דמוקרטיה ישירה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דמוקרטיה ישירה, הינה משטר בו יש לכל אזרח סמכות להציע, לדון, ולהצביע בכל החלטה פוליטית. בדמוקרטיה ישירה מוחלטת לכל אזרח יש סמכות להעלות להצבעה ולהצביע על קבלת חוקים חדשים, קבלת החלטות ביצועיות, מינוי והדחה של נבחרי ציבור ושיפוט.
תוכן עניינים |
[עריכה] דמוקרטיה ישירה בעבר
הדמוקרטיה הישירה המפורסמת ביותר היא האתונאית, שם מועצת כל אזרחי הפוליס היוותה את הגוף העליון. הדמוקרטיה האתונאית הייתה הדמוקרטיה המפותחת ביותר בעולם היווני העתיק ועם עלייתה כאימפריה היא השתמשה בכוחה כדי לכפות שלטון דמוקרטי על פולייס אחרות שבאו תחת שליטתה.
[עריכה] דמוקרטיה ישירה בהווה
דמוקרטיה ישירה מלאה מתקיימת בשניים מהקנטונים של שווייץ, גלרוס ואפנצל אינר-רודן.
זכויות שונות של דמוקרטיה ישירה קיימות בשווייץ מאז (ברמת הקנטונים וברמת הפדרציה), ובחלק ממדינות ארצות הברית. מדינות אלה מקיימות משטר המשלב דמוקרטיה נציגותית ודמוקרטיה ישירה. השיטה בכל המדינות דומה למדי: אזרחים יכולים להעלות הצעות על ידי איסוף של חתימות. כאשר נאספת מכסה כלשהי של חתימות, ההצעה מובאת להצבעה כללית. במידה והציבור מצביע בעד ההצעה, היא מתקבלת כחוק במדינה. ההבדלים בין השיטות הם בכמה פרמטרים:
א) סמכויות הציבור יכולות לכלול חקיקה של חוקים, שינויים בתקציב, ביטול חוקים של הפרלמנט, שינוי החוקה והדחה של נציג ציבור. בשווייץ, לדוגמה, ברמת הפדרציה לא ניתן לבצע שינויים בתקציב על ידי הצבעה כללית. בחלק מהקנטונים, לעומת זאת, כן ניתן לבצע שינויים בתקציב. במדינת מרילנד בארצות הברית קיימת רק הזכות של דחיית חוק של הפרלמנט. בקליפורניה ניתנות כל האפשרויות הנ"ל.
ב) מכסת חתימות הנדרשת להביא הצעה להצבעה כללית.
ג) פיזור החתימות במדינה: בחלק ממדינות ארצות הברית נדרש כי החתימות שנאספו להצעה יהיו מפוזרות בין המחוזות השונים של המדינה. באלסקה, לדוגמה, נדרשת לפחות חתימה אחת מ- 2/3 ממחוזות הבחירה. במדינת נבדה נדרש כי חתימות במספר של לפחות 10% מהקולות שהצביעו בבחירות לנשיאות האחרונות יגיעו מ- 13 מתוך 17 המחוזות במדינה.
ד) תקופת איסוף החתימות: בחלק מהשיטות נדרש כי החתימות יאספו תוך תקופה מסוימת (150 יום לדוגמה, במדינת קליפורניה). בחלק מהשיטות אין כל הגבלת זמן על איסוף החתימות.
ה) מועדי ההצבעה הכללית
אלמנטים מסוימים של דמוקרטיה ישירה קיימים במשאל עם, שנהוג בחלק מהדמוקרטיות היצוגיות.
יש פירמות עסקיות המנהיגות כיום דמוקרטיה ישירה בקרב העובדים שלהם בקבלת החלטות מקצועיות (אך לא עסקיות). כל העובדים הרלוונטיים לקבלת החלטה מקצועית מסוימת יכולים לבוא לישיבה ולהביע בה את דעתם. שיטה זו דוגלת בקבלת החלטות בקונצנזוס.
[עריכה] דוגמה לדמוקרטיה ישירה - קליפורניה
בבחירות מיוחדות שנערכו ב- 10/10/1911 הפכה קליפורניה למדינה ה- 10 בארצות הברית שמעניקה לציבור סמכויות של דמוקרטיה ישירה (המדינה הראשונה הייתה דקוטה הדרומית). ההצבעה הייתה על מספר שינויים בחוקה שיעניקו לציבור סמכויות חקיקה, הדחה של נבחר ציבור וביטול חוקים. ע"פ השינויים שעברו, לחקיקה על ידי האזרחים יש מספר שלבים:
1) כתיבה וניסוח החוק - מציע החוק מנסח את החוק ומחתים עליו 25 בעלי זכות בחירה.
2) הגשת טיוטה - החוק מוגש למשרד המשפטים, שם הוא מקבל כותרת ונכתב לו סיכום.
3) ניתוח כספי - משרד האוצר מוציא ניתוח כספי של הבטי החוק עד 25 ימי עבודה, החל מיום קבלת גרסת החוק הסופית. 4) הרצה - למציע יש 150 ימים כדי לאסוף את מכסת החתימות הדרושה, וההצעה הסופית עם החתימות צריכה להיות מוגשת 131 ימים לפני ההצבעה הכללית הבאה במדינה. במידה וההצעה מוגשת תוך פחות מ- 131 ימים לפני ההצבעה הכללית הבאה, ההצעה תועלה בהצבעה שלאחר מכן.
מכסת חתימות נדרשת - לחוק רגיל, נדרשות חתימות במספר של 5% מהבוחרים שהצביעו בבחירות הכלליות הקודמות (נכון ל - 2007: 433,971 חתימות). תיקון לחוקה דורש 8% (נכון ל- 2007: 694,354 חתימות).
5) ספירת חתימות - מדגם ראשוני מתבצע תוך 8 ימים מיום הגשת ההצעה. לאחר מכן, בהתאם לתוצאות המדגם, מחליטים האם לספור ולאמת את כל החתימות, או רק את חלקן.
רשימת ההצעות שהועלו בקליפורניה נמצאת כאן.
[עריכה] ניהול החברה כולה בדמוקרטיה ישירה
הוגים אנרכיסטים טענו בעבר כי קהילות אמורות לנהל את חייהן בעצמן על ידי דמוקרטיה ישירה. ניהול החברה כולה בשיטה זו, היה אידאל אנרכיסיסטי ישן. התפתחות טכנולוגיות התקשרות והמחשוב בעשורים האחרונים של המאה ה-20 איפשרה מבחינה טכנית את התהליך של קבלת החלטות על ידי המוני אנשים. בנוסף, רשת האינטרנט מאפשרת כיום מבחינה טכנית יכולת העברת מידע ורעיונות בין אנשים בצורה מבוזרת, דבר שמהווה חיזוק נוסף לרעיון הדמוקרטיה הישירה.
במקביל להתקדמות הטכנית, התפתחה בעולם המערבי, אכזבה ממשטרי הנציגים (או ממשטרי הדמוקרטיה הייצוגית). סקרים שונים שנערכו על פני עשרות שנים, מראים כי במשך השנים חלה ירידה באמון של אזרחים במוסדות שאמורים לייצג אותם - ממשלה, פרלמנט, בתי משפט, וכלפי מוסדות ציבוריים בכלל - כמו פירמות ציבוריות או העיתונות. במקביל, ניתן לראות על פני שנים, מגמה ארוכת טווח של ירידה באחוז האזרחים המצביעים בבחירות. הפיתוחים הטכנולוגיים יחד עם האכזבה משלטון הנציגים נתנו חיזוק לרעיון כי ניתן וצריך להחיל את כללי הדמוקרטיה הישירה על החברה כולה.
[עריכה] דמוקרטיה ישירה מול שלטון נציגים
תומכי הדמוקרטיה הישירה טוענים כי כיום משמש המונח "דמוקרטיה", בטעות, לתיאור משטר הנציגים בו קומץ נציגים נבחר מחליט את כל ההחלטות הפוליטיות (החלטות המחייבות את כל החברה). במשטר כזה, נטען, האזרחים בוחרים מי יקבל במקומם את ההחלטות הפוליטיות, במקום לקבל את ההחלטות הפוליטיות בעצמם.
לטענת תומכי רעיון זה, עצם השימוש בנציגים יוצר רמה מסוימת של דיכוי, ומביא לכך שרעיון הדמוקרטיה ממומש במידה מוגבלת.
[עריכה] חסרונות הדמוקרטיה הייצוגית מול יתרונות הדמוקרטיה הישירה
- לא מייצג. פרטים הנבחרים לכהונה בדמוקרטיה נציגותית נוטים שלא לייצג מבחינה דמוגרפית את קהל הבוחרים שלהם. הם נוטים להיות עשירים יותר, משכילים יותר, יש יצוג יתר לזכרים, וייצוג יתר לקבוצה שמהווה רוב בהבטים כמו בגזע, קבוצה אתנית, או דת (בהשוואה למדגם אקראי באוכלוסייה). הם נוטים גם לבוא מרקע מקצועי מסוים כמו עורכי דין. בחברה המורכבת משכבות, בחירות על פי מחוזות עשויים להקטין, אבל לא לבטל, הטיות כאלה. דמוקרטיה ישירה תייצג את האנשים באופן מובנה, בהנחה שכולם יכולים להצביע.
- התנגשות אינטרסים. האינטרסים של הנציגים הנבחרים לא בהכרח חופפים לאינטרסים של בוחריהם. דוגמה לכך היא שלעתים קרובות נוצר מצב בו הנציגים קובעים את משכורתם שלהם. האינטרס שלהם הוא שהשכר שלהם יהיה גבוה, בעוד שניתן לטעון כי האינטרס של הציבור הוא לשכר "מייצג", כלומר ממוצע של המחוז שאותו הם מייצגים. התוצאה הטיפוסית של דמוקרטיה נציגותית הוא ששכר הנציגים הינו גבוה בהרבה מממוצע זה.
- נטייה לשחיתות. הריכוז של הכוח הינו חלק מובנה בממשלה ייצוגית. יש הרואים בכך נטייה ליצירת שחיתות. בדמוקרטיה ישירה, האפשרות לשחיתות קטנה.
- מפלגות פוליטיות. יש הטוענים כי ההתגבשות של מפלגות פוליטיות, הוא "רע הכרחי" בדמוקרטיה נציגותית, שבה לרוב יש צורך במשאבים משותפים כדי להצליח להבחר. עם זאת, מפלגות כאלה פרושן שהנציגים צריכים לבצע פשרות בין הערכים שלהם לבין אלו של קהל הבוחרים, כדי להתאים את עצמם למצע המפלגה. לפעמים, יש צורך בפשרות קטנות, בזמנים אחרים, הצורך בפשרות גדולות יגרום לכך שהנציגים יפרשו או יחליפו מפלגה.
- מעברי ממשלות. השינוי בין מפלגה שלטת אחת לאחרת, ובמידה פחותה יותר מנציג אחד למשהנו, יכולה לגרום לאי סדר משמועתי בממשלה ולשינויים בחוקים. לדוגמה, מזכירת המדינה של ארצות הברית (שהייתה בזמנו היועצת לביטחון לאומי), קודוליסה רייס, טענה כי תקופת המעבר מממשל קלינטון לממשל בוש הייתה הגורם העיקרי לכך שארצות הברית לא הייתה מסוגת למנוע את הפיגועים ב-11 בספטמבר 2001. ממשל בוש נכנס לתפקידו 8 חודשים לפני המתקפה.
- עלות הבחירות. יש הוצאה של משאבים רבים על קיום הבחירות שניתן היה להפנות אותם למקומות אחרים. בנוסף לכך, יש הרגשה כי הצורך לגייס תרומות לבחירות פוגע באופן חמור בנייטרליות של הנציגים, שמחויבים לתורמים הגדולים, וגומלים להם, לכל הפחות, על ידי גישה לבכירים בממשל.
[עריכה] טיעונים נגד דמוקרטיה ישירה
התנגדות יסודית לדמוקרטיה הישירה היא כי הציבור בדרך כלל נותן תשומת לב שטחית לנושאים פוליטיים, ולכן הוא חשוף לטיעונים כריזמתיים או לדמגוגיה, לא רק בעת הבחירות.
התנגדות נוספת לדמוקרטיה ישירה היא על רקע יעילות ויישימות. החלטה על כל או רוב הנושאים שיש להם חשיבות ציבורית על ידי משאל עם הינה איטית ויקרה (במיוחד בקהילות גדולות), ויכולה להביא לאפטיה ציבורית ולעייפות מהצבעות. תומכים מודרניים של דמוקרטיה ישירה מציעים לרוב דמוקרטיה ישירה אלקטרונית (e-democracy שכוללת טכנולגיות ויקי, טלוויזיה ופורומי אינטרנט) כדי להתמודד עם בעיות אלה.
טענה דומה היא כי תהליך קבלת ההחלטות דורש זמן רב: כדי לשמוע דעות שונות של אנשי מקצוע בתחום הנתון ושל אחרים, כדי לבדוק את ההחלטה על כל צדדיה ועוד. ללא תהליך הזה, עלולים להחקק חוקים חפוזים ולא ראויים, שלא תואמים את ערכי הדמוקרטיה. לרוב הציבור אין את הזמן הנדרש כדי להשתתף בתהליך, ברמת כל העם.
התנגדות נוספת היא כי נושאי מדיניות הינם כה מסובכים עד כי רוב מוחלט של הבוחרים אינו מבין אותם, כפי שהנציגים מבינים.
התנגדות נוספת היא כי אין אפשרות לדון בנושאים רגישים או מסווגים מבחינה ביטחונית בפני כל הציבור כי ייתכן ואלמנטים בו ישאפו להשתמש בנגישות המידע הרבה לצורך הפלת המשטר או סיוע לאויביה מבחוץ. על כן עדיף כי רק קומץ נבחר יעסוק בנושאים רגישים אלו כי ניתן לפקח עליהם ביתר קלות. מצד שני, ניתן בדמוקרטיה ישירה לקבל החלטות שישאירו נושאים רגישים כאלו להחלטה בידי חבר של מומחים (בתנאי שמומחים אלו כפופים למנגנון הדמוקרטיה הישירה, כשם שהם כפופים בדמוקרטיה היצוגית בפני הממשלה).
עוד טוענים המתנגדים לשיטת הדמוקרטיה הישירה כי אי קיומו של מנגנון שולט יוביל בהכרח לכאוס במדינה שכן אין גוף שיוכל לכפות את החלטותיו על הציבור. מנגד, דמורטיה ישירה אינה פוסלת בהכרח קיומם של בתי משפט, משטרה, ובתי כלא, או שיטות אחרות של ארגון החברה בסדר מסוים כמו הנדסה חברתית, לחץ חברתי או תרבות, וקהילות כגון ויקיפדיה וקהילת הקוד הפתוח הראו שניתן ליצור פרויקטים גדולים ללא ניהול מרכזי.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים מישראל
- אתר הבית של התנועה לדמוקרטיה ישירה - הפורטל של הקהילה לישום דמוקרטיה ישירה בישראל.
- דמוקרטיה ישירה באתר "כולנו-נחליט" - ביסוס תאורטי והרחבת הדמוקרטיה הישירה
- דמוקרטיה ישירה, באתר "בדידות"
- איך פועלת דמוקרטיה ישירה מיתוך תנועת כל1
