מונרכיה פדרלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מונרכיה פדרלית היא פדרציה של מדינות עם מלוכה המנהלת את הפדרציה, אך שומרת על מלכים שונים, או מערכת שלטון לא-מונרכית, במדינות השונות שמהוות חלק מהפדרציה.

כמונח במדע המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח הוכנס לשיח הפוליטי וההיסטורי האנגלי על ידי אדוארד אוגוסטוס פרימן, בספרו "תולדות הממשל הפדרלי" (1863). פרימן עצמו חשב שמלוכה פדרלית אפשרית רק כמונח מופשט ותאורטי.[1]

מונרכיות פדרליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה היסטורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה היסטורית, הדוגמה הבולטת ביותר למונרכיה פדרלית בעולם המערבי הייתה האימפריה הגרמנית (1871–1918), ובמידה פחותה, קודמותיה (הקונפדרציה הצפון-גרמנית והקונפדרציה הגרמנית). ראש מדינת הפדרציה היה המונרך, הקיסר הגרמני, שהיה גם ראש מדינת החלק המרכיב הגדול ביותר בפדרציה כמלך פרוסיה; מונרכיות מכוננות אחרות, כמו ממלכות בוואריה, סקסוניה וירטמברג ושלטונות דוכסות שונות, דוכסויות ונסיכויות, שמרו על הממלכות והצבאות שלהם. מלבד 23 המונרכיות (22 מונרכיות מכוננות והקיסר הגרמני) היו גם שלוש ערי מדינה רפובליקניות - ברמן, המבורג וליבק - ואלזס-לוריין, רפובליקה חצי אוטונומית מאז 1912.

הרעיון מילא תפקיד בוויכוחים פוליטיים באיטליה ובאוסטרו-הונגריה במאה התשע-עשרה וביוגוסלביה במאה העשרים, אך היא לא יצאה לפועל באף אחד מהמקרים. לדוגמה, איטליה המודרנית לא התאחדה עד לריסורגימנטו בסוף המאה ה-19, כאשר אדמתה עדיין הייתה מחולקת למספר ממלכות קטנות יותר, דוכסויות, רפובליקות ועוד, שכל אחת מהן עומדת בראש שושלת או מעמד שליט.

כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום, ניתן להשתמש במונח במלואו בהתייחס לאיחוד האמירויות ומלזיה.[2] בשתיהן ראש מדינת הפדרציה כולה נבחר מבין ראשי המדינות (אמיר, סולטאן, יאמטואן בסאר או רג'ה, בהתאמה) השולטים במדינות המרכיבות את הפדרציה.

אף על פי שלא הוכרזה רשמית ככזו, ספרד כונתה כמונרכיה פדרלית, בשל קיומן של קהילות אוטונומיות רבות שאותן כל הנשיאים מדווחים לכתר הספרדי.[3]

רשימת מונרכיות פדרליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אומה שם רשמי חלוקות משנה ראש המדינה
מלזיהמלזיה מלזיה מדינות ושטחים פדרליים שליט עליון
איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות איחוד האמירויות הערביות אמירויות נשיא

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ E.A. Freeman, History of Federal Government, pp. 96-100. Available on google books.
  2. ^ Tommy Thomas, "Is Malaysia an Islamic State?" 2005. (אורכב 02.11.2013 בארכיון Wayback Machine)
  3. ^ Ronald L. Watts, Comparing Federal Systems. McGill-Queen's University Press, 2003. ISBN 0-88911-835-3