מירזה פתאלי אחונדוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מירזה פתאלי אחונדוב

מירזה מהמדטא(ג)י-או(ג)לו פתאלי אחונדובאזרית  : Mirzə Fətəli Məhəmmədtağı oğlu Axundov , בפרסית: میرزا فتحعلی آخوندزاده שם בלידה: מירזה פתח'עלי אחונדזאדה, ‏ 12 ביולי 1812 נוחה, כיום שאקי - 9 במרץ 1878 טביליסי ) היה סופר, מחזאי הוגה-דעות ומבקר ספרות אזרביג'אני בשפות אזרית ופרסית. נחשב לאחד ממייסדי הספרות האזרית המודרנית והפרסית ולאחד מאבות התיאטרון האזרי, נציג של הזרם הרומנטי היסטורי וריאליסטי.נמנה עם חסידי המודרניזציה והחילוניות בתרבות ארצו ואחד ממבשרי התנועה הלאומית האיראנית. בשנת 1863 בחברה העות'מאנית למדעים הציג לראשונה רפורמה למעבר השפה האזרית לאלפבית לטיני.

רקע משפחתי ושנות צעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחונדוב נולד בשנת 1812 בנוחה בח'אנות שאקי כבן למשפחה של בעלי אדמות אמידים שמוצאם באזרבייג'ן האיראני. אביו, ממדתאגי‏[1], היה אחונד (אימאם), ומשם שם המשפחה של הסופר. כשהיה תינוק בן שנתיים עברה המשפחה לגור בכפר חאמנה, על יד תבריז. כשבשנת 1814 התגרשו הוריו, האם חזרה איתו לעיר נוחה (שקי) בבית של דודו, חאג'י אלאסקר. הדוד היה למורו הראשון. הוא לימד את הילד קוראן, ערבית ופרסית, ומקצועות אחרים. בשנת 1832 כשיצא לעלייה לרגל למכה, השאיר חאג' אלאקסר את הנער אצל מלומד בעיר גנג'ה, שהיה אמור ללמדו לוגיקה ערבית ומקצועות מדעיים, לפי המסורת מימי הביניים, ולהכין אותו ללימודי דת. בין המורים במדרסה בגנג'ה ,שבה למד אחונדוב, היה גם המשורר האזרי מירזה שאפי ואזה. הוא הפך למנטור של מירזה פתאלי, הכיר לו את ההגות החילונית המערבית והניאו מלהיכנס למסלול של לימודי דת. כשחזר דודו מחאג' התחיל מירזה פתאלי ללמוד במכללה ממלכתית וכעבור שנה נוספת,ב-1834 , עבר לטיפליס, בירת מלכות המשנה של הקווקז (כיום בירת גאורגיה).

פעילותו במשרות ממלכתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטיפליס הוא עבד שם כמתרגם במנהל האזרחי, ולאחר מכן גם במנהל הצבאי הרוסי, עיסוק שהמשיך עד סוף חייו. התקבל כמתרגם במשרדו של ראש מנהל הרוסי בגאורגיה, הגנרל הברון גריגורי רוזן. בשנת 1840 השתתף אחונדוב, מתוקף תפקידו, במסע הצבאי הרוסי באבחזיה, כולל בנחיתה בכף אדלר. כמו כן השתתף כמתרגם בעיר גורי במפגשים בין המשלחות של האימפריה העות'מאנית והאימפריה הרוסית לצורך קביעת הגבול המשותף באזור. החל משנת 1837 עבד כמורה לפרסית ולטורקית בבית ספר ארמני במחוז טביליסי, אחר כך בבית הספר הארמני נרססיאן. בטביליסי הכיר אחונדוב גולים רוסים, אנשי אופוזיציה – מתנועת הדקבריסטים, כמו אלכסנדר בסטוז'ב –מרלינסקי, ולדימיר אודוייבסקי, המשורר יאקוב פולונסקי, ואת הסופרים הארמנים חצ'אטור אבוביאן וגבריאל סונדוקיאן, שתרמו גם הם לעיצוב השקפתו התרבותית המערבית. במהלך השנים 1840-1870 זכה אחונדוב בהוקרת השלטונות הרוסים על פעילותו כמתרגם בעת מבצעים צבאיים, מלחמת קרים, ובעת מסעות למחקר ארכאולוגי וגאוגרפי. הסוף הקריירה הועלה לדרגת קולונל. בתוקף תפקידו זכה לאותות ועיטורים מצד שלטונות רוסיה, פרס וטורקיה.

פעילותו הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מירזה אחונדוב על בול סובייטי משנת 1962

בשנות ה-1830 כתב אחונדוב ספרות מגויסת בזכות הקדמה, ההשכלה והחירות. שיריו מהשנים 1830-1840 נכתבו על יסוד מסורת השירה הקלאסית האזרית והפרסית, שירת האשיגים. כתב לדוגמה שיר קינה על הזמן, שיר על מותו של פושקין, ושירי גושמה, סוגה אופיינית לאשוגים. האלגיה למותו של פושקין (1837) תורגמה לרוסית ופורסמה בגיליון XI של העיתון "מוסקובסקי נבליודאטל" ("הצופה המוסקבאי"). אולם הכתיבה שלו קיבלה יותר תאוצה בשנות ה-1850. במחצית הראשונה של המאה ה-19 כתב שש קומדיות שהיו הקומדיות האזריות הראשונות והיוו נסיונות ראשונים למחזאות לאומית אזרבייג'אנית. נושאי הקומדיות היו קשורים למציאות הקווקזית במחצית הראשונה של המאה ה-19. כתב-עת גרמני לספרות זרה ("המגזין לספרות זרה") שיבח את אחונדוב בהכריזו "גאון של המחזאות" ו"מולייר של אזרבייג'ן". גישתו בכתביו הייתה ריאליסטית, מושפעת מעידן האורות ומאמונתו בעתיד הזוהר של עמו. בשנת 1859 פרסם אחונדוב גם את הרומן הקצר הידוע שלו "כוכבים מרומים". שהיווה אבן יסוד לפרוזה ההיסטורית האזרבייג'אנית.

השפעתו של אחונדוב הקרינה לא רק על קהל האקדמאים באזרבייג'ן ובאיראן, אלא גם על אקדמאים טורקים רבים שפעלו בסוף המאה ה-19 והתחלת המאה ה-20. ‏[2] על ידי העניין הרב שגילה בתרבות הטרום-אסלאמית באיראן, לפני שנחרבה על ידי "הערבים הרעבים, העירומים והפראים" כדבריו, היה אחונדזאדה אחד ממבשרי הלאומנית המודרנית האיראנית. הוא התנגד לאימפריה העות'מאנית וכתב משום כך בהתלהבות על האירוע ההיסטורי של גירוש העות'מאנים מבגדד על ידי השאה עבאס הגדול במחצית הראשונה של המאה ה-17.

אחונדוב השפיע רבות גם על סופרים פרסים חשובים כמו מלכום לאן, מירזה אג'א חאן, ומירזה עבד אל רחים טליבוף, שהיו חסידי רפורמות באיראן. הסופר ראה באיראן את מולדתו הרוחנית, ובו זמנית החשיב עצמו אזרבייג'אני, כאחד שגדל בארץ זו והשפה האזרית הייתה שפת אמו. מתוך התנגדותו לנחשלות שהייתה שלטת במרחב האסלאמי בקווקז ובאיראן, תמך אחונדוב באימפריה הרוסית וגישתו זו זיכתה אותו לעוד יותר הערכה בהיסטוריגפריה הרוסית והסובייטית. בימי מלחמת קרים האיץ אחונדוב את בני ארצו להלחם כמוהו, לצדם של הרוסים נגד העות'מאנים.

השפעתו על הספרות האיראנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

על יד מרזה אקא חאן קרמאני וג'לל א-דין מרשה קאג'אר, נחשב אחונדוב, בשמו הפרסי אחונדזאדה, לנציג של הרומנטיזם המוקדם האיראני. הוא התגאה בזהותו הפרסית (נזאד-א-איראני) ובהשתייכותו לאומה האיראנית (מלאת –א –איראן) ולמולדת האיראנית (ואטאן). השפיע מאוד על ג'לאל-א-דין מירזה קאג'אר, (1826-1870), נסיך מבית המלוכה קאג'אר על ידי קשרי הידידות האישית ומכתביו. ג'לאל א דין מירזה יזם באמצעות ספרו "נאמה-יה חוסראוואן" כתיבה מחדש של ההיסטוריה הלאומית האיראנית. זה היה ספר לימוד בפרסית פשוטה, מטוהרת ממלים ערביות. מירזה אגא חאן קרמאני (1854-1896) אימץ גישה דומה בכתיבת ספרים היסטוריים וניסה להחיות את עברה המפואר של איראן.

רפורמת האלפבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחונדוב דגל ברפורמה של האלפבית האזרי , מתוך מודעות לפגמי השימוש בכתיב הפרסי-ערבי במקרה השפות טורקיות.הוא התחיל לעבוד על רפורמה של הכתיב החל משנת 1850. התמקד תחילה בשינויים בכתיב הפרסי-ערבי על מנת להתאימו לדרישות הפונטיות של השפה האזרית. ביקש שכל צליל ייוצג על ידי סמל נפרד – ללא הכפלות או החסרות . מאוחר יותר תמך במעבר לאלפבית לטיני עם שינויים הולמים. האלפבית שאומץ באזרבייג'ן הסובייטי בין השנים 1922-1939 וגם האלפבית הרשמי הנוכחי של השפה האזרית מבוססים על הגרסה השלישית של אחונדוב.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Hiyaket i Molla Ibrahim Khalil-i Kimyager (הסיפור של מולה איברהים חליל, אלכימאי ובעל אבן פילוסופית)
  • Hiyaket Monsieur Jordan hekim-i nebadat ve Mostali Shah djadiger i-meskhur

(הסיפור של מסייה ז'ורדן הבוטנאי ושל דרוויש מוסטלי שאה, הקוסם הידוע)

  • Serguzesht-i vezir-i Khan-i Serab
  • Hikayet-i hirs-i guldur-basan
  • Serguzesh i merd-i khasis
  • Hiyaket-i vukaña ye mirafaa
  • הרפתקאות הווזיר של החאנאט לנקוראן

L'ours vainqueur du briganda Aventures du grigou(avare)

בתחום בקורת הספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Qirītīkah (" ") בקורת
  • Risālah-i īrād ספר למציאת שגיאות
  • Fann-i kirītīkah אמנות הביקורת
  • Darbārah-i Mullā-yi Rūmī va tasnīf-i ū על רומי ויצירתו
  • Darbārah-i nazm va nasr ") על השירה והפרוזה
  • Fihrist-i kitāb ("") מקדמה לספר
  • Maktūb bih Mīrzā Āqā Tabrīzī מכתב למירזה אגא תבריזי
  • Uṣūl-i nigārish ("עקרונות כתיבה )

ספרי הגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מכתב אל כמאל-אד-דאוולה

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקראו לפי שמו:

  • 1927 - התיאטרון לאופרה ולבלט בבאקו
  • הספרייה הלאומית האזרית
  • המכון הפדגוגי ללימודי השפה והספרות הרוסית

מקורות וקישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Farid Alakbarov- Mirza Fatali Akhundov, Alphabet Reformer Before His Time, Azerbaijan International, Spring 2000

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ביוגרפיה קצרה באתר הספרייה הנשיאותית האזרית
  2. ^ כפי שהעריך פרופ' רונלד גריגור סוני, מבאוניברסיטת אינדיאנה Ronald Grigor Suny Looking Toward Ararat: Armenia in Modern History. Bloomington and Indianapolis: Indiana State University, 1993. page 25