מי רוצה להיות מיליונר?

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מי רוצה להיות מיליונר?
IL-wwtbam.jpg
הלוגו הישראלי של מי רוצה להיות מיליונר
סוגה שעשועון
חברת הפקה מעגלות הפקות
ארץ מקור בריטניה
הפקה
אורך פרק 40 דקות
שידור
רשת שידור ערוץ 2 (רשת)
ערוץ 10
מדינות בהן שודרה התוכנית על גרסאותיה

מי רוצה להיות מיליונר? הוא שעשועון טלוויזיה מצליח המשודר ברשתות טלוויזיה בשפות שונות. ראשיתה של התוכנית היא בסוף שנות התשעים, והיא נקראת על שם שיר של קול פורטר, מתוך המחזמר "היי סוסייטי" משנות החמישים.

כללי המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוכנית היא שעשועון טריוויה, שבו על המשתתף לענות על שאלה באמצעות זיהוי התשובה הנכונה מתוך ארבע תשובות שמוצגות לפניו. השעשועון מתחיל בשאלות קלות בסכומים קטנים ועם התקדמותו גדל קושי השאלה, ועימו גדל סכום הפרס הנזקף לזכות המתחרה. אם ענה המתחרה נכונה על השאלה הראשונה, הוא יזכה ב-100 ש"ח (אם מביאים כדוגמה את הגרסה הישראלית), על השנייה 200 וכן הלאה ל-300, 500, 1,000 (תחנת מילוט ראשונה), 2,000, 4,000, 8,000, 16,000, 32,000 (תחנת מילוט שנייה), 64,000, 125,000, 250,000, 500,000 ועד מיליון - הפרס המרבי.

בשעשועון זה יש סיכוי וסיכון: בכל שלב יכול המשתתף, לאחר שמוצגת לו השאלה, להודיע שברצונו לסיים את השתתפותו בשלב זה, ולקבל את סכום הזכייה שנזקף לזכותו. לחלופין הוא יכול לבחור לענות על השאלה. אם ענה נכון, יוגדל סכום הזכייה שנזקף לזכותו, ואם טעה, תפסק השתתפותו, והוא יזכה בסכום שנזקף לזכותו בתחנת המילוט האחרונה שבה עבר.

לסיוע בבחירת התשובה הנכונה עומדים לרשות המשתתף, לאורך כל התוכנית, שלושה גלגלי הצלה: הקהל (שאלה המופנית לקהל באולפן), 50-50 (מספר התשובות המוצעות קטן מארבע לשתיים) וחבר טלפוני (המשתתף מצלצל לחבר בעל ידע ותוך 30 שניות עליו לסיים להתייעץ אתו לגבי התשובה). בשנת 2006 נוסף "גלגל הצלה" חדש החל משאלה שישית, שאם המתחרה בוחר בו, עליו לוותר על אחד משלושת הגלגלים האחרים. הגלגל החדש הוא האפשרות להחליף שאלה בשאלה אחרת, לאחר שרואים אותה. המשתתף יכול להחליט לגבי סדר ניצול גלגלי ההצלה, ושימוש נכון בהם מגביר את סיכויי המשתתף לשרוד כמה שיותר במשחק ולזכות בסכום גבוה.

בגרסה האמריקאית היו בספין אוף מי רוצה להיות סופר מיליונר (פרס של 10 מיליון דולר) שני גלגלי הצלה נוספים, החל משאלה מספר 11:

  1. מועצת שלושה - פאנל של שלושה מומחים, אשר אחד מהם זכה במיליון דולר בתוכנית קודמת, דנים בתשובות והמתחרה נעזר בדעתם.
  2. נסיון כפול - לבחור תשובה, ואם היא שגויה לבחור אחרת.

המשתתף יושב על כיסא מול מנחה התוכנית, אבל כדי לזכות ולהגיע לשבת מול המנחה, עליו להתמודד תחילה בשלב מוקדם בתוכנית עם עוד תשעה מתמודדים כמוהו, בשאלת זריזות, אשר רק זה שעונה עליה נכונה והכי מהר, זוכה לשבת על כיסא המתחרה מול המנחה. כדי להצליח בתוכנית על המתחרה להיות בעל ידע וכן זריזות בשלב המוקדם, חוש אסטרטגי לגבי אופן השימוש בגלגלים, אינטואיציה וקור-רוח.

אמיר חצרוני בסדרה של מחקרים שערך על התוכנית "מי רוצה להיות מיליונר?", הראה כיצד במדינות שונות מפיקי התוכנית מתעלמים מההנחיות הנוקשות של מפיצי הפורמט, על מנת שהתוכנית תזכה להצלחה. כך, למשל, בערב הסעודית נמצא כי מרבית השאלות עוסקות בנושאי דת ומסורת [1].

הגרסה הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגרסה הישראלית שודרה בערוץ 2 אצל הזכיינית "רשת" משנות התשעים ועד מחצית העשור הראשון לשנות האלפיים. לאחר מספר עונות סיימה התוכנית את שידוריה והיא הורדה מהמסך לתקופה ארוכה עד שמצאה בית חדש בערוץ המתחרה, ערוץ 10. לכל אורך הסדרה, בשני הערוצים בה שודרה, הנחה את התוכנית יורם ארבל.

המשתתף היחיד שזכה בפרס המרבי הוא יזהר נבו, איש מחשבים בעיסוקו ויליד שנת 1972, שעשה זאת באוגוסט 2000. "שאלת חצי המיליון" שלו הייתה: "מבין ארבעת המלכים האנגליים, מי מלך לפני כל האחרים?". נבו נעזר בחברו ההיסטוריון יזהר בן נחום כדי לענות על השאלה נכון. "שאלת המיליון" הייתה "מהו הספר הראשון בסדרת "הספורטאים הצעירים"?". נבו השתמש בגלגל ה-50:50 ונותר עם התשובות: "בעט אלון, בעט!" ו"הכדור בפנים...לא!". אז השתמש נבו בשיטת "עץ או פלי" כדי לבחור בתשובה "בעט אלון, בעט!" ובכך הפך לראשון והיחיד שזוכה במיליון ש"ח בתוכנית.‏‏ שנים אחר-כך טען נבו בראיון טלוויזיוני, כי למעשה ידע את התשובה על השאלה האחרונה מיד כאשר הוצגה, אולם כדי ליצור עניין בתוכנית, הציג את בחירתו ככזו המבוססת לכאורה על הטלת מטבע [2].

המשתתפת המפורסמת ביותר שלקחה חלק בתוכנית בגרסתה הישראלית, כמשתתפת מן המניין, הייתה הסופרת והעיתונאית עירית לינור שזכתה בסכום של 250,000 ש"ח - שיא ישראלי עד אותה תוכנית. היא פרשה בשאלה: "מי אמר במכס שאין לו מה להצהיר אלא רק על גאוניותו?" (התשובה: אוסקר ויילד), וכן השתמשה בחבר הטלפוני נועם זיו בשאלה: "מי כתב את האוטואמנציפציה?" (התשובה: יהודה לייב פינסקר).

התוכנית יצרה בישראל תקדים, כאשר בפעם הראשונה בטלוויזיה הישראלית מומש הסעיף בחוזה המשתתפים המתנה את קבלת פרס הזכייה בשידור התוכנית. מספר תוכניות אשר צולמו באולפני הרצליה לא שודרו בשל צניחת רייטינג והזוכים באותן תוכניות לא קיבלו את הפרס עד היום.

גרסאות ופורמטי התוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום התוכנית נפוצה בכל רחבי העולם. עיצוב תוכניות האולפן הבריטי שימש בסיס לבניית כל האולפנים העולמיים, אך אלו נבנו בווריאציות שונות. בעבר, ההמחאה לזוכה ניתנה במהלך התוכנית ונחתמה על ידי המנחה, אך רעיון זה ירד לאחר זמן מה.

מספר גרסאות שינו את פורמט המשחק: בגרסה האמריקאית ניתנה בעבר הקצבת זמן לשאלות - 15 שניות לשאלות 1-5, חצי דקה לשאלות 6-10 ו-45 שניות לשאלות 11-14, וזמן מצטבר לשאלת המיליון. לאחר ביטול פורמט זה, הוזז הכיסא ובמקומו הושם שולחן, והמשחק חולק ל-2 סיבובים: הסיבוב הראשון בו 10 שאלות אשר מקומם מוגרל וכן רמת הקושי שלהן, וכך הכסף נערם במצטבר, והסיבוב השני בעל 4 שאלות הנקרא "הסיבוב הקלאסי". הגרסה ההולנדית, למשל, נקראת "לוטו מיליונר", ומשמשת למעשה פרסומת ללוטו, עם כדורי הלוטו וסממנים שונים מפוזרים באולפן. הגרסה האוסטרלית הורידה את המנגינה המקורית של המשחק, והלחינה מנגינה משל עצמה, בפזמון זהה. כמו כן, שווי השאלות השתנה עם השנים, וכיום, שלא כמו פעם (כמו בגרסה הישראלית), ירד מספר השאלות ל-12 בלבד ובהתאם גם פרסי השאלות.

שווי הפרסים השתנה מהפורמט הבינלאומי וכיום הפרסים שונים ברחבי העולם: ברוסיה הפרס המרבי הוא 3,000,000 רובל רוסי, באוסטרליה 5,000,000 דולר אוסטרלי, בהונגריה 40,000,000 פורינט, בגאורגיה 20,000 לארי גאורגי, באלבניה וקוסובו 50,000 אירו, במקסיקו 3,000,000 פסו מקסיקני, בגאנה הפרס 50,000 סדי גאני (עקב ערכו הנמוך של הפרס, התוכנית נקראת "מי רוצה להיות עשיר?"), בליגה הערבית 2,000,000 ריאל סעודי ובאזרבייג'ן 100,000,000 מאנאט אזרבייג'ני.

ספין אוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

למשחק מספר ספין אופים. הראשון נוצר באינדונזיה ונקרא "כיסא המיליונר החם", בו שישה מתחרים התחרו בו זמנית על הכסף, כשלעזרתם רק גלגל הצלה אחד והוא "עבור", המעביר את התור להבא בתור. כיום התוכנית מזוהה בעיקר עם אוסטרליה.

ספין אוף נוסף של הסדרה הוא "50-50", על שם אחד מגלגלי ההצלה, ונוצר בשבדיה. בעתיד אמור להיות משודר הספין אוף גם בבריטניה.

מרמה בתוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגרסה הבריטית התברר שאחד הזוכים במיליון, צ'ארלס אינגרם, נעזר בחברו שיחד עימו היה בין עשרת המתמודדים בשלב הראשון בתוכנית. המתחרה היה חוזר שוב ושוב על התשובות שמוצגות לו, ובכל פעם שאמר את התשובה הנכונה, החבר השתעל בכוונה. באחת השאלות הוא אף נעזר באשתו לצורך מציאת התשובה הנכונה. חקירה נפתחה בעניין, והתוכנית לא שודרה עד לאחר תום המשפט. שלושת הנאשמים טענו לחפותם, אך נמצאו חייבים בדין ונגזרו להם עונשי מאסר על תנאי. מאוחר יותר הופק סרט דוקומנטרי שהראה את התרמית, עם קטעים מצילומי התוכנית, וראיונות עם גורמי מפתח בפרשה.

שאלות עם תשובות שגויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגרסה הבריטית של תוכנית הטלוויזיה, הוצגה לאחד המתמודדים השאלה: "תאורטית, מהו מספר החבטות הנמוך ביותר בעזרתן ניתן לנצח מערכה במשחק טניס?". האפשרויות שהוצגו בפניו היו 12, 24, 36 ו-48. על פי חישובו של המתמודד נדרשות 4 חבטות כדי לנצח משחקון ושישה משחקונים כדי לנצח מערכה, לכן התשובה היא 24 חבטות. הוא בחר בתשובה זו וזכה ב-64,000 ליש"ט. העיתון הבריטי "דיילי מירור" פרסם למחרת כי תשובתו הייתה שגויה, כיוון שאפשר לנצח את משחקוני ההגשה של היריב מבלי לחבוט בכדור, אם הוא יבצע שגיאה כפולה בכל ניסיון הגשה. לכן, התשובה הנכונה היא 12 חבטות. על אף הטעות, המתמודד שמר את כספי הפרס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The Millionaire Project
  2. ^ קובץ וידאו בכתבתה של שירה פליקס "לאן נעלם המיליונר הטלוויזיוני הראשון?", מתוך התוכנית "פנים אמיתיות" בערוץ 10, 4.6.2011; הכתבה באתר נענע10