מברשת שיניים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלוש מברשות שיניים בתוך מחזיק מברשות שיניים

מברשת השיניים היא כלי המשמש לניקוי שיניים, למניעת עששת השיניים ודלקות חניכיים ולהרגשת רעננות בחלל הפה. מברשת השיניים בנויה ממברשת קטנה הנמצאת בקצה של ידית. בדרך כלל מורחים על סיבי מברשת השיניים משחת שיניים, שלעתים קרובות מכילה פלואוריד, ומטרתה לעזור בניקוי.

מברשות שיניים באות במבחר מרקמי זיפים, גדלים וצורות. רוב רופאי השיניים ממליצים להשתמש במברשת שיניים המתוייגת כ"רכה", בטענה שמברשות בעלות זיפים קשים עלולות לפגוע בזגוגית השן ולגרות את החניכיים. הסיבים במברשות שיניים מיוצרים בדרך כלל מחומרים סינתטיים, למרות שישנן גם מברשות שיניים "טבעיות".

צחצוח השיניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מריחת משחת השניים על מברשת השיניים

כאשר מצחצחים שיניים, מורחים תחילה משחת שיניים על סיבי המברשת ולאחר מכן, תוך החזקת הידית, משפשפים בעזרת הסיבים את המשטח של כל שן ושן. השיטה המקובלת והמומלצת על ידי רופאי השיניים היא סיבוב המברשת תוך כדי לחיצה קלה. פעולה זאת יוצר איזון מיטבי בעיסוי החניכיים (דבר חשוב ביותר בעצמו לבריאות השיניים) ובניקוי השיניים. מומלץ לעבור על כל המשטחים במשך זמן שווה, ולצחצח בסך הכול כ-2 דקות תוך כיסוי כל השיניים.

התנועה האנכית בתנועות הסיבוביות מנקה את פיסות המזון הקטנות שנתקעו ברווחים בין השיניים, בין השיניים ובין החניכיים וברווחים האופקיים שיוצר משטח הלעיסה של השיניים הטוחנות (השיניים האחוריות ביותר). תנועה נמרצת, ציחצוח מצד לצד לאורך כל השיניים, וציחצוח השיניים או החניכיים עם מוט המברשת אינם מומלצים, משום שתנועות כאלו אינן אפקטיביות בניקוי ויכולות לפגוע בחניכיים.

בזמן הציחצוח, משחת השיניים הופכת לקצף, אשר יש לשוטפו בעזרת מים.

ההמלצה בדרך כלל היא להחליף את מברשת השיניים מדי שלושה או ארבעה חודשים, הואיל והזיפים שלה מתבלים במהלך השימוש. על מנת למנוע התפשטות של פתוגנים, מומלץ לא לחלוק מברשת שיניים אחת בין שני אנשים.

מרבית רופאי השיניים ממליצים לצחצח שיניים לפחות פעמיים ביום. בנוסף, אפשר להשתמש במברשת שיניים חשמלית שנוטה להספיק להשלים יותר עיסויים וקרצופים מאשר המברשת הרגילה, ויכולה גם להיות רכה יותר לשיניים ולחניכיים. רופא שיניים או שיננית יכולים ללמד ולהדגים טכניקות נכונות של ציחצוח שיניים.

ציחצוח השיניים הוא חלק חשוב בהגיינת הפה, אך ניקוי הרווחים שאליהם מברשת השיניים אינה מגיעה בעזרת חוט דנטלי, וביקורים קבועים אצל רופא השיניים, חשובים אף הם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה מ-1899 שבה נראה שימוש במברשת שיניים

מגוון אמצעים לניקוי הפה היו בשימוש עוד לפני תקופת ההיסטוריה הכתובה. דבר זה אוּמת על ידי חפירות ארכאולוגיות שנעשו בכל רחבי העולם, בהן התגלו קיסמי שיניים, מקלות לעיסה, זרדי עצים, רצועות פשתן, נוצות ציפורים, עצמות בעלי חיים ומחטי דורבן.

מברשת השיניים הראשונה הומצאה ככל הנראה בסין. בעולם המוסלמי המיסוואק או הסיוואק העשוי מענף או משורש עם מרכיבים מחטאים נפוץ במידה רבה מאוד. מריחת סודה לשתייה או גיר על השיניים הייתה נפוצה גם כן.

האנגלי ויליאם אדיס נחשב ליצרן הראשון של מברשות שיניים בכמויות מסחריות ב-1780.

הפטנט הראשון על מברשת שיניים נרשם על ידי ה. נ. וודסוורס ב-1850 בארצות הברית, אך ייצור המוני של המוצר באמריקה החל רק ב-1885. הדגם היה בעל ידית עצם עם חורים שנוקבו בה בשביל זיפי חזיר הבר הסיבירי. זיפי חזיר בר לא היו החומר האידאלי להכנת שערות מברשת השיניים; הזיפים הכילו בקטריות, הם לא התייבשו היטב, והם נפלו מהמברשת לעתים קרובות.

במלחמת העולם השנייה הפכה מברשת השיניים למקובלת בארצות הברית. זאת, באופן חלקי, בשל העובדה שהייתה זו חובתם היומית של החיילים האמריקאים לנקות את שיניהם ‏[1]. בתום המלחמה הביאו עמם החיילים הביתה את ההרגל.

סיבים טבעיים (משיער חיות) הוחלפו בחומרים סינתטיים, בדרך כלל ניילון, על ידי דופונט ב-1938. הסיב הסינתטי הראשון למברשת שיניים, שהיה עשוי מחוט ניילון, נמכר ב-24 בפברואר 1938.

מברשת השיניים החשמלית הראשונה, הברוקסודנט, הוצגה על ידי סקויב פארמסוטיקל ביובל המאה של אגודת רופאי השיניים האמריקאים ב-1959.

בינואר 2003, מברשת השיניים נבחרה כהמצאה מספר אחת אשר אמריקאים אינם מסוגלים לחיות בלעדיה, משאירה מאחור את המכונית, המחשב, הטלפון הסלולרי והמיקרוגל, לפי אינדקס ההמצאות של למלסון-MIT‏ ‏[2].

מברשות שיניים חשמליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מברשת שיניים חשמלית (עם מטען)

מברשת השיניים החשמלית הראשונה פותחה ב-1939 בשווייץ, אך לא שווקה לשוק הפתוח עד לשנות השישים, כאשר היא שווקה כ-ברוקסודנט גרמנית).

המברשת הופצה בארצות הברית על ידי סקויב. ב-1961, ג'נרל אלקטריק הציגה את מברשת השיניים הנטענת האלחוטית אשר זזה למעלה ולמטה בעת ההפעלה.

ב-1987, מברשת השיניים הביתית הראשונה בעלת התנועה הסיבובית, האינטרפלאק, הופיעה בחנויות לציבור הרחב. כיום ישנם סוגים רבים ושונים של דגמים המשתמשים במנגנון זה. מחקר מראה שמברשות אלו הראו יעילות יותר בהסרת פלאק ומניעת דימום של החניכיים מאשר מברשות שיניים ידניות.

טעינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלקים החשמליים במברשות השיניים החשמליות הם אטומים לחלוטין על מנת למנוע נזקי מים. אין מגעים ממתכת. מברשות שיניים אלו נטענות על ידי שימוש בטכניקה הנקראת טעינה אִינְדּוּקְטִיבִית. בתוך יחידת מברשת השיניים נמצא חצי אחד של שנאי, וביחידת המטען נמצא החצי האחר של השנאי. אם שני החלקים חוברים יחדיו, הטעינה יכולה להתבצע.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מארי בליס, History of Dentistry and Dental Care, באתר "About.com" (באנגלית)
  2. ^ Toothbrush beats out car and computer as the invention Americans can't live without, according to Lemelson-MIT Survey‏, באתר "MIT News"‏, 21 בינואר 2003 (באנגלית)

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.