מזטור
| |||
 | |||
| מדינה |
 הונגריה | ||
|---|---|---|---|
| חבל | צפון המישור הגדול | ||
| מחוז |
 יאס-נאג'קון-סולנוק | ||
| נפה | נפת מזטור | ||
| מושל | Zsolt Herczeg | ||
| שטח | 289.72 קמ"ר | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיירה | 15,644 (1 בינואר 2023) | ||
| קואורדינטות | 47°00′15″N 20°37′05″E / 47.004166666667°N 20.618055555556°E | ||
| אזור זמן | CET | ||
| http://www.mezotur.hu | |||
  | |||
מזטור (בהונגרית: Mezőtúr) היא עיירה בהונגריה, נמצאת במחוז יאס-נאג'קון-סולנוק, כ-88 קילומטר דרומית מזרחית מהעיר בודפשט. נמצאת במרכז המישור ההונגרי הגדול, על גדות הנהר הורטובג'-ברטיו (הו'). ליד העיירה עובר קו רכבת ראשי בין בודפשט לבקשצ'בה
העיירה מתאפיינת בבתי מלאכה רבים ושדות נרחבים. מדי שנה מתקיימים בעיירה ירידי חקלאות.[1]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיירה מזטור הוקמה בימי הביניים ונקראה טור (tur) על שם נהר ברטיו (berettyo) אשר בעבר היה נקרא גם הוא טור. רק בשנים מאוחרות יותר ניתן לו השם מזטור, כמזה (Mező) פירושו שדה, אדמה טובה. העיירה הוזכרה לראשונה בתקופת שלטונו של המלך אנדראש השני (1205–1235). הדרך הקצרה ביותר בין בודה לבין טרנסילבניה עברה דרך מזטור, אשר הייתה העיר היחידה באזור שיש בה מעבורות. בגלל היתרון הזה שגשגה העיר ומאוחר יותר אף הפך אותה המלך לאיוש הראשון לעיר שוק משגשגת.
מזטור הייתה אחוזת מלכות ששימשה כבית משפחת המלוכה עד 1378, אחר-כך היו לה בעלים שונים. בתקופת המלך מתיאש הראשון (1458-1490) הייתה העיר מחולקת לשני חלקים משום שהיא השתייכה לשני אנשים שונים. בתקופת הכיבוש העות'מאני בהונגריה עברה מזטור לידי השלטון העות'מאני בשנת 1562 ושוחררה בשנת 1692. כמה שנים לאחר מכן, לאחר גירוש העות'מאנים ובמהלך המהפכה בהנהגת הנסיך ראקוצ'י, נאלצו האזרחים לעזוב את העיר בשנים 1692–1699 וב־1710-1705. במאה ה-18 החלה העיר לשגשג שוב, בעיקר כעיר חקלאית. לאחר תום הכיבוש העות'מאני ועד 1918, הייתה מזטור חלק האימפריה האוסטרו-הונגרית. בסוף שנת 1944 במלחמת העולם השנייה נכבשה מזטור על ידי הצבא הגרמני. בעקבות זאת העיר נפגעה; גשר הרכבת מעל נהר הורטובג'-ברטיו נהרס, הרס שדרש את שיקום המבנה הנוכחי לאחר המלחמה. בזמן המלחמה הוקמה אנדרטה ליד העירייה להנצחת הקרבות באותה תקופה.
הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שנה | מספר תושבים יהודים | אחוז מכלל האוכלוסייה |
| 1840 | 17 | 0.1 |
| 1869 | 673 | 3.3 |
| 1900 | 836 | 3.3 |
| 1930 | 584 | 2.1 |
| 1941 | 406 | 1.4 |
| 1946 | 210 | 0.7 |
| 1949 | 124 | - |
| 1953 | 58 | - |
| 1955 | 40 | - |
| 1961 | 26 | - |
לפני מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היהודים הראשונים התיישבו במזטור במחצית הראשונה של המאה ה-19. הקהילה הוקמה בשנת 1835 בהנהגתו של בנימין זאב וולף פישלר, שהגיע לשם שנתיים קודם לכן, והיה הרב הראשון של הקהילה. מספרם גדל במהירות, ולאחר זמן קצר הפכה הקהילה היהודית בעיירה לקהילה משגשגת. בתחילת המאה ה-20, כמות היהודים בעיירה קטן מפני שהיהודים העדיפו להתגורר בעיירות גדולות ומפותחות יותר ובערים. יהודי מזטור היו סוחרים ובעלי מלאכה, וחלקם עסקו במקצועות חופשיים כגון רופאים, עורכי דין, מהנדסים, פקידים וכו'. חלקם היו בעלי חוות וחלקם היו בעלי עסקים מפעל לבנים, מפעלי עץ, מפעלי טקסטיל וכו'.
בית הכנסת נבנה במחצית השנייה של המאה ה-19 ובית הספר במזטור הוקם בשנת 1859. בשנת 1870 עבדו בבית הספר שלושה מורים בלבד. בשנים 1870–1890 היו 120 תלמידים בבית הספר. לאחר מכן פחת מספרם, ובשנת 1895 היו 75 תלמידים בלבד. במלחמת העולם הראשונה נהרגו 16 מיהודי מזטור בחזית, ובתקופת הטרור הלבן (1919) נרצח יהודי אחד. בעקבות החוקים המפלים נגד היהודים הוקמה ועדה לתמיכה בסטודנטים יהודים שלא הורשו ללמוד באוניברסיטאות הונגריה ונאלצו ללמוד במדינה אחרת בין שתי מלחמות העולם. בשנת 1936 הוקם חוג הנוער שהיה מוקד חברתי לנוער היהודי העיירה.[2]
בזמן מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשלוש שנים לאחר עלייתו של היטלר לשלטון, הולאמו כל האדמות שהיו בבעלות היהודים וכמה מפעלים נלקחו מבעליהם. בשנת 1940 נשלחו כ-150 יהודי מזטור לעבודות כפייה. ב-1942 גויסו לצבא 30 יהודים והועברו לאזור נהר דון. ב-3 באפריל 1944 נכלאו כמה מיהודי מזטור באשמת פיזור חומרים מזוהמים. הם נלקחו למחנה בעיר נג'קניז'ה ומשם לאושוויץ. מאוחר יותר רוכזו כל היהודים בגטו בבית חרושת ללבנים. היהודים עצמם היו צריכים לדאוג לפרנסתם והורשו לעזוב את המקום כדי לקנות את מה שהם זקוקים לו במשך שעתיים כל בוקר. ב-16 ביוני הועברו היהודים מנג'קניז'ה לסולנוק, שם רוכזו רוב יהודי האזור. הם נשארו שם שבועיים, כשהם סובלים מרעב, מצפיפות ומעינויים. לאחר מכן הם חולקו לשתי קבוצות. חלק מהאנשים נשלחו לאוסטריה ואחרים לאושוויץ. בין הנרצחים באושוויץ היה הרב האחרון של מזטור, הרב פיליפ שולץ.[3]
לאחר מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר המלחמה חזרו למזטור חלק מיהודי העיירה אשר גורשו לאוסטריה אך מעטים היו היהודים שחזרו מאושוויץ. הקהילה אורגנה מחדש, ותוך זמן קצר חברה קדישא, אגודת הנשים והשוחט חזרו לפעילותם. בזמן המלחמה, בית הכנסת ובית הקברות היהודי לא נפגעו.
בשנת 1947 הוקמה אנדרטה ליהודי העיירה שנרצחו בשואה.
לאחר המלחמה מספרם של יהודי מזטור ירד וב-1961 נותרו רק 26 יהודים בכל העיירה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מזטור (בהונגרית)- קהילת יהודי מזוטור באתר בית התפוצות
- "מזטור", באתר JewishGen (באנגלית)
- מזוטור (Mezőtúr), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
