשנת 1973, עבר המועדון ללנדובר, מרילנד והפך לקפיטל בולטס; אין להתבלבל עם הקבוצת ההוקי וושינגטון קפיטלס מליגת ה-NHL, הם שינו את שמם לוושינגטון בולטס עונה לאחר מכן.

סמל זה אומץ בידי הבולטס עוד כששהו בבולטימור והיה בשימוש עד לשנת 1987

במהלך חודש נובמבר, 1973, בעוד המועדון ממתין להשלמת הבנייה של אולמם החדש בלנדובר, שיחקו הבולטס את משחקיהם הביתיים באולם קולד פילד האוס בקמפוס של אוניברסיטת מרילנד בקולג' פארק. אולם הקפיטל סנטר (שנודע לאחר מכן בשם יו אס איירווייז ארינה) החל נחנך ב-2 בדצמבר 1973, במשחק בו גברו על הסיאטל סופרסוניקס. לאורך אמצע שנות ה-70, המשיכו הבולטס לשחק כמה משחקים מידי עונה בבולטימור.

את עונת 1974-75 סיימו הבולטס במאזן של 60-22 וחזרו אל הפלייאוף. באותה השנה השיגו הבולטס מאזן של 36-5 בבית באולם הקפיטל סנטר. בסיבוב הראשון של הפלייאוף הם הצליחו לשרוד לאחר שבעה משחקים נגד הבאפלו ברייבס לאחר ששתי הקבוצות נצחו את כל משחקי הבית שלהם. בגמר המזרח, הצליחו הבולטס לגבור על האלופה היוצאת, הבוסטון סלטיקס בשישה משחקים והתקדמו לגמר ה-NBA. הבולטס היו פייבוריטים לנצח את סדרת הגמר, אך הופתעו בידי ריק בארי שהנהיג את הגולדן סטייט ווריורס בארבעה משחקים, כאשר את המשחק הרביעי הם הפסידו בקפיטל סנטר.

ההלם מהפסד סדרת הגמר חלחל לעונת 1975-76 כשהבולטס מנצחים 12 משחקים פחות מהעונה הקודמת, בפלייאוף הם הודחו בידי הקליבלנד קבאלירס בשבעה משחקים. בסיומה של העונה פיטרו הבולטס את המאמן הראשי קי. סי. ג'ונס, למרות היו לו 62% אחוזי הצלחה כמאמן הבולטס.

בעונת 1976-77 תחת המאמן הראשי דיק מוטה, הפסידו הבולטס שוב את תואר אליפות הבית המרכזי, עונה שנייה ברציפות. אלווין הייז סיים שישי בממוצע הכדורים החוזרים למשחק באותה העונה, 12.5 כדורים חוזרים למשחק. לאחר שגברו בשלושה משחקים בסיבוב הראשון של הפלייאוף נגד הקליבלנד קבאלירס, עלו הבולטס ליתרון 2-1 בסיבוב השני נגד היוסטון רוקטס. עם סיכוי לעלות ליתרון של 3-1 במשחק הביתי, הפסידו הבולטס 107-103 כאשר הרוקטס ממשיכים ומנצחים את הסדרה בשישה משחקים.

הנס של עונת 1977-78[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות העובדה שבשורות הבולטס שיחקו וס אנסלד ואלווין הייז, שני חברי היכל התהילה לעתיד, סיימו הבולטס את עונת 1977-78 במאזן של 44-38 בתום העונה הסדירה ולא נחשבו כמועמדים לזכייה באליפות ה-NBA, אך העיתונאי מסן אנטוניו, דן קוק, השתמש במשפט המפורסם, "זה לא נגמר עד שהגברת השמנה שרה". משפט זה הפך לקריאת הקרב של הבולטס כשהם מסיימים ריצת פלייאוף שהובילה אותם לגמר ה-NBA, בו גברו על הסיאטל סופרסוניקס בשבעה משחקים והביאו אליפות ספורט מקצועני ראשונה לבירה וושינגטון די. סי., לראשונה מזה 36 שנים.

צעד קשה לשחזור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 1978-79 עברו הבולטס לבית האטלנטי, זוכים באליפות הבית בעונתם הראשונה בו. הם נכנסו לפלייאוף של שנת 1979 לאחר שהפסידו 8 מתוך 11 המשחקים האחרונים של העונה הסדירה אתה סיימו במאזן 54-28. בפלייאוף הבולטס היו קרובים להדחה מול האטלנטה הוקס כאשר נקלעו לפיגור של 3-1 לאחר ארבעה משחקים, אך הצליחו לשרוד ולנצח את המשחק השביעי והמכריע.

בגמר המזרח, שוב נקלעו הבולטס לפיגור 3-1 הפעם מול הסן אנטוניו ספרס, אך הצליחו לבצע קאמבאק מרשים ונצחו את שני המשחקים הבאים בסדרה, כופים על הספרס משחק שביעי בקאפ סנטר. הבולטס הסתערו שוב ולאחר פיגור משמעותי במהלך הרבע הרביעי הצליחו לגבור על הספרס בהנהגתו של ג'ורג' גרווין 107-105, במה שנחשב לאחד ממשחקי הפלייאוף הגדולים בתולדות ה-NBA ותהתקדם לסדרת הגמר למפגש חוזר מול הסיאטל סופרסוניקס.

במשחק הראשון של סדרת הגמר, גברו הבולטס על הסוניקס 99-97, בזכות שתי זריקות עונשים שהכריעו את ההתמודדות. אך למרות פתיחה זו, הבולטס הפסידו את ארבעת המשחקים הבאים, ואת הסדרה כולה לסיאטל, הייתה זו האליפות היחידה בתולדות הסופרסוניקס. הבולטס היו המועדון היחיד שהופיע בארבע סדרות גמר במהלך שנות ה-70.

1979-1988[עריכת קוד מקור | עריכה]

התבגרותו של סגל השחקנים ופציעות החלו לתת את אותותיהם בבולטס. בעונת 1979-1980, הבולטס בקושי הצליחו להגיע אל משחקי הפלייאוף, כאשר הם מצליחים לתפוס את המקום השישי והאחרון בשובר שוויון וזאת אף על פי שנפלו למאזן שלילי של 39-43 בתום העונה הסדירה. בפלייאוף, הם נוצחו בסוויפ בסדרה של שני משחקים בידי הפילדלפיה 76. שנה לאחר מכן כשלו הבולטס ולא הצליחו להיכנס אל משחקי הפלייאוף, לראשונה מזה 13 שנים. וס אנסלד פרש ואלווין הייז הועבר ליוסטון רוקטס בעונה שלאחר מכן.

בעונת 1980-81, הבולטס הציגו יכולת טובה תחת המאמנים ג'ן שאו ודון מורן, כשהם מסיימים את העונה הסדירה במאזן 43-39, ולמרות כי התקדמות אל חצי גמר המזרח במשחקי הפלייאוף, נראה היה בבירור כי הם איבדו את תבנית ההצלחה של שנות ה-70. אך, למרות דעיכה זו המשיכו הבולטס לשחק בכשרון שאפיין אותם במהלך אותן שנים. הם הצליחו לסיים את העונה הסדירה במאזן חיובי, אך בבית האטלנטי התחרותי, הבולטס עדיין סיימו אחרונים והחמיצו את הפלייאוף.

בשתי העונות הבאות המשיכו הבולטס לשחק כדורסל בינוני, כשהם מסיימים את העונה הסדירה במאזן שלישלי, אך, עדיין מצליחים להתברג לפלייאוף, לאחר שהנהלת הליגה הרחיבה את מספר הקבוצות המשתתפות ל-16; בשתי העונות הודחו הבולטס כבר בסיבוב הראשון.

בעונת 1985-86, רכשו הבולטס את מאנוט בול, שהתמחה בחסימת זריקות. באותה עונה, חסם בול 397 פעמים (שיא מועדון), כחלק מ-716 החסיות אותן השיגה הקבוצה כולה (שיא מועדון). אך הבולטס סיימו במאזן 39-43 מאכזב, והודחו בסיבוב הראשון של הפלייאוף בידי הפילדלפיה 76. הבולטס רכשו את הסנטר מוזס מלון מפילדלפיה תמורת הסנטר ג'ף רולאנד בעונה שלאחר מכן מתוך תקווה להשתפר. מלון הוביל את הקבוצה בנקודות כשהוא משיג 24.1 נקודות בממוצע למשחק, הוא חבר אל ג'ף מלון שהשיג 22.0 נקודות בממוצע למשחק. הבולטס הצליחו להשיג מאזן של 42-40 בסיומה של העונה הסדירה, הייתה זו הפעם האחרונה בה סיימה הקבוצה במאזן חיובי עד לעונת 1996-97. הבולטס הודחו בשלושה משחקים בידי הדטרויט פיסטונס בסיבוב הראשון של הפלייאוף של שנת 1987‏.‏[2] בדרפט של שנת 1987 בחרו הבולטס את מגסי בוגס כבחירה ה-12 הכללית, בוגס שהתנשא לגובה 1.60 מטר היה השחקן הנמוך בהיסטוריה של ה-NBA. לאחר פתיחה חלשה פוטר המאמן קווין לאוג'רי לאחר 27 משחקים כאשר הבולטס החזיקו מאזן של 8-19. כדי להחליף את לאוג'רי, שכרו הבולטס את כוכבם לשעבר וס אנסלד. תחת שרביט האימון של אנסלד השתפרו הבולטס והצליחו להגיע שוב למשחקי הפלייאוף, כשהם מסיימים את העונה הסדירה במאזן 38-44. לאחר שהפסידו את שני המשחקים הראשונים בחוץ לדטרויט פיסטונס בסיבוב הראשון של פלייאוף 1988, השיבו הבולטס לחימה והביאו את הסדרה למשחק חמישי ומכריע, לאחר שני ניצחונות ביתיים. במשחק החמישי הובסו הבולטס ב-21 נקודות. יחלפו עוד 9 שנים לפני שהבולטס ישובו אל הפלייאוף.

שנות ה-90 ושנות ה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

1989-1997[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל הוושינגטון בולטס בשנים 1987-1997

את עונת 1988-89 החלו הבולטס במאזן של 5-1, אך תקוות לעונה מוצלחת נמוגו במהרה לאחר שנוצחו ב-16 מ-18 המשחקים מאמצע חודש דצמבר לאמצע חודש ינואר. הבולטס סיימו את העונה הסדירה במאזן 31-51, וזאת למרות עונה מצוינת של ג'ף מלון וברנרד קינג, שהשיגו ממוצע של 24.3 ו-22.3 נקדות למשחק, בהתאמה, והובילו את הקבוצה.

קרן האור היחידה בעונת 1990-91, אותה סיימו הבולטס במאזן 30-52, הייתה הצלחת מאמצי חזרתו של ברנרד קינג כשהוא החלים מניתוח בברכו לאחר פציעה ממנה סבל עוד בתקופתו ל ניו יורק ניקס בעונת 1984-85, את העונה הוא סיים שלישי בטבלת הקלעים עם 28.4 נקודות בממוצע למשחק. בשנת 1990, מינתה הנהלת המועדון את סוזאן אומאלי כנשיאת הקבוצה, האישה הראשונה המכהנת כנשיאת מועדון בהיסטוריה של ה-NBA. סוזן או'מאלי ביתו של פיטר או'מאלי עורך דין חשוב ממדינת מרילנד ונשיאה לשעבר של הוושינגטון קפיטלס.‏[3]

את עונת 1991-92 סיימו הבולטס במאזן 25-57 ואת עונת 1992-93 במאזן 22-60, עקב פציעות רבות ויכולת לא יציבה.

מכת הפציעות המשיכה להטריד את הבולטס כאשר שחקני מפתח כרקס צ'אפמן וקלברט צ'ייני, הבחירה ה-6 הכללית בדרפט של שנת 1993, החמיצו חלק מהעונה, ופרוויס אליסון החמיץ כמעט את העונה כולה. התוצאה הייתה מאזן עלוב של 24-58 בסיומה של העונת 1993-94, אך עזרה מהמישגן וולברינס הייתה בדרכה.

בדרפט של שנת 1994 בחרו הבולטס את ג'ואן הווארד והעבירו את טום גוגליוטה יחד עם שלוש בחירות סיבוב ראשון של הדרפט לגולדן סטייט ווריורס תמורת הזכויות עבור כריס ובר. בעוד העונה מתחילה עם הבטחה, פציעת כתף של ובר (באופן איירוני במשחק נגד הווריורס) גרמה לו להחמיץ 19 משחקים והבולטס השתרכו מאחור במשך כל העונה, אותה סיימו במאזן הגרוע בתולדות המועדון, 21-61. ובר הציג ממוצעים של 20.1 נקודות למשחק, ו-6.9 כדורים חוזרים בממוצע למשחק, אך סירב לניתוח שהיה אמור לתקן את כתפו הפגועה. דחיה שהתבררה כיקרה עונה לאחר מכן.

נראה היה כי עונת 1995-96 הסתיימה עוד לפני בהחלה עבור הבולטס כאשר ב-21 באוקטובר ובר פרק את כתפו במשחק קדם עונה נגד אינדיאנה ופתח את העונה ברשימת הפצועים. הוא חזר למגרשים ב-27 בנובמבר, אך מתח את כתפו ב-29 בדצמבר במשחק מול הניו יורק ניקס. לאחר שהכל קיוו כי מצבה של הכתף ישתפר לאחר מנוחה, אלץ ובר לעבור לבסוף ניתוח ב-1 בפברואר שהשאיר אותו מחוץ לקווים לשארית העונה, הבולטס השיגו מאזן של 9-6 יחד עם ובר כאשר הוא קולע 23.7 נקודות בממוצע למשחק (הגבוה בקבוצה) ו-7.6 כדורים חוזרים, 5 אסיסטים, ו-1.8 חטיפות בממוצע ב-37.2 דקות משחק בממוצע כאשר יכול היה לשחק. פציעות של שחקנים אחרים כולל מארק פרייס (ששיחק רק 7 משחקים) ורוברט פאק (ששיחק 31 מתוך 82 משחקי העונה הסדירה). נקודת האור של העונה הייתה בחירתו של ראשיד וולאס כבחירה ה-4 הכללית בדרפט של שנת 1995 ומשחקו של הווארד. ג'ואן הווארד השיג ממוצעי שיא לקריירה שלו באותה העונה כאשר קלע 22.1 נקודות ו-8.1 כדורים חוזרים בממוצע למשחק והחזיק את תקוות הפלייאוף של הבולטס בחיים. עד לסיומה של העונה השתפרו הבולטס למאזן של 39-43 והחמיצו במעט את הפלייאוף.

לפני עונת 1996-97, החזיקו הבולטס סגל שחקנים שהראה שעורר תקוות גדולות על הנייר. כאשר סגל השחקנים הורכב מגאורגה מורשאן, השחקן הגבוה בליגה המתנשא לגובה של 2.31 מטר, שני פורוורדים אתלטיים (ג'ואן וובר) ואחד הפויינט גארדים המובילים של הליגה, רוד סטריקלנד. לאחר פתיחה חלשה של 22-24. שהביאה לפיטוריו של המאמן ג'ים ליינם. ברני בייקרסטאף, עוזר המאמן של קבוצת האליפות של הבולטס משנת 1978, נקרא כדי להקים לתחייה את מועדונו לשעבר. הבולטס הגיבו הייטב, ונצחו 16 מ-21 המשחקים הבאים כדי לסיים את העונה במאזן 44-38, המאזן הטוב ביותר של המועדון מאז עונת 1978-79. ההתעוררות המאוחרת הביאה את הבולטס למרחק נגיעה מהקליבלנד קבאלירס במאבק על המקום השמיני, המוביל למשחקי הפלייאוף. במחזור האחרון של העונה הסדירה, במשחק בין שני המועדונים שהמנצח בו עולה למקום השמיני והאחרון במרוץ לפלייאוף, הבולטס התעלו והצליחו לנצח את הקבאלירס, 85-81, דוחקים אותם מהמקום השמיני ועולים למשחקי הפלייאוף לאחר בצורת הפלייאוף הארוכה בתולדות המועדון. ובעוד הבולטס נוצחו בסוויפ בידי השיקגו בולס בסיבוב הראשון של הפלייאוף, הם הפסידו את שלושת המשחקים בהפרש כולל של רק 18 נקודות, סימן שהעיד כי יש להתחשב ביכולתה של הקבוצה.

ובר הוביל את הבולטס ברשימת הקלעים עם 20.1 נקודות בממוצע, בכדורים חוזרים עם 10.3 בממוצע, בחסימות עם 1.9 בממוצע, ובאחוזי קליעה עם 51.8% בממוצע למשחק, בעוד סטריקלנד משיג 17.2 נקודות בממוצע ו-1.54 חטיפות בממוצע למשחק ומסיים חמישי בליגה עם 8.9 אסיסטים בממוצע למשחק. מורשאן שלט בצבע והוביל את הליגה באחוזי קליעה 59.9% בממוצע למשחק. הבולטס גם קיבלו תמורה מקלברט צ'ייני (10.6 נקודות בממוצע למשחק) וטרייסי מארי (10 נקודות בממוצע למשחק).

הבולטס הופכים לויזארס[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל הוושינגטון ויזארדס החל משנת 1997

בשנת 1995, הודיע בעלי הוושינגטון בולטס, אייב פולין, על שינוי שמו של המועדון עקב הקשר בין השם בולטס לאלימות, צליל שגרם לו לחוסר נוחות הולך וגובר עם השנים, בעיקר עקב שיעור הפשיעה והאלימות שגאו בעיר וושינגטון בתחילת שנות ה-90. הקש ששבר את גב הגמל הייתה ההתנקשות בחיי ראש הממשלה יצחק רבין.‏[4] תחרות נערכה לבחירת שם חדש למועדון והשמות צומצמו לדרגונס, אקספרס, סטאליונס, סי דוגס (כלבי הים), או ויזארדס.‏[5] ב-15 במאי 1997, הפכו הוושינגטון בולטס רשמית לוושינגטון ויזארדס. השם החדש עורר מחלוקת מסוימת עקב היותה של העיר ווישנגטון בעיקרה עיר אפרו-אמריקנית ואילו השם ויזארד הינו דרגה בארגון הקו קלוקס קלן. סמל חדש נחשף וצבעי הקבוצה שונו מאדום, לבן וכחול המסורתיים וכחול, שחור וברונזה כמו צבעיה של קבוצת ההוקי הוושינגטון קפיטלס הנמצאת גם היא בבעלותו של פולין. באותה השנה עברו הויזארדס לאולם ה-MCI סנטר, הנקרא עתה וירזן סנטר. הוירזון סנטר משמש גם כביתם של הקפיטלס, הושינגטון מיסטיקס מליגת ה-WNBA וקבוצת הכדורסל של אוניברסיטת ג'ורג'טאון הג'ורג'טאון הוייאס.

בשנת 1998, הויזארדס הפכו לקבוצת האחות של וושינגטון מיסטיקס מליגת ה-WNBA, ונשארה כזו עד שנמכרו בשנת 2005 ללחברת לינקולן הולדינגס (בראשות טד לאונסיס), שהוא שותף גם בבעלות על הוושינגטון קפיטלס. אך, עם רכישתם של הויזארדס בידי לאונסיס בשנת 2010, הפכו שוב הויזארדס והמיסטיקס לקבוצות אחיות.

סוף שנות ה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]

הויזארדס עברו ל-MCI סנטר (עתה נקרא וירזן סנטר) בשנת 1997.

את עונת 1997-98 החלו הויזארדס המחודשים עם חמישה משחקי בית רצופים בקפיטל סנטר לפני שעברו ל-MCI סנטר ב-2 בדצמבר. הויזארדס סיימו את העונה במאזן 42-40 כולל ארבעה ניצחונות רצופים בסיומה של העונה אך החמיצו במעט את הפלייאוף. שיאי העונה היו, כריס ובר שהוביל את הקבוצה עם 21.9 נקודות בממוצע ו-9.5 כדורים חוזרים בממוצע למשחק. סטריקלנד הוביל את הליגה באסיסטים עם 10.5 בממוצע למשחק לפני שנפצע לפני סיומה של העונה הסדירה. טרייסי מארי השיג 15.1 נקודות בממוצע למשחק כשהוא עולה מהספסל, כולל משחק שיא של 50 נקודות מול גולדן סטייט. הסחות דעת מחוץ לפרקט הובילו לטרייד ששלח את כריס ובר לסקרמנטו קינגס תמורת מיטש ריצ'מונד ואוטיס ת'ורפ במהלך חודש מאי, 1998.

הויזארדס סיימו את העונה המקוצרת עקב שביתת השחקנים במאזן 18-32. מיטש ריצ'מונד הוביל את הקבוצה עם 19.7 נקודות בממוצע למשחק. בעונת 1999-00, סיימו הויזארדס את העונה הסדירה במאזן 29-53. מיטש ריצ'מונד הוביל את הקבוצה עם 17.4 נקודות בממוצע למשחק. בעונת 2000-01, תחת המאמן החדש לאונרד המילטון, בחרו הויזארדס את ריצ'רד המילטון כבחירה ה-7 הכללית בדרפט של שנת 1999, בעונתו הראשונה הוביל המילטון את הקבוצה עם 18.1 בממוצע למשחק, אך המועדון סיים את העונה עם המאזן הגרוע בהיסטוריה של המועדון, 19-63

ב-23 בפברואר 2001, הויזארדס היו מעורבים בטרייד ענק ימים ספורים לפני מועד סיום העברות בליגה. הקבוצה שלחה את ג'ואן הווארד, אובינה אקזי, וקלווין בות' לדאלאס מאבריקס. בתמורה, קיבלו הויזארדס את יוברט דיוויס, קורטני אלכסנדר, כריסטיאן לייטנר, לויי ואוט, ואיתן תומאס, יחד עם 3 מיליון דולר במזומן.

שנותיו של מייקל ג'ורדן[עריכת קוד מקור | עריכה]

2001-02[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ורדן במדי הויזארדס, 14 באפריל 2003

לאחר שפרש משורות השיקגו בולס בתחילת שנת 1999, במהלך חודש ינואר 2000, הפך מייקל ג'ורדן לנשיא פעולות הכדורסל של הוושינגטון ויזארדס כמו גם למחזיק בחלק מיעוט מהבעלות על המועדון. בחודש ספטמבר 2001, חזר ג'ורדן מפרישה בגיל 38 כדי לשחק בעבור הויזארדס. ג'ורדן ציין כי הוא חוזר בשל "האהבה למשחק". עקב חוקי ה-NBA, נאלץ ג'ורדן לוותר על חלקו בבעלות המועדון. לפני פגרת האולסטאר, היה ג'ורדן אחד משני שחקנים בלבד בליגה שהשיג יותר מ-25 נקודות, 5 אסיסטים, ו-5 כדורים חוזרים בממוצע למשחק‏[6] הוא הוביל הויזארדס למאזן של 26-21. לאחר פגרת האול סטאר, ברכיו של ג'ורדן לא יכלו לשאת העומס בעונת משחקים מלאה והוא סיים את העונה ברשימת הפצועים. את העונה סיימו ג'ורדן והויזארדס במאזן של 37-45, שיפור של 18 משחקים מהעונה הקודמת.

2002-03[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ורדן הודיע כי הוא יחזור לעונת 2002-03, והפעם הוא היה נחוש להביא תגבורת, כשהוא שולח את ג'רי סטקהאוס לדאלאס מאבריקס, בטרייד שערב ארבע קבוצות והחתים את לארי יוז מהגולדן סטייט ווריורס. ג'ורדן אף קיבל על עצמו את תפקיד השחקן השישי העולה מהספסל כדי שברכיו יוכלו לשרוד את העונה הארוכה בת ה-82 משחקים. שילוב של מספר פציעות ושחקנים חסרי השראה הובילו את ג'ורדן חזרה להרכב הפותח, בו ניסה להרים את המועדון לאחר פתיחת עונה מקרטעת. את העונה הסדירה סיימו הויזארדס במאזן 37-45. ג'ורדן סיים את העונה כשחקן היחיד של הויזארד ששיחק את כל 82 המשחקים והשיג 20.0 נקודות, 6.1 כדורים חוזרים, 3.8 אסיסטים, 1.5 חטיפות ב-37 דקות בממוצע למשחק.‏[7]

עזיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר העונה, פיטר פולין, המחזיק ברוב הבעלות על המועדון, את מייקל ג'ורדן מתפקידו, והכה בהלם את השחקנים, השותפים, ואת הציבור. ג'ורדן הרגיש נבגד, כשחשב שהוא יקבל חזרה לידיו את חלקו בבעלות על המועדון לאחר שקריירת המשחק שלו תגיע לקיצה, אך פולין הצדיק את מהלך פיטוריו של ג'ורדן כשציין את כי לג'ורדן הייתה השפעה מזיקה על הקבוצה, כמו ספסולו של הוג'ס כדי לפנות מקום לטיירון לו, בביצוע טריידים עלובים, ובשימוש בבחירה הכללית הראשונה בדרפט של שנת 2001 כדי לבחור את שחקן התיכונים קוואמי בראון. ללא ג'ורדן שיחבר בעונה שלאחר מכן, הוושינגטון ויזרדס לא עוררו ציפייה לנצח, והם לא. למרות החתמתו של מי שלעתיד יהפוך לשחקן אול סטאר, גילברט ארינאס, הקבוצה מעדה למאזן 25-57 בתום העונת 2003-04.

את מקומו של ג'ורדן בתפקיד הניהולי תפס המאמן אדי ג'ורדן (אין קשר משפחתי) והג'נרל מנג'ר ארני גרנפלד.

אמצע שנות ה-2000: תחייה ושנותיו של ארינאס[עריכת קוד מקור | עריכה]

2004-05[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונת 2004-05 ראתה את הויזארדס (עתה בבית הדרום-מזרחי) מציגים את העונה הטובה ביותר שלהם ב-26 השנים האחרונות, כאשר הם מסיימים את העונה הסדירה במאזן 45-37 ומציינים את הפעם הראשונה בה המועדון מעפיל לפלייאוף תחת השם ויזארדס. במהלך הפגרה, ביצעה הקבוצה טרייד ושלחה את ג'רי סטקהאוס, כריסטיאן לייטנר, ואת זכויות הדרפט על דניס האריס לדאלאס מאבריקס בעבור אנטואן ג'יימיסון. במהלך העונה הסדירה, שלושת הסקוררים ארינאס, ג'יימיסון, ויוז דורגו ראשונים בליגה וזכו לכינוי "שלושת הגדולים". יוז הוביל את הליגה בחטיפות עם 2.89 בממוצע למשחק. ארינאס וג'יימיסון נבחרו שניהם לשחק בנבחרת המזרח למשחק האול סטאר, מציינים את הפעם הראשונה בה ישנם לוושינגטון שני שחקנים בנבחרת האול סטאר מאז ימייהם של ג'ף מלון ומוזס מלון שייצגו את הבולטס במשחק האול סטאר של שנת 1987.

ב-13 באפריל 2005, גברו הויזארדס על השיקגו בולס, 93-82, הצליחו הויזארדס להבטיח את מקומם בפלייאוף לראשונה מאז עונת 1996-97. האוהדים שסבלו רבות מהקבוצה במשך השנים, קנו בתוך שעתיים וחצי את כל 16,000 הכרטיסים ביום בו הוצאו למכירה. במשחק השלישי בסיבוב הראשון גברו הויזארדס ע השיקגו בולס, וזכו בניצחון הפלייאוף הראשון שלהם מאז שנת 1988‏[8] וכדי להוסיף לתחושת ה"הגיע הזמן" הייתה העובדה כי המשחק השלישי בסדרה היה הראשון ששוחק בתחומי העיר וושינגטון.‏[9] בניצחון הויזרדס במשחק החמישי בסדרה שנערך בשיקגו, קלע ארינאס את זריקת הניצחון עם השמע הבאזר‏[10] והויזארדס עלו ליתרון הראשון בסדרת פלייאוף מאז שנת 1986. במשחק השישי בסדרה שנערך באולם ה-MCI סנטר, ג'ארד ג'פריס קלט כדור חופשי ובהתקפה מתפרץ שהסתיימה בהטבעה מרהיבה העלה את הויזארדס ליתרון 32 שניות לסיום, מעניק לויזארס ניצחון 94-91 וניצחון ראשון בסדרת פלייאוף מזה 23 שנים. הויזארדס היו לקבוצה ה-12 בלבד בהיסטוריה של ליגת ה-NBA המצליחה לנצח סדרת פלייאוף לאחר שנקלעה לפיגור 2-0‏.‏[11]

בחצי גמר המזרח, נוצחו הויזארדס בסוויפ ביד המיאמי היט, המדורגת ראשונה במזרח.

2005-06[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 2005-06 סבלו הויזארדס מעליות וירידות. במהלך הפגרה שלפני העונה, רכשו הויזארדס את קארון באטלר ואנטוניו דניאלס. במהלך העונה הרגילה, היו בסגל של הויזארדס שוב שלושת בקלעים הטובים בליגה, שהפעם הורכב מארינאס, ג'יימיסון ובאטלר. הויזארדס החלו את העונה במאזן 5-1, אך ב-25 המשחקים הבאים השיגו מאזן 8-17 ובסך הכל 13-18 לאחר 31 משחקים. לאחר מכן שוב השתפרו הויזארדס וב-18 המשחקים הבאים השיגו מאזן 13-5. ב-25 באפריל 2006, מאזנם של הויזארדס עמד על 39-35 וקיוו להשיג את סימן ה-45 ניצחונות אליו הגיעו בעונה הקודמת, אך בשלב זה נפצע באטלר והויזארדס הפסידו את כל 5 המשחקים בהיעדרו. באטלר חזר והקבוצה הצליחה לנצח את שלושת המשחקים האחרונים של העונה הסדירה, נגד הדטרויט פיסטונס, המילווקי באקס והקליבלנד קבאלירס, כולן קבוצות פלייאוף, כדי לסיים את העונה במאזן 42-40 ולהשיג את הכרטיס החמישי לפלייאוף המזרח. הויזארדס קלעו 101.7 נקודות בממוצע למשחק, שלישי בליגה וממוצע הנקודות הגבוה ביותר במזרח. לראשונה מאז שנת 1987 הצליחו הויזארדס להעפיל שנה שנייה ברציפות למשחקי הפלייאוף.

בסיבוב הראשון נפגשו הויזארדס עם הקליבלנד קבאלירס למה שנראה כציוות המאוזן ביותר מבין סדרות הפלייאוף. הקבוצות חילקו את שני המשחקים הראשונים בסדרה שנערכו בקליבלנד, כאשר במשחק השני הצליחו הויזארדס להחזיק את כוכבם של הקאבס, לברון ג'יימס על 7-25 מהשדה. ברנדון הייווד מהויזארדס ביצע בתחילת המשחק עברה קשה על ג'יימס שזעזעה את משחקו של לברון לשארית המשחק. במשחק השלישי בסדרה שנערך בוז'יון סנטר העלה ג'יימס את הקאבס ליתרון 5.7 שניות לסיום והוביל את קבוצתו לניצחון 97-96. כאשר איראנס מחמיץ ניסיון לזריקת ניצחון מחוץ לקשת ה-3 נקודות, החטאה שהבטיחה את ניצחונם של הקילבלנד קבאלירס. במשחק הרביעי בסדרה נטלו הויזארדס את המושכות, כאשר ארינאס קולע 20 נקודות במהלך הרבע הרביעי לאחר שטען כי החליף את הגופיה, מכנסיים, נעליים, והטיטס שלו בחדר ההלבשה והויזארדס נצחו 106-96. אך במשחקים ה-5 וה-6 בסדרה נטלו שוב הקבאלירס את המושכות לידיהם ואת השליטה על הסדרה כולה, שני המשחקים הוכרעו בנקודה לאחר הארכה.

במשחק החמישי בסדרה, אף על פי שהויזארדס פיגרו 107-100 כשנותרו 1:18 לסיום, הצליחה הקבוצה להתאושש ולהשוות את המשחק 7.5 שניות לסיום לאחר זריקת המשך של באטלר ושלחו את המשחק להארכף בה קלע ג'יימס את זריקת הניצחון כשנותרו 0.9 שניות לסיום ושלחו את הקאבס לניצחון 121.120. הסדרה חזרה לורזיון סנטר בווישנגטון, הויזארדס פתחו מבערים ברבע הראשון ועלו ל-14 נקודות יתרון, לאחר מכן במהלך ה-24 הדקות הבאות, משלב מוקדם ברבע השני לשלב מוקדם ברבע הרביעי, לא הצליחה אף אחת מהקבוצות לפתוח יתרון של יותר מ-5 נקודות בכל זמן. כאשר נותרו פחות מ-5 דקות לסיום התמוסס יתרון של 7 נקודות בו החזיקו הויזארדס ונזקקו לקליעה מ-9.5 מטרים של ארינאס כדי להביא את המשחק להארכה. במהלך הארכה, החטיא ארינאס שתי זריקות עונשים חשובות. הקאבס קלטו את הכדור החוזר ודאמון ג'ונס קלע מחמישה מטרים כשנותרו 4.8 שניות לסיום כדי להעניק לקבאלירס ניצחון ואת הסדרה כולה.

2006-07[עריכת קוד מקור | עריכה]

הויזארדס במשחק ביתי מול הטורונטו ראפטורס, ב-30 במרץ 2007

עונת 2006-07 החלה בצורה מבטיחה מאוד עבור הויזארדס. במהלך הפגרה החתימה הקבוצה את השחקן החופשי ד'שון סטיבנסון ואת דאריוס סונגאילה. איתן תומאס גבר על הייווד במאבק על עמדת הסנטר הפותח, לאחר התחלה צולעת של 0-8 בשמונה משחקי חוץ, התאוששו הויזארדס ונצחו 6-7 משחקי החוץ הבאים שלהם. לאחר שבחודש נובמבר השיגה הקבוצה מאזן של 4-9, התאוששו הויזארד והשיגו מאזן של 22-9 במהלך החודשים דצמבר וינואר. ארינאס קלע שיא מועדון של 60 נקודות נגד הלוס אנג'לס ליקרס ב-17 בדצמבר. הוא ואדי ג'ורדן נמנו לשחקן חודש ומאמן החודש (בהתאמה), של חודש דצמבר. ב-3 בינואר ושוב ב-15 בינואר, קלע ארינאס סלי ניצחון מחוץ לקשת 3 הנקודות עם הבאזר, כדי להעניק ניצחונות על המילווקי באקס והיוטה ג'אז.

ב-30 בינואר, נפצע ג'יימיסון בברכו השמאלית במשחק נגד דטרויט פיסטונס. הויזארדס נעצרו והשיגו רק 4 ניצחונות ב-12 המשחקים הבאים בלעדיו. ב-3 בפברואר, סונגאליה ערך את הופעת הבכורה שלו במדי הויזארדס נגד הלוס אנג'לס לייקרס. ב-18 בפברואר הפך המאמן הראשי של הויזארדס, אדי ג'ורדן, למאמן הקבוצה הראשון המאמן את נבחרת האול סטאר מאז דיק מוטה בעונת 1978-79. ארינאס הופיע בפעם השלישית במשחק האול סטאר ואילו באטלר ערך את הופעת הבכורה שלו.

ב-14 במרץ, נפצע באטלר בברכו השמאלית, שהותירה אותו מחוץ לפרקט לששת המשחקים הבאים. הוא חזר רק לשלושה משחקים לפני שנפצע שוב, ב-1 באפריל, לאחר שפרק את ידו הימנית במשחק נגד המילווקי באקס. ב-4 באפריל, נפצע ארינאס במניסקוס בברכו וסיים את העונה. מאמר בעיתון וושינגטון פוסט שהתפרסם ב-15 באפריל, צויין כי בהיעדרם של ארינאס ובאטלר ירדה התפוקה ההתקפית של הויזארדס ב-42.3%, במה שמסתבר "כהפסד היקר ביותר" של קבוצה כל שהיא באמצע המרוץ אל הפלייאוף בהיסטוריה של ה-NBA‏.‏[12]

למרות מאבקם בשלהי העונה בהיעדרם של ארינאס ובאטלר, הצליחו הויזארדס להגיע אל פלייאוף המזרח, כשהם מגיעים למקום השביעי במאזן של 41-41. בסיבוב הראשון פגשו שוב הויזארדס את הקליבלנד קבאלירס במפגש חוזר מהעונה שעברה, הפעם נוצחו הויזארדס בסוויפ, למרות כי לא ניצחו משחק אחד ולמרות הסגל החסר, הצליחו הויזארדס להשאר צמודים בכל ארבעת המשחקים, ואת שלושת המשחקים האחרונים הפסידו בהפרש כולל של 20 נקודות. המועדון נהנה מכמות הצופים הרבה ביותר מאז פרישתו של מייקל ג'ורדן עם סך של 753,283 במהלך העונה (18,372 בממוצע למשחק).‏[13]

2007-08[עריכת קוד מקור | עריכה]

הויזארדס הצליחו לשמור על רוב סגל השחקנים מעונת 2006-07, כאשר רק ג'רביס הייז עוזב לדטרויט, קלווין בות' לפילדלפיה 76, ומייקל רופין למילווקי באקס כשחקנים חופשיים. הויזארדס החתימו את אולכסיי פצ'רוב כבחירה ה-18 הכללית בדרפט של שנת 2006, כמו גם הבחירות של שנת 2007, ניק יאנג, ודומיניק מק'גוייר. איתן תומאס החמיץ את העונה כולה לאחר שעבר ניתוח לב פתוח.

הויזארדס החו את העונה עם חמישה הפסדים רצופים, אך התאוששו וניצחו את ששת המשחקים שלאחר מכן. לאחר 8 משחקים, נאלץ ארינאס לעבור שני ניתוחים שהשביתו אותו ל-68 המשחקים הבאים, הייתה זו אותה ברך בה נפצע עונה קודם לכן. באמצע העונה, נאלץ באטלר להיעדר מ-20 משחקים עקב פציעה. למרות כל הפציעות, הצליחו הויזארדס להשיג מאזן של 43-39 בתום העונה הסדירה, שהספיק למקום החמישי במזרח ומפגש שלשיש ברציפות על הקליבלנד קבאלירס בסיבוב הראשון של הפלייאוף. הקבאלירס גברו על הויזארדס בפעם השלישית ברציפות, 4-2, וסיימו את שאיפות הפלייאוף של הויזארדס.

שתי עונות ארוכות ואומללות בבירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

2008-09[עריכת קוד מקור | עריכה]

הויזארדס יצאו מהפגרה כשהם מצליחים להשאיר בסגל את שני חלקי הפאזל העיקריים של הקבוצה: ארינאס וג'יימיסון. ארינאס חתם על חוזה לשש שנים במועדון תמורת 111 מיליון דולר, בעוד ג'יימיסון חתם על חוזה לארבע עונות, תמורת 50 מיליון דולר. הויזארדס החליטו שלא להחתים מחדש את רוג'ר מייסון, שחתם בסן אנטוניו ספרס. הויזארדס הוסיפו את הגארד די בראון ואת ג'ואן דיקסון, ובחרו בדרפט את ג'באל מקגי כבחירה הכללית ה-18.

בחודש ספטמבר, עבר אירנאס ניתוח שלישי כדי לנקות נוזלים ושאריות מהניתוח הקודם, והיה צפוי להיעדר לפחות מהחודש הראשון של העונה. התחזית התבררה כקצרה מהמציאות, כאשר ארינאס נעדר חמישה חודשים עקב התמשכות הבעיות בברכו השמאלית לפני שחזר ב-29 במרץ 2009. במשחק הראשון של משחקי טרום העונה, נפצע ג'יימיסון וסבל מחבלה בברכו הימנית, והיה צפוי להיעדר מהמשך משחקי טרון העונה. הייווד הודיע כי הוא יעבור ניתוח במרפקו הימני והיה צפוי להיעדר בן ארבעה לשישה חודשים. משחקי טרום העונה סימנו את חזרתו של איתן תומאס שהחמיץ את כל עונת 2007-08 כשהחלים מניתוח לב פתוח. ב-23 באוגוסט 2008, הויזארדס הוסיפו לסגל את פני פלמאנגן מהדקוטה ויזארדס שבשלב מאוחר יותר של העונה שוחרר עקב פציעה בברכו.

ב-29 באוקטובר פתחו הויזארדס את העונה בהפסד לניו ג'רזי נטס, ולאחר המשיכו והפסידו 15 מתוך 19 המשחקים הראשונים של העונה. ב-24 בנובמבר, פוטר המאמן אדי ג'ורדן לאחר התחלה של 1-10 והוחלף בידי מאמן שהגיע מהצוות המקצועי של הקבוצה, אד טאפסקוט. ב-10 בדצמבר, רכשו הויזארדס את הגארדים מייק ג'יימס וג'באריס קריטנטון בטרייד שכלל שלוש קבוצות ושלחו את אנטוניו דניאלס לניו אורלינס הונטס. הויזארדס ניפו את הגארד די בראון. וכהמשך לפתיחה הגרועה המשיכו הויזארדס ונצחו רק 14 מתוך 60 משחקים, ומסיימים את העונה הסדירה במאזן הגרוע בתולדות המועדון 19-63.

אחת מנקודות האור היחידות של העונה הגיעה ב-27 בפברואר, כאשר נצחו את השיקגו בולס 113-90, משחק בו נכח הנשיא החדש ברק אובמה, ג'יימיסון קלע 27 נקודות במשחק זה.

ב-2 באפריל, ניצחו הויארדס את הקילבלנד קבאלירס, שהגיעו למשחק במאזן 63-13, וסיימו רצף של 13 ניצחונות של הקבאלירס (שיא מועדון).

2009-10[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע חודש אפריל, 2009, הגיעו הויזארדס להסכם עם פיליפ סאנדרס לתפקיד המאמן הראשי החדש של הקבוצה. למרות כי החזיקו את הסיכוי השני בטיבו לזכות בבחירה מספר 1 בדרפט של שנת 2009, הויזארדס נבחרו באופן אקראי רק לבחירה ה-5 הכללית, בהגרלה לקביעת מיקום בחירת הקבוצות לדרפט.‏[14] בחירה זו הועברה מאוחר יותר למינסוטה טימברוולבס, יחד עם סונגאליה, תומאס, ואלכסיי פצ'רוב, בתמורה לרנדי פוי ומייק מילר.‏[15] ב-21 במאי 2009, הודיע נשיא הויזארדס\ ארני גרונפלד, כי המועדון מינה את רנדי ויטמן וסאם קסאל לעוזרי המאמן. ב-11 באוגוסט החתימו הויזארדס את פרבריסיו אוברטו, שבועות רבים לאחר שהתחייב לחתום במועדון.

במהלך חודש נובמבר, נפטר בעל הרוב במועדון, אייב פולין בגיל 85. בעת פטירתו, היה פולין הבעלים של מועדון כדורסל לתקופה הארוכה ביותר בהיסטוריה של ה-NBA. השליטה במועדון עברה לאלמנתו איירין, אף על פי שידוע היה כי בעל המיעוט במועדון, טד לאוניסיס תכנן השתלטות על המועדון.

ב-24 בדצמבר 2009, נחשף כי גילברט ארינאס הודה כי החזיק נשק לא טעון בארונית חדר ההלבשה של הויזארדס באולם הוירזן סנטר וכי הוא מסר אותם לאנשי האבטחה של המועדון. בעשותו כן, הפר ארינאס את חוקי ה-NBA נגד הבאת כלי נשק לתוך אולמות הכדורסל ואת חוקי העיר וושינגטון.‏[16]ב-1 בינואר 2010, דווח כי אריאנס וחברו לקבוצה ג'אווריס קריטנטון החזיקו באקדחים לא טעונים בחדר ההלבשה של הויזארדס במהלך ויכוח בינייהם על חובות הימורים בערב חג המולד.

בחודש ינואר, השעתה הנהלת הליגה את ארינאס ללא הגבלת זמן וללא שכר בעודם מנהלים חקירה על התקרית. הקומישנר של הליגה דייוויד סטרן אמר בהצהרה שמסר כ בעוד ארינאס קרוב לודאי יספוג עונש השעייה ממושך, "כי מעשיו הממושכים הביאו אותי למסקנה כי כרגע אינו נמצא מתאים לעלות על הפרקט במשחקי ה-NBA", למרות כי סטרן לא היה נוטה להטיל עונשים משמעתיים על שחקנים לפני שמוצא התהליך המשפטי נגדם, הוא הרגיש מחויב לעשות כן לאחר שבטקס הצגת השחקנים קודם משחקם של הויזארדס עם הפילדלפיה 76 בו ארינאס הציג בפנטומימה את עצמו יורה בחבריו לקבוצת כשהוא מדמה את אצבעותיו לאקדחים.‏[17] הנהלת הויזארדס הוציעה הודעה בה היא מגנה את התנהגות השחקנים בציינה כי זה "בלתי מקובל,.‏[18] ב-13 בפברואר 2010, לאחר שהקבוצה השיגה מאזן של 17-33 באמצע העונה, ביצעו הויזארדס טרייד על באטלר, הייווד, וסטיבנסון, שנשלחו לדאלאס מאבריקס תמורת ג'וש הווארד, דרו גודן, קווינטין רוז, וג'יימס סינגלטון. שלושה ימים מאוחר יותר, ביצעו הויזארדס טרייד על אנטואן ג'יימיסון שנשלח לקליבלנד קבאלירס בתמורה לזיידרונאס אילגאוסקאס וקיבלו גם את אל ת'ורנטון מהלוס אנג'לס קליפרס בטרייד שכלל שלוש קבוצות. אילגאוסקאס קיבל הודעה מראש כדי שיוכל לעבור בדיקה רפואית (כדי להוך את ההעברה לרישמית). חוזה נקנה מיידית, והא הפך לשחקן חופשי. ב-26 בפברואר 2010, החתימו הויזארדס את שון ליוונגסטון על חושה לעשרה ימים, מאוחר יותר הוארך עד לסיומה של העונה.

עם גילברט ארינאס המושעה וקארון באטלר ואנטואן ג'יימסון שהועברו לקבוצות אחרות, סיימו הויזארדס את העונה במאזן של 26-56, משיגים מאזן עגום של 9-23 במשחקים האחרונים של העונה. בעונה זו היו הויזארדס הקבוצה היחידה מהבית הדרום-מזרחי שלא העפילה למשחקי הפלייאוף.

2010-הווה: תקופת לאונסיס/וול[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאונסיס השלים את השתלטותו על המועדון במהלך חודש יוני. קודם לכן הוא רכש את הוושינגטון קפיטלס ואת הוושינגטון מיסטיקס ממשפחת פולין.‏[19] לאונסיס נקט בגישה הנותנת תשומת לב מרכזית לאוהדי הקבוצה, כשהוא מקשיב למגיב לדאגותיהם של האוהדים דרך תיבת האי-מייל שלו או אתר האינטרנט האישי שלו.‏[20] הוא כתב גילוי דעת בו הוא מעלה 101 שינויים אותם הוא מקווה לבצע במועדון במהלך תקופת הבעלות שלו עליו, כולל שינוי צבעי המועדון חזרה לאדום, לבן, וכחול בתקופת הבולטס, ושקילת האפשרות לשנות את כינוי המועדון חזרה ל"בולטס" גם כן. נשיא הקבוצה ארני גרונפלד אישר כי צבעי המועדון ישונה חזרה לאדום, לבן, וכחול, בתחילת עונת 2011-12‏.‏[21]

למרות כי היה לויזארדס רק את הסיכוי החמישי בטיבו לזכות במקום הראשון הכללי בהגרלת הדרפט של שנת 2010 (10.3%), זכו בו הויזארדס ובחרו את שחקן האול-אמריקן מאוניברסיטת קנטקי הפויינט גרד ג'ון וול. מאוחר יותר בפגרת שלפני העונה, רכשו הויזארדס בטרייד מהשיקגו בולס את, שיאן השלשות של הבולס, קירק היינריך ואת זכויות הדרפט של קווין סראפין תמורת זכויות הדרפט של ולדימיר ורמנקו.

בטרייד ענק שלחו הויזארדס ב-18 בדצמבר, את גילברט ארינאס לאורלנדו מג'יק תמורת ראשרד לואיס. קירק היינריך הועבר לאטלנטה הוקס תמורת ג'ורדן קראופורד\ מאוריצ'יוס אוונס, ומייק ביבי, ובחירת סיבוב ראשון בדרפט של שנת 2011, שהתבררה כבחירה ה-18 הכללית בה בחרו הויזארדס את כריס סינגלטון, אף על פי שמייק ביבי קנה את חוזהו בויזארדס לאחר ששיחק שני משחקים בלבד במועדון וחתם לבסוף במיאמי היט. סיימו הויזארדס את העונה במאזן 23-59, ושוב תפסו את המקום האחרון בבית הדרום-מזרחי.

ב-10 במאי, חשפו הויזארדס את צבעי המועדון החדשים, הקבוצה חזרה לצבעי האדום, לבן, וכחול המסורתיים מתקופת התהילה של הוושינגטון בולטס של שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80. לאונסיס טען כ החזרה לצבעי הבולטס הינה מכוונת; המדים הנוכחיים לא מראים כל שייכות לתקופת קיומם של הויזארדס למעט השם המופיע על הגופיה.

יריבויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קליבלנד קבאלירס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפלייאוף 2006 התמודדו הויזארדס מול לברון ג'יימס והקליבלנד קבאלירס בסיבוב הראשון, למה שהפך לשלושה מפגשים רצופים בסיבוב הראשון של הפלייאוף בעונות הבאות, כמו גם הופעתו הראשונה של ג'יימס בפלייאוף. הסדרה נחשבה לאחת המאוזנות ביותר מכל סדרות הסיבוב הראשון באותה שנה. לאחר שהפסידו במשחק הראשון הויזארדס התעשתו ונצחו את המשחק השני וגנבו את יתרון הביתיות מהקאבלירס, ויצאו למשחק השלישי בסדרה שנערך באולם ההוריזן סנטר בוושינגטון. הקליבלנד החזירו לעצמ את יתרון הביתיות עם ניצחון במשחק השלישי בסדרה, ושוב הויזארדס התעלו והשוו את הסדרה לאחר המשחק הרביעי, אך סבלו משני הפסדים במשחקים הבאים, בהפרש של נקודה לאחר הארכה. המועדונים נפגשו שוב בסיבוב הראשון של פלייאוף 2007, אך הויזארדס לא הצליחו לנצח משחק והודחו בסוויפ 4-0.

בעונת 2007-08 החלו כמה משחקני שתי הקבוצות להחליף בינייהם מהלומות מילוליות מזלזלות בין השחקנים ניתן לציין את גילברט ארינאס ודשון סטיבנסון מהויזארדס ואת לברון ג'יימס ודמון ג'ונס מהקבאלירס. במהלך דין ודברים אלה הועלה גם שמו של הראפר סולג'ה בוי, האחרון הופיע למשחק השלישי בסיבוב הראשון של הפלייאוף שנערך בוושינגטון (כאוהד הויזארדס). את הסדרה, ששוב הייתה צמודה ניצחו הקבאלירס 4-2.

מאז עונת 2005-06 נפגשו הויזארדס והקבאלירס 36 פעמים (כולל שמחקי קדם עונה), הרבה יותר מכל קבוצה אחרת עימה שיחקו בליגה.

אולמות ביתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי היכל התהילה ומספרים שהוצאו לגמלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספרים שהוצאו לגמלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאי מועדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

MVP של העונה

MVP של סדרת הגמר

רוקי השנה

מאמן השנה

מנהל השנה

חמישיית העונה

החמישייה השנייה של העונה

החמישייה השלישית של העונה

חמישיית ההגנה של העונה

חמישיית ההגנה השנייה של העונה

חמישיית הרוקיז של העונה

חמישיית הרוקיז השנייה של העונה

שחקנים בולטים בעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל נוכחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עודכן לאחרונה בתאריך - 12 באוגוסט 2014

וושינגטון ויזארדס
סגל נוכחי
מאמן ראשי: רנדי וויטמן
SG 3 Flag of the United States.svg בראדלי ביל (אוניברסיטת פלורידה)
F/C 45 Flag of the United States.svg דואן בלייר (אוניברסיטת פיטסבורג)
F/C 90 Flag of the United States.svg דרו גודן (אוניברסיטת קנזס)
C 4 Flag of Poland.svg מרצ'ין גורטאט (פולין)
PF 43 Flag of the United States.svg כריס האמפריז (אוניברסיטת מינסוטה)
PG 24 Flag of the United States.svg אנדרה מילר (אוניברסיטת יוטה)
F/C 42 Flag of Brazil.svg ננה (ברזיל)
SF 34 Flag of the United States.svg פול פירס (אוניברסיטת קנזס)
SF 22 Flag of the United States.svg אוטו פורטר (אוניברסיטת ג'ורג'טאון)
G/F 14 Flag of the United States.svg גלן רייס ג'וניור (ריו גראנדה וואלי)
F/C 13 Flag of France.svg קווין סראפין (צרפת)
G/F 17 Flag of the United States.svg גארט טמפל (אוניברסיטת המדינה של לואיזיאנה)
PG 2 Flag of the United States.svg ג'ון וול (אוניברסיטת קנטאקי)
G/F 9 Flag of the United States.svg מרטל וובסטר (תיכון סיאטל פרפ)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]