מצלמת קולנוע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: ניסוח.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
מגוון מצלמות אגפא 8 מ"מ
מצלמת בולקס 16 מ"מ
מסרטה לשימוש ביתי

מצלמת קולנוע (מסרטה) היא מצלמה המצלמת תמונות רבות בזו אחר זו, במהירות, ליצירת סרט קולנוע.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולנוע הוא אמצעי תקשורת המעביר תמונות נעות וחיות, שצולמו במצלמה ועל כן מתיימרות להיראות כ"אמת ומציאות", שבזכות הטכנולוגיה שלו הן מגיעות לקהל רב, בפריסה גיאוגראפית וחברתית רחבה. הקולנוע מבוסס על שני מכשירים: מצלמת הקולנוע ומקרן הקולנוע. שניהם פרי פיתוח של אנשים מדיסציפלינות שונות, במשך המאה ה-19, תוך כדי שכלול טכניקות הצילום הנח (Still Photography) ופנס הקסם (Magic Lantern). לדוגמה: באחד משלבי הביניים בין הצילום הנח ופנס הקסם לקולנוע, צלמים שרצו לתעד תנועה צילמו רצפי תמונות נחות של תנועה מסוימת (כמו סוס דוהר, אדם הולך, ציפור עפה), אחר כך הציגו אותן במהירות התנועה המצולמת, אחת אחרי השנייה, וקיבלו אפקט של תנועה. משנות השמונים למאה ה-19 ועד סופה חלה התקדמות רבה לקראת בניין ציוד לצילום והקרנה של "תמונות נעות". גורם קרדינאלי לכך היה המצאת סרט הצילום (Photographic Film) המתמשך והגמיש (George Eastman, 27 באוגוסט 1889) שאפשר את יצירת הסרטים כפי שאנו מכירים אותם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצלמות קולנוע נבנו בידי אנשים שונים, הם ערכו הצגות של "תמונות נעות" וניסו למכור את המצאתם, אבל הידועה והמשפיעה מכולן הייתה מבית היוצר של אדיסון. האיש שתרם את התרומה החשובה ביותר לתכנון ובניית המצלמה של אדיסון היה ויליאם לאורי קנדי-דיקסון (William Lauri Kenedy-Dixon), שיש המכנים אותו "הקולנוען הראשון". אדיסון רשם פטנטים על מצלמה (קינטוגרף Kinetograph) ומקרן (קינטוסקופּ Kinetoscope ) ב-24 באוגוסט 1891. הצגה ראשונה למוזמנים הייתה ב-20 במאי 1891. עבודתו של אדיסון מציינת את המעבר מהעידן הטרם-סינמטי לעידן הסינמטי (Pre-Cinema era & Cinema era)

מבחינה טכנית נתנה המצלמה של אדיסון תוצאות טובות, אך היא הייתה כבדה ומסורבלת ולא ניידת. דיקסון בנה לה אולפן מיוחד שכונה "מריה השחורה" (Black Maria), ואת האירועים המצולמים צריך היה להביא אל המצלמה. את מקרן הסרטים שלו בנה אדיסון בפורמט של "תיבת הצצה" (Peep Show); קופסת מלבנית שהכילה את מנגנון ההקרנה, הופעלה באמצעות מטבע או אסימון, הצופה ראה את הסרט דרך עדשת זכוכית בראש המכשיר. נתונים אלה הגבילו מאוד את הנושאים שאפשר היה לצלם: ריקוד, איגרוף, "איש חזק", קסמים, סצנות קומיות שונות וכיוצא בזה; וכמובן הגבילו גם את אורך הסרט.

שלא כאדיסון חשבו ממציאים אחרים שהפוטנציאל המסחרי של הקולנוע נמצא בהצגות סרטים פומביות לקהל רחב, ולא בהצגה לאדם בודד. בשנת 1895 נרשמו כמה הצגות פומביות של ממציאים שונים, בארצות הברית ובאירופה, בהטלת תמונת הסרט על בד, לקהל של קוני כרטיסים. הידועות בהן: ראשון בנובמבר 1895 הציגו האחים סקלאדנובסקי ( Skladanovsky) בברלין סרטים מתוצרתם, במשך 15 דקות, בליווי תזמורת. ההצגה הידועה ביותר, והמאוחרת מכולן, היא של האחים לומייר (Lumière) בפריז, ב-28 בדצמבר 1895, שבגלל השפעתה נקבעה כיום ההולדת של הקולנוע. המצלמה של האחים לומייר הייתה קלה במשקל, ניידת, נוחה לתפעול ורב-תכליתית (לצילום, הדפסה של פוזיטיב והקרנה). זה היה שלב חשוב שאפשר את התפתחות הקולנוע כאמנות וכתעשייה.

מאז שוכללו מצלמות הקולנוע (ואיתן מכשירי ההקרנה) בכיוון של יותר ניידות, התקנים שונים המשפרים את תפקוד המצלמה, פיתוח עדשות. עם הופעת הסרט המדבר (1925) נבנו גם מצלמות היכולות להקליט פס-קול על הנגטיב.

אופן העבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעולת מצלמת הקולנוע מבוססת על מנגנון מכני, המונע ביד, בקפיץ או במנוע חשמלי, המעביר את סרט הצילום הנגטיבי מול העדשה, וקרני האור העוברות דרכה רושמות עליו את התמונה. חשיפת הנגטיב לאור נעשית בסדרה של "תנועה (בלי חשיפה) – עצירה מול העדשה (חשיפה לאור) – תנועה" וכן הלאה. למעשה, מצלמת הקולנוע רושמת על סרט הצילום רצף של תמונות נחות, בקצב מסוים, שהקרנתן באותו קצב יוצרת את אשליית התנועה. קצב הצילום ופורמט הנגטיב עברו גלגולים רבים, מתחילת פיתוח הציוד, דרך כניסת הסרט המדבר (שדרש קצב צילום של 24 מסגרות בשנייה) ובהמשך המצלמות הביתיות. סרט קולנוע נמדד בדרך כלל ב"רגל" (Foot), שבפורמט 35 מ"מ יש בו 16 מסגרות. בתולדות הקולנוע ידועים פורמטים שונים (Film Formats)‏: 3 מ"מ, 8 מ"מ המשמש בעיקר לסרטי חובבים, ומתאים להקרנת הסרט בחדר ביתי , סופר-8 מ"מ, 9.5 מ"מ, 11 מ"מ, 13 מ"מ, 15 מ"מ, 16 מ"מ המשמש לצילום סרטים תיעודיים או לסרטים דלי תקציב. בעבר רוב צילומי החוץ לטלוויזיה בוצעו בפורמט זה. , סופר-16 מ"מ, 17.5 מ"מ, 19 מ"מ, 21 מ"מ, 24 מ"מ, 26 מ"מ, 28 מ"מ, 38 מ"מ, 48 מ"מ, 50 מ"מ, 51 מ"מ, 54 מ"מ, 55 מ"מ, 56 מ"מ, 57 מ"מ, 60 מ"מ, 63 מ"מ, 63.5 מ"מ, 65 מ"מ, 68 מ"מ, 70 מ"מ רוחב המשמש לסרטים המוקרנים על מסך ענק במיוחד, ובהם סצנות רבות משתתפים (כגון סצנות קרב) המצדיקות מסך כזה, 75 מ"מ, Vista Vision והידוע והנפוץ מכולם – 35 מ"מ הרוחב המקובל לסרטי קולנוע המוקרנים בבתי קולנוע. רוחב זה מספק תמונה חדה גם בהקרנה על מסך גדול.

בשנת 2001 הסרט "מלחמת הכוכבים" של הבמאי ג'ורג' לוקאס צולם כולו על גבי מדיה מגנטית ובכך תרם לכניסה של מדיה זו לתחום הקולנוע. כיום חלק נכבד מסרטי הקולנוע מצולמים במצלמות וידאו בטכנולוגיה אלקטרונית, ונשמרים על גבי דיסקטים וסרטים מגנטיים. המצלמות הפופולריות הם RED ו ALEXA . צופים כי בשנים הבאות כשמצלמות הווידאו יוכלו לצלם באותו עומק צבע וניגודיות גוון, יופסק השימוש במצלמות פילם. יצרניות מצלמות הפילם הגדולות לקולנוע הודיעו באוקטובר 2011 על הפסקת ייצור מצלמות מסוג זה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Film History an international journal, volume 7, number 2 summer 1995
  • Million and One Nights, by Terry Ramsaye, pub. Simon & Schuster, 1986 edition.
  • Griffithiana, vol. 66/70

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]