מישל וולבק
מישל וולבק (צרפתית: Michel Houellebecq; נולד ב- 26 בפברואר 1958 או 1956 בראוניון), סופר צרפתי.
אביו היה מדריך טיפוס הרים וסקי, ואמו, ילידת אלג'יריה, היתה רופאה מרדימה שהפכה בילדותו להיפית. מגיל חמישה חודשים ועד גיל 6 התגורר באלג'יריה אצל סבתו מצד אמו, ולאחר מכן עבר להתגורר בצרפת אצל סבתו מצד אביו. לאחר לימודים בפנימיה למד הנדסת אגרונומיה עד שנת 1980 ולאחר מכן החל לעבוד כאיש מחשבים בפרלמנט הצרפתי.
את הקריירה הספרותית שלו החל וולבק ב-1991 בפרסום ספר עיון על אודות סופר האימה האמריקני הווארד פיליפס לאבקרפט בשם "ה"פ לבקראפט, נגד העולם, נגד החיים". באותה שנה ראה אור הספר "להישאר בחיים, שיטה" המכנס מסות קצרות ומאמרים, ולאחר מכן פרסם קובץ שירה בשם "הרדיפה אחר האושר".
הרומן הראשון של וולבק, "הרחבת תחום המאבק", שראה אור ב-1994 בהוצאת מוריס נאדו (העורך הספרותי שגילה את ז'ורז' פרק), הציב אותו כאחת מהדמויות המרתקות והשנויות במחלוקת בספרות הצרפתית. הספר, המתאר את קורותיו של איש מחשבים צעיר ואפור, הפך לספר פולחן שנתן ביטוי ריאליסטי ונוקב לגיהנום של חיי היומיום ולמועקותיהם של "האנשים הרגילים", וסימן את וולבק כ"סלין החדש" וכסופר זועם וקודר, ביקורתי ופרובוקטיבי.
ספרו השני, "החלקיקים האלמנטריים" שפורסם ב-1998, מתאר את קורותיהם של מישל וברונו, שני אחים למחצה. הספר הפך בין לילה לרב מכר ענק בצרפת ובעולם כולו, והציב את וולבק כאחת מהדמויות החשובות והבולטות בספרות זמננו. בספר זה מתחשבן וולבק עם כל התנועות האנטי ממסדיות, מתנועת ההיפיז ועד לניו אייג' של ימינו.
ברומן השלישי שלו, "פלטפורמה" (2001), עוסק וולבק בתיירות מין ובמפגש בין המזרח והמערב, בין הקפיטליזם הפרוע ובין האסלאם הקיצוני. בעקבות דבריו בספר ואמירותיו כנגד האסלאם, נתבע וולבק על ידי ארגונים איסלמיים, אך זוכה.
הרומן הרביעי של וולבק, "אפשרות של אי" (2005), עוסק בתופעת ההזדקנות. הספר זכה בפרס אנטראלייה היוקרתי והיה לרב-מכר.
שני ספריו הראשונים "הרחבת תחום המאבק" ו"החלקיקים האלמנטריים" זכו לעיבודים קולנועיים. "אפשרות של אי" זכה אף הוא לעיבוד קולנועי ב-2008, בבימויו של הסופר עצמו. וולבק ביים גם סרט ארוטי קצר בשם "הנהר".
ב-2010 זכה וולבק בפרס גונקור בגין ספרו "המפה והטריטוריה" ("La Carte et le Territoire").
במשך שנים רבות התגורר וולבק באירלנד, וכיום הוא גר בספרד. בעת ביקורו בישראל במרץ 2011, הצהיר כי תמיד היה פרו-ישראלי.
[עריכה] ספריו שראו אור בעברית
- "הרחבת תחום המאבק" (מצרפתית: עמית רוטברד, הוצאת בבל 2000)
- "החלקיקים האלמנטריים" (מצרפתית: מיכל סבו, הוצאת בבל 2000)
- "פלטפורמה" (מצרפתית: מיכל סבו, הוצאת בבל 2003)
- "אפשרות של אי" (מצרפתית: לנה אטינגר, הוצאת בבל 2007)
- "להישאר בחיים וטקסטים אחרים" (מצרפתית: רמה איילון, הוצאת בבל 2007)
- "לצאת מהמאה העשרים" (מצרפתית: רמה איילון, הוצאת בבל 2010)
- "המפה והטריטוריה" (מצרפתית: רמה איילון, הוצאת בבל 2011)
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- על מישל וולבק באתר הוצאת בבל
- רות אלמוג, כל מה שחושבת אמו של מישל וולבק על בנה, באתר הארץ, 16.5.2008
- שלומציון קינן, במיטה עם וולבק, "בננות Blogs", 30/07/2007 פורסם במקור ב"תרבות מעריב"
- ניל מנוסי, הבוקר שאחרי, ביקורת על הספר "החלקיקים האלמנטריים", בכתב העת ארץ אחרת, גיליון מספר 4
- אריק גלסנר, מותה של האהבה, מגזין ארץ אחרת, גיליון מספר 54, גופניות: בין משטור לחופש
- אירי ריקין, הסלוגן הוא המסר: על "לצאת מהמאה העשרים" של מישל וולבק, nrg, 14 ביוני 2010
- שירה סתיו, "לצאת מהמאה העשרים" מאת מישל וולבק, כולנו קצת כושלים, כולנו קצת אמנים, באתר הארץ, 04/08/10
- בנג'מין קרשטיין, הקינה של וולבק, מגזין תכלת 28 (2007)
- ענת רוזיליו, מישל. סיפור אהבה, העוקץ, 21 במרץ 2011
- עדי רובינשטיין, יחיד ומיוחד, באתר "ישראל היום", 31 במרץ 2011
- שרי שביט, וולבק: "אף פעם לא הכחשתי שאני פרו-ישראלי", באתר ynet, 31 במרץ 2011
- יובל גלעד ורן יגיל, על מצבו של האדם: על מישל וולבק, באתר nrg מעריב, 5 באפריל 2011
- ליאת אלקיים, "המפה והטריטוריה" מאת מישל וולבק, וולבק על המפה, באתר הארץ, 6 באפריל 2011
- מנחם בן, קו המשווה: מישל מה בל, באתר nrg מעריב, 15 באפריל 2011
- דורון קורן, כמה וולבק שרק תבקשו, באתר ynet, 13 באפריל 2011
- אווה אילוז, שיא הרגש, למה מישל וולבק כל כך משועמם?, באתר הארץ, 7 בדצמבר 2011
- טים אדמס, הכי נבזים בצרפת: מישל וולבק ברנאר אנרי לוי מתכתבים, באתר nrg מעריב, 23 בדצמבר 2011
